ראשית בכורים לג

שאגת ארי' ז"ל בסימן ע"ז שהקשה שם אהא דעולא בב"מ י"א הנ"ל דא' דבעינן שיהי' עומד בצד חצרו ע"ש ופריך עלי' התם ר"א מהך דר"ג וזקנים הנ"ל ומשני לי' עלה דלא הקנה להם ר"ג אלא במטלטלין אגב קרקע ופריך עלה רבא התם דטובת הנאה אינה ממון לקנות ע"ג קרקע כו' והשתא לעולא דס"ל דבעינן שיהי' עומד בצד חצרו דוקא ע"כ צ"ל ודאי דס"ל דטובת הנאה שפיר הוה ממון לקנות ע"ג קרקע בזה והשתא תקשי דעולא אדעולא שהרי עולא גופא ס"ל בקידושין נ"ח דטובת הנאה אינה ממון ע"ש (וכן קשה לי קצת דר' אבא אדר' אבא להיפך בזה דמדפריך עלי' דעולא בקידושין שם ממתניתין דהמקדש בתרומות כו' ש"מ לכאורה דס"ל לר' אבא דטובת הנאה הוי ממון ע"ש ובב"מ שם מסיק רבא אליבא דר' אבא גופי' דס"ל דטובת הנאה אינה ממון כו' ע"ש ואם באנו לחלק קצת בין הנושאים בזה א"כ נצטרך לומר דע"כ דפליגי בסברו' הפוכות בדין זה ודו"ק וצ"ע) וכן הקשה השאגת ארי' ז"ל שם דר' יהושע אדר' יהושע בזה ג"כ דבפסחים מ"ו מוכח דע"כ דס"ל לר' יהושע ודאי דטובת הנאה אינה ממון ע"ש וא"כ למאי דקיי"ל בב"מ הנ"ל דבעינן שיהי' עומד בצד חצרו דוקא ע"כ צ"ל דהך דר' יהושע שהקנה ג"כ התרומת מעשר שבו לראב"ע אז ע"י המקום כדתנן בפ"ה דמע"ש לא הי' רק ע"י הקנאת מטלטלין אגב קרקע לבד או כדאמר רב פפא התם דאה"נ שהי' ע"י קנין חצר רק דבמקום שיש דעת אחרת מקנה לא בעינן שיהי' עומד בצד חצרו ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל לר' יהושע דטובת הנאה ממון בזה דאל"כ לא מצינן להקנות המתנות לא במטלטלין אגב קרקע כלל כדרבא הנ"ל ולא ע"י קנין חצר ג"כ דאם טובת הנאה אינה ממון א"כ לא הו"ל דעת אחרת מקנה כלל בזה וקשיא טובא לפ"ז דר"י אדר"י ודעולא אדעולא בהא וכמ"ש עכ"ד הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל ע"ש והנה מ"ש בפשיטות דאליבא דר' פפא צ"ל ג"כ דס"ל דטובת הנאה ממון דאל"כ אין כאן דעת אחרת מקנה בזה הנה במחכ"ת העלים עינו בדבר זה ממ"ש המרדכי ז"ל בפ"ק דמציעא שם שהבאתי לעיל דפשיטא לי' ז"ל לאידך גיסא באמת דודאי ס"ל לר"פ נמי דטובת הנאה אינה ממון ורק משום דבחצר הי' דעת אחרת מקנה בזה להכי שפיר הוי מהני גם להמתנות וכמש"ל בשמו וא"ש אך באמת למש"ל בזה הנה י"ל בפשיטות דודאי דאה"נ שהי' הקנין דר"ג נקני' במטלטלין אגב קרקע ואף דס"ל לר' יהוש' נופי' וכן לעולא הנ"ל דטובת הנאה אינה ממון וכמש"ל מ"מ הרי י"ל דבאמת ס"ל לעולא עצמו דלא כרבא וכר"פ שם בהא אלא כאידך דר"פ בב"ק קי"ח הנ"ל דס"ל ע"כ דגם היכא דליכא דעת אחרת מקנה כלל אפ"ה שפיר קני במטלטלין אגב קרקע כל שצבורין עכ"פ בתוכה וכמש"ל וא"ש ובאמת יש בסוגיא זו דב"מ הנ"ל עוד שיטות להראשונים דלא כשיטת השאג"א הנ"ל וע"ע בש"ך סי' ר' ור"ג סק"א בזה ואכמ"ל רק שעכ"פ יש לבאר להלכה אי קיי"ל כהך דר' פפא משמי' דרב הנ"ל או כר"פ משמי דר' מרינוס הנ"ל בזה ואמנם לפי שיש באמת אריכות רב בכ"ד הראשונים ז"ל בהלכות הללו וכל מש"ל אינו אלא לשיטת הרשב"א ז"ל הנ"ל לבד ויש באמת שיטות אחרות הרבה להראשונים ז"ל בישוב ד' ר' פפא דב"ב נ"ד ונ"ו הנ"ל בזה וע' בהשגות הראב"ד ז"ל ובמ"מ שם ובכ"מ ובלח"מ ז"ל פ"א מה' זכי' הי"ג הנ"ל באורך ויבואר במק"א אי"ה)

אך בעיקר הדין לכאורה יש בזה ראיה מפור' לענ"ד מהתוספתא דבבא בתרא פ"ב דגרסי' התם המחזיק בנכסי הגר (במקום שיש רשות להתגייר שם ע"פ הממשלה) נעל כו' ה"ז חזקה כו' כלים וקרקעות זכה בקרקעות לא זכה בכלים כו' ומדקתני בסיפא התם גבי מכר דנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כו' כיצד א"ל חצר וכל מה שבתוכה אני מוכר לך כו' והחזיק כו' ע"ש ומשמע דאיירי בצבורין לתוך החצר ואפ"ה לא מהני רק במכר לבד אבל בגר דנכסי הפקר הם משמע ברישא דלא קנה המטלטלין כשהחזיק בקרקעות אף בכה"ג דסיפא שהיו צבורין לתוכן וצ"ע ובלא"ה מדקתני ברישא סתמא דכשזכה בקרקע לא זכה בכלים בנכסי הגר משמע דאיירי בכל גווני אף בצבורין לתוכה דאל"כ הו"ל להש"ס בקידושין כ"ז לפשוט שם טפי מהך ברייתא דלא בעינן צבורין מדקתני גבי גר דלא קנה הכלים ש"מ דבמכר קנה שפיר הכלים אף כשאינן ציבורין בתוכה אלא ע"כ דפשיטא לי' להש"ס דבגר דהפקר הם לא קנה אף שהיו הכלים צבורים לתוכה באמת וכמ"ש ויש לדחות וע' היטב בסוגיא דב"ק י"ב גבי עבדים ובתוס' דב"ב הנ"ל ודו"ק [ובאמת ד' התוספתא הנ"ל צ"ע בזה דכיון דמסקינן דלא בעינן צבורין באמת במכירה איך קתני התם בתוספתא הנ"ל כיצד א"ל חצר וכל מה שבתוכה כו' דמשמע לכאורה דבעינן צבורין דוקא ועוד דקתני עלה התם כיון שכתב שטר וקיבל מעות והחזיק כו' ומשמע לכאורה מזה דבקנין אגב נמי בעינן שיקבל דמי כולן וכד' רש"י והר"ן ז"ל הנ"ל בזה אלא דא"כ יהי' הכרח ג"כ משם דאף בצבורין בעינן שיקבל דמי כולם ודלא כמש"ל דאף לד' רש"י והר"ן ז"ל לא בעינן שיתן דמי כולם אלא בלא צבורין דוקא וצ"ע ואולי באמת התוספתא הנ"ל משבשתא היא שם ואולם בחידושי הרמב"ן ז"ל בב"ב נ"ד וברא"ש ז"ל בפ' חזקת סי' מ' שקלו וטרו טובא ברישא דתוספתא הנ"ל שם דקתני גבי נכסי הגר ג"כ דבעשר שדות אם החזיק באחת מהם החזיק בכולם כמו במכר ומוק"ל כשלא הי' שם מצר מפסיק ע"ש שנדחקו בזה ולא רצו לשבש התוספתא הזאת בזה. רק בסיפא במכר הגיה שם הרמב"ן ז"ל דצ"ל בעשר מדינות כבש"ס דילן ע"ש וצ"ע וקצת יש לדקדק גם מסוגיא דקידושין כ"ז הנ"ל דבהפקר ע"כ דגם צבורין לא מהני כלל מדבעי למיפשט התם מהך דר"ג וזקנים דע"כ דבעינן צבורין דוקא מדהשכיר להם מקום המתנות דוקא ולא מקום אחר ודחק בזה דלא הי' אלא כי היכי דלא ליטרחינהו ע"ש ולכאורה הלא בפשיטות הי' יש לדחות דשאני התם משום דמתנות הו"ל רק כמו הפקר דטובת הנאה אינה ממון וכדא"ר בב"מ י"א הנ"ל ומשו"ה בעינן בהו צבורין דוקא לכו"ע כיון דליכא בהו דעת אחרת מקנה אותם וכמש"ל אלא ע"כ דס"ל להש"ס בקידושין שם דאי טובת הנאה אינה ממון והו"ל כהפקר לא הי' מהני גם בצבורין כלל בזה וע"כ דס"ל דטובת הנאה ממון והו"ל כדעת אחרת מקנה ואפ"ה בעינן צבורין וש"מ דבכ"מ בעינן צבורין וצ"ע

ומש"ל בנזכר אחר חצות פשוט דה"ה כשנזכר בזמן איסור הנאה מדרבנן לבד כמו מסוף שעה חמישית עד חצות דאינו מועיל עוד ג"כ שום קנין מבעל החמץ בזה כיון שאינו ברשותו עוד רק קנין הגבהה או משיכה לבד שיעשה האינו יהודי בהחמץ אז או קנין מטלטלין אג"ק כשצבורין בתוכו לד' הקצות החושן ז"ל הנ"ל בזה וצ"ע ועכ"פ כיון שאז עדיין לא עבר בעשה דתשביתו מורים לו לכתחילה אז שיקנה המקום לבדו להא"י בכסף והאינו יהודי יקנה החמץ בעצמו ע"י אגב כשצבורין בתוכו כזוכה מן ההפקר או ע"י קנין חצר כשעומד בצדו וכמש"ל ובמק"א יבואר באורך אי"ה:

___________________________ וזה נוסח ההרשאה להיות לראי' ולתוקף ועוז בידי האנשים הנבחרים והממונים לחתום עצמם על שטר מכירת כל החמץ של הבעלי בתים דפה לאינו יהודי בערב הפסח של שנה זו איך שאנחנו הח"מ (בח"י ממש או ע"י שלוחינו וב"כ בזה או ע"י מס"ק לבד) נותנים כעת כח והרשאה גמורה להאנשים הנבחרים הנ"ל למכור במכירה גמורה וחלוטה כל מיני חמץ שלנו הח"מ הנ"ל וכל מין חמץ שנמצא אצלינו בכ"מ הן אוכלין והן משקין הן הראוים לאדם והן הראוים לבהמה הן הנעשה מחמשה מיני דגן בעין והן כל דבר שיש בו חשש חמץ ותערובות חמץ וכל מיני גרופין וקמח מה' מינין ויי"ש ושכר ושמרים וחומץ ופאסלעדען וכל הכלים הנדבק בהם חמץ, (והבלוע בהם חמץ) וגם כל דבר הניזון מחמץ כמו העופות והסוסים וכל הבהמות ג"כ, אשר כל מיני החמץ ותערובות חמץ וכלים ובהמות הנ"ל הי' שייך לנו הח"מ עד היום: