ראשית בכורים ל

סימן ד הן הי' נרא' לי מכבר להוסיף בעז"ה ע"ד הרמ"א ז"ל באו"ח ס' קכ"ח ס' מ"ד שכ' טעם למנהגינו שאין נושאין כפים אלא ביום טוב לבד שהוא משום שאז שרוין בשמחה כו' (ובד"מ שם הוסיף בזה שנ' ושמחת בחגך ע"ש וצ"ע דא"כ חול המועד נמי דהרי שמחה נוהג כל שמונה בחג וה"ה בחוה"מ פסח) ועוד דא"כ ר"ה ויוה"כ (דאין נוהג בהם מצות שמחה) מ"ט נושאין בהם כפים: אלא דבאמ' כבר כ"ש הב"י בשם האגור ז"ל שהוא משום ביטול מלאכ' כו' וכ' הד"מ שם ע"ז שהוא עיקר הטעם באמת מפני שבאלו הארצות הכהנים והעם טרודין במחייתם בכ"י כו' וע"כ אין נושאין כפים ביום שיש בו ביטול מלאכה לעם ע"ש ומש"ש עוד לתת טעם לפ"ז על מה שאין נושאין כפי' בשבת הוא דחוק ע"ש ובכלבו סקכ"ה והוסיף בהג"ה הנז' ליתן טעם גם על מה שאין נושאין כפים ביו"ט רק בתפלת מוסף לבד מפני שיוצאין אז מבהכנ"ס וישמח בשמח' יו"ט עכ"ל ובאמת הוא טעם קלוש מאוד לבטל מפני זה נשיאת כפים בשחרית ביו"ט ועוד דא"כ ביוה"כ מאי איכא למימר ועכ"פ אין טעם לחלק בו בין שחרית למוסף כלל (וצ"ל שהוא רק כמש"ש בהג"ה דגם ביוה"כ נושאין כפים כמו ביו"ט ע"ש ור"ל שלא לחלק בין יוה"כ לכל יו"ט בזה והיא דחוק ג"כ באמת) וע"כ היה נ"ל לחדש ולהוסיף בזה בעז"ה די"ל באמת דעיקר האי מנהגא דידן שלא לישא כפים רק במוסף דיו"ט לבד יש לו יסוד גדול בש"ס (ובספרי ומד"ר פ' נשא ג"כ בזה) דבסוטה ל"ח יליף מקרא דוישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כו'(בפ' שמיני)דברכת כהנים הוא בנשיאת כפים דוקא וא' התם דק"ל לר' יונתן דמה להלן כה"ג ור"ח ועבודת ציבור כו' וגרסי' עלה רנ"א א"צ ובספרי הגי' ת"ל כו' ור"י עצמו הוא דמשני לה ע"ש) הה"א כי בו בחר ה' כו' לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו (בפ' שופטים) מקיש בניו לו כו' וכתיב כל הימים (ובספרי חסר הך סיומא בזה ע"ש) ואיתקש ברכה לשירות (כדנפק"ל שם מקרא דלשרתו ולברך בשמו דמה שירות בעמידה כו' (וכ"ה בירוש' רפ"ד דתענית ע"ש אבל נראה דטס"ה וצ"ל לברך בשם ה' וכ"ה בספרי פ' נשא וס"פ שופטי' ע"ש (ונפק"ל נמי התם דברכ' כהנים כשרה בבעלי מומין מדכתי' הכהני' בני לוי לרבות בע"מ ע"ש ובתענית כ"ז(ויל"ק בזה מש"ש כ"ו ברש"י ד"ה כל יומא דבש"י דס"ה מחקו ע"ש וקושי' הגבו"א שם ד"ה למה ודו"ק(אך הגר"א ז"ל הגי' שם דצ"ל שעריפת עגלה כשרה בבע"מ ע"ש)ובירו' הנז' ודאי טס"ה דשם אי' כי בם בחר ה' כו' דהוא רישא דקרא דלברך בשם ה' דס"פ שופ' הנז' (והא דלא נפק"ל באמת מקרא דלברך בשמו דמוקדם בפ' עקב י"ל דהתם בלוים משתעי דכתי' שם הבדיל כו' הלוי לשאת כו' (ואולי מה"ט לא נפק"ל גם עמידה מהתם וע"ש בהגהו' הגאון רעאז"ל) אך בפרש"י שם כ' דסיפא דלשרתו כו' אכהנים קאי ע"ש) והגר"א ז"ל כ' בספרי שם דצ"ל כבש"ס הנז' ושם בסוטה ל"ח בתוד"ה וכתי' כ' דלא נפק"ל מקרא דהוא ובניו כל הימים רק דלא נימא דכה"ג ור"ח דוקא אבל הא ודאי דהך פירכא דר"י דמה להלן עבודת ציבור דוקא נשאר גם אליב' דאמת דאין נ"כ רק אחר קרבן ציבור לבד כגון עולה תמיד של כ"י ע"ש(וי"ל דמה"ט נהגו לטבול לנ"כ (וע' מג"א סק"ע)דנ"כ הוקם לקרבן ציבור ולכן אף טמא מת נ"כ דט"מ הותר בציבור ומיושב קושי' הא"א ס"ק נ"ד) משא"כ טומאה היוצא מגופו ודו"ק) ובירושל' רפ"ד דתעני' גרסי' מנין לנ"כ כה תברכו כו' ע"כ בשחרי' במוסף מנין וי' אהרן את ידיו ויברכם כו' (ור"ל דחטאת ועולה ושלמים דכתיבי בהך קרא היו נוספים על קרבן התמיד אז (ונ"ל מזה כד' התוס' בסוטה הנ"ל שכ' דגם במוסף ובה"ע הי' נ"כ במקדש ע"ש ולא כהרמבמז"ל בפי"ד מה' תפלה הי"ד שכ' דבמקדש היו נו"כ רק פ"א ביום בתמיד ש"ש לבד רק במדינה נו"כ בכל תפלה ע"ש ובמש"ל ה"ט ודו"ק) וצ"ל ג"כ דל"ל שלא יהי' נ"כ רק במוסף לבד ובזמן דאיכ' חטאת ג"כ כמ"ש בקרא הנז' (או שיהי' גם שלמי ציבור עמהם כמו התם דוקא וכגון בעצרת שהיו בו גם שלמי ציבור אז) דודאי דאין מקו' לומר כן באמת כלל שהרי כל הימים כתיב ולא משכח"ל בכ"י לקרבן ציבור רק עולת התמיד לבד)והיינו דמצלינן בעבודה בכ"ז שנושאים כפים ותערב כו' כעולה כו (והוא כמו ונשלמה פרים כו') מפני שעיקר נ"כ אינו אלא אחר העבודה כמ"ש וכדנפק"ל נמי במגילה י"ח מהך קרא דויברכם כו' הנ"ל ומקרא דכל הימים הנ"ל נפק"ל דע"כ סגי בזה בקרבן תמיד לבד דהיינו עולה עכ"פ וכמ"ש ואחר שלא נזכר קרבן התמיד כלל בתפלת כל יום (וע' נו"ב מה"ק ס' ד' מ"ש בזה) לכן תקנו בכ"ז שיש נ"כ עכ"פ להזכיר אז בעבודה לקרבן עולת תמיד בפי' כדי להסמיך לו נשיאת כפים מיד)והא דאמרי' וכקרבן י"ל דקאי על מנח' התמיד דאיקני נמי קרבן כדכתי' קרבן מנחה או דקאי גם על קרבן חטאת ביום שיש בו חטאת ג"כ ואף דאז מזכירין כל הקרבנות