ראשית בכורים מא

יו"ט ז"ל בסוף פ"ז דמקואות במתני' דמחט כו' שהבאתי להלן (דל"ב) דאיך מועיל הטבילה להמחט ע"י הגל שנעשה רק ע"י נענוע ידיו במקוה והלא הו"ל הויות הגל הזה ע"י טומאה וע"ש בתויו"ט שכת' ליישב בזה דאיירי כשהגל לא נתלש מהמקו' לגמרי ולא נטהר המחט רק ע"י המקוה המחובר להגל הזה ע"ש (ומזה תמה שם ע"ד הרא"ש ז"ל בזה שכ' דבעינן שלא יתלש הגל(מטעמא אחרינא) משום דאל"כ בעינן שיהי' בו עצמו מ' סאה ע"ש והרי אפי' אם יהי' בו מ' סאה לא מהני אם נתלש דהויתו ע"י טומאה הוא ע"ש ור"ל דבהא דבעינן הוי' ע"י טהרה ודאי דגם להרא"ש ז"ל ס"ל הכי בכ"מ בה' מקואות בזה (רק שמקיל בדין זה כשמחובר למעיין או למקוה וכמ"ש בה' _________________________ אלא יום ולילה ע"ש) וע"כ צ"ל דס"ל גם לר' אשי התם דאין מצות שמחה נוהג בליל יו"ט ראשון של פסח ג"כ דאל"ה הרי שפיר מצ"ל כששחטה בי"ד באמת ויוצא בה משום שמחה בליל יו"ט ראשון (ואין לומר דבליל יו"ט הראשון א"צ לצאת משום שמחה ע"י חגיגת י"ד לית לה זרע מן העבד נמי לא תאכל אבל חייבי כריתות לא נפק"ל מהתם כלל דבני אלמנות וגירושין הוו לאחריני עכ"ס וכמ"ש התוס' שם סוד"ה עובד ע"ש) ואמנם הגר"א ז"ל בהגהותיו למס' ד"א הנ"ל מחק שם תיבת לא וגרס פסלן מהכהונה ע"ש והוא באמת ע"פ הגי' שלפנינו ביבמות הנ"ל דל"ג לאפוקי ח"כ וכגי' רש"י הנ"ל אבל לגי' הישנה שהביא רש"י והתו' ז"ל בסוטה הנ"ל דגרסינן שפיר לאפוקי ח"כ וכמ"ש ודאי דגרסי נמי לפ"ז במס' ד"א הנ"ל לא פסלן מהכהונ' וכמש"ל (ותשלום התשובה יבואר בקו"א אי"ה) _____________________________ ואינו חוזר ומלמד בג"ש בקדשים דאכתי תקשה למ"ד בתר למד אזלינן (וסוכה חולין הוא ודלא כע"ל ד' כ"ז) או למ"ד דהימנו ודבר אחר לא הוי היקש בזבחים נ"ז ע"ש וצ"ע (ונהירנא דכי הוינא כבר שיתסר עמדתי אז ע"ד הרמ"א ז"ל בזה בסי' תרל"ט סי' ג' שכ' דלא יאכל בליל ראשון בסוכה עד שיהא ודאי לילה ויאכל קודם חצות לילה כו' דומיא דאכילת מצה וע"ש בביאו' הגר"א ז"ל ס' ט"ז שציין ע"ז מתו' ר"פ ע"פ ומס"פ ע"פ והיינו דמצה גופא יליף מפסח בהיקשא דעל מצות ומרורים כו' בין לענין חצות כדא' בפסחים ק"כ ובין לענין שלא יהי' נאכל עד שיהי' ודאי לילה כמ"ש התוס' בפסחים צ"ט ד"ה עד שתחשך דבפסח כתיב ואכלו הבשר בלילה כו' וחצה איתקש לפסח ע"ש ועמדתי ע"ז אז דא"כ אך יליף בזה סוכה ג"כ בג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות והרי הו"ל ג"כ דבר הלמד בהיקש דקיי"ל זבחים מ"ט דאינו חוזר ומלמד בג"ש בקדשים והניחא למ"ד בתר למד אזלינן אבל