ראשית בכורים לה

חשש חימוץ, או תערובת חמץ, או בלוע מחמץ מכל מה שהפה יכול לדבר, וכל החמץ הנשאר דבוק בעריבות ובדייזעס ובכל כלי לישה ואפיה ובכל מיני כלים ושקים וכן כל הבהמות והסוסים והעופות, הן מה שמבואר בההרשאה ובהרשימות שאנו מוסרי' כפת להא"י שכל מיני החמץ וכל הדברים המבוארים בהרשימות הנ"ל היו שייכים עד הנה להאנשים המבוארים שמה בההרשאה הנ"ל, וכעס עשו כל האנשים הנ"ל אותנו החתו' מטה שלוחי' למכור את כל חמצם המבוארים בהרשימות הנ"ל וכל הדברים הנ"ל, על ידינו הח"מ להא"י הנ"ל, והן מה שאינו מבואר בהרשימות הנ"ל, הן כל החמץ הנמצא בכל המקומות בחצרות ובבתים ועליות, ובמרתפים, ובברייהייזער, ובפאדוואלען, ובשטאפנייע לאווקעס, ובשיינקען ולעדאוונעס, ובחנויות, ובשפייכלערן, וברחיים ובבתי עשיית החומץ שבקהלתנו, והן הנמצא חוץ לקהלתנו בכל הקרעצמעס, והישובים, ובעיירות קטנות, ובכפרים: וגם כל מיני חמץ הנשלח להאנשי' המבוארי' בהרשימות הנ"ל שקנו כבר החמץ הנ"ל באיזה מן הקנינים והחמץ עדיין בדרך על עגלות או ספינות או על אייזענבאהן, או שנשלח להם החמץ על האחריות שלהם ועדנה לא קנו אותם, וכל מי שיש לו שום קבלת אחריות על כל מיני חמץ שבעולם מאיזה ישראלים אחרים, מכל מה שהפה יכול לדבר, וגם כל מיני חמץ הנשלח להקאמיסיאנערין דפה שיומכר החמץ על ידם: וגם כל החמץ שיש לכל האנשים המבוארים ברשימות הנ"ל אצל הקאמיסיאנערן שלהם במקומות אחרים או על הדרך, על ספינות או על עגלות או על אייזענבאהן, הנה את כל החמץ הנ"ל אנחנו מוכרים כעת במכירה גמורה להא"י. הנ"ל, הן מה שעשו אותנו שלוחים כל האנשי' המבוארי' בהרשימות הנ"ל בעצמם, או שעשו השלוחים שלהם אותנו שלוחים למכור את כל חמצם של המשלחים אותם אלינו, ובכל אופן שעשו אותנו שלוחים בזה הן בפנינו או שלא בפנינו, או עפ"י השטר כח והרשאה שמסרו לנו וחתמו עליו בעצמם או שלוחיהם בדבר מכירת חמצם הנ"ל וגם הבהמות והסוסים, והעופות, והכלים שלהם הנ"ל [וגם אם יש איזו אנשים המבוארים בהרשימות הנ"ל שמכרו אלינו או נתנו אלינו במתנה את חמצם ע"י הקגא"ס שקבלו מאתנו בזה] וכל הדברים הנ"ל, וכל החמץ הנ"ל אנחנו מוכרים כעת להא"י המוכ"ז במכירה גמור' וחלוטה ופסוקה לצמיתו' עולם, ובלי שום שינוי בעולם כלל וכלל: ב) והמקחים מכל הדברים ומכל המינים הנ"ל ומכל דבר שיש בו חשש חימוץ שמכרנו להא"י הנ"ל יהיו הכל עפ"י שומת שלשה אנשים הבקיאים בשומא, היודעים ומכירים היטב את כל המקחים מכל מין ומין מהדברים והמינים הנ"ל וכל מין ומין יושם עפ"י