ראשית בכורים נט

ועכ"פ נראה דלמ"ש רש"י והרא"ש ז"ל הנ"ל שהיו קוראין לפעמים בס"ת זו שבארון וכמ"ש ואת"ל ג"כ בזה דשיעור ארכו כהיקפו בס"ת הוא בלא עמודים וכדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דלפ"ז ודאי צ"ל אליבא דר"מ בב"ב הנ"ל דתפירת העמודים להס"ת ע"כ דאין מעכב כלל וכמ"ש (וע' בשיטה מקובצת בב"ב שם בשם הראב"ד ז"ל שכ' ג"כ שהיו קוראין בה בפרשת הקהל ולכן עשו לה העמודים הללו דהוו קיימי לר"מ מבראי כדא' בב"ב שם כדי להניחם בתוך הס"ת ולגוללה בהם ביום הקריאה ע"ש והנה לא זכר שם בזה גם הקריאה דכה"ג ביוה"כ (וכמ"ש ברש"י ז"ל הנ"ל) רק הקריאה דפרשת הקהל לבד ואולי משום דס"ל באמת להראב"ד ז"ל בזה דלא כמ"ש לד' הרא"ש ז"ל הנ"ל אלא ס"ל דתפיר' העמודים להס"ת ודאי דמעכב ג"כ ולכן לא כתב שגם ביוה"כ היו קורין בה דאז לא הי' אפשר באמת לתפור העמודים הללו להס"ת וכמ"ש רק ביום הקהל שהי' בחוה"מ שפיר י"ל שהיו תופרין אז באמת העמודים להס"ת וכמש"ל (וס"ל שלא היו מוציאין אותה לעולם רק בעת הקריאה לבד ולכן לא הי' אפשר להוציאה מערב יוה"כ ולתופרה אז להעמודי' ומה"ט נמי י"ל דלא הי' הקהל בשבת וביוט"ר ע' מגילה ה' וצ"ע) אך באמת מלשונו ז"ל שם בזה נראה דס"ל ג"כ שלא היו העמודים תפורין כלל להס"ת בעת הקריא' וע"ש וא"כ עכ"פ מד' הרא"ש והראב"ד ז"ל הנ"ל נראה דס"ל דתפירת העמודים להס"ת אין מעכב כלל וכד' הדמ"ר הנ"ל) אך מד' רש"י ז"ל עצמו הנ"ל ודאי דאין ראיה באמת רק דס"ל דעמוד שבראש הספר אינו מעכב כלל אבל עמוד האחרון נראה דס"ל דמעכב באמת וכמש"ל מדכתב רש"י ז"ל אהא דס' עזרה לתחילתו הוא נגלל ופי' שלא הי' לו אלא עמוד אחד כו' ומשמע דס"ל ודאי דעכ"פ עמוד אחד ודאי דמעכב ושיעור ארכו כהיקפו הוא עם עמוד אחד עכ"פ ובאמת הי' גם לס"ת זו שבארון עמוד אחד בתוכה ועל ידי עמוד זה ודאי דהיתה נכשרת לקרות בה ולא ע"י העמודים שמבראי ושלא כהרא"ש הנ"ל וצ"ע וגם מד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל עצמו דס"ל דארכו כהיקפו הוא בלא עמודים כלל וכמ"ש אין ראיה באמת דס"ל ג"כ כד' הראב"ד והרא"ש הנז' דאולי ס"ל להרמב"ם שלא היו קוראין בס"ת זו כלל לפי שהיתה בארון בלא עמודים ולא ס"ל דהעמודים שמבראי לר"מ היו נעשים להס"ת שבארון כמ"ש הראב"ד והרא"ש ז"ל הנ"ל וצ"ע

אך נראה דלד' הסוברים באמת דארכו כהיקפו הוא עם העמודי' וכד' התוס' הנ"ל ודלא כד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל ועיקר ראייתם בזה הוא מהס"ת שהיתה בארון עם עמודים לדידהו וכמש"ל דלכאורה ע"כ דס"ל דהא דתניא בב"ב שם י"ד דעושה לה עמוד אילך ואילך דלעיכובא הוא בודאי ודלא כמש"ל [ומה שהעתיקו התוס' בב"ב שם י"ג ד"ה ועושה מהירושלמי דפ"ק דמגילה דעושה אדם עמוד לס"ת בסופו ע"ש הנה לפנינו הגי' בירושלמי שם ה"ט דעושה עמוד לספר בסופו ולס"ת מכאן ומכאן ע"ש ומש"ש לספר ר"ל לשאר ספרים דהיינו נביאים וכתובים ובר"ש והרא"ש ידים פ"ג מ"ד העתיקו הירוש' הנ"ל רק עמוד לספר בסופו ע"ש]

