ראשית בכורים נ

דרבנן לבד (ודלא כד' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תרומות הנ"ל בזה). וא"כ תקשי דלמה נקט איסי ב"י שם מעשר ירק לבד שהוא רק מדבריהם והלא באמת גם כל פירות האילן אינו אלא מדרבנן לד' התוס' שם. ולכן ר"ל בתוס' בחולין ודאינך הנ"ל דמשום דבכל פירות האילן עכ"פ אסמכינהו בתו"כ אקרא דמפרי העץ הנ"ל (אע"ג דבאמת אינם ג"כ רק מדרבנן לבד) אבל מעשר ירק לא מצינו בו שום אסמכתא כלל להכי קאמר איסי שהוא מדבריהם לבד ור"ל שאין בו שום אסמכתא ג"כ אך בתוס' דר"ה ובר"ש הנ"ל שהזכירו באמת הדרשא דהתו"כ גם גבי מעשר ירק הנ"ל וכמ"ש וא"כ גם בירק עכ"פ מצינו אסמכתא בקרא הנ"ל וא"כ הדק"ל דלמה נקט איסי ב"י לירק שהוא מדרבנן טפי מאינך וע"כ הוצרכו לדחוק בזה. דאסמכתא דירק דהיינו מרבויא דוכל אינו פשוט כ"כ עכ"פ כמו אסמכתא דפירות האילן בזה ולכן הזכיר איסי בזה ירק לבד אף דבאמת גם כל פירות האילן נמי רק מדרבנן וכמש"ל בזה)

ועוד כתבו הר"ש והתוס' בר"ה שם הנ"ל די"ל ג"כ דאיסי ב"י פליג באמת אהך דרשא דתו"כ הנ"ל ור"ל דאע"ג דכל הנך דרשות דתו"כ הנ"ל שם אינו רק אסמכתות בעלמא לד' התוס' הנ"ל מ"מ לאיסי ב"י לא ס"ל רק אינך אסמכתות דגבי פירות האילן לבד אבל הך אסמכתא דגבי ירק לא ס"ל לאיסי ב"י כלל ופליג אתו"כ בהך אסמכתא דירק דלדידי' אפי' רק אסמכתא בעלמא לא מצינו בו ומשו"ה נקט מעשר ירק לבד שהוא מדבריהם אף שבאמת גם כל פירות האילן נמי מדבריהם לד' איסי ב"י ג"כ רק משום דלדידי' אין בירק אף שום אסמכתא כלל להכי תני ירק דוקא וכמ"ש (והארכתי בפי' ד' התו' והר"ש הנ"ל בזה יען ראיתי להגאון מוהר"י חאגיז ז"ל בפי' עץ חיים על משניות ברפ"א דמעשרות שם שכ' דבתוס' ר"ה י"ב משמע דמעשר פירות האילן הוא מחלוקת תנאים ולאיסי ב"י שאר פירות מן התורה חוץ מירק עכ"ל ובמחכ"ת באמת אין מקום לומר כן לד' התוס' הנ"ל שם בזה דאם חיתא דלאיסי ב"י ס"ל דפירות האילן מה"ת אף דבירק לא מצינו אפי' שום אסמכתא לדידי' א"כ כ"ש דלרבנן דידי' ודאי דהו"ל כל פירות האילן מה"ת ואף בירק נפק"ל באמת מקרא התם וכמ"ש וא"כ אין מקום לפ"ז לכל ד' התוס' שם שכתבו להלכה דגם פירות האילן מדרבנן שהוא דלא כמאן בזה. דהא ודאי דאין מקום לומר דלאיסי ב"י יהי' פירות האילן מה"ת ולרבנן דידיה דנפק"ל לכולהו מקראי יהי' רק דרבנן לבד דכלפי לייא הוא וע"כ נראה ברור בד' התוס' והר"ש הנ"ל כמ"ש בעז"ה)

ועכ"פ א"ש בפשיטות דלשיטת התוס' והר"ש הנ"ל אי אפשר להגיה כלל בירושלמי הנ"ל כמש"ל (דאף דלמ"ש די"ל דבהך אסמכתא גופא פליגי דלאיסי ב"י לית ליה גם אסמכתא זו היה אפשר למיגרס שפיר בהך מניין לירקות דבד' ת"ק בירושלמי הנ"ל דצ"ל כמ"ש בתו"כ הנ"ל וכמ"ש ואף דגם לדידיה אינו אלא אסמכתא בעלמא מ"מ שפיר פליג איסי עלה ואמר דאינו אלא מדבריהם כלומר דאפי' אסמכתא בעלמא נמי לית ביה וכמש"ל ואף דהאי פירושא דחוק באמת בזה) אבל הא ודאי דלמ"ש עוד די"ל דאין כאן פלוגתא כלל דגם איסי ב"י ס"ל באמת הך אסמכתא דירק הנ"ל רק דאפ"ה קרי לה מדבריהם לבד לפי שאין האסמכתא פשוט כ"כ כדאינך וכמ"ש א"כ נראה פשוט דעכ"פ בירושלמי שם אין מקום לפ"ז להביא הך דרשא דכל גבי ירק בד' ת"ק דאיסי כיון דאין כאן שום פלוגתא כלל בין ת"ק לאיסי בזה וכמ"ש ואין שייך לומר אח"כ איסי ב"י אומר דירק רק מדבריהם דהוה משמע דפליג עליה דת"ק בזה) ולכן העתיקו ד' הירושלמי הנ"ל כמ"ש לפנינו בזה ולא הגיהו כלום וכמ"ש: אמנם לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דבאמת ס"ל דכל פירות האילן הוא מה"ת וכמ"ש ומשום דס"ל לדידי' דכל הנך דרשות דהתו"כ והספרי הנ"ל לאו אסמכתות כלל נינהו רק דרשות גמורות הם באמת וכמ"ש וא"כ ודאי דלפ"ז גם אידך דרשא דמעשר ירק לדידי' לאו אסמכתא בעלמא הוא לת"ק אלא דרשא גמורה היא ג"כ רק דאיסי ב"י פליג עליה וא' דאינו רק דרבנן (ופסק הרמב"ם ז"ל כאיסי בזה נגד הת"ק ואולי משום דגרס בזה כגי' התוס' בחולין הנ"ל איסי בשם ר' עקיבא וכמ"ש ולכן פסק כר"ע בהא כדקיי"ל בעירובין מ"ו דהלכה כר"ע מחבירו ועוד דבירו' דחלה הנ"ל משמע דאמוראי דהתם ס"ל כאיסי בזה ע"ש) וא"כ ודאי דשפיר י"ל לפ"ז דגרסי' בירו' הנ"ל בהא דא' מניין לירקות דצ"ל א ח"כ ה"ל וכל מעשר וכמ"ש בתו"כ הנ"ל וע"ז פליג איסי ב"י וא' דאינו אלא מדבריהם וכמש"ל וא"ש ועכ"פ ד' הרמב"ם בס' המצות הנ"ל דנפק"ל מעשר ראשון מוכל מעשר א"ש שפיר קצת בזה כיון דפסק כאיסי ב"י וכמש"ל וי"ל קצת כד' הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל בזה וכמ"ש בעז"ה (ותשלום דברים אלו יבואר עוד להלן בדף מ"ה אי"ה) סימן ח בעז"ה יום ו' עש"ק א' דר"ח אייר תר"י לפ"ק ווילנא

