ראשית בכורים מב

מקואות שם סי' י"ב דאם הסילון מתכת מביא את המים ממעין כשר אע"ג דהוייתן ע"י טומאה ע"ש ובשו"ע ס' ר"א ס' מ"ט ודלא כד' הרשב"א ז"ל בזה ע"ש) אלא דהרא"ש ז"ל פליג על הר"ש ז"ל במעכב הזחילה ע"י דבר המק"ט לבד וכמש"ש בס' י"א ובשו"ע ס' נ' ע"ש) והנה לדברי התויו"ט הנ"ל צ"ע לכאו' על הלבוש ז"ל (שהבאתי להלן דמ"ב) שפוסל לכבוש דבר המקבל טומאה במקוה כדי להעלות המים ע"ש שהרי ודאי לא עדיף הגל הנעשה רק ע"י נענוע יד האדם אף שמחובר למקוה מהמים שהוגבהו ע"י דבר המק"ט שמחוברים למקוה ג"כ וגם כל מ"ש בזה הט"ז ס"ק ע"ג והש"ך ס"ק קכ"ג ע"ש לא יועילו ליישב ד' הלבוש הנ"ל וצ"ע (ותשלומי הדברים יבואו בד' ע"ב אי"ה): ____________________________ כלל דבפסח עצמו הרי יוכל לצאת ג"כ ידי חובת שמחה אז דמ"מ הרי משכח"ל לכאו' גם לבן תימא שיתחייב בחגיגה ולא בפסח כגון שהיו לו זכרים ועבדים שלא מלו דמעכבין אותו בפסח אבל בחגיגה נראה שאין מעכבין כלל דאע"ג דלבן תימא אקשי' רחמנא לפסח אפ"ה י"ל דמבו דכתיב במילת עבדיו ממעטי' חגיגה וכדא' בפסחים ע' לב"ה לגבי שבירת העצם בחגיגה ע"ש (ומיהו להלן צ"ו ממעט מבו דמילת עבדיו אין מעכבין בתרומה וצ"ע עוד במש"ל פ"ו מכלהמ"ק ודו"ק] _________________________ סימן ו

בעז"ה שאלה ראוי לברר אם פודין פטר חמור גם בשה מחוסר זמן דהיינו בתוך שמונה ימים ללידתו או שצריך המתין עד שיעברו עליו ח' ימים דוקא (והספק הוא אי ממעטינן מג"ש דשה שה מפסח גם מחוסר זמן כמו דמעטי' מהך ג"ש בבכורו י"ב שחוטה וטריפה או דמריבוי' דתפדה מרבינן נמי מחוסר זמן כדמרבינן מיניה גם בן שתי שנים בבכורות שם (וע"ש ברש"י ז"ל) וי"ל עוד דגם בשויו אין פודין במחוסר זמן למש"נ מד' הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' בכורים הי"א דאם יש לו שה אינו יכול לפדות בדבר אחר (וע' בב"י ז"ל ס' שכ"א ובד"ח פ"ק שם ס' כ"ו) ע"ש וא"כ הרי הוא יכול להמתין עד אחר ח' ימים ולפדות בו בתורת שה שהוא עיקר מצותו כמ"ש. ואת"ל דפודין גם במחוסר זמן מ"מ יש להסתפק אם הפטר חמור מותר בהנאה מיד או שצריך להמתין עד שיעברו ח' ימים ללידת השה להוציאו מספק נפל עכ"פ (דאי נפל הוא אפשר דהו"ל כשחוט וכמת (וע' שבת קל"ו דהו"ל כמחתך בבשר כו) ואע"ג דרהיט ואזיל אפשר דהו"ל כבן פקועה למ"ד שם דאין פודין בו ע"ש: (ועוד איזו ספיקות שיש לי בדיני פט"ח ויבוארו בקו"א אי"ה)