שלשה הבקיאים היטב בשומת המין ההוא וכשער של עכשיו, והקנינו להא"י.. הנ"ל את כל החמץ הנזכר לעיל, ואת כל הבהמות ואת כל הדברים הנזכרים לעיל אגב הקרקע הנ"ל ואמרנו לו שיקנה הקרקע הנ"ל בשכירות כנ"ל, ואגב הקרקע הנ"ל יקנה ג"כ כל החמץ הנ"ל וכל המטלטלים וכל הדברים הנ"ל בקנין גמור פסוק וחלוט כנ"ל, ובלי שום שיור כלל, מעכשיו עד לעולם ובמקח והשומא הנ"ל וכנ"ל: ג) וגם יקנה הא"י הנ"ל את כל החמץ וכל הנ"ל ע"י הסך רו"כ אשר קבלנו מהא"י. הנ"ל כעת על תחלת דמי הפירעון מן כל הסך המגיע לכל המוכרים הנ"ל מן הא"י הנ"ל בעד כל דמי המכירה הנ"ל, וקבלנו מן הא"י הנ"ל סך רו"כ על אויפגאב שקורין (זאדאטיק) על תחלת דמי הפירעון בעד כל המוכרים הנ"ל מכל החוב שמגיע ממנו להם בעד כל המכירה הנ"ל, וכל מותר המעות שמגיע מהא"י הנ"ל בעד כל הנ"ל זקפנו עליו במלוה שהא"י הנ"ל מחוייב לשלם לכל או"א מהמוכרים הנ"ל בעד כל דמי המכירה הנ"ל שמגיע ממנו כשיומדד כל דבר הצריך מדידה ויושקל כל דבר הצריך משקל, ויומנה כל דבר הצריך מנין וזמן המדידה והמשקל והמנין מכל הנ"ל יתחיל מיום כ"ג ניסן הבעל"ט ואילך, ועפ"י שלשה אנשים בקיאים בשומא וכשער של עכשיו כנ"ל: ונתרצה הא"י הנ"ל וקיבל עליו בפירוש, שאם יהי' איזה הפסד בהחמץ הנ"ל וכל הדברים הנ"ל עד עת המדידה והמשקל והמנין מכל הנ"ל שיהי' בזה כל דין תורת נאמנות להמוכרים הנ"ל, אשר בכל דבר שיאחר כל אחד מהמוכרים הנ"ל שנחסר לו מהחמץ הנ"ל מעתה עד עת המדידה והמשקל והמנין מכל הנ"ל אזי ישלם הא"י הנ"ל גם בעד כ"ד שיחסר מעכשיו עד הזמן הנ"ל וכפי המקח מהבקיאים הנ"ל על כל יתר החמץ הנ"ל שיהיה אז בעת המדידה כו' כנ"ל: ואנחנו הח"מ בזה קבלנו עלינו בפירוש שלא יהי' השלום דמי החוב הנ"ל המגיע מהא"י הנ"ל שום תנאי בהמכירה הנ"ל כלל שאף אם לא ישלם הא"י הנ"ל בעד כל דמי המכירה הנ"ל שזקפנו עליו במלוה כנ"ל לעולם תהיה המכירה הנ"ל מקויימת, וגמורה, וחלוטה בידי הא"י הנ"ל, ושייך להא"י הנ"ל מעכשיו ועד לעולם כל הדברים המבוארי' בהמכיר' הנ"ל בלי שום תנאי ובלי שיור בעולם כלל ד) וגם יקנה הא"י הנ"ל את כל החמץ וכל הדברים המבוארים בהמכירה הנ"ל ע"י מסירת השטר מכירה וקנין וראי' הלז שמסרנו לו אנחנו החמעל"ד להיות בידו לשטר ראי' וקנין על כל הדברים הנ"ל, וגם עשינו צושנאג עם הא"י הנ"ל, וקבלנו ממנו ג"כ בקגא"ס ע"ד המכירה הנ"ל, והתנינו עם הא"י הנ"ל שאף באחד מדרכי הקניות הנ"ל יקנה הא"י הנ"ל את כל החמץ וכל הדברים הנ"ל ואף כי בכל הקנינים היותר מועילים הן עפ"י