שאלה ראוי לברר בדין ר"ח שחל להיות בשבת דקיי"ל בסוכה נ"ד דשיר של ראש חודש דוחה לשיר של שבת ומטעמא דא"ר יוחנן התם כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ולמסקנא דהתם ד' נ"ה דנפק"ל מקרא דאין תוקעין על כל מוסף ומוסף ע"ש מוכרח דהאי דוחה ע"כ דדוחה לגמרי קאמר שאין אומרין אז שיר של שבת כלל (והא דא"ר ספרא התם דאינו דוחה רק לקדם אינו אלא לר"א ב"ח שם דא' שתוקעין על כל מוסף בפ"ע וכיון דמסיק התם הך דר"א ב"ח בתיובתא ע"ש א"כ ודאי דאין צורך לפרש עוד דדוחה רק לקדם רק דדוחה לגמרי באמת וכמ"ש הכ"מ בפ"ו ה"י מה' תמידין ומוספין דכיון דאיתוהב ר' אחא נקטינן ברייתא כפשטא ע"ש) וא"כ יש לבאר אם לא נדחה אז רק שיר של מוספי שבת לבד שהוא שירת האזינו (שהיו מחלקין אותם לששה פעמים בסימן הזי"ו ל"ך פרק א' בכל שבת והיו גומרין אותה בששה שבתות וכדא' בר"ה ל"א וכ"ה ברמב"ם שם פ"ו ה"ט ע"ש) אבל השיר שהיו אומרין על התמיד של שחר בכל שבת שהוא מזמור שיר ליום השבת כדתנן בסוף תמיד ובר"ה שם שפיר היו אומרים גם בראש חודש שח"ל בשבת ולא היה נדחה שירה שעל התמיד של שחר לעולם כלל או שאף השיר של תמיד של שחר בשבת היה נדחה בר"ח שח"ל בשבת וכן יש לבאר בכל ר"ח שחל בחול אם אומרין אז רק השיר דמוסף ר"ח לבד או דצ"ל גם השיר דתמיד של שחר באותו היום עם השיר דמוסף ר"ח ג"כ וכן בראש השנה שחל בחול או בשבת אם דינו כר"ח בזה ואם יש חילוק בדין זה בין ר"ח ור"ה ליוה"כ ולכל יו"ט דשלשה רגלים וחוה"מ פסח וסוכות ג"כ וכל זה יש לבאר בעז"ה

תשובה גרסי' במשנה דסוכה ד' נ"ג אין פוחתין מכ"א תקיעו' במקדש כו' תשע לתמיד של שחר וט' לתמיד של בין הערבים ובמוספין היו מוסיפין עוד השע כו' ופירש"י ט' לתמיד של שחר דכשהיו מנסכין נסכי התמיד היו הלוים אומרים שירה וג' פרקים היה בכל שיר ובכל פרק הכהנים תוקעין שלשה (תר"ת) כו' ובמוספין מוסיפין עוד תשע לשיר של מוספין ע"ש והנה נתבאר שם בפשיטו' דבכל יום שיש בו מוסף היו אומרין אז גם השיר דמוסף על נסכי המוספין של אותו היום מלבד השיר דתמיד של שחר שבכל יום וכן מפורש במשנה דתמיד הנז' דבשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת והיינו על התמיד של שחר בשבת ועל מוסף דשבת מפורש בר"ה ל"א שם שהיו אומרים שירת האזינו וכמש"ל וא"כ נראה דהדבר ברור בזה שבכל יום שהיה בו מוסף כמו בר"ח ויו"ט וחוה"מ שהיו אומרים הלוים על התמיד של שחר השיר דתמיד של אותו היום ולמוסף היו אומרים עוד שיר אחר השייך לאותו יו"ט או דר"ח וחוה"מ וכדמוכח במשנה דסוכה ובסוגיא דר"ה הנ"ל וכמ"ש בעז"ה וכ"כ רש"י ז"ל בסוכה נ"ה ד"ה בחוה"מ מה אומרין בשיר המוספים ע"ש: (ותשלום דבר תשובה זו יבואר להלן בדף מ"ה באורך אי"ה):