ראשית בכורים נא

בעז"ה יום ו' עש"ק ר"ח מנחם אב תר"ב תרחם ציון וירושלים לפ"ק סימן ט

שאלה ראוי לברר בעיר חברון תוב"ב (שנפלה בחלקו של יהודה כדכתי' ביהושע ט"ו פ' נ"ד ונתנה לבני לוי לעיר מקלט כדכת' שם כ"א פ' י"א ויתנו להם קרית חברון ואת מגרשי' ושדה העיר וחצרי' נתנו לכלב וגו' וכדמסי' נמי במכות י' אקרא דויתנו לכלב את חברון דקאי על פרוודהא ע"ש) אם צריכין לקרוע עלי' כשרואין אותה בחורבנה כדין כל הרואה ערי יהודה בחורבנן או שאין דינה כערי יהודה כלל בזה (או אפשר דמספיק' עכ"פ ראוי להחמיר שלא לראות עיר חברון עד שיקרע תחילה על עיר אחרת מערי יהודה או על ירושלים בתוך ל' יום וכן יש לבאר אם יש להחמיר גם בכל ערי ישראל שלא לראותן עד שיקרע תחילה על אחת מערי יהודה בתוך ל' יום כמ"ש) וכ"ז יש לבאר בעז"ה

תשובה הנה קודם שנבאר אי"ה כל זה ראיתי לבאר מה שנ"ל לחדש בעז"ה באגדה דשלהי מס' מכות ע"ד הפלפול ועוד באיזו סוגיות המסתעפים לזה ועוד בקצת דברים הנוגעים להלכה השייכים לאיזו סוגיות במסכ' הנ"ל וזהו החלי בעז"ה

גרסינן בשלהי מכות פעם אחת היו ור' גמליאל ור' אליעזר בן עזריה ור' יהושע ור' עקיבא) עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו בוכין כו' מקום שכתוב בו והזר הקרב כו' עד עקיבא נחמתנו: (א) והנה בדברי אגדה זו יש לדקדק טובא לכאורה והוא במה שכבר עמד הגאון בעל יער"ד ז"ל בח"ב סוף דרוש ז' בזה דנראה כאלו היה ר"ע מסתפק ח"ו בדברי הנביא וכמתירא בזה שלא תתקיים ח"ו נבואתו של זכריה עד שראה שנתקיימה נבואתו של אוריה ע"ש: (ב) עוד יש לבאר במה שתלה כאן נבואת אורי' (שהיתה כנבואת מיכה בירמיה כ"ו כה אמר ה' ציון שדה תחרש וגו' ותלה נבואה זו) בנבואת זכריה בקרא דעוד ישבו זקנים וגו' ולמה בחר רק בנבואה זו וביעוד זה דעוד ישבו זקנים כו' בלבד והלא דברי נחומים הרבה נאמרו בזכרי' על ירושלים כמו בתחלת נבואות זכרי' ב' ויאמר פרזות תשב ירושלים מרוב אדם וגו' ואני אהי' לה חומת אש נאם ה' וגו' ועוד הרבה דברי נחומים כיוצא באלו נאמרו שם והם מוקדמים לקרא דעוד ישבו זקנים וגו' דבזכרי' ח' [וגם בזה כבר עמד שם בס' יער"ד הנז' ע"ש] וגם יש להבין פשטות ד' ר' עקיבא בזה שאמר דעכשיו שנתקיימה כו' בידוע שנבואתו כו' דמאיזה צד יצא לו הראי' מוכרחת הזאת כי בהתקיים נבואת אחת מהם תתקיים השניה ג"כ בהכרח עד ששחק ר"ע מפני זה: (ג) עוד יש לבאר במה שהי' שמח ר' עקיבא דוקא בראותו בקיום נבואה זו דשועלים הלכו בו יותר משארי התנאים שראו מעשה זו עמו ומוכרח דר"ע לשיטתיה במקום אחר בזה היה לו לשמוח יותר בזה משאר חכמי דורו והוא בתוספת' דב"ב סו"פ לא יחפור ע"ש] וכמו שנבאר בעז"ה: (ד) עוד יש לדקדק לכאורה בסוגיא זו דקאמר כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם ופי' הר"ר גרשום ז"ל דדינו למיעבד הכי עכ"ל וכדתניא בברייתא דמו"ק כ"ו כיון שהגיע לצופים קורע ומשמע בפשיטות מדברי הפוסקים ז"ל שם דהך קריעה דצופים על ראיית עיר ירושלים הוא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' תענית ה' ט"ז ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר ואם פגע במקדש תחלה כשיבא מדרך המדבר קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים עכ"ל וכ"כ בשו"ע א"ח ס' תקס"א ס"ק ב' וכן מוכח שם מד' הרמ"א ז"ל בהג"ה ס"ק א' שכתב בשם הב"י ז"ל דאינו חייב לקרוע על ערי יהודה אלא כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים עכ"ל הרי שלא כתב כמן הצופים עד המקדש אלא לירושלים וכן משמע לכאורה במס' שמחות פ"ט להדיא דתניא התם הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע ע"כ וא"כ יש לתמוה לכאורה בהא דלא קתני הכא רק שקרעו כשהגיעו להר הצופים בלבד והיינו הקריעה דעל ירושלים לחוד ולא נזכר בהך ברייתא כלל שקרעו עוד גם על המקדש כשהגיעו להר הבית כדתניא התם במו"ק וקורע על ירושלים בפני עצמה ועל המקדש בפני עצמו (וכמש"ש הר"ן ז"ל דצריך להרחיק ג' אצבעות ולקרוע טפח על המקדש בפ"ע ודין הרחקה זו לא נזכר בשו"ע או"ח שם) וכמש"ל ג"כ מד' הרמב"ם והשו"ע ז"ל וחפשתי ומצאתי בעז"ה להגאון מהר"ש יפה ז"ל בס' יפ"ת על מדרש איכה רבתי שתמה ג"כ בזה ומש"ש ליישב בזה דכיון שהזכיר כאן שבכו אז בראייתם שהשועל יצא מבית קה"ק לא הי' צריך להזכיר שקרעו בגדיהם כו' הוא דחוק טובא באמת