ואת"ל בזה כד' הסוברים דשני העמודים הם מעכבין באמת בס"ת וכמ"ש יש לי להסתפק בזה אם מותר לעשות העמודים של ס"ת מדבר שאינו מהמותר בפיך כגון מעצמות של בהמה וחיה טמאה (ואף שהם כשרים מעץ וכמ"ש בהרמב"ם פ"ט מהל' ס"ת הי"ד מ"מ אם עשאן מעצם נראה דצריך לעשותם מעצמות טהורה דוקא וכמו ביריעות שעל המשכן שהיו ג"כ מפשתן כדכתי' בקרא ואפ"ה אותם שנעשו מעור הי' צ"ל מעור טהורה דוק' כדא' בשבת כ"ח ע"ש וע' בנו"ב מה"ת חא"ח ס' ג' לענין פיל לדופן סוכה בסוכה כ"ג שהקשה דלאו מהמותר בפיך הוא ע"ש) ואף שעצמות אין ראויין לאכילה ואין בהם איסור תורה כלל באמת וכדקיי"ל בשלהי ידים פ"ד מ"ו דעצמות החמור טהורין וה"ה נמי לענין אכילה דאין בהם איסור תורה כלל וכמ"ש בתוס' בפ' השוכר את הפועל ד' ס"ט ד"ה ההוא אימרטוטי ע"ש (וע' ביו"ד ר"ס צ"ט) אבל הרי גם בשופר של בהמה טמאה נסתפק הר"ן ז"ל בפ' ראוהו ב"ד משום דקיי"ל בשבת כ"ח שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד וע"ש [ואע"ג דהר"ן שם נסתפק בדבר משום דבשבת שם משמע דמשכן גופי' ל גמרינן מההיא דלא הוכשרו למ"ש כו' ע"ש אבל כבר דחי לה רב האי גאון ז"ל בתשובה משום דהתם ס"ד דמשכן יליף בג"ש ממת דנפק"ל התם מק"ו לעור טמאה ע"ש ור"ל משום דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בג"ש אף בקדשים כדא' בזבחים נ' ע"ש וע' בביאורי הגר"א ז"ל בס' תקפ"ו ס"ק ח'] וכבר כתב המג"א ז"ל שם סק"ג דעיקר הטעם משום דאיתקש כל התורה לתפילין דבעינן מהמותר בפיך וע"ש בברכ"י שהאריך וא"כ ה"נ בס"ת דבעי להדיא מהמותר בפיך דה"נ נראה דאין לעשות העמודין מעצמות של בהמה טמאה וכמ"ש ובאמת הרי גם בעיקר הדין דנפ"ל מקרא דלמען תהי' תורת ה' בפיך שאין כותבין סת"ם על גבי עור בהמה טמאה משום שאינו מהמותר בפיך כדא' בשבת ק"ח ובסוגיא דמכות הנ"ל הרי באמת ג"כ ודאי שאין בהעור עצמו שום איסור אכילה כלל רק מאותן דקיי"ל שעורותיהן כבשרן כגון עור החזיר של יישוב כדקיי"ל בחולין קכ"ב וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מאכ"א הי"ח האוכל מנבילה וטריפה או מטמאה מן העור ומהעצמות ומן הגידים ומן הקרנים כו' אעפ"י שהוא אסור ה"ז פטור מפני שאלו אינן ראוין לאכילה עכ"ל ושם בה' כ"א מנה אותן שעורותיהן כבשרן ע"ש ופשוט עכ"פ לכאורה דה"ה לעמודים של עצמות מבהמה טמאה בזה ואף למאי שנבאר להלן דבאמת עיקר איסורא דעור בהמה טמאה הוא משום שכבר נאסר כשהי' שליל במעי אמו וכמו שנבאר בעז"ה מ"מ נראה דהך טעמא שייך לכאורה גם בעצמות של טמאה ויבואר ג"כ לפנינו אי"ה