תשובה גרסי' בבכורות י"א כיצד אמרו (בשה של פדיון פט"ח) בכד שנכנס לדיר להתעשר אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה אלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פט"ח שמפריש עליהן י' שיין ומעשרן כו' ולכאורה יש לתמוה בזה דלמאי דקיי"ל לקמן נ"ו דבשעת עשי' דוקא מיעט הכתוב שלא יהי' לקוח אז דהיינו דוקא אחר ח' ימים שראוי להתעשר אז אבל אם לקחו בתוך שמונה ימים נכנס להתעשר אחר שמונ' לקח י' עוברין כו' לאו דוקא הוא כמש"ש בתוד"ה לקח ע"ש) והשתא את"ל דפודין במחוסר זמן ג"כ א"כ הרי משכח"ל שפיר ודאי שנכנס להתעשר גם אצל הכהן וכשנתנו לו בתוך ח' ימי' דחייב אז לעשר אח"כ וכמ"ש אלא ודאי צ"ל דאין פודין כלל בתוך ח' ימים וכמ"ש ואין לומר דהך ברייתא אתי' כר' שמעון דס"ל להלן נ"ו דלקוח חל גם על מחוסר זמן ע"ש שהרי לכאורה לא אתיא הך ברייתא כר' שמעון כלל דהכא קתני בספק פט"ח שמפריש כו' ולר"ש הרי לית לי' ספק פט"ח כלל כדא' להלן י"ב ולעיל ט' כיון דמותר בהנאה לדידי' ע"ש (ולמ"ש המ"ל רפ"ו מבכורו' דלהר"ח ז"ל כהן פטור ממעשר בהמה ע"ש י"ל דקודם ח' ימים בלא"ה הכהן פטור ולאחר ח' דנתחייב אצל הישראל אז לקוח פוטרו ודו"ק) ותשלום תשוב' זו והשייך עוד להשטר מכירה דלעיל י"ד יבואר ג"כ להלן בד' ע"ב בעז"ה : __________________________ דמיני' ילפינן תשלומין לחגיגה גם בשמיני וכמש"ל אבל לכאורה הוא תמוה דא"כ נימא שישלים לר"א גם ביום השמיני כמו בחגיגה אך למ"ש א"ש דאין שייך תשלומין בסוכה גם לר"א רק בזמן שחייב בסוכה לבד דהיינו רק בליל שמיני לר"א וכמ"ש וא"ש) והיינו דמהדרי לי' רבנן לר"א דעל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן כו' דמלבד דס"ל דגם לסוכה אין תשלימין כמו במצה הוסיפו עוד דבליל שמיני ודאי לא שייך תשלומין לסוכה אז כלל דאין מצית סוכה נוהג בליל שמיני כלל באמת דרבנן ודאי ילפי גם מילואים גופא רק ממעשה בראשית באמת וא"כ הרי אין הלילה נמשך אחר יום שעבר כלל וכמש"ל וא"ש: וע"פ מש"ל נ"ל לפרש בעז"ה גם הא דא' בירושלמי שם דמיחלפא שיטתי' דר"א דתמן הוא א' י"ד סעודות חייב לאכול כו' וכא אמר הכין ומשני עלה ר"א התם למצוה הושווה (כ"ה בירושלמי שלפנינו ובתוס' סוכה כ"ז שם ד"ה חזר גרסי למצוה חשובה ופירושם דחוק ע"ש) וע"ש בק"ע ופ"מ ז"ל (שפירשו ג"כ ע"ד התוס' הנ"ל דר"א לא יליף ממלואים או מתשבו רק לכתחילה לבד ולא בדיעבד ע"ש והוא תמוה באמת דהיכן מצינו לחלק בשל תורה בין לכתחילה לדיעבד בשום מקום רק בקדשים לבד וצ"ע) ולמש"ל נ"ל לפרש בפשיטות דהא דא' דמיחלפי' שיטתי' דר"א כו' היינו משום דקס"ד בירושלמי שם דמדא' ר"א אחת ביום כו' וע"כ הוא משום דיליף ממילואים ומקרבנות וכמ"ש וא"כ הי' נראה לכאורה דלר"א הוא בהיפך בזה דלילה האחרונה חייב בסוכה אבל לא בלילה הראשונה וכמו במילואים (לפי' הק"ע שם אי ניליף מקרבנות ולהפ"מ שם גם אם למד ממעשה בראשית לא היו יושבין בלילה הראשונה דפרישתן ביום הי' ע"ש) וא"כ איך אמר ר"א מי שלא אכל ליל יו"ט הראשון כו' והלא לר"א לכאו' אין שום חיוב בלילה הראשון כלל כיון דא' אחת ביום כו' קודם וא"כ ע"כ דיליף ממילואים וכדא' לעיל וא"כ מנ"ל לר"א חיובא לליל יו"ט ראשון ג"כ באמת והיינו דקאמר דמיחלפי' שיטתי' דר"א דהמן א' יד"ס כו' אחת ביום כו' וכא אמר הכין דלילה הראשון חייב בסוכה דלכאורה סתרי אהדדי וכמ"ש וע"ז שפיר משני ר"א למצוה הושווה כלומר דבליל יו"ט הראשון שהוא עיקר המצוה לדברי רבנן דר"א באמת ודאי דהושווה ר"א לחכמים בזה דאז ודאי דחייב בסוכה לכ"ע דבאמת גם ר"א עצמו הרי ס"ל ע"כ הך ג"ש דט"ו מחג המצות כדיליף ר"א בשבת קל"א בהך ג"ש להיפך דמכשירי מצה דוחה שבת מג"ש דסוכה וכמש"ל וא"כ ע"כ דס"ל נמי הך ג"ש לחייב בסוכה בליל ט"ו כמו במצה ואדרבה דאז חמיר טפי גם לר"א וכמש"ל דמכשירי סוכה לא דחי שבת גם לר"א אלא בלילה הראשונה לבד והיינו משום דאז הוא עיקר חיובא דסוכה לכו"ע (אי למצטער או לירדו גשמים או דחייב בסוכה אף בכזית ויוצא בכזית וכמש"ש בירושלמי ובר"ן ובריטב"א ז"ל שם בזה וגם לר"א יש חילוק בזה בודאי בין לילה הראשונה לשאר כל הימים כמ"ש) והיינו דקאמר למצוה כלומר בלילה הראשונה שהוא עיקר המצוה באמת ודאי שהושווה ר"א לחכמים בזה דודאי חייב בסוכה אז מג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות דע"כ ס"ל לר"א נמי רך ג"ש באמת וכמ"ש ומה שא' ר"א יד"ס כו' אחת ביום כו' היינו רק במה שבא להוסיף ע"ד חכמים דידי' דאמרי רק לילה ראשונה וא' דחייב עוד גם יד"ס א' ביום כו' חוץ מליל ראשון שאז הוא עיקר המצוה לכו"ע וכמ"ש ואולם בסוגית הש"ס דילן דפריך נמי ד' ר"א אהדדי בזה יש לפרש בפשיטות כמש"ש הריטב"א ז"ל בשם יש נוסחאות דגרסי בש"ס כן דעיקר הקושיא הוא דמאי אריא לליל יו"ט ראשון דאר"א דצריך השלמה והלא כיון דס"ל לר"א די"ד סעודות חייב כו' א"כ הול"ל ג"כ דמי שלא אכל א' מי"ד סעודות שיהי' צריך להשלים ג"כ וע"ז משני דאח"כ חזר בו ר"א באמת ממה שהי' מחייב נאכול י"ד סעודות והודה לחכמים שאינו חייב לאכול רק בלילה ראשונה לבד ומשו"ה לא הזכיר גם ר"א תשלומין בסיפא דמתני' רק לליל יו"ט הראשון לבד וע"ש בריטב"א ז"ל ולמש"ל א"ש ג"כ בהא דפריך עלה דבמאי משלים אי בריפתא אמרי סעודה דיומי' כו' דאין לומר דהיכרא הוא במה שאוכל אז בסוכה וכמו שהקשה הריטב"א ז"ל הנ"ל שהרי למ"ש חייב אז בסוכה ג"כ לר"א וס"ל גם להש"ס דילן כשיטת הירושלמי בזה וא"ש בעז"ה רק שכל זה הוא בדרך הפלפול ואולם הדבר קשה עפ"י האמת להעמיס כן בדעת ר"א בזה וה' יודע האמת ומש"ש בירושלמי מה דאר"י בשנתן דעתו כו' נ"ל דלא כמ"ש המפרשי' בזה זיבואר בקו"א אי"ה: