ראשית בכורים לט

יאכלנו בתוך שנתו עי"ז ויעבור בזה בעשה דלפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה דקאי נמי אבעל מום לד' הרמב"ם ז"ל עצמו בפ"א מה' בכורות שם ה"ח וכמ"ש (וממ"ש הרמב"ם ז"ל בה' י"ג דאם איחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שעבר בל"ת כו' ה"ז לא נפסל כו' ואם הי' בעל מום שוחטו כו' עכ"ל משמע קצת דעבר גם בבל תאחר אם איחר גם הבכור בעל מום אחר שנתו וי"ל וע' ר"ה ז' תוד"ה הא בבע"מ ובשו"ת הגאון חכם צבי ז"ל סי' י"ב ע"ש) ונראה פשוט שהי' לו להרמב"ם ז"ל הכרח לזה מסוגיא דבכורות כ"ו (שהבאתי להלן ד' ל"ב ע"ש) דמיבע"ל לר"י התם בצמר הנתלש מעולה תמימה אי גזרי' בי' משום דילמא אתי לשהוי' ע"ש ומדלא מיבע"ל נמי בבעל מום דומיא דבכור דהתם ע"כ צ"ל דבאמת ודאי דעיקר הגזירה הוא משום דע"י זה לא יקריבנו בתוך שנתו בתם או שלא יאכלנו בתוך שנתו בבעל מום וא"כ אין מקום באמת לגזור גזירה זו בבעל מום דכל הקדשים שאין בהם שום חיובא לאוכלן בתוך שנתן להקדשן כלל וכמש"ש ורק בבכור לבד הוא דילפינן מקרא דוכי יהי' בו מום דסמיך לקרא דתאכלנו שנה בשנה דגם הבכור בעל מום מחויב לאוכלו בתוך שנתו מן התורה לד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל (אי משום דוי"ו מוסיף עע"ר כמש"ל ד' ל"ג או משום דס"ל דמקרא נדרש גם לאחריו וכמש"ל אי"ה) ומשו"ה לא מצינו בש"ס הך גזירה דדלמא אתי לשהוי' גם בבעל מום רק בבכור לבד אבל בכל הקדשים ודאי דלא מיבע"ל בהו רק בהם לבד וכמ"ש וא"ש אבל לד' רש"י ז"ל דהגזירה הוא שלא יבוא לידי גיזה ועבודה ע"י זה וכמ"ש א"כ ודאי דשייך שפיר הך גזירה דאתי לשהוי' גם בבעלי מומין דכל הקדשים ג"כ שהרי כל הקדשים אסורין בגיזה ועבודה מן התורה אפי' לאחר שהוממו (וע' להלן ד' ל"א בזה) ורש"י ז"ל דחק שם באמת בהא וכ' עלה דאיבע"ל בעולה תמימה דבבעל מום לא תיבעי לך כו' ע"ש אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל ודאי דא"ש בזה בפשיטות וכמ"ש. ונראה שלזה נתכוון באמת הרב בכ"מ ז"ל פ"א מהל' מעילה הל' י' שהרמב"ם ז"ל כתב שם בפירוש כן דכל שיתלש מכל הקדשים לאחר שנפל בהם מום מותר כו' חוץ מהבכור והמעשר כו' ע"ש (והיינו משום דאזיל לטעמי' באמת דלדעת הרמב"ם הנ"ל לא שייך גזירה זו בבעלי מומין דכל הקדשים רק בבכור לבד וכמ"ש (ודלא כד' רש"י ז"ל הנ"ל) וממילא מוכח ודאי מזה דאין שום חיובא בבעלי מומין דכל הקדשים לאוכלן בתוך שנתן להקדישן כלל רק בבכור לבד וכמ"ש