ראשית בכורים מט

הי"ד במ"ע קכ"ז שם להפריש מעשר דגן ללוים שנאמר וכל מעשר הארץ כו' ע"ש וכתבתי שם בגליון בעז"ה דד' הרמב"ם ז"ל תמוהין מאוד בזה שהרי באמת הך קרא דכל מעשר הארץ כו' דכתיב בסוף בחוקותי מפורש בקרא שם דלא קאי רק על מעשר שני לבד (וכדפי' רש"י ז"ל בחומש שם) ולא על מעשר ראשון כלל שהרי בסיפא דקרא כתיב לה' הוא קודש לה' ובתרי' כתיב ואם גאול יגאל איש ממעשרו כו' שכל זה אינו אלא במעשר שני לבד שהוא קודש לה' ואסור לאוכלו חוץ לירושלים בלי פדיון (כדכתי' בפ' עשר תעשר ואכלת לפני ה' כו' וכי כו' ונתת בכסף כו' וכמש"ש רש"י לה' הוא קנאו ה' כו' לאכול בירושלים כו') אבל מעשר ראשון שניתן ללוים אינו קודש כלל ומותר לאכלו בכל מקום ואינו טעון פדיון כלל ובתורת כהנים שם סו"פ בחוקותי גרסי' להדיא אקרא דכל מעשר הנ"ל דיכול בשני מעשרות הכתוב מדבר (פי' דמדכתיב כל הייתי אומר דאתי לרבות בהך קרא גם מעשר ראשון בזה וע"ש בקרבן אהרן) תלמוד לומר לה' הוא הוא אמור כאן והוא אמור להלן דברים מחוסרין כאן אמרן הכתוב להלן עכ"ל (ור"ל דנפק"ל מהך מיעוטא דלה' הוא דהך קרא ע"כ לא איירי רק במעשר שני שהוא לבד נקרא קודש לה' שאינו נאכל אלא בקדושה דהיינו בירושלים והיינו דקאמר דדברים המחוסרין כאן אמרן הכתוב להלן ור"ל דכאן לא פירש הכתוב שנאכל בירושלים דוקא אם אינו פודהו ומפורש בקרא להלן בפ' ראה כדכתיב התם עשר תעשר כו' ואכלת לפני ה' כו' (ובק"א ובאדרת אלי' שם גרס להיפך דבר המחוסר להלן אמרו כאן ופי' הגר"א ז"ל שם דשם אינו מפורש שצריך ג"כ להוסיף חומש ומפורש כאן ובק"א שם דחק בזה ע"ש) ועכ"פ הרי מפורש בתו"כ דהך קרא לא איירי רק במע"ש לבד והך ריבויא דוכל מעשר מוק"ל לרבות מעשר ירק ע"ש ובאמת ברמב"ם עצמו רפ"א מה' מעשר נפק"ל למצות מעשר ראשון מקרא דאת מעשר בנ"י אשר ירימו כו' נתתי ללוים כו' דכתיב בפ' קרח ע"ש ובה' ב' כ"ש דכל מקום שנאמר במעשר קודש או פדי' אינו אלא במעשר שני לבד דמעשר ראשון חולין שנאמר ונחשב לכם כדגן כו' ע"ש וא"כ ודאי דעכ"פ הך קרא דמעשר הארץ דכתיב ביה קודש לה' ע"כ דלא קאי על מעשר ראשון כלל ודלא כמ"ש הרמב"ם בס' המצות הנ"ל

ושוב ראיתי שכבר השיגו באמת בזה הרמב"ן ז"ל לעיל בשורש י"ב מהך טעמא שכתבנו ג"כ דאחר דבהך קרא כתיב שהוא קודש לה' וכתיב בתרי' ואם גאול כו' א"כ ודאי דלא מצינן לאוקמי הך קרא במעשר ראשון כלל שאינו קודש ולא נפדה כלל רק הוא כחולין בעלמא ביד כהן כו' ע"ש (ומש"ש ביד כהן צע"ק דביד לוי הול"ל ואולי דר"ל בתר דקנסינהו עזרא כדא' ביבמות פ"ו וצ"ע) והרב בעל מג"א ז"ל שם הוסיף לתמוה ג"כ בזה מד' הרמב"ם עצמו בריש ה' מעשר הנ"ל וכמ"ש וראיתי להגאון בעל מעין החכמה ז"ל בפ' קרח שכ' ליישב ד' הרמב"ם ז"ל בזה דשפיר נפק"ל גם מעשר ראשון מקרא דפ' בחוקותי הנ"ל דמריבויא דוכל מעשר נפק"ל הכי ע"ש והנה במח"כ העלים עיניו בזה מד' התו"כ הנ"ל דבהדיא דחה זאת בתו"כ באמת דלית לן לרבויי מוכל למעשר ראשון ג"כ משום דכתיב לה' הוא דמשמע מיעוטא דלא משתעי קרא רק במע"ש לבד והאי ריבויא דוכל דריש ליה לרבות מעשר ירק כמש"ל וכ"ה בספרי פ' ראה ע"ש ואולי י"ל דכיון דאנן קיי"ל באמת דמעשר ירק הוא רק מדרבנן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל עצמו בפ"ב מה' תרומות הל"ו דממעט ליה מתבואת זרעך ע"ש א"כ ע"כ צ"ל דלא אתי ריבויא דוכל מעשר לפ"ז רק למעשר ראשון וכמ"ש המעה"ח באמת ואין לתמוה דאיך פליג הרמב"ם ז"ל על התו"כ בזה שהרי באמת בלא"ה צ"ל דבהך דמעשר ירק פליג אתו"כ והספרי הנ"ל משום דפסק כאיסי ב"י בירושלמי דרפ"א דמעשרות דא' דהמעשרות לירקות מדבריהם ע"ש וא"כ ממילא נדחה הך ריבויא דוכל דמרבה מיני' ירקות בתו"כ ובספרי הנ"ל ומוק"ל שפיר לרבות מעשר ראשון ג"כ כדהוה בעי למימר בתו"כ הנ"ל דיכול בשתי מעשרות כו' והיינו מריבויא דוכל וכמ"ש וא"ש קצת בזה)

[ובעיקר ד' הירושלמי דרפ"א דמעשרות הנ"ל דמייתי התם כל הדרשות דדריש בתו"כ ובספרי הנז' מקרא דוכל מעשר הארץ כו' לרבות כו' ומפרי העץ לרבות כל פירות האילן כו' רק בירקות לבד לא קאמר אלא ירקות מניין ולא מייתי עלה שום קרא התם רק מסיים עלה הא דאיסי ב"י הנ"ל שהוא מדבריהם ע"ש ומלבד שיש לתמוה דלמה לא זכר שם כלל הך דרשא דהתו"כ והספרי גם בירקות דמרבה ליה מוכל וכמ"ש ואמנם יש לתמוה עוד באמת שאין זה דרך לשון הברייתא כלל דפתח בירקות מניין ומשמע דבעי לאתויי ג"כ מקרא כמו כל אינך דמרבה מהך קרא התם ולא מסיק עלה מידי רק מביא ע"ז הא דאיסי לבד ונראה דלישנא קטיעא הוא בירושלמי בזה ע"ש ולכן היה נ"ל לומר דבאמת יש שם חיסרון הניכר בירושלמי בזה וצ"ל גם בירושלמי כדאי' בתו"כ ובספרי הנ"ל קודם ד' איסי ב"י התם וכצ"ל ירקות מניין ת"ל וכל מעשר לרבות הירקות ואח"ז צ"ל הא דאיסי ב"י דפליג באמת על הך דרשא דוכל ואמר דהמעשרות לירקות מדבריהם לבד (ואולי דס"ל לאיסי ב"י דוכל אתי לרבות מעשר ראשון באמת וכדרצה לומר בתו"כ הנ"ל דיכול בשתי מעשרות כו' וכמ"ש וא"ש ד' הרמב"ם הנ"ל דפסק לגמרי כאיסי ב"י בזה וכמש"ל אבל אין לומר דאיסי ב"י לא דריש כלל האי וכל לרבות וכרבנן דר"א בפסחים מ"ג דלא דרשי כל ע"ש דבתוס' חולין ז' ד"ה והתיר העתיקו ד' איסי הנ"ל בזה (מהירושלמי דפ"ד דחלה דמייתי לי' לד' איסי שם ג"כ וע"ש דגרס התם איסי בן עקביא וכן העתיקו התוס' בכ"מ רק בחולין שם העתיקו) דתני איסי בשם ר' עקיבא ע"ש והרי ר"ע דריש כל בכ"מ כמש"ש התוס' בפסחים מ"ג ד"ה מאן מההיא דזבחים פ"ב גבי כל חטאת ובסוף נדה גבי כל ימי ע"ש אך למש"ש התוס' בפסחים הנ"ל דרבנן דהתם לא דרשי כל רק במקום שאין סברא לרבות ע"ש. א"כ י"ל דה"נ גבי ירקות אין סברא לרבות לאיסי ב"י משום אידך קרא דתבואת זרעך וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל וה"נ י"ל דס"ל לר"ע בזה וא"כ אפשר דאין שייך לרבות מעשר ראשון ג"כ בזה שהוא נגד מיעוטא דהוא וכמ"ש וצ"ע)

ואמנם אף שהיה נלע"ד דכן צ"ל עיקר הגי' בירושלמי בזה כמ"ש בעז"ה אבל באמת קשה להגיה כן שם בזה נגד דברי הר"ש ז"ל ברפ"א דמעשרות שם והתוס' בר"ה י"ב ד"ה תנא ובבכורות נ"ד ד"ה ואי שהעתיקו ד' הירושלמי דמעשרות הנ"ל כמו שהוא לפנינו ולא הגיהו כלל בזה (וכן בשנות אלי' רפ"א דמעשרות העתיק ד' הירושלמי הנ"ל כמ"ש לפנינו ע"ש) ולא עוד אלא דבתוס' בכורות הנ"ל הביאו שם גם ד' הספרי והתו"כ הנ"ל בזה וכתבו כי בספרי לא מייתי שום קרא לירקות (דהא דקאמר התם מנין לרבות ירקות למעשרות בשחלים איירי כו' ע"ש) ושם בתו"כ מביאה בקוצר כו' כמו בספרי ושמא לא רצו להסמיך ירקות על שום פסוק כו' עכ"ל והוא תמוה מאוד כי בתו"כ מרבה באמת מעשר ירק מקרא בהדיא וכמש"ל ובספרי הנז' נראה באמת שיש ט"ס בזה דמש"ש לפנינו מניין לרבות ירקות למעשר ת"ל וכל מעשר לרבות מזרע הארץ לרבות שחלים כו' ע"ש ודאי דט"ס הוא וצ"ל כמ"ש בתו"כ הנ"ל דת"ל וכל מעשר לרבות הירקות וכן נראה מד' התוס' בר"ה הנ"ל שהיה לפניהם הגירסא כן גם בספרי הנ"ל וכן הגיה הגר"א ז"ל בספרי שם (הנדפס מחדש כעת) דת"ל וכל מעשר לרבות הירקות והדר צ"ל מזרע הארץ לרבות שחלים כו' (וכמ"ש לפנינו בספרי הנ"ל אין לו מובן כלל באמת והדבר ברור דצ"ל כמו שהגיה הגר"א ז"ל בזה). ועכ"פ מש"ש התוס' הנ"ל שלא רצו להסמיך ירקות על שום פסוק ומשמע דגם בתו"כ ובספרי לא סמכו ירקות על שום קרא וכמש"ל הוא תמוה באמת וסותר ג"כ למ"ש התוס' בעצמם בזה בר"ה הנ"ל שבתו"כ ובספרי מרבה לירקות מוכל מעשר וכמ"ש (ועי' בתוס' חולין הנ"ל ובפרק ר"י ד' נ"ט ד"ה בצר שכתבו בפשיטות דמעשר ירק אין לו אסמכתא כלל מן הפסוק ע"ש וצ"ע באמת שלא זכרו גם שם כלל לד' התו"כ והספרי הנ"ל בזה). ואולם בתוס' דר"ה הנ"ל כתבו באמת דהך דרשא דתו"כ והספרי הנ"ל דמפק"ל לירק מריבויא דכל מעשר משום דלא משתמע שפיר מקרא לא חשיב לי' אסמכתא גמורה ע"ש וכ"כ הר"ש שם דהך דרשא דהתו"כ אינה פשוטה באחריני עכ"ל (וטס"ה וצ"ל כאחריני ור"ל דאע"ג דכ' הר"ש והתוס' שם דכל מעשר פירות האילן לבד תירוש ויצהר הוא רק