ראשית בכורים לז

ובאפטייקען, ובשיינקען, וכל הא"י אשר יעסקו בכל המקומות הנ"ל הנמכרים והנשכרים להא"י הנ"ל בכל עסקי החמץ הנ"ל הנמכר להא"י הנ"ל, המה יעשו כלם ברשות הא"י הקונה את כל החמץ הנ"ל וכן כל הא"י שיעסקו בכל הפאדראטען הנ"ל להעמיד כל מיני חמץ הנ"ל שקיבלו הפאדראציקעס להעמיד בהפאדראטען הנ"ל יעסקו מעתה בעסק העמדת הפאדראטען הנ"ל בעבור הא"י הנ"ל, שנכנס כעת בעסק הפאדראטען תחת כל הפאדראציקס הנ"ל, ולטובתו וברשותו של הא"י הנ"ל יעשו הא"י העוסקים בכל הנ"ל, וכל ההוצאות אשר יוציאו המוכרים והפאדראציקעס הנ"ל מהיום לצורך הא"י אשר יעסקו בכל החמץ הנ"ל ובכל הנ"ל, לטובתו וברשותו של הנ"ל וכנ"ל יהי' הכל על חשבון הא"י הנ"ל ויהי' להאנשים אשר יוציאו כל ההוצאות הנ"ל בעדו מהיום כנ"ל דין תורת נאמנות בזה שכפי מה שיאמרו לו שהי' להם הוצאות על כל הנ"ל, יהי' מחוייב לשלם הכל בשלימות בזה: יב) ועוד הותנה בפירוש עם הא"י הנ"ל, שכל מה שימכרו כל הא"י העוסקים בשיינקען, ובפאדוואלען, ובשטאפנייע לאווקעס ובאפטייקען ובכל הדברים הנ"ל מהיום ברשותו של הא"י הנ"ל גם טרם יבוא למדידה ולמשקל ולמנין בכל החמץ ובכל הדברים הנ"ל שנמכר להא"י הנ"ל, וטרם ישומו הכל שלשה בקיאים כנ"ל אזי נותן הא"י הקונה את כל הנ"ל תורת נאמנות בזה גם לכל הא"י הנ"ל, שכל מה שיאמרו הא"י העוסקים בכל הנ"ל שמכרו ושהוציאו שמה בכל הדברים הנ"ל מהיום וזמן דלמטה עד זמן המדידה הנ"ל, מכל החמץ וכל הנ"ל יהי' מחוייב הא"י הנ"ל לשלם בעדם לכל הישראלים המוכרים לו את כל הנ"ל כעת כנ"ל, וגם הא"י הנ"ל נותן תורת נאמנות בזה לכל הישראלים המוכרים לו את החמץ וכל הנ"ל, שכפי מה שיאמרו שגבו מאת הא"י העוסקים בשיינקן ובכל המקומות הנ"ל, ברשותו של הא"י הקונה הנ"ל מהיום ולהלן על החוב המגיע להם מהא"י. הנ"ל בעד החמץ שנמכר לו כהיום כנ"ל יהי' להישראלי' הנ"ל דת"נ בזה נגד הא"י הנ"ל וינכו לו להא"י הנ"ל מחובו המגיע להם כפי מה שיגבו מהא"י העוסקים הנ"ל כנ"ל, וכל יתר החוב הנ"ל יהי' זקוף במלוה עד אחר המדידה כנ"ל: יג) וגם הותנה עוד בפירוש עם כל הישראלים המוכרים את כל החמץ שלהם הנ"ל להא"י. הנ"ל כעת שיהי' סל כל דבר המכירה מהחמץ הנ"ל ומכל הנ"ל תומ"י מהזמן והשעה דלמטה אף טרם המדידה וטרם השומא כנ"ל ועל כל החמץ אשר יומסר כעת לכל הא"י העוסקים בכל הדברים וכל החמץ הנ"ל שנמכר להא"י הנ"ל יהי' חל תוקף דבר המכירה להא"י הנ"ל תומ"י כנ"ל וכפי המקח והשומא שיאמרו הא"י הנ"ל העוסקים בכל הנ"ל על כל החמץ אשר יומכר על ידם בעד הא"י הקונה כעת את כל הנ"ל מהישראלים הנ"ל אף טרם המדידה והשומא כנ"ל: יד) ועוד הותנה עם הא"י הנ"ל אשר כל החמץ השייך לאחרים בין ליהודים ובין לאינן יהודים רק שקיבלו הישראלים המבוארים בהרשימות הנ"ל על עצמם אחריות על חמץ הנ"ל בין מגנבה ואבדה או מפשיעה או אף אחריות שבע"כ עליהם מכל החמץ של אחרים בין מיהודים בין מא"י, הנה עפ"י דרכי הקנינים הנ"ל מכרנו ג"כ להא"י.. הנ"ל כל מיני חמץ הנ"ל אשר קבלו המוכרים הנ"ל אחריות עליהם, בין החמץ השייך ליהודים אחרים ואף החמץ השייך לאינם יהודים כנ"ל, ובאופן שאם עפ"י הד"ת יש להם רשות לכל הישראלים המוכרים הנ"ל, למכור את החמץ של אינם יהודים ג"כ שקבלו עליהם אחריות כנ"ל, הנה מוכרים אנחנו כעת גם את החמץ הנ"ל להא"י הנ"ל במכירה גמורה וחלוטה עפ"י דרכי הקנינים הנ"ל, ויקנה הא"י הנ"ל גם כל החמץ שקיבלו המוכרים הנ"ל אחריות עליהם וכנ"ל, וגם מכרנו להא"י את כל המקומות שמונח שם החמץ הנ"ל שקיבלו הישראלים המוכרים הנ"ל אחריות על החמץ הנ"ל אם מונח: החמץ הנ"ל במקומות שהי' שייך להמוכרי' הנ"ל בעצמם ואם מונח במקומות שהי' שייך להמוכרים הנ"ל בשכירו' לבד הנה אנחנו משכירים כעת להא"י הנ"ל כל המקומות הנ"ל שמונח שם כל החמץ הנ"ל (שקיבלו המוכרים הנ"ל אחריות על החמץ כנ"ל) מהיום עד ר"ח אייר הבעל"ט, והכל ע"פ המקח והשומא משלשה בקיאים בזה וכנ"ל וע"פ כל הקנינים הנ"ל ג"כ בזה וכנ"ל, ואם ע"פ הד"ת לא יוכלו הישראלים המוכרים הנ"ל למכור גם את החמץ של אינם יהודים שקבלו עליהם אחריות לבד כנ"ל, הנה לא יחול דבר המכירה מהחמץ הנ"ל להא"י הנ"ל רק על החמץ של יהודים אחרי' שקבלו המוכרים הנ"ל אחריות עליהם בזה כנ"ל, ועל כל החמץ ________________________ ניחא ליה להך תנא ללמוד תשלומין כל דחג המצות מקרא דתחגוהו ומדסמיך ליה לאידך קרא דשבעת ימים וכמש"ל אלא ניחא ליה טפי למידרש מקל וחומר בזה וכמ"ש במכילתא הנ"ל אבל יש לתמוה לכאורה בזה על אידך דרשא דמצינו עוד במכילתא שם פ' בא סוף פ' ז' דאיתא נמי התם בד' ת"ק דריה"ג שם דנפק"ל לתשלומין דחוה"מ פסח מק"ו ע"ש והדר נפק"ל לריה"ג התם לתשלומין כל שבעה בפסח מקרא דשבעת ימים תחוג לה' דכתיב גבי סוכות בסוף פ' ראה דנפק"ל באם אינו ענין לסוכות דכבר כתיב ביה בפ' אמור וחגותם אותו כו' שבעת ימים הנהו ענין לפסח שיהי' לו ג"כ תשלומין כל שבעה ע"ש (וכבר עמד בזה גם הגאון בעל באר אברהם ז"ל בחגיגה י"ז ע"ד הטו"א ז"ל הנ"ל כ' מדעתו דנפק"ל מק"ו וכמ"ש דבאמת כן הוא במכילתא הנ"ל (אך נראה שלא ציין כ"א מהמכילתא דפ' ז' הנ"ל ולא מפ' י"ז הנ"ל ג"כ ע"ש) רק דריה"ג הנ"ל פליג בזה וכ' דבהכי א"ש במאי דנפק"ל לר"א שם לתשלומין כל שבעה דשבועות מחג המצות דלא הו"ל למד מן הלמד בזה משום די"ל דנפק"ל בפסח מדריה"ג הנ"ל ע"ש והנה למש"ל י"ל ג"כ דנפק"ל