ראשית בכורים נה

כלל רק דנראה דנקטינהו אהדדי משום דבתרווייהו איתא חד אמר וחד אמר ולא מסיימי אבל מאחר דבאמת הרי נמצא כן בכ"מ בש"ס הרבה מחלוקת כאלו דלא מסיימי ולא נקט הכא רק לשתי מחלוקת הללו כאחד נראה דיש לנו מקום לפרש בזה בדרך הפלפול במאי דתליין הנך תרתי פלוגתא דתנאי הנ"ל אהדדי בעז"ה ומתוך זה יתבאר ג"כ מה שנוגע להלכה בדבר השאלה הנ"ל שכתבנו בעז"ה

ובתחלה ראיתי לבאר בעז"ה ד' הרמב"ם ז"ל במה שיש לתמוה עליו לכאורה בדין זה דס"ת שתפרה בפשתן והוא במ"ש בה' ס"ת פ"ט הי"ג וז"ל וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידין של בהמה וחי' טהורה כו' כדרך שתופרין את התפילין ודבר זה הלכה למשה מסיני לפיכך אם תפרן שלא בגידין כו' פסול עכ"ל והנה בעיקר הדין מה דפסק להלכה כמ"ד דס"ת שתפר' בפשתן פסולה אע"ג דלכאור' אין הכרע בסוגי' זו להלכה כמאן כיון דאין כאן תסתיים מ"ד כשר ומ"ד פסול דאם היה מסיימי ודאי דהוה מהדרינן לכללין בעירובין מ"ו דר"מ ור"י הלכה כר"י אבל השתא דלא מסיימי פלוגתייהו כלל בסוגיין שוב אין לנו שום הכרע בהלכה זו כמאן דדילמא ר"י הוא דמכשיר והלכה כר"י לגבי ר"מ ואין לומר דרק מספק בלבד פסק הרמב"ם ז"ל להחמיר בזה כיון דלא מכרעא לן בסוגי' זו להל' כמאן שהרי באמת אחרי שהספק הוא רק בהלכה למ"מ לבד דעיקר הספק הוא אי ילפינן ס"ת מתפילין בדין זה ובתפילין הוה הלכה למשה מסיני וא"כ הספק הוא אם גם בס"ת נוהג הלכה למ"מ הזאת שיש בדין התפילין או אין הלכה למ"מ הזאת בספר תורה כלל והוה ספיקא בהלכה למ"מ והרי מד' הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שחיטה הל' ג' נראה דס"ל כד' הטור ז"ל ביו"ד ס' רצ"ד דכל ספק שיסתפק לנו בהלכה למ"מ דאזלינן בספיקו להקל כדין ספיקא דרבנן שהרמב"ם כ"ש וז"ל ח' מיני טריפות נאמרו לו למ"מ כו' והואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה כו' כל ספק שיסתפק בשאר ז' מיני טריפות יש בהם ספקן מותרין עכ"ל ומזה כתבו האחרונים ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דספיקא בהלכה למ"מ להקל וכמו שהעלה בעל מנחת יעקב ז"ל בקיצור דיני ס"ס במחודשים אות ט"ו בשם י"א דכל מה שהוא הלכה למ"מ דינו כדרבנן וספיקו להקל וציין שם בתוה"ש אות י"ז שכ"ה מד' הרמב"ם ז"ל הנז' וע' בס' המצות להרמב"ם ז"ל שורש ב' וזה הוא דעת הטור ז"ל ג"כ ביו"ד בס' רצ"ד שם והוא מהסוגיא דקידושין ד' ל"ט דספק ערלה בחו"ל מותר משום שהוא הלכה למ"מ בחוץ לארץ בלבד ולכן ספיקו מותר ודלא כמש"ש הב"י ז"ל והש"ך בס"ק י"ט שם דדוקא בערלה נאמרה הלכה כן דספיקו מותר אלא דבכל הלכה למ"מ קיי"ל דאזלינן בספיקו להקל וכ"כ בשו"ת חוות יאיר ז"ל ס"ס קצ"ב ע"ש וע' בס' באר יעקב ביו"ד ס' כ"ט ובס' רצ"ד ע"ש