בעז"ה להלן ד' ל"ד בזה ע"ש): וכ' שם הכ"מ בשם הרי"ק ז"ל וז"ל שיש ללמוד כן מדקתני בברייתא בכור בעל מום משמע וכן מדנקט דוקא בכור מהטעם שנתבאר בבעיא דעולה תמימה משמע דבבעלת מום ליכא ספיקא עכ"ל והוא ט"ס וצ"ל מדקתני בכור בעל מום משמע דוקא בכור מהטעם שנתבאר וכן מדנקט בבעיא עולה תמימה משמע דבבעל מום כו' כצ"ל ופשוט שנתכוון למש"ל בעז"ה רק דמש"ש הרמב"ם ז"ל בהלכה הנ"ל וז"ל השיער שנשר מהבהמה או מהבכור והמעשר ה"ז אסור בהנאה אפי' לאחר שנשחטו מפני מומן כו' אבל צמר הנושר מהחטאת והאשם מותר בהנאה לאחר שחיטתן מפני מומן הואיל ולכפרה כו' ואם נתלש מהעולה ה"ז ספק עכ"ל נראה פשוט דהרמב"ם ז"ל מפרש בזה כפירש"י ז"ל שהובא שם בתוד"ה התולש דהך בעיא דעולה תמימה אין פירושו שרוצה ליהנות מהצמר כשעודה המימה ג"כ או לאחר שנשחטה תמימה במקדש דכל בכה"ג לא מיבע"ל באמת כלל דודאי אסור הצמר בהנאה כמו העולה עצמה רק דמיבע"ל בהצמר שנשר ממנה כשהיתה תמימה ועתה נעשית בעל מום ונשחטה מפני מומה אם להתיר עכשיו הצמר שנשר ממנה כשהיתה המימה וע"ש בתוס' וזה שכ' הרמב"ם ז"ל דהצמר שנשר מחטאת ואשם ר"ל כשהיו תמימים מותר בהנאה אח"כ לאחר שנשחטו מפני מומן דוקא וזה שכ' הואיל ולכפרה כו' ולא משהי להו בעודם המימים עד שיוממו ומ"ש אבל בעולה ה"ז ספק ר"ל ג"כ כשנשר בעודה תמימה ואח"כ נשחטה מפני מומה דאז יש ספק בהצמר שנשר קודם שהוממה וכמ"ש (ומ"ש אח"כ דכל שיתלש מהקדשים אחר שנפל בהם מום מותר כו' היינו אף בעולה ומשום שנשר אחר שהוממה וכמ"ש) ובאמת היה נ"ל דצ"ל כן שם בהרמב"ם להדיא בזה דהצמר הנושר מחטאת ואשם (כשהם תמימים] מותר בהנאה לאחר שישחטו מפני מומן כו' ואם נתלש מהעולה תמימה] ה"ז ספק כצ"ל וכמש"ל וא"ש

אך מש"ש הרמב"ם ז"ל בה' מעילה ובהל' בכורות הנ"ל דגם המעשר דינו כבכור בזה דהצמר שנתלש ממנו גם אחר שנפל בו מום אסור בהנאה ע"ש צ"ע לענ"ד דבאמת דכיון דעיקר ______________________ כשלא ראה פניו בעזרה ולא קיים מצות ראי' עדיין בכל שבעת ימי החג דחייב אז בראי' ובקרבן ראי' בשמיני של חג עכ"פ שהוא תשלומין דחג ולהכי שפיר קרינן בי' גם בשמיני יראה כל זכורך כו' כבכל יו"ט ולכן שפיר י"ל דמהך קרא דוהיית אך שמח מצינן למילף למ"ע דשמחה גם לשמיני של חג וגם לכל שבעת ימי הפסח ומדסמיך לקרא דשלש פעמים בשנה יראה כו' וכמ"ש (והא דלא נקיט הש"ס בסוכה מ"ח לרבות מהך קרא דוהיית אך שמח רק לליל שמיני לבד י"ל משום דהך דרשה פשוט יותר באמת דקרא בחג הסיכות