לר"א לתשלומין דפסח באמת מקרא דתחגוהו שבעת ימים הנ"ל וכמ"ש וא"ש ג"כ בזה בפשיטות וצ"ע) ואהך דריה"ג הנ"ל ודאי קשיא לי טובא לכאורה דריה"ג אדריה"ג בזה דל"ל לריה"ג גופא למיליף לתשלומין כל ז' דפסח רק באם אינו ענין בזה וכמ"ש, לתשלומין דפסח מהך קרא דתחגוהו ומדסמיך ליה שבעת והרי לריה"ג גופי' לשיטתו ודאי דהו"ל למילף בפשיטות ימים הנ"ל וכמ"ש שהרי מצינו לו לריה"ג עצמו דדריש בפשיטות כה"ג ממש גבי מלאכת חוה"מ הנ"ל ג"כ מדסמיך ליה שבעת ימים לקרא דכל מלאכת עבודה לא תעשו וכמש"ל ובאמת הי נ"ל דגם הא דמצינו לריה"ג בחגיגה ו' ובספרי סוף פ' ראה דאמר התם דג' מצות נצטוו ישראל ברגל כו' ושמחה כו' ועמדו הראשונים ז"ל שם בזה דמנ"ל לריה"ג שמחה בחג המצות ג"כ דלא כתיב בתורה שמחה בהדיא ____________________________ ומואבי הנ"ל כי אם חייבי לאוין ועשה לבד (ובאמת הי' נראה דלפי גירסא הנ"ל אין צורך לפרש כלל דעיקר קושית הש"ס הנ"ל בהא דפריך דאימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות כו' שהוא רק על הא דלא תני בהדיא בהך ברייתא הנ"ל חייבי כריתות ג"כ כ"א חייבי לאוין לבד וכמש"ש התוס' בסוטה הנ"ל ע"ש, אלא הי' אפשר לפרש דהקושיא הנ"ל קאי באמת על סיפא דברייתא הנ"ל דמייתי לה בריש מס' דרך ארץ רבה (וכבר כ' הגר"א ז"ל שהוא שייך באמת למס' כלה*) ע"ש) וה"ג התם זה מדרש דרש ר"ח כו' כל שהוא בלא יבוא כו' פוסל בביאה ואלו הן עמוני ומואבי מצרי ואדומי עבד כו' ונראה דבברייתא דיבמות ס"ח הנ"ל יש ט"ס בזה וצ"ל ג"כ עבד כמ"ש במס' ד"א הנ"ל בהדיא ובהכי א"ש הא דפריך עלה התם בפשיטות א"ה עבד לא לפסול כו' וא"צ לדחוק בזה כמש"ש רש"י ז"ל ד"ה א"ה דאף דלא איירי התם בעבד להדיא צ"ל דסמיך על מתני' דלהלן ס"ט דקתני התם העבד פוסל כו' ע"ש ולמ"ש במס' ד"א הנ"ל __________________________ *) ונ"ל דטעות כזה נפל גם בתוספתא דשלהי ב"מ דגרסי' התם בשעת הוצאת כו' מוציא כו' ר' יהודה א' כו'הוזק בתוך ל' פטור כו' (ומייתי לה בב"מ קי"ח וצ"ע דהול"ל התם מהא דבהדיא ס"ל לר"י דבתוך ל' פטור וע"ש) והדר גרסי' עלה וכן הי' ר' יהודה א' כבית תשעה חצאי קבין כו' ע"ש והוא תמוה דמאי ענין זה לזה כלל אבל באמת נראה דמכאן שייך כל התוספתא הנ"ל לפ"א דמס' ב"ב והך דוכן הי' ר' יהודה א' הנ"ל קאי אהא דאר"י במתני' דב"ב ד' י"א וצריך להגיה קצת ע"ש (והובא התוס' הנ"ל בב"ב ח' וי"א וי"ג (ויש כמה ט"ס בתוספ' בזה ע"ש) ונ"ל דבב"ב כ"א דמייתי ג"כ לד' התוס' הנ"ל יש ט"ס במש"ש ולא מלמד תינוקות דבתוספתא הנ"ל ל"ג לה כלל וכ"ה ברי"ף ז"ל פ"ק דב"ב וברא"ש פ"ב ע"ש (אך ברי"ף פ"ב איתא ע"ש) ושם כתוד"ה כופין דחקו בזה ולמ"ש עס"ה וצ"ע