וכבר האריך בזה בשו"ת שיבת ציון ס' מ"ח ומ"ט [וע"ש מש"כ גבי ערלה בדבר הספק שכ' הרשב"א ז"ל מהתוספתא אם צריך להיות בגושיהן כדי להחיות ג' שנים וז"ל א"כ עכ"פ מידי ספיק' דדינא לא נפקא והדרינן לכללין דספיקו מותר עכ"ל ע"ש וא"כ ה"נ בכל ספק בהלכה למ"מ דילפינן מערלה להקל פשוט דה"נ דאית לן למיזל לקולא גם בספיקא דדינא וכה"ג שכתבנו למעלה בזה [אלא דלמש"ש להקל עוד בערלה אפי' בספק שהוא חסרון ידיעה דקיי"ל בעלמא דלא הוי ספק כלל כמבואר בכללי ס"ס ואפ"ה כ"ש דנראה לו שהוא מותר בערלה מהא דאמר לוי לשמואל בקידושין שם ספק לי ואנא איכול ע"ש וכ"כ עוד מד' אביו הגאון ז"ל שכ' בצל"ח ברכות ל"ו דלד' הרמב"ם ז"ל צ"ל דאפי' ברוב איסור הו"ל כספק ערלה בחו"ל דמותר ע"ש וצ"ע דלפ"ז הרי נסתר לגמרי כל עיקר היסוד שכ' האחרונים ז"ל הנ"ל בדעת הרמב"ם והטור ז"ל הנז' דמהך סוגיא דקידושין ל"ט הנ"ל נפקא להו דבכל הלכה למ"מ אזלינן בספיקו להקל שהרי באמת לפ"ז אין ללמוד כלום מהך סוגיא דקידושין הנ"ל למקום אחר ולומר דכל ספק בהלכה למ"מ כדין ספק דרבנן דיינינן ליה כמו בערלה בחו"ל וכמ"ש שהרי עכ"פ אף אם אנו באין לדון כל ספק בהלכה למ"מ כדין ספק דרבנן ממש מ"מ הרי אי אפשר עכ"פ להקל אף בספק שהוא חסרון ידיעה דאף בדרבנן קיי"ל דלא חשבינן ליה לשום ספק כלל וכ"ש שאין להקל במקים שיש רוב איסור ומיעוט היתר דודאי אף בכל איסור דרבנן בעלמא קיי"ל דאזלינן בתר רובא להחמיר וע"כ צ"ל דרק בערלה בלבד הוא דמקילינן הכי אפי' בכה"ג משום דכך נאמרה הלל"מ בהדיא להקל בספיקא ואפי' בכה"ג וא"כ שוב אין שום ראיה מכאן להקל בכל ספק דעלמא בכל דבר שהוא הלכה למ"מ דרק בערלה בלבד הוא דנאמרה הלכה כך בהדיא וכמ"ש הב"י ז"ל ואכ"מ להאריך]

ועכ"פ כיון דלד' הרמב"ם ז"ל בה' שחיטה הנ"ל (ועוד בכ"מ בדבריו ז"ל וע' בשו"ת שיבת ציון ס' מ"ח הנ"ל שהאריך) נראה דס"ל דכל ספק בהלכה למ"מ דיינינן ליה ככל ספק בדרבנן לגמרי וכיון דקיי"ל דכל היכא דפליגי תרי תנאי או אמוראי ולא אתמר הלכתא כחד מנייהו ושניהם שוין בחכמה ובמנין באיסור דרבנן אזלינן להקל א"כ ה"נ בהך פלוגתא דר"מ ור"י הכא אע"ג דאינן שוין דהא קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י מ"מ כיון דלא מסיימי הי מינייהו הוא דמכשיר והי מנייהו דפוסל הו"ל ספיקא דדינא בהלכה למ"מ דהו"ל כספיקא דפלוגתא דרבנן דהוה לן למיזל בי' להקל וכמש"ל

