ראשית בכורים נג

ג"כ נתחייב לקרוע כששמע אח"כ מן החורבן אבל הרואה בחורבנה ודאי דחייב לקרוע אף מי שלא ראה ולא שמע מעולם כלל בבניינו ולכן הביאו הפוסקים דין הרואה בלבד ולא דין השומע משום דלא שייך כלל בזה"ז וכמ"ש וכן כתב הריטב"א ז"ל להדיא במו"ק שם וז"ל אחד השומע פי' שראה בבניינה ושמע חורבנה ואחד הרואה כגון בזמן הזה עכ"ל הרי נראה דעתו ז"ל להדיא כן דאין השומע מהחורבן חייב לקרוע רק כשראה פעם א' בבנינו עצמו ולא משכח"ל כלל רק כששומע בזמן החורבן לבד ואחר שכבר ראה פעם א' בבנינו וכמ"ש בעז"ה וצ"ע) ולהכי לא נזכר באמת בירושלמי הנ"ל שם כלל דין הרואה ערי יהודה בחורבנן דבאמת להירושלמי לא נפק"ל מהך קרא לקריעת ערי יהודה כלל רק נפק"ל חיובא דקריעה מקרא להשומע מחורבן לבד וכמ"ש והיינו דסמיך לי' בירושלמי הנ"ל להך קרא התם דאחד ששומע בחורבנה כו' ע"ש ונראה מזה דעיקרא דדינא נפק"ל מהך קרא להירושלמי רק לשומע מהחורבן וכמ"ש (וכן מצאתי כעת בפני משה הנדפס מחדש שם עלה דאחד ששמע שחרבה ירושלים כ' וז"ל באותו פעם שחרבה כמו שעשו האנשים האלו כו' ע"ש ומבואר בדבריו דמפרש ג"כ להירושלמי הנז' כמ"ש דס"ל דהקריעה שבכתוב הי' על שמיעת החורבן לבד ולא על הראי' וצ"ל דראי' נלמד מכל שכן וכמ"ש וגם מדבריו ז"ל שם נראה דס"ל ג"כ כמש"ל דעל השמיעה אינו קורע אלא בזמן החורבן לבד ואין דומה שמיעה לראי' בזה דגבי שמיעה כתב שם דשמע באותו פעם שחרבה כו' ובראי' כ' דאחד הרואה עכשיו כו' ע"ש ומשמע דגבי שמיעה לא משכח"ל כלל ששמע עכשיו והיינו כמש"ל בעז"ה) ועכ"פ א"ש מאי דפליגי בזה הירושלמי והש"ס דילן דבירושלמי לא יליף מהך קרא רק למקדש ולירושלים לבד ובש"ס דילן יליף מיני' לערי יהודה וכמ"ש והוא משום דפליגי באמת בעיקר הקריעה הזאת שבקרא דירמי' הנ"ל דהירושלמי מפרש לי' אשמיעה לבד ובש"ס דילן מפרשי לי' אראי' וא"כ ע"כ דעל ראיות ערי יהודה הי' דעל ראיות חורבן המקדש ל"ל שהרי לא הגיעו אז עדיין לירושלי' וכמ"ש וא"ש

ואין לתמוה בזה דלכאורה איך אפשר לפרש כלל הך קרא דעל שמיעת חורבן הבית היתה קריעה זו דהלא בקרא מפורש שהי' בידם מנחה ולבונה להביא בית ה' ומשמע שלא היו יודעין אז עדיין מהחורבן כלל שהיו רוצים אז להעלות מנחה עדיין בבית ה' אבל כבר כ' רש"י ז"ל בפי' לירמי' שם אהך קרא דמנחה ולבונה בידם להביא כו' וז"ל כשהיו נוסעים מביתם לא היו יודעין מחורבן הבית [ור"ל ולכך הקדישו המנחה והלבונה להביא בית ה' דומיא דנזירים שעלו מן הגולה בבית שני ומצאו בהמ"ק חרב כדתנן בנזיר ל"ב ע"ש בגמ'] ובדרך שמעו (מן החורבן) וקרעו בגדיהם עכ"ל וכ"כ שם הרד"ק ז"ל וע"ש שכ' לתמוה איך לא שמעו עדיין מאב עד תשרי שחרב הבית כו' ונדחק לפרש שחשבו שלא