ראשית בכורים ס

שהיתה בפנים לבד אבל לא לכל עמודי ס"ת שמחוץ למקדש כלל וכדא' בר"ה שם דעיקר קפידא דהזכרת מעשה עגל אין שייך רק בפנים לבד ע"ש

אלא דצ"ע אם שייך כלל בכה"ג שאינו בעיקר המצוה רק בתשמישי המצוה לבד או בנויי המצוה הך טעמא דאין קטיגור כו' ואף בעמודי ס"ת שהיתה לפנים שהרי מהך דשופר הנ"ל מוכח לכאורה דע"כ צריך לחלק בזה בין עיקר המצוה עצמה לנויי המצוה דהרי בשופר נמי אף שבחוץ הוא מ"מ איכא ביה נמי משום אין קטיגור כו' כדא' בר"ה שם הך טעמא גבי שופר של פרה דפסול משום דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ע"ש ואפ"ה מכשרינן ביה פיו מצופה זהב במקדש כמש"ל וע"כ דלית ביה משום חוטא בל יתנאה כו' (פירש"י שם להתקשט בו) משום דאינו בגוף המצוה רק בנויי המצוה וה"נ בעמודי ס"ת דג"כ הרי אינם בגוף המצוה עצמה כלל רק בתשמישיה לבד וכמ"ש (ואולי יש לחלק בזה בין נויי מצוה לתשמישי מצוה דחמיר טפי וצ"ע)

(ואין לדחות בפשיטו' ולומר דבאמת הך מתני' דר"ה כ"ו הנז' דפיו מצופה זהב לא אתיא רק כר' יוסי שם דמכשיר גם בשל פרה וס"ל באמת דשופר דהוא מבחוץ לית ביה משום דאין קטיגור כו' ע"ש (ואף בשופר של מקדש מ"מ לא הי' בפנים דה יינו בקדשי קדשים) דודאי ליתא שהרי אם נפרש דהא דקתני במתני' הנ"ל של יעל פשוט דבדוקא קאמר ולעיכובא אף בדיעבד א"כ ע"כ צ"ל דהך מתני' לא אתיא כר' יוסי כלל דמכשר בשל פרה וכמ"ש וע"ש בתוס' ד"ה של יעל ובטורי אבן שם ואף למש"ש התוס' דהך מתני' רק לכתחילה קאמר וא"כ י"ל דר' יוסי לא קמכשר בפרה רק בדיעבד וע"ש בתוס' מ"מ נראה דע"כ לא אתיא הך מתני' כר' יוסי כלל שהרי מפרשינן התם טעמא דת"ק דבעי שופר פשוט בר"ה משום דס"ל דבר"ה כמה דפשיט איניש דעתי' טפי מעלי כו' ופירש"י ז"ל משום נשא לבבנו כו' דבר"ה לתפלה הוא ע"ש ונראה פשוט דהיינו טעמא משום דיום הדין הוא שאדם נידון בר"ה וע"כ צריך אדם שיכוין לבו אז בתפלה וצריך להיות אז ירא וחרד ולפשוט את דעתו ביותר לפני המקום ברוך הוא ביום העומד בו לדין לפניו ועל זה מרמז ציון שופר הפשוט בר"ה לת"ק דמתני' הנ"ל וא"כ נראה דטעם זה לא שייך לר' יוסי כלל דא' בר"ה ט"ז דאדם נידון בכל יום ע"ש וא"כ מאי אולמא לדידי' יו"ט של ר"ה להיות חרד אז מאימת הדין יותר משאר כל ימות השנה שאדם נידון בהם בכל יום לר' יוסי וכמ"ש ולמה יהא משונה בזה יום זה משאר כל השנה לעשות בו ביום זה רמז שיפשוט האדם את דעתו לתפלה ביותר ביום זה וכמ"ש וע"כ דמתניתין הנז' לא אתיא כר' יוסי כלל וכמ"ש