הדה, והן עפ"י מנהג הסוחרים והן עפ"י דיניהם בזה יקנה הא"י אם כל החמץ וכל הדברים הנ"ל בקנין גמור מעכשיו כנ"ל: ה) וגם השכרנו לא"י הנ"ל את כל המקומות הנמצא שם כל מיני חמץ וכל דבר שיש בו חשש חימוץ הנ"ל ומקום הבהמות והעופות והסוסים הנ"ל, וגם הרחיים והברייזער והשיינקען הן שבקהלתנו, והן שמחוץ לקהלתנו, וגם כל המקומות שמונח שם תבואה חמוצה או קמח של אנ"ח או של שארי א"י או שיאפו שם א"י לחם, בכל המקומות השייכים לישראלים המבוארים ברשימות הנ"ל בשכירות עפ"י קאנטראקטען שיש להישראלי' הנ"ל על כל המקומות הנ"ל או שהמקומות הנ"ל שייכים להישראלים הנ"ל בשכירות על זמן בלי קאנטראקטן בזה ועשו אותנו כל האנשים המבוארים בהרשימו' הנ"ל שלוחים לשכור את כל המקומות הנ"ל המושכרים להם כנ"ל הנה כהיום השכרנו להא"י הנ"ל את כל המקומות הנ"ל מזמן דלמטה עד יום א' דר"ח אייר הבעל"ט _________________ ד' ל"ה) דלכאורה לר' יוחנן לא א"ש כל כך בזה דבשלמא לר' אושעי' שפיר יש לדקדק דמדלא כתיב רק וחגותם שבעת ימים ולא כתיב שמונת ימים בהדיא (רק דנפק"ל להשמיני מג"ש דעצרת או מבחודש השביעי וכמש"ש) ש"מ דלא משכח"ל בשמיני חיוב בפני עצמו כלל רק דתשלומין דראשון הוא לבד ולא דמי לכל שבעת ימי החג כלל וכמ"ש הגאון בעל טו"א ז"ל שם בזה אבל לר' יוחנן לכאורה מנ"ל לומר בהיפך ממש בזה דאף דכל שבעה הם תשלומין דראשון לבד אפ"ה השמיני הוא חיוב בפני עצמו אף לפי שלא נתחייב בכל שבעת הימים כלל דלכאורה אין לנו לדייק כן לר' יוחנן רק אם הי' כתוב בהורה להדיא חיוב בפני עצמו על השמיני לבדו ג"כ ובאמת הוא להיפך דבשמיני לא נכתב בו שום חיוב להדיא כלל דהרי רק חג שבעת ימים כתיב ואף שנראה לכאו' מד' הגאון הגדול הנ"ל נ"י דמקרא דתחגוהו דמשמע קצת דתחגוהו לבדו קאמר הוא דדייק לה הכי אליבא דר' יוחנן הנ"ל אבל באמת הוא צ"ע דהרי הך קרא דתחגוהו לא כתיב בשמיני של חג וכמש"ש (ובאמת הי' נראה דמהך קרא דתחגוהו דכתיב בפ' בא גבי פסח נפק"ל תשלומין כל שבעה גם בחג המצות דמדכתיב התם גבי יו"ט ראשון של פסח והיה היום הזה כו' וחגותם אותו חג לה' כו' תחגוהו ונפק"ל מהך קרא בפשיטות חיובא דחגיגה ביו"ט ראשון של פסח ומדסמיך ליה בקרא דבתרי' שם שבעת ימים מצות תאכלו כו' י"ל דדרשינן סמוכין בזה החגוהו שבעת ימים והיינו לתשלומין של חג המצות ג"כ וכמ"ש, וכה"ג מצינו בברייתא דחגיגה י"ח דנפק"ל לריה"ג דחול המועד אסור בעשיות מלאכה מקראי דפ' אמור דכתיב ביו"ט ראשון דחג הסוכות כל מלאכת עבודה לא תעשו וסמיך ליה שבעת ימים