נשרף כולו ונשאר בו מקום שיקריבו שם הנשארים את קרבנותיהם עדיין וכששמעו בדרך שנשרף כל בית ה' קרעו אז בגדיהם ע"ש ובזה אני תמה על הגאון בעל טורי אבן ז"ל שכ' בחידושיו בר"ה י"ח דלמ"ש בקצת מפרשים בשם הירושלמי דגדלי' ב"א נהרג בשבת ע"כ דצ"ל לפ"ד הירושלמי בזה דהריגת גדלי' לא הי' בתשרי שאחר אב שחרב הבית כי אם בשנה שלאחרי' והיה לפ"ז מיום החורבן עד הריגת גדליה כמו שנה ושני חדשים] ע"ש וצע"ג דאיך יתכן כלל לפ"ז שלאחר שכבר שמעו גם בגולה מן החורבן כדכתיב ביחזקאל ל"ג שבחמישי לחודש העשירי שאחר החורבן באתה שמועה לגולה מהחורבן (ע' רד"ק שם כ"ד ור"ה י"ח) ואלו האנשים שהיו בארץ ישראל וסמוכים ביותר לירושלים לא היו יודעין עדיין מן החורבן כל כך זמן עד קרוב לשנה ושני חדשים אח"ז וכמש"ל דהרי מפורש בקרא שבאו לשם אחר שכבר נהרג גדליה ב"א ונהרגו שם ג"כ אחריו וצ"ע ומיהו לש"ס דילן דס"ל דהקריע' שלהם הי' אז על הראיה דחורבן ערי יהודה ולא על שמיעת החורבן כלל וכמ"ש י"ל בזה דודאי כבר שמעו מאז מן החורבן והמנחה והלבונה שבידם אולי רצו להקריב אז בבמה למ"ד דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא וא"כ הותרו הבמות אז (ע' מגילה י' זבחים ק"ז) והיו רוצים להקריב אז בבמה וצ"ע ובזה י"ל קצת דר' אלעזר דאמר הכא במו"ק הנ"ל הרואה ערי יהודה בחורבנן קורע דע"כ דנפק"ל נמי מהך קרא דירמיה הנ"ל אזיל בזה לטעמי' דבחולין ז' אמר שם אליבא דר' אלעזר בן פדת (דהוא סתם ר' אלעזר האמורא דבש"ס) דס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ע"ש וא"כ שפיר נפק"ל מהך קרא דירמי' הנ"ל לראיות ערי יהודה בחורבנן דקורע עליהן דס"ל לר"א דע"כ ל"ל שקרעו אז אשמיעה מהחורבן כדס"ל להירושלמי הנ"ל משום דבאמת דודאי כבר שמעו מאז מהחורבן אחרי שעבר כל כך זמן עד העת ההיא וכמ"ש דלדידי' אין ראי' כלל מהמנחה ולבונה שרצו להקריב אז דנראה מזה לכאורה דעדיין לא ידעו אז מהחורבן וכמ"ש הרד"ק ז"ל הנ"ל משום דר"א לטעמי' דס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל וא"כ הותרו הבמות וי"ל שפיר לדידי' שהיו רוצים להקריב אז בבמה וכמ"ש וא"ש (ועי' שבועות ט"ז ובתוד"ה קדושתו וע' זבחים ס"א תוד"ה מאי וצ"ע) אלא דאכתי קשה לר' יהודה דאמר בזבחים קי"ג דאין מנחה בבמה ע"ש ובקרא כתיב ומנחה בידם כו' וצ"ע ואולי י"ל דר' יהודה ס"ל איפכא דקדושה ראשונה נמי קדשה לעתיד לבוא. וא"כ הרי לדידי' באמת מקריבין אע"פ שאין בית כדא' במגילה שם ואף שחרב המזבח ג"כ מ"מ י"ל דר' יהודה לטעמי' דאמר בזבחים נ"ט אקרא דביום ההוא קידש תוך החצר דדברים ככתבן שקידש גם הרצפה להקטיר עליה כמו במזבח ע"ש וא"כ לדידי' יכולין להקריב במקדש בלא מזבח על הרצפה עצמה וא"ש ג"כ לדידי' שלא העלו אז קרבן בהמה בידם משום דרבא מסיק התם דמודה ר"י בדמים דזריקת הדם ודאי בעינן על המזבח דוקא משא"כ מנחה דאין בה רק הקטרה לבד שפיר היו רוצים להקריב אז על הרצפה עכ"פ וא"ש ג"כ בזה דבאמת הקש' לכו"ע דהרי בקרא מפורש שהיו רוצי' להבי' בית ה' ומשמע דבמקדש עצמו היה דעתם להקריב אז ולא בבמה ועל כן צ"ל דמאן דמפרש לקרא הנ"ל שכבר ידעו מאז מהחורבן כדס"ל להש"ס דילן וכמ"ש דע"כ דס"ל באמת כמ"ד דקדוש' ראשונ' קדשה לע"ל ומקריבין אע"פ שאין בית והיינו על הרצפ' וכר"י הנז' וא"ש. אלא דצ"ע ממ"ש התוס' בזבחים שם נ"ט ד"ה עד (וביומא מ"ג ד"ה שלמים) דגם לר"י לא שרי להקטיר על הרצפה אלא כשהמזבח במקומו אבל נפגם המזבח (וכ"ש כשנחרב) לא שרי להקטיר בשום מקום ע"ש

אך ידי"נ הרה"ג כו' מוהר"י העשיל הלוי נ"י העיר ע"ד בזה דכיון דבקרא לא כתיב רק מנחה ובמנחה הרי כתבו התוס' הנ"ל שם דלכ"ע א"צ מזבח כלל דבזבחים דוקא הוא דבעינן מזבח כדנפק"ל התם מקרא דוזבחת עליו כו' ע"ש וא"ש עכ"ד הרב הנ"ל נ"י בזה אלא דאכתי לכאורה אין קיום לד' הרב הנ"ל נ"י בזה שהרי גם במנחה אף שכ"ש התוס' דיכול להקטירה בלא מזבח אבל אכתי מה יעשו בשיריה דהרי אר"א בזבחים ס' דמזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה שנאמר ואכלוה אצל המזבח כו' בזמן שהוא שלם כו' וא"כ כ"ש כשנחרב המזבח ואיך היו רוצים להתנדב מנחה ולהוציא שיריה לבית הפסול ואין לומר שהיו רוצים להקריב אז מנחת נסכים וכדא"ר במנחות ק"ד דמתנדב א' מנחת נסכים בכ"י והיא כולה כליל שהרי בקרא כתיב מנחה ולבונה ומשמע שהי' לבונ' הבאה עם המנחה והרי מנחת נסכים אין טעין לבונה כלל כדתנן במנחות נ"ט ע"ש ודוחק לומר דמקדישי המנחה היו כולם כהנים ומנחת כהן טעון לבונה כדתנן התם והיא ג"כ כליל וצ"ע ואולי י"ל שהי' מנחת נסכים ולבונה הבאה בפ"ע ע' מנחות ק"ו וא"ש דקטורת ג"כ לא בעי מזבח כדא' בזבחים שם נ"ט דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו וע"ש בתוס' וצ"ע:

והנה לכאורה הי' יש לתמוה באמת על פי' רש"י ז"ל בירמי' הנ"ל דנראה שפירושו בזה שם הוא נגד הש"ס דילן במו"ק שם דיליף מהך קרא דחייב לקרוע כשרואה ערי יהודה בחורבנן וכמש"ל ומשמע בפשיטות דהש"ס מפרש דקריעה שלהם הי' על הראי' דערי יהודה ולא על השמיעה כלל כמ"ש וגם הוא סותר א"ע לפירושו ברי"ף הנ"ל שפי' רש"י עצמו להדיא דעל חרבות ערי יהודה קרעו בגדיהם וכמ"ש. אך למש"ל דהירושלמי וש"ס דילן באמת פליגי בזה אם הקריעה שלהם הי' על שמיעת החורבן או על ראיות ערי יהודה וכמ"ש א"ש בפשיטות דפי' רש"י ז"ל שבירמיה הנז' הוא ע"פ הירושלמי הנ"ל ופירש"י שברי"ף הנז' הוא ע"פ הש"ס דילן בזה וא"ש: