ראשית בכורים מג

סימן ז בעז"ה יום ה' ט' אלול ת"ר ח"י לפ"ק ווילנא. לטובה תתחדש השנה לכבוד הרב הג' מוהר"י הכהן נ"י אב"ד בק"ק ל' סמוך לק"ק קאוונא יצ"ו

הן הגיעני מכתב י"ק דמעכ"ת נ"י ע"ד השאלה מהאשה שהודית לפני בעלה הכהן שהוא בעלה השני שבעודה תחת בעלה הראשון זינתה שתי פעמים בימי ילדותה בהיותה כבת י"ז שנה עם איש אחד פעם א' באונס בעת שינתה ופעם א' ברצון רק שלא היתה יודעת אז מחומר איסור אשת איש כלל ואח"ז שנודע לה גודל האיסור הגידה זאת לפני בעלה הראשון ולא האמין לה אז לדברי' כלל ואח"כ מת ואחר מותו נישאת לכהן כו' ולא נודע לה כי ע"י הזנות שתחת בעלה הראשון נאסרה לכהן אחרי מותו ועתה נתנה על לבה לשוב אל ה' כי עתה היא צנועה וכשירה וסיפרה הכל לפני בעלה הכהן דרך וידוי ותשובה והוא בשמוע זאת אחזו חיל ורעדה כי היא אסורה עליו לפי דברי' איסור עולם ובניו ממנה חללים והוא מאמין לה באמת והאריך כת"ר נ"י קצת בד' השאלה הנ"ל בזה

ונשאל הדבר קדם הרב הגאון מו"ה יצחק אביגדור נ"י אב"ד דק"ק קאוונא יצ"ו וברוב גאונו פתח בהצלה והעלה להיתר בזה עפ"ד הר"ן ז"ל ובחי' רשב"א ז"ל בנדרים צ' ובקידושין סוף פ"ג שכ' דעיקר טעמא דמשנה אחרונה הוא משום הפקעת קידושין וכמו שהכריח הגאון הנ"ל נ"י דטעם זה מוסכם גם משאר הראשונים ז"ל וא"כ לפי דברי' עתה שהגידה זאת כבר לפני בעלה הראשון ג"כ ולא נתן מקום לדברי' א"כ לא היה אז מקום להתירה לבעלה הראשון רק ע"י הפקעת קידושין וכמ"ש וא"כ הו"ל זנות דפנוי' ומותרת לכהן אחרי מותו והאריך הגאון הנ"ל קצת בתשובתו בזה ויבואר להלן אי"ה

ואמנם כת"ר נ"י לא נחה דעתו הג' לסמוך בזה רק ע"ד הר"ן ז"ל לבד דנראה באמת בחי' הרשב"א ז"ל בנדרים שם דרק בדרך דחי' לבד כתב כן דמשו"ה לא אותיב מהך משנה אחרונה בפ' האשה רבה למ"ד אין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת משום דהוה מצינן לדחוי' דעיקר טעמא הוא משום הפקעת קידושין אבל לקושטא דמילתא ודאי מעיקר טעמא משום למיגדר מילתא הוא כדי שלא תהא נותנת עיני' באחר ולהפקיע מבעלה הי' כח ביד ב"ד לתקן כזאת ולעקור דבר כו' ע"ש ועכ"פ סברא זו דהפקעת קידושין דחוי' היא ולכן לא סמך כת"ר נ"י למיעבד עובדא בזה כו' וע"כ שלח דבריו גם אלינו בזה כעת כו' ובאמת אנכי ידעתי את מך ערכי כו' ומ"מ ראיתי כי יש לדון עוד בכוחא דהיתרא בנ"ד בעז"ה (מלבד ההיתר דהפקעת קידושין הנ"ל)

ובתחילה ראיתי להקדים דכל עיקר דבר השאלה הזאת ותשובת הגאון אב"ד דקאוונא הנ"ל בזה כבר אמורים הם עם הספר באמת בשו"ת בשמים ראש' ס' ק"ע (והוא לר' ישעיה ז"ל בר' אבא מארי ע"ש) שכ' שם וז"ל ואשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך ומת בעלה שהתרת אותה לכהן אחר מטעם כו' דע"כ מאי דהותרה משום חשש עיני' נתנה באחר ע"כ טעמא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דאלת"ה הא שוי' אנפשה חתיכא דאיסורא כו' תשובה אין דעתי נוחה לומר אפקעינהו היכא דלא איתאמר בפירוש כו' ועוד אטו לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' כו' ל"ל הך מתני' כו' ועיקר טעמא דמשועבדת כו' ולפיכך מותרת לבעלה ולא לאחר מותו (ר"ל לכהן) עכ"ל והנה מבואר כי השואל ז"ל בשו"ת הנ"ל רצה לסמוך באמת בזה על היתרא דאפקעינהו לקידושין כד' הגאון דקאוונא הנ"ל והמשיב ז"ל דחה בזה לדבריו לגמרי דאין לסמוך כלל על הך סברא דאפקעינהו כו' דסברא דחוי' היא באמת וכמ"ש כת"ר נ"י ג"כ בזה וכנ"ל (וע' בשו"ת תועפות ראם להגאב"ד דק"ק יא ס ס' מ"ו שכ' שם בפשיטות דרוב הראשונים ז"ל לא הסכימו בטעם דאפקעינהו לקידושין כלל יעו"ש ובשו"ת צמח צדק סי' פ"ב הביא ד' הר"ן ז"ל לסניף בלבד להחמיר ע"ש וא"כ קשה לכאו' לעשות מד' הר"ן ז"ל הנ"ל אף כסניף להקל בזה וצ"ע)

אולם באמת מצאתי סמוכין לזה קצת בעז"ה גם מד' האחרונים ז"ל והוא בד' רבינו הרמ"א ז"ל שכ' משה באה"ע סי' ז' אות י"ג על מ"ש בתה"ד ס' רמ"א על הגדולים שהתירו בגזירת אויסטרייך שנת קפ"א לכל הנשים לחזור אפילו לבעליהן הכהנים והתה"ד כתב שם דלנשי כהנים לא התירו הגדולים באמת רק כי יצא הדבר בסתם מפי הגדולים להתיר ולא חילקו בדבר כו' ע"ש באורך אבל הד"מ ז"ל שם כ' וז"ל ול"נ דאפשר הגדולים שהתירו לאו מדינא אלא משום צורך שעה שראו שיש לחוש ח"ו לעתיד לנשים שלא יתקלקלו כו' ואין לומר מנ"ל להקל כן באיסור דאורייתא נ"ל דסמכו אהא דאמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ויש כח ביד ב"ד לאפקועי קידושין מינייהו דהו"ל כפנויות ואף אם זינתה מותרות לבעליהן עכ"ל הד"מ שם

ונראה פשוט לכאורה דהד"מ סמך בזה ע"ד הר"ן ז"ל דמצינו כן דע"י שחששו חכמים שלא יקלקלו הנשים בכל כה"ג אפקעינהו לקידושין כדי שתהיה זנות דפנויה ומותרת לכהן ג"כ. (ואף שלא הזכיר דברי הר"ן שם בזה) [ואם כי באמת אין ראיה מחכמי המשנה שהיה בידם כח ב"ד להפקיע קידושין ע"י תקנתם לתקנות הגאונים והגדולים שהיו באויסטרייך דלא מצינו לכאורה דיש כח גם ביד הגאונים להפקיע קידושין בכה"ג]

(ואולי מזה ראיה קצת למ"ש בכה"ג בד' המחברים ז"ל דבזה"ז אחר תקנת רגמ"ה ז"ל חזר דין הבעל בזה לומר שמאמין בטומאה כדין האשה עצמה בזמן המשנה (וע' במהרי"ק ז"ל שורש פ"ב שכתב דאין כח ביד רגמ"ה וסייעתו להפקיע קידושין. וע' מ"ש בזה במרדכי פ"ג דקדושין סי' תק"ל ע"ש ובס' בני אהובה פ' ך"ד הי"א מהל' אישות וצ"ע) ולמ"ש מד' הד"מ הנ"ל א"ש גם לטעמו דהר"ן דהיתר המשנ' הוא ע"י הפקעת קידושין דגם ע"י הקנ' הגאונים יש לומר כן וכמ"ש). ועכ"פ בהך עובדא דאויסטרייך לא היה מקום להתיר לנשי כהנים רק ע"י הפקעת קידושין בלבד וסמכו הגדולים ז"ל על היתר זה לבד להתיר הנשים לבעליהן לפ"ד הדרכי משה ז"ל הנ"ל בזה וכמ"ש

הן אמת כי לא זכיתי להבין דברי הד"מ כלל בזה דהרי שם עיקר הספק היה רק שע"י האונס נבעלו לעובד כוכבים וא"כ הרי בפסול לא שייך כלל היתרא דהפקעת קידושין דאפי' פנויה נאסרה לכהן בביאת פסול וכמ"ש להלן גם בשם הר"ן ז"ל בזה ושוב מצאתי בעז"ה בס' אבני מילואים להגאון בעל קצות החושן ז"ל בסי' ז' ס"ק י"א שכ' ג"כ ע"ד הד"מ הנ"ל וז"ל וד' הד"מ לא הבנתי דהא נבעלה לפסול אפי' פנויה נמי נפסלה לכהונה וא"כ מה בכך דהפקיעו לקידושין לעשותן כפנויות וצ"ע עכ"ל]

ובדוחק י"ל לפענ"ד בזה דהגדולים שהתירו אז גם לנשי כהנים כמ"ש דאולי סמכו ע"ד יחידאי בזה והוא על רבו של הריטב"א ז"ל שהובא בקידושין ס"ח בחי' הריטב"א שם דס"ל דלמאי דקיי"ל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכרבנן דמורים ביה להיתרא ביבמות מ"ה דהיתרא לגמרי קאמרי דאפי' לכהונ' לא פסלה העובד כוכבי' לא להאשה בביאתו ולא להולד ע"ש (ובריטב"א ז"ל שם הקשה ע"ד רבו ז"ל בזה מכמ' דוכתי ובקצת מהן צ"ע לענ"ד דמה שהקשה שם משבויה לכהן דאסרינן בכל דוכתא ומינאי המלך שאמרו שנשבית אמו בקידושין ס"ו ע"ש ולענ"ד י"ל בפשיטות בזה דהרי לבעלה מודה גם רבו ז"ל דעובד כוכבים אוסר כישראל עכ"פ (ולא ס"ל כלל כמ"ש ר"ת ז"ל בזה בכתובות ג' דאין חייבין על ביאתו כו' ועוד דנרא' שם דהדב' פשוט לכו"ע דעכ"פ נאסרה על בעלה בביאת עובד כוכבים כמש"ש הריב"ם ז"ל) וע"כ דלא התיר רבו דהריטב"א בביאת עובד כוכבי' רק לינשא לכהן אח"כ כמש"ש להדיא וא"כ אין ראיה משבויה כלל דלבעלה כהן ודאי דנאסרת על ידו. וכן בהך דינאי דאפשר דאמו נשבית לאחר שנשאת לאביו והיתה אסורה לחזור אליו אבל בפנויה שפיר י"ל דאינה נאסרת כלל לכהן ע"י ביאתו והא דר' יוחנן שם דעבד שבא כו' פסלוה אתיא כמ"ד הולד פסול דוקא ור"י לטעמיה דס"ל הכי שם ביבמות מ"ד) [אך בקידושין ע"ה מסיק דהך דר"י דאצטריך קרא לפסול ביאת עבד דאינו אלא למ"ד הולד כשר ע"ש וי"ל דלתרומה דוקא קאמר וצ"ע (וע"ש בתוד"ה השתא בזה וכבר קדמם הירושלמי ביבמות פ"ז הל' ו' בקושיתם שם בזה ובתירוצם ע"ש ואכמ"ל]