ע"ש

[ומה שלא העיר הרב ז"ל עוד דלמה לא זכר ג"כ בהך ברייתא להנך קראי דמייתי התם במו"ק שצריך לאומרן כשרואה בחרבות ירושלים קודם שקורע כדא' עולא משמי' דר"א התם הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלי' שממה וקורע בהמ"ק בחורבנו אומר בית קדשנו וגו' וקורע ובקצת ספרי הפוסקים יש איזה טעות בדפוס בזה דברמב"ם ז"ל שם (דפוס ברדיטשוב) כ' ראה ירושלים בחורבנה אומר ירושלי' מדבר וגו' בהמ"ק בחורבנו אומר בית קדשנו וגו' וקורע עכ"ל והנה מלבד שיש ט"ס בדבריו בלשון המקרא דגבי ירושלים צ"ל דאומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה כדאיתא בקרא (דישעיה ס"ד פסוק ט') אבל יש ט"ס גס בעיקר הדין שלא כתב וקורע אלא אחר ראיית המקדש ולא כתב כלל שצריך לקרוע על ירושלים ואין לומר דסמך עצמו עמ"ש תחלה דקורע על ערי יהודה וגם ירושלים היא בכלל וכמו שהקשה שם ה"ה בשם הרמב"ן ז"ל באמת על הש"ס ע"ש שהרי באמת כ"כ שם ה"ה ז"ל וכ"כ כל הפוסקים ז"ל דעל ירושלים צריך לקרוע בפני עצמה אע"ג שכבר קרע על ערי יהודה ע"ש וא"כ ודאי דצריך לאשמועינן קריעה בירושלים בפ"ע וכן אין לומר ג"כ להיפוך דהרמב"ם ז"ל ס"ל דצריך לקרוע על כל עיר מערי יהודה בפני עצמה ולא הזכיר ירושלים לבד אלא משום הפסוק שצריך לקרות עליה בפ"ע ולכן לא הוצרך להזכיר קריעה בהדיא אצל ירושלים בפ"ע דכ"כ הרא"ש ז"ל במו"ק שם סי' קי"א דלא מסתבר למימר הכי שהזכיר ירושלים בשביל פסוק א' שיש לו לומר ואגב זה נקט וקורע עכ"ל וכן שם בשו"ע או"ח (הקטנים ד' סלאוויטא ובדפוס דובנא עם הגהות יד אפרים ז"ל) כתב ג"כ כלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל ולא כתב ג"כ וקורע גבי ירושלים ובשו"ע ודאי דא"א לומר דסמך עצמו על מ"ש קריעה בכל ערי יהודה שם שהרי בס"ק ג' פסק להדיא שם כד' הרמב"ן ז"ל דהקורע על א' מערי יהודה אינו חוזר לקרוע על שאר ערי יהודה חוץ מירושלים ע"ש ולכן צריך להגיה ברמב"ם ושו"ע וקורע קודם תיבת וכשרואה בית המקדש כו' שכ"ה בש"ס וכל הפוסקים ז"ל (וכן מוכח מסוף דבריהם ג"כ שכתבו ומהיכן חייב כו' ואח"כ כו' ומוכח מלשון זה שכבר דברו וכתבו מקריעת ירושלים להדיא ע"ש) והטעות בהעתק המקרא הנז' נפל גם בטור שכ"ש אומר ציון היתה מדבר וצ"ל מדבר היתה וכן בקיצור פסקי הרא"ש ס' קי"א כ"ש אומר ציון מדבר שממה היתה וכן בשו"ע הגדולים יש ט"ס בזה וצריך להגיה בכולם כדאיתא בקרא וכמ"ש]

והא דלא נזכר כאן גבי בהמ"ק בחורבנו רק קריאת המקרא דבית קדשנו כו' בלבד ולא זכרו כאן גם ברכת דיין האמת בשם ומלכות ג"כ וכמ"ש הב"י בסי' רכ"ד דלפי' רש"י ז"ל בברכות נ"ח גבי הרואה בתי ישראל נראה דמפרש על בית המקדש ע"ש ואף לאידך פירושי דהתם דקאי על בתי כנסיות או על בתי עשירי ישראל ע"ש בב"י ובשו"ע ס"ק י' מ"מ נראה דבהמ"ק עצמו ודאי דלא גרע עכ"פ מכל בתי ישראל לכולהו פירושי דהתם ואפשר דהתם קתני ברכתא והכא קראי וצ"ע וע' בב"י שכ"ש על מילתא אחריתא דדוחק לומר דתרווייהו בעי למימר קרא וברכתא כו, ע"ש וע' בב"ח ז"ל סי' תקס"א ובבבה"ט שם וצ"ע]

ואולי יש לומר דהני קראי כיון שלא נזכרו כלל בברייתא עצמה דמו"ק שם וכן בברייתא דמס' שמחות שם לא נזכר רק הקריעה בלבד אין זה תימא שלא נזכר גם בברייתא זו רק קריעת בגדיהם לבד ולא קריאת הפסוקים ג"כ שלא נזכרו רק בדברי האמוראים בלבד ולא מצינו אותם בברייתא בשום