ובזה היה נ"ל לדחות קצת ד' הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בתשוב' ס' ק"א שכ' להביא ראיה דאסור להתענות ביו"ט של ר"ה משום קדושת ר"ח שבו עכ"פ מדפריך בר"ה י"ט אהא דא"ר התם דהך יו"ט דבתלתא בתשרי שאמרו במגילת תענית ל"נ אלא לאסור את שלפניו ופריך עלה ותיפוק ליה דהו"ל יום שלאחר ר"ח כו' אלמא דהאי ר"ח של תשרי דהוא ר"ה אסור להתענות בו כבשאר ר"ח עכ"פ דהרי הוה ס"ד התם לאסור גם יום שלאחריו משו' דה"ל אחר ר"ח וכמ"ש וע"ש בשאג"א בזה ולמש"ל י"ל קצת דהנה שם בסוגיא יש לדקדק לכאורה דאיך פריך התם כל כך בפשיטות ותיפו"ל דהו"ל יום שלאחר ר"ח והלא גם בכל יו"ט הכתוב במגילת תענית אף בדלא למספד קיי"ל בתענית י"ח דלאחריו מותר וע' ברי"ף ובבעל המאור ז"ל סופ"ק דמגילה בזה וגם יש לדקדק עוד דלמה דחק הש"ס התם כל כך בהך קושיא קמייתא דפריך על המ"ד התם דבטלה מג"ת מהא דבתלתא בתשרי בטילת אדכרתא כו' ודחק לאוקמא בזמן שבהמ"ק קיים דוקא והוצרך לדחוקי דלא נצרכא אלא לאסור שלפניו כו' כמ"ש ולמה לא משני בפשיטות דתנאי היא והך ברייתא אתיא כמ"ד לא בטלה. וכדמשני התם הכי אאידך קושיא דפריך מכ"ח באדר ע"ש וע"כ צ"ל משום דבאמת ניחא לי' לאוקמי הך דבתלתא בתשרי כו' דאתיא נמי כהך תנא דא' התם בטלה מג"ת אף דאידך דכ"ח באדר ע"כ לא אתיא אלא כמ"ד לא בטלה וכמ"ש מ"מ הך דבתלתא בתשרי שנעשה היו"ט באמת בזמן המקדש ודאי דטפי ניחא לי' לאוקמי נמי גם כהך תנא דא' בטלה מג"ת והך ברייתא בזמן שבהמ"ק קיים מיירי וכמ"ש. ומשו"ה שפיר פריך לדידי' בפשיטות שלפניו נמי תיפו"ל דהו"ל יום שלאחר ר"ח דכיון דדחק לאוקמי הך ברייתא גם כהך תנא דא' בטלה מג"ת וכמ"ש: ומאן שמעת לי' דא' בטלה מג"ת ר' יוסי הוא התם בברייתא דא' דכשאין בהמ"ק מותרין כו' והרי ר' יוסי גופי' איהו דא' בתענית ט"ו דכל הכתוב במג"ת דלא למספד גם לאחריו אסור וס"ד דה"ה לר"ח דהוא מימים שאסורין בהספד דלדידי' לאחריו ג"כ אסור (ובזה י"ל ג"כ דשפיר פריך נמי הכי לרב דאיהו דא' נמי התם דבטלה מג"ת והרי רב נמי פסיק כר' יוסי בתענית י"ח דגם לאחריו אסור ע"ש וכ"ש דא"ש טפי לגי' דידן שם בר"ה דרב גופי' מוק"ל דל"נ אלא לשלפניו ע"ש) והשתא דאתינן להכי א"כ שוב אין מקום לקושית השאג"א ז"ל אהנך פוסקים ז"ל דמתירין להתענות בר"ה ולא חשו עכ"פ לקדושת ר"ח שבו כדמוכח מסוגיא הנ"ל (ובאמת קדמו בקושיא זו בערוך ז"ל ערך ראש) אבל למ"ש י"ל בפשי' דכיון דהא ודאי דטעמי' דהגאונים ז"ל המתירין להתענות בר"ה הוא משום דיום הדין הוא וצריך להתענות בו משום תשובה ולכפרה וכל זה נראה דאינו שייך כלל לר' יוסי דאמר דאדם נידון בכל יום ופליג באמת על מתני' דר"ה ט"ז דבר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כו' וכדא' בסוגיא התם וא"כ לר' יוסי פשוט דלא נשתנה כלום יום ר"ח זה של תשרי יותר מכל ראשי חדשי השנה דאף דאדם נידון בכל יום לר' יוסי ואפ"ה ודאי דאסור להתענות בכל ר"ח גם לר' יוסי וה"ה נמי לר"ח תשרי דאסור להתענות בודאי לר' יוסי כמו בכל ר"ח דמה היום מיומים להצריך להתענות בר"ח זה של תשרי לר' יוסי יותר מכל יום וכל ר"ח שבשנה. ומשו"ה שפיר פריך התם לר' יוסי לשיטתו דוקא ותיפוק לי' דהו"ל יום שלאחר ר"ח וא"ש וע' בטורי אבן שם בר"ה ט"ז מ"ש בהא דר"י דאדם נידון בכ"י ושם י"ט הנ"ל וצ"ע)

ושוב ראיתי להגאון בעל יום תרועה ז"ל בר"ה כ"ו שהקשה באמת אהא דפיו מצופה זהב מהא דאין קטיגור כו' וכ' ליישב ג"כ דאתיא כר' יוסי דמכשר בשל פרה וכמש"ל והוסיף ליישב בזה גם ד' הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שופר ה"ב שהשמיט שם גבי שופר שבמקדש דפיו מצופה זהב ע"ש והיינו משום דפסק כרבנן דר' יוסי הנ"ל דפסלי שופר דפרה משום דאין קטיגור כו' עכ"ד והנה מ"ש דמתני' ר' יוסי היא כבר כ' דליתא כלל ומ"ש בד' הרמב"ם בזה צ"ע לענ"ד שהרי שם כ"ז מוק"ל אביי להא דפיו מצופה זהב דמיירי שלא במקום הנחת פיו ע"ש והרי באמ' בכה"ג מכשיר הרמב"ם ז"ל עצמו שם בה"ו בציפהו זהב מבחוץ כשלא נשתנה קולו ושלא במקום הנחת פיו ע"ש וא"כ ודאי שהי' לו להביא גם בשופר שבמקדש הך דמצופה זהב שהרי מוכרח דאין בציפוי זהב בכה"ג משום דאין קטיגור כו' ויל"ק ועכ"פ מוכח דאין בנויי מצוה ותשמישי' משום דאין קטיגור כו' כמש"ל וצ"ע)

ונחזור למ"ש למעלה דלר"מ בב"ב שם נראה דיש קצת ראיה לדידי' דאין תפירת העמודים להס"ת מעכב וכמ"ש. אמנם לר' יהודה שם בב"ב דס"ל דהס"ת היתה מבראי והעמודים מגוואי ע"ש פשוט דלדידי' אין ראיה משם כלל דודאי י"ל לדידי' דלהס"ת שמבחוץ הי' לה עמודים בפ"ע והיו תפורין ממש להס"ת תמיד ואין ראיה משם וכמ"ש אך להיפך יש קצת ראיה אליבא דר"י דע"כ ס"ל לכאורה דעמוד האחרון עכ"פ בעינן שיהי' הפור להס"ת דווקא והוא ממתני' דידים פ"ג מ"ד דתנן התם הגליון שבספר שבתחלה ובסוף מטמא את הידים ר' יהודה אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד ופי' הרמב"ם ז"ל שם משום דכל זמן שלא עשה לו עמוד שיגלול עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר עדיין הוא חול לפי שאפשר שיחתוך מה שנשאר כו' עכ"ל והנה לכאורה ד' הרמב"ם ז"ל בפירושו הנ"ל תמוהין הם בטעמא דר"י בזה דלכאורה תקשה דממנ"פ אי ס"ל לר"י דהעמוד האחרון מעכב בספר תורה א"כ איך אפשר שיחתוך כלל את הגליון שבסופו אף טרם שעשה לו עמוד והלא הוא צריך לו ע"כ שיגול בו את העמוד כיון שאין הס"ת כשרה בלא זה ואי ס"ל לר"י באמת דאין העמוד מעכב ועל כן הוא יכול לחתוך את הגליון שבסופו לגמרי (לבד השתי אצבעות שצריך להניח ודאי בסופו כמו