ואין לדחות זאת בפשיטות ממ"ש רש"י ז"ל במגילה כ"ד אהא דציפן זהב לתפילין שכ' דאימעיט נמי מקרא דלמען תת"ה בפיך שיהא מבהמה טהורה דוקא ע"ש וא"כ הכא בעמודים דכשרין ודאי משל עץ או משל כסף כדא' בב"ב שם מקרא דעמודיו עשה כסף ע"ש וא"כ הרי ע"כ צ"ל לפ"ז דבעמודים לא שייך הך טעמא דמן המותר בפיך כלל אבל באמת ליתא דהרי מסוגיא דמכות הנ"ל מוכח להדיא דאף למאן דס"ל בס"ת היקשא דמן המותר בפיך אפ"ה מכשיר בפשתן אע"ג דודאי מודה בגידי טמאה דאסור גם בס"ת שאינו מהמותר בפיך וכמש"ל וע"כ דלא שייך למעוטי מהמותר בפיך דבר שאינו בר אכילה כלל כמו פשתן או זהב רק במה שהוא בא מדבר הנאכל כגון עור או עצם מבעל חי הוא דממעטינן מהך קרא דבעינן שיהי' בא מדבר המותר באכילה דוקא וד' רש"י דמגילה הנ"ל תמוה בזה (וע' רש"י מנחות מ"ב ובתוס' רע"א ז"ל במשנה דמגילה שם וקדמו בנו"ב מה"ק ס"א) ועכ"פ פשוט שאין שום ראיה מכסף לעצם טמאה כלל וכמ"ש: אך במש"ש התוס' בב"ב י"ד ד"ה שבהן דהעמודים לא היו של זהב שלא להזכיר מעשה העגל ע"ש ונראה לכאורה דלאו דוקא אליבא דר' יהודה כתבו כן דלדידי' היו העמודים מונחים בארון ונעשו לצורך הלוחות והו"ל כמו מכפר וכמש"ש התוס' ע"ש (ויש להוסיף עוד משום דע"י זהב העגל נשתברו הלוחות ואיך יהיו עמודי זהב כמעמידין להלוחות אח"כ) אבל נראה דגם לר"מ שם שהיו העמודים לדידי' להס"ת שבארון כמ"ש הרא"ש הנ"ל דלכאור' צריך לומר גם לר"מ טעם זה גם בעמודין דס"ת שהית' בפנים (דאף דבמאי דהס"ת עצמה נכתבת על עור עגל ג"כ כדא' בב"ב שם דראב"י כ' אמשכי' דעגלי' כו' נראה דגם בס"ת שהיתה בפנים דאין קפידא כלל בזה משום שהעור נשתנה ואינו ניכר עוד שהוא מעגל וכדא' בר"ה כ"ו גבי דם הפר בפנים ע"ש ועוד דאפשר דהס"ת שהיתה בפנים היתה נכתבת באמת על עורות מאילים וע' ברמב"ם פ"ט מהל' ס"ה) דלמש"ל שהיו קורין בה ביוה"כ וא"כ תקשה לכאורה דלמה לא עשו העמודים לדידי' של זהב משום כבוד יום טוב וכדא' בר"ה כ"ז גבי שופר של מקדש שהי' מצופה זהב משום כבוד יו"ט ע"ש ופשוט דה"נ דודאי דשייך טפי כבוד יו"ט ביוה"כ וכדא' בשבת קי"ט אקרא דלקדוש ה' מכובד זה יוה"כ שאין בו כו' אמרה תורה כבדהו כו' ע"ש וע"כ צ"ל לכאורה דגם בעמודים של ס"ת ודאי שהי' שייך טעם זה שלא להזכיר מעשה עגל וכמ"ש התוס' אליבא דר' יהודה הנ"ל (ואע"ג דהטעם דהו"ל כמו מכפר שכ' התוס' הנז' נראה דלא שייך כלל בעמודי ס"ת וכמ"ש) אבל מ"מ פשוט דאף אם נאמר הך טעמא גם לר"מ בזה בעמודי ס"ת וכמ"ש מ"מ ודאי שאין זה שייך רק להס"ת