, ולכאורה הי' נראה דזהו באמת טעמא דבעל תה"ד ז"ל בס' נ"א שהביא הרמ"א ז"ל בהג"ה ביו"ד ס' רע"ח ס"ק ב' שכ' דבשע' הדחק יכולין לקרות בספר תורה שהיא תפורה בחוטי משי ואף דבהג"ה שם לא כתב להתיר רק כשהיריעות תפורין בחוטי משי סביב להעמודים אבל באמת בדרכי משה שם מבואר דמה שהכשיר התה"ד בשעת הדחק דאפי' בין היריעות הכשיר ע"ש וכ"ה בתה"ד עצמו שם אלא שלא כתב שם שום טעם כלל על מה שהקיל בדין זה בשעת הדחק עכ"פ אלא שכתב דמעיקר הדין ודאי יש לפסול כד' הרמב"ם ז"ל אלא מפני שבאיזה חבורות ראה שהיה הס"ת שלהם תפורין היריעות זל"ז במשי והכשירם מפני שהי' שעת הדחק וע"ש : ושוב ראיתי בנקודת הכסף שכתב ג"כ על הגהות רמ"א הנז' דה"ה בין היריעות שכ"ה בתה"ד וכן הגאון בעל דגול מרבבה ז"ל תמה על הרמ"א ז"ל בזה דבתה"ד שם לענין תפירת היריעות להדדי איירי ע"ש והנה מה שנלע"ד לחדש בזה ע"ד הרמ"א והתה"ד הנ"ל יתבאר להלן אי"ה

אך עכ"פ ראיתי לבאר בעז"ה בתחילה מה שיש לתמוה לכאורה טובא על בעל תה"ד ז"ל הנ"ל בזה שכ' להקל עכ"פ בשעת הדחק לקרות בס"ת שלא נתפרו היריעות בגידי בהמה טהורה דאיך יש להקל כלל בזה אפי' בשעת הדחק כיון דהרמב"ם ז"ל פסק בפשיטות דס"ת שלא נתפרה בגידין פסולה וכמש"ל וא"כ לכאורה אין מקום להקל באמת בזה אפי' בשעת הדחק כלל כיון דאין לנו שום צד להכשיר כלל בזה והתה"ד שם לא הביא שום ראי' להכשיר בזה בשעת הדחק רק הביא מד' הרא"ש בסוף ה' ס"ת והובא גם בטור ס' רע"א בשם תשובה לגאון שהכשיר קלפים לס"ת שלא היו מעובדין לשמן בשעת הדחק ע"ש והרי תשובתו בצדו דהתם סמכו על ר' משה גאון ז"ל בזה דס"ל דלא בעי לשמה רק למצוה מן המובחר אבל מתורת ס"ת שקורין בה בציבור לא נפיק וע"ז כתבו דאע"ג דכבר דחו לי' רבנן לדר' משה גאון ז"ל מ"מ משום עת לעשות לה' שלא לבטל קריאת התורה בציבור שאין להם ס"ת המעובדת לשמה כדאי הוא ר' משה לסמוך עליו בשעת הדחק וע"ש הטיב וא"כ עכ"פ בכה"ג שאין לנו על מי לסמוך להקל כלל האיך נוכל להכשיר אפי' בשעה הדחק וצ"ע לכאורה ד' הרמ"א והתה"ד ז"ל אבל למש"ל א"ש לכאורה דעיקר היתרא הוא כיון דבסוגיא זו אין שום הכרע כלל לפסוק הלכה כמאן א"כ אע"ג דלכאורה יש לנו להחמיר מספק עכ"פ למאי דקיי"ל באמת דכל ספק בהלכה למ"מ כספיקא דדבר תורה גמור ממש דיינינן לי' וכמ"ש כל האחרונים ז"ל ודלא כהרמב"ם והטור הנ"ל בזה אפ"ה כיון דיש פוסקים ז"ל דס"ל דספק בהלכה למשה מסיני כדרבנן הוה וכמש"ל בשם הרמב"ם והטור הנ"ל עכ"פ בשעת הדחק סמכינן על הנך פוסקים ז"ל ומכשירינן ס"ת שתפרה במשי דשמא הלכה כמאן דמכשיר באמה בס"ת שתפרה בפשתן כיון דלדעה זו הו"ל כמו ספיקא בפלוגתא דמדברי סופרים לבד וא"ש : ואמנם עכ"פ לד' הרמב"ם ז"ל