למ"ד בתר מלמד אזלינן מאי איכא למימר דהרי המלמד הוא פסח דקדשים הוא רק די"ל דתליא נמי בפלוגתא דהימנו וד"א הנ"ל והארכתי אז בזה בעז"ה ואכמ"ל]. ובדרך הפלפול אולי הי' מקום לומר דלשיטת הירושלמי בזה תליא הך מילתא בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן בסוכה כ"ז דא"ר אליעזר התם דמי שלא אכל ליל יו"ט הראשון ישלים ליל יו"ט האחרון וע"ש בריטב"א ז"ל שנראה דמפרש להך השלמה דליל יו"ט האחרון דר"ל שיאכל אז בסוכה (שהקשה שם אהא דפריך התם ישלים במאי אי בריפתא סעודה דיומא קאכיל כו' דהרי כשאכל אז בסוכה מנכרא מילתא שפיר דהשלמה עביד ע"ש בריטב"א ז"ל ובס' ערוך לנר להגאון אב"ד דק"ק אלטונא נ"י מש"ש ע"ד הריטב"א ז"ל בזה) והוא תמוה לכאורה דאיך שייך כלל ישיבת סוכה בליל שמיני ומאי השלמה שייך בזה כיון דלאו זמן סוכה הוא אז כלל (ורש"י ז"ל כתב באמת דקעבר אז בבל תוסיף כו' ע"ש) אבל לענ"ד יש לי מקום לפרש קצת בירושלמי שם (שהובא שם בתוד"ה תשבו ע"ש) דמפרש טעמי' דר' אליעזר דאמר התם די"ד סעודות חייב לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה משום דיליף בג"ש ממילואים דמה מילואים עשה בה הלילות כימים ה"נ בסוכה ע"ש והוא תמוה ג"כ דלכאורה אין שום מקום להך ג"ש לדברי ר"א בזה כלל דהרי בחיובא דלילות כימים בסוכה גם רבנן מודו בזה ולכו"ע אית להו הך ג"ש דסוכה ממלואים בסוכה מ"ג וכמש"ל רק דמ"מ ס"ל דאי בעי לא אכל גם ביום ואי אכיל מיחייב בסוכה גם בלילה לכו"ע וא"כ אכתי מנ"ל לר"א מהך ג"ש דמחוייב לאכול סעודות דוקא דהרי בסוכה גופא כתיב תשבו שבעת ימים ואפ"ה ס"ל דאי בעי לא אכיל כלל ומאי אולמא דהך ג"ש דמילואים לד' ר"א בזה וע"כ נ"ל לפרש קצת דהך ג"ש דקמפרש בירושלמי לד' ר"א לאו אח ובא די"ד סעודות קאי דבזה ודאי דגם הירושלמי קסמיך על טעמא דהש"ס דילן בהא דיליף מדירה כו' רק דהירושלמי הוסיף בזה לפרש ד' ר"א דאמר די"ד סעודות כו' אחת ביום ואחת בלילה שהוא תמוה טובא לכאורה דאחר דמצות סוכה מתחיל בליל ט"ו עד סוף יום השביעי א"כ ודאי דהו"ל לר"א להזכיר לילה תחילה והיל"ל אחת בלילה ואחת ביום שכן הוא הסדר בכל יום מליל ט"ו עד יום השביעי וע' ברכות ח' בהא דאר"ש פעמים שאדם קורא ק"ש א' קודם עמוד השחר וא' לאחר עה"ש ויוצא י"ח א' של יום וא' של לילה וכן א' שם גבי נץ החמה ע"ש ושם תמוה ג"כ דא' של לילה וא' של יום ודאי דמיבע"ל למימר התם ומיהו שם ציינתי בעז"ה דברי"ף ז"ל וכן בבה"ג ז"ל שם פ"א גרסי באמת להיפך א' של לילה וא' של יום ע"ש ולכן אפשר לומר קצת דאולי ס"ל