קא מיירי ושייך טפי לומר דאתי לרבות מהך קרא היום טוב הסמוך לו שהוא השמיני וכמש"ש רש"י ז"ל ג"כ דמשו"ה אמרינן שם לרבות לילי כו' משום שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא כו' ע"ש אבל פשוט שיש לומר ג"כ דמרבינן מהך קרא לשבעת ימי הפסח נמי מדסמך לשלש פעמים בשנה כו' וכמ"ש ולפי"ז הי' נראה פשוט דמש"ש לרבות לילי יו"ט כו' דע"כ לאו דוקא קאמר הכי אלא דאתי לרבות ודאי גם היום עם הלילה לשמחה וכדפי' רש"י ז"ל בסוכה מ"ח שם והתוס' בפסחים ע"א ד"ה לילי ע"ש ודלא כמ"ש רש"י בפסחים ע"א שם דלילה דווקא קאמר אבל ביום לא ע"ש שהרי למ"ש דעיקר הך דרשה אסמוכין קא סמיך בהא מדסמיך קרא דאך שמח לקרא דיראה כו' ודרשינן מהא דבכל זמן שנוהג מצות ראי' נוהג בו מצות שמחה ג"כ וכמ"ש וא"כ כיון דעיקר מצות ראי' ודאי דעיקרה ביום היא בזמן הבאת קרבן שהוא ביום בלבד ה"נ דמצות שמחה דילפינן מראי' וכמ"ש ודאי דילפינן נמי לעיקר חיובא דשמחה ג"כ בזמן ראי' דהיינו ביום באמה רק דליל יו"ט אחרון ג"כ ממילא איתרבי ככל הלילות דיו"ט כיון דביום שאח"כ נמי חייב בשמחה כדילפינן מראיה בזה וכמ"ש וא"ש: ופשוט ג"כ לפ"ז דהך מיעוטא דילפינן שם מאך למעט ליל יו"ט ראשון דחג*) דה"נ ממעטינן מהך מיעוטא גופא לליל יו"ט ראשון של פסח ממצות שמחה ג"כ דכיון דכל עיקר חיובא דמצות שמחה בפסח ילפינן מהך קרא דוהיית אך שמח ומדסמיך לשלש פעמים כו' וכמ"ש א"כ פשיט דה"נ דמיעוטא דאך ודאי דקאי נמי על חג הפסח ג"כ בזה ולמעט נמי ליל יו"ט הראשון של פסח וכמ"ש וא"ש בפשיטות __________________________ הנ"ל בהך ברייתא להדיא דחייבי כריתות דהיינו איסור ערוה לא פסלי מן הכהונה כלל וכמ"ש והיינו דמשני עלה שפיר לפי גירסא זו דכי תהי' א"ר וילפינן מינה דדוקא הנך דאית בהו הוי' הוא דקא פסלי בביאתם לכהונה כדכתיב כי תהיה לאיש זר דהיינו כל חייבי לאוין (שהוא זר אצלה מעיקרא) היא בתרומת הקדשים כו' ולאפוקי חייבי כריתות דלאו בני הוי' נינהו ולא קרינן בהו כי תהי' כו' ומשו"ה לא נפק"ל מהך קרא שיפסלו לכהונה בביאתם כלל ולהכי קתני שפיר בהך סיפא דברייתא הנ"ל ______________________ *) [הגה"ה] ובירושלמי (בפ"ד דסוכה ה"ה ובחגיגה פ"א ה"ד) אהא דממעט מאך לליל יו"ט הראשון (וכמו שהוא בש"ס דילן ובירושלמי דחגיגה הנ"ל ולא כמ"ש בירושלמי דסוכה הנ"ל להיפך דטס"ה שם באמת וכבר הגיה הגר"א ז"ל גם בספרי פ' ראה דצ"ל כמו בש"ס דילן הנ"ל ע"ש) וקאמר או חילוף ומסיק עלה ר"ח בשם ר"א התם