ראשית בכורים נד

אמנם בעיקר דברי הב"י ז"ל הנ"ל דפשיטא לי' מילתא בזה דכל הפוסקי' ס"ל דאין צריכין לקרוע רק על ערי יהודה בלבד ולכן החליט שם דגם הטור ז"ל שכ"ש להדיא הרואה ערי ישראל בחורבנן כו' דע"כ לאו דוקא קאמר הכי ע"ש בב"י (ובב"ח ז"ל שם בזה והביא ג"כ מפי' רש"י והרד"ק בירמיה הנ"ל ע"ש) אבל לענ"ד מד' התוס' במו"ק שם בד"ה משכם ומשילה ומשומרון שכ' וז"ל לא שייך הכא למיפרך ואימא עד דאיכא תלתא עכ"ל (וכלומר דלעיל שם אהא דקתני בברייתא על נשיא ואב"ד ועל שמועות רעות ונפק"ל מקרא דעל שאול ועל יהונתן ועל עם ה' וגו' ופריך שם ואימא עד דהוו כולהו ומשני על על הפסיק הענין והכא לא שייך למיפרך נמי הכי דאימא עד דחזא תלתא עיירות חריבות דוקא כדפריך לעיל כה"ג משום דהתם ג' דברים נפרדים המה נשיא וגם אב"ד ועם ה' אבל הכא מה לי תלתא מה לי חד מנייהו ועוד דודאי דכל אלו שמונים אנשים לא היו בכל השלשה מקומות הללו רק שקצת מהם היו בשכם וקצת מהם בשילה וקצת בשומרון וכל אחד קרע בגדיו בעיר שהי' שם) ונראה פשוט עכ"פ להדיא מד' התוס' אלו שהם מפרשים בפשיטות שהאנשים ההם קרעו על חורבן הנך עיירות שראו דקחשיב להו בקרא דהיינו על שכם או שילה או שומרון ושלא כפי' רש"י שברי"ף ז"ל הנז' ונראה להדיא מד' התוס' הנ"ל דע"כ ס"ל דערי יהודה דקתני בברייתא דודאי לאו דוקא קתני הכי אלא דה"ה לכל ערי ישראל ואפשר דה"נ ס"ל להטור ז"ל באו"ח הנ"ל כד' התוס' בזה ודלא כמ"ש הב"י ז"ל הנז' ורק דממ"ש הטור ביו"ד ס' ש"מ צ"ע). ואף שיש להוכיח באמת מתוך קושית התוס' ז"ל בפשיטות דהעיקר בזה כד' הפוסקים ז"ל דס"ל שא"צ לקרוע רק על ערי יהודה בלבד וממילא אין מקום לקושית התוס' ז"ל מעיקרא קרא בזה כלל ופשוט אבל עכ"פ מה שהחליט הב"י ז"ל שאין שום אחד מהפוסקים דס"ל דצריך לקרוע גם על כל ערי ישראל והנה באמת מד' התוס' הנ"ל מוכח דס"ל דעל אחת מהערים האלה צריך לקרוע ג"כ אע"ג שכולן הם מערי ישראל וכמ"ש

ומתוך מ"ש בעז"ה בד' התוס' הנ"ל דמוכח דס"ל ודאי שנא כד' כל הפוסקים הנ"ל בזה כיון דמפרשי דהקריע' היה באמת על חורבן אנו העיירות שנזכרו בכתוב כאן אף שהם מערי ישראל וכמ"ש א"ש ג"כ בזה מה שיש לתמוה לכאורה מד' התוס' הנ"ל על מ"ש בס' ברכי יוסף להגאון חיד"א ז"ל בשם החסד לאברהם ז"ל והובא בשערי תשובה כאן שכתב שנהגו העולם שלא לקרוע על חברון וכתב ששמע בשם גדולים לפי שחברון מערי מקלט הוא כדכתיב ביהושע כ' חברון ביהודה ולאו מערי יהודה מקרי עכ"ל ולכאורה הוא תמוה טובא שהרי מד' התוס' הנ"ל מוכח לכאורה בהדיא דלא כהחסד לאברהם הנ"ל בזה דמתוך קושיתם מוכרח דס"ל דהקריעה שבכתוב ודאי היה על חורבן אלו העיירות שנזכרו כאן באמת וכמ"ש והרי לדע' החסד לאברהם הנ"ל לכאורה אין מקום לומר כן כלל דהרי שכם נמי כתיב הכא בין הנך ג' עיירות הננו והרי שכם ג"כ עיר מקלט הואי כדמפורש בקראי דיהושע שם וכדחשיב להו בברייתא דמכות (דף ט') שכם בהר אפרים וע"ש וא"כ איך סלקא דעתך לומר כלל דאין חייבין לקרוע כי אם על ראיית חורבן שלשה עיירות דווקא שהרי ודאי דלא עדיפא בזה עכ"פ עיר שכם מעיר חברון שאין צריך לקרוע עלי' אף למאי דקיי"ל דגם על חורבן עיר אחת צריך לקרוע באמת ואפ"ה אין קורעין על חברון מפני שנתנה לעיר מקלט ולא נתחלקה לשבטים כלל וא"כ ה"ה לעיר שכם שהיתה ג"כ עיר מקלט וכמ"ש וכיון דלמאי דדחו התוס' קושיא זו באמת וכתבו בפשיטות דהכא לא שייך למיפרך ואימא עד דאיכא כולהו וכמש"ל א"כ ודאי דס"ל דקורע על שכם בפ"ע וא"כ פשוט לכאורה דה"ה נמי לחברון דקורעין עליה ג"כ ודלא כהחסד לאברהם הנ"ל

אך למש"ל א"ש בפשיטות דאין שום סתירה כלל מד' התוס' הנ"ל לד' החסד לאברהם הנ"ל שהרי כבר כתבנו דע"כ דהתוס' ז"ל חולקים בזה באמת ע"ד כל הפוסקים הנ"ל וס"ל ודאי דצריך לקרוע באמת על כל ערי ישראל ג"כ והא דקתני בברייתא ערי יהודה לבד ע"כ דס"ל דלאו דוקא הוא וכמש"ל וא"כ הדבר פשוט דאין להביא שום ראיה מד' התוס' האלו לדין קריעת עיר חברון כלל שהרי עד כאן לא כתב החסל"א לחלק בעיר חברון בזה אלא משום דכל ערי מקלט ניתנו לבני לוי לשבת בהם כדמפורש בקרא בפ' מסעי וביהושע שם וכיון דניתן ללוים ס"ל דמה"ט לא חשיב' עוד מערי יהודה כלל (אף דפרוודהא דידה ניתן לכלב כמש"ל) והרי היא ככל ערי ישראל דקיי"ל באמת להלכה שא"צ לקרוע רק על ערי יהודה לבד וכד' כל הפוסקי' הנ"ל וכמ"ש. משא"כ להתוס' דע"כ ס"ל באמת דאה"נ דצריך לקרוע על כל ערי ישראל ודלא כהפוסקים הנ"ל וכמש"ל וא"כ פשוט דלדידהו לא גרע עיר שכם מידי אף שהיתה עיר מקלט טפי משאר ערי ישראל עכ"פ ומשו"ה פשיטא להו דצריך לקרוע על שכם וה"ה ודאי לחברון דמאי שנא מכל ערי ישראל ואמנם לדידן דלא קיי"ל כהתוס' בזה וכמ"ש הב"י שכן המנהג שלא לקרוע על כל ערי ישראל אפשר דה"ה לחברון דדמי נמי לערי ישראל בזה לפי שלא ניתנה רק ללוים וכמ"ש ועכ"פ אין ראיה לדינא בזה מתוך ד' התוס' הנ"ל דלא קיי"ל כוותייהו וכמ"ש:

ונחזור למש"ל דלפי' הרמב"ם ז"ל הנז' דודאי דלדידי' צ"ל דבצופים קרעו על ירושלים בלבד וכמ"ש א"כ נשאר קושית מהר"ש יפה ז"ל הנז' דדוחק לומר גם לפ"ז דאולי בהך עובד' דהני תנאי מיירי נמי כשכבר ראו בתוך ל' יום את המקדש עצמו בלבד וקרעו אז עליו בלבד וכגון שעלו מדרך המדבר ולא ראו אז רק את המקדש בלבד וירושלים לא ראו אז ולכן לא קרעו עתה רק על ירושלים בלבד (דא"צ לחזור ולקרוע גם על המקדש כשרואהו בתוך ל' יום וכמ"ש רמ"א ז"ל בהגה"ה ס"ס תקס"א) וכמש"ל לפי' רש"י ז"ל הנ"ל להיפך דלפי' הרמב"ם ז"ל ודאי דדחוק לפרש כן כלל שהרי פשטא דד' הבריית' הנ"ל דקתני דכיון שהגיעו לצופים קרעו בגדיהם ודאי משמע דהיתה קריעה בפ"ע כדין הקריעות שעל ירושלים והמקדש דשיעורן טפח ואם איתא דכבר ראו המקדש בתוך שלשים יום וכבר קרעו אז עליו כדין א"כ שוב לא היו צריכין לקרוע עוד עתה כדין קריעה על ירושלים בפ"ע רק להוסיף על הקרע שעל המקדש כל שהוא וכדתני במו"ק שם דרק מוסיף על ירושלי' ומוק"ל בדפגע במקדש בריש' וכמש"ל ופשוט דה"ה כשרואה ירושלים אחר איזו זמן כל שהוא בתוך שלשים

ולכן יש לנו ליישב בעז"ה קושיא זו עם כל מה שדקדקנו לעיל בד' אגדה הנ"ל הכל ע"ד הפלפול בזה בעז"ה רק כי ראינו להקדים בתחלה דבר התשובה שלהלן בסימן שאחר זה בעז"ה דשייך ג"כ לסוגיא אחת במס' זו ומתוך זה יתבאר ג"כ ע"ד הפלפול בעז"ה כל מאי דשייך עוד לסיום דבר התשובה הזאת ולהך דינא שכתבנו למעלה בעז"ה והוא סימן יו"ד

שאלה ראוי לברר אם מותר לכתוב ספר תורה ותפילין ומזוזות על עור השליל שנמצא במעי בהמה וחיה טהורה שנתנבלה בשחיטתה וכן יש לבאר אם מותר לתפור תפילין וס"ת בגידי בהמות וחיות טהורות מגיד הנשה שלהן ועוד יש לבאר אם מותר לתפור בשעת הדחק יריעות של ס"ת בחוטי פשתן במקום שאין גידין מצויין שם ואין להם ס"ת אחרת לקרות בה בצבור וכ"ו ראוי לבאר בעז"ה

תשובה גרסי' במס' מכות בפ' אלו הן הגולין (ד' י"א) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בס"ת האלהים פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר שמונה פסוקים שבתורה וחד אמר פרשת ערי מקלט כו' ותו גרסינן התם ספר תורה שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור"מ חד אמר כשר וחד אמר פסול למ"ד פסול דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ואיתקש כל התורה לתפילין מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך (שאין נכתבין על עור בהמה טמאה) להלכותיהן לא איתקש פי' רש"י ז"ל לדבר שאינו כתוב בתורה ובתפילין גופייהו לא גמרינן לה אלא מהלכה למשה מסיני לא ילפינן לי' בהיקשא עכ"ל] ויש לנו לבאר בעז"ה מאי דסמך ותנא להו הכא בש"ס לשתי מחלוקות אלו דר"י ור"נ ור"י ור"מ בהדדי דלכאורה לא קרבו זה אל זה