להירושלמי אליבא דר"א בזה כהך צד האיבעיא דהירושלמי דפ"ק דיומא הנ"ל דמילואים גופא יליף מקרבנות דהלילה הולך אחר היום שעבר וע"כ צ"ל לפ"ז דגם בליל שמיני היו מחויבין ג"כ לישב שם וכדמפרש בירושלמי שם וא"כ י"ל לכאורה לפ"ז דר"א יליף באמת מהך ג"ש דתשבו לסוכה ממילואים לגמרי דמה מילואים עשה בו גם ליל שמיני כיום שביעי כמו בקרבנות וכמ"ש כך סוכה עשה בו ליל שמיני כיום השביעי לחייבו בסוכה גם בליל שמיני אליבא דר"א בזה וא"ש לפ"ז בפשיטות הא דאר"א יד"ס כו' אחת ביום ואחת בלילה שכך הוא הסדר לפ"ז באמת בכל יום מיום ט"ו עד ליל שמיני שמתחיל ביום ומסיים בלילה שהוא ליל שמיני וכמ"ש והיינו דמפרש בירושלמי הנ"ל לטעמיה דר"א בהא משום דיליף ממילואים דמה להלן עשה בו את הלילות כימים וכלומר דגם ליל שמיני הי' נידון כיום שלפניו כך בסוכה עשה בו גם ליל שמיני כיום שלפניו לחייבו ג"כ בסוכה אליבא דר"א וכמ"ש וא"ש בפשיטות בזה מה שיש לתמוה טובא לכאורה אהא דאר"א בסיפא דמי שלא אכל בליל יו"ט ראשון ישלים בליל יו"ט אחרון דאחר דר"א נמי אית ליה הג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות כדא' בשבת קל"א דמצה וכל מכשירי' דוחין השבת משום דיליף ג"ש מסוכה ע"ש ומכשירי סוכה דדחי שבת יליף ג"כ בג"ש מלולב ע"ש ומשמע שם דלא דחי מכשירי סוכה שבת לר"א רק בלילה הראשונה לבד כמו בלולב ביום ראשון לבד וכמו במצה בליל ראשון דוקא וע"ש במהר"ם שי"ף ז"ל) וקיי"ל דאין ג"ש למחצה וא"כ ודאי דגם ר"א יליף הג"ש להיפך דחייב לאכול כזית בסוכה דוקא בליל ראשון כמו במצה בליל ראשון וכדס"ל לרבנן דר"א בהא ור"א ודאי דמחמיר טפי מרבנן בחיוב סוכה בלילה הראשונה דוקא דמה"ט דחי שבת ג"כ לר"א וכמ"ש והשתא אך שייך כלל תשלומין אליבא דר"א גופא בליל יו"ט אחרון למי שביטל מצות סוכה בליל ראשון כיון דליל יו"ט אחרון לאו זמן סוכה הוא כלל (וכל מ"ש בזה רש"י והתוס' ומהרש"ל ומהרש"א ז"ל בסוגיא זו הכל דחוק מאוד באמת ע"ש) וגם ד' הריטב"א ז"ל שכ' דבאמת כשמשלים בליל יו"ט אקרון לר"א יושב בסוכה אז וכמש"ל הוא תמוה ג"כ דמאחר דלאו זמן סוכה הוא אז שאמת מאי מהני ליה הישיבה בסוכה אז כלל וכמש"ל אך למ"ש א"ש הכל בפשיטות דבאמת לר"א הרי נוהג מצות סוכה גם בליל שמיני כמו במילואים וכמ"ש ולכן שפיר שייך תשלומין גם למצות סוכה בליל יו"ט האחרון ג"כ לר"א וא"ש (ומהא דמהני לר"א השלמה בסוכה אע"ג דלא מהני במצה כתב הריטב"א ז"ל משום דיליף סוכה מחגיגה ע"ש וכ"נ מפירש"י ז"ל בזה ונ"ל דמסמוכין קדריש דסמיך קרא דבסוכות תשבו לקרא דתחוגו אותו