בפי' בקראי דמוספין בברכה האמצעית (לפי סדר התפלה שלנו) י"ל דמ"מ תקנו להזכיר שנית קרבן עולה גם אז בברכת העבודה כדי להסמיך ביותר נשיאת כפים להקרבן שהזכיר אז בפי' (דהודא' לא הוי הפסק כדא' במגילה שם דחד מלתא הוא) או שתקנו נוסח זה גם במוסף כבשחר' שלא לחלק בין תפלה לתפלה בזה) ועכ"פ הנה ע"פ כל הדברים הללו אפשר לנו לומר בזה טעם נכון לכאו' על מה שאין אנו נושאין כפים גם ביו"ט רק במוסף לבד דהנה כבר כת' דבאמת בעיקר הך קרא דנפק"ל מיניה לנ"כ (דהיינו מקרא דוישא כו' וירד מעשות כו') הנ"ל כתי' שם שלשה קרבנות ביחד דהיינו חטאת ועולה ושלמים ויש מקום לומר דעד דאיכא כולהו דוקא וכמש"ל אלא דנפק"ל באמת מאידך קרא דכל הימי' דע"כ צ"ל דבקרבן עולת תמיד לבד סגי כמ"ש ואמנם י"ל דכ"ז הוא רק בזמן שיכולין לקיים באמת קרא דכל הימים הנ"ל כדכתי' וכמ"ש אבל בזמן שאין יכולת בידינו לקיים מ"ע זו בכ"י (ומשום ביטול מלאכה לעם וכמש"ל בשם הד"מ ז"ל) נראה דשוב יש לנו לקיים בזה כפשטי' דאידך קרא דוישא אהרן כו' הנ"ל ושלא לישא כפים רק בזמן דאיכא חטא' ועולה ושלמי' ביחד (וע' בבעה"ט בפ' שמיני שכ' דג' ברכו' הן נגד ג' קרבנו' אלו)והיינו בתפל' מוסף דיו"ט דוק דאז איכ' חטאת ציבור ג"כ(וכן בשלמים י"ל דשלמי חגיגה ושמח' שכל אחד מישראל הי' מחויב להביא ביו"ט הו"ל כמו שלמי ציבור לזה וחג דאמרי' במוסף רומז לחגיג' כנוד') ומשו"ה לא נהגינן לישא כפים רק במוסף דיו"ט לבד וא"ש וגם במוסף דר"ה ויוה"כ הרי יש בהם חטאת ועולה עכ"פ אבל בשבת ליכא חטאת ואולם בר"ח אף שיש בו חטאת מ"מ יש בו משום ביטול מלאכה לעם (וע' מגילה כ"ב תוד"ה ושאין) וכן בחוה"מ אף דאיכא כולהו מ"מ הרי מותר בו בדבר האבד (וטעם זה דמשו' ביטול מלאכה הוא עיקר באמת וכמש"ל) וא"ש וכ"ז אמרתי מכבר בעז"ה ואחר זמן רב מצאתי להגאון רמ"ע ז"ל שכ' בזה בשו"ת שלו ס' צ"ה וז"ל ומה שברוב העולם אין עולים לדוכן כל ימות השנה מנהג גרוע הוא כו' ומי שנתחכם כו' לבקש סמך לאותו מנהג כו' ודרש סמוכין וישא אהרן כו' וירד מעשות החטאת ולפיכך נהגו שלא לישא כפים רק ביו"ט ובמוסף דוקא שיש בו חטאת וקפחינ' לכהנים בטעותא רבתא אלא שאין כהן עובר בעשה עד שיאמרו לו עלה עכ"ל והנ' באמת יש לתמו' על כ"ד בזה דמ"ש דמי שנתחכם כו' ודרש סמוכין כו' נראה שבמחכ"ת נעלם ממנו הסוגיא דסוטה ל"ח הנז' דבאמ' ק"ל לר"י בכה"ג בזה עד דנפק"ל מקרא דכל הימים הנז' וא"כ שוב ל"ל כלל דבעינן נמי חטאת וכמש"ל וגם לדבריו הרי אכתי הקשה מר"ח ומחוה"מ וכמ"ש ואמנם למש"ל לצרף שני הטעמים יחד בזה [דעיקר טעמ' דביו"ט דוקא הוא רק משום ביטול מלאכה באמ' וכמ"ש והא דביו"ט גופא הוא במוסף דוקא הוא רק מדרשא דקרא דוישא אהרן כו' הנ"ל וכמש"ל] א"ש הכל ושניהם כאחד טובי' בעז"ה (ונ"מ ממ"ש לנ"כ בשחרית בשמח"ת וע' א"א ס' תרפ"ט ולמנהגינו דנו"כ ביו"ט שחל בשבת (ולא כהמ"א בסק"ע) צע"ק למ"ש משבת ר"ח ושחוה"מ ודו"ק) והא דמשום ביטול מלאכ' מבטלין מ"ע דנ"כ (דגם בגבולין ודאי הוא מה"ת (ודלא כד' הגרי"ע ז"ל וכדמוכח בתוס' סוטה ל"ח ד"ה כל מהירוש' ודו"ק) י"ל דלמ"ש בירוש' רפ"ד הנז' דאין נ"כ בלא תפלה ע"ש ותפלה עצמ' לאחר שכבר התפלל פ"א ביו' דרבנן הוא לכו"ע וע' בסה"מ מ"ע ה' וי"ל דמה"ט נזהרין עכ"פ בנ"כ ביו"ט דלד' כ"פ אז ודאי התפלה מה"ת הוא ונפק"ל ממקרא קודש ודו"ק ואכמ"ל (ואחי המאוה"ג הרב שלמה הכהן נ"י א' עוד בזה דלמ"ש בירו' פ"ט דסוטה הי"ד אקרא דאל זועם בכ"י דמי מבטל (זעמו של הקב"ה) אר"א כו' ברכת כהנים מבטלת ע"ש וא"כ י"ל דמה"ט נזהרין עכ"פ בנ"כ בכל הארבעה פרקים שהעולם נידון בהם כדתנן בר"ה ט"ז לבטל ולהפוך אז הדין לרחמים ע"י ב"כ ודו"ק ונ"ל די"ל ג"כ דמה"ט נ"כ במוסף דבשניות יושב ודן (להא"א דפ' לפני ד' ד' וע"ש ג' תוד"ה ושניות דלכן אומרין ממקומו כו' במוסף ודו"ק)ובזה י"ל גם מנהג ק"ק טריעסט יצ"ו באיטליא שנ"כ בשחרית לבד שהוא למ"ד התם איפוך דבראשונות דן וצ"ע (ומנהג ק"ק הנ"ל דנ"כ בשבת ג"כ וכשהייתי שמה בחדש אלול שנת בברכ"ת לפ"ק והתפללתי בש"ק פ' שופטים בבהכ"נ ספרדים שם כבדוני אז בעז"ה להיות הכהן המברך כל ב"כ לבדי בקול וכל הכהני' שבבהכנ"ס שעלו עמי יחד לדוכן שתקו אז ושמעו ממני לבד שכך מנהגם שם שכהן אחד לבד מברך לעם בקול ושאר הכהני' שעולין עמו יוצאין בזה ע"י שומע כעונה לבד (וע' סוטה ל"ט תוד"ה עד וצ"ע) ובאמת דבזה א"ש פשטיה דקרא דוישא אהרן כו' ויברכם די"ל דבניו שמעו ממנו אז (וע"ש ברמב"ן ז"ל) וגם פשטא דמתני' דמגילה כ"ד דהוא נ"כ ע"ש ופשט' דמתני' דברכות ל"ד דאם א"ש כהן כו' ודו"ק (וכל זה וגם השייך עוד לד' הרב ב' עמק הלכה ז"ל שבס"א הנ"ל ולהטושו"ע ס"א יבואר הכל בקו"א אי"ה) וע"ע מעל"ד בזה