ראשית בכורים כח

(וכה"ג א' שם כ"א אליבא דר"י דא' דחמץ מצותו בשריפה דסד"א דבהדי דקא שריף ליתהני כו' וע"ש בתוד"ה בהדי והחו"י שם לא זכר זאת ויל"ד עוד בדבריו ז"ל ואכ"מ) ועכ"פ ממילא ש"מ מהא דערלה מצותו בשריפה דוקא ע"ש בזה (וכ"כ הגאון בעל מעין החכמה ז"ל בפ' צו במ"ע דשריפ' קדשי' ע"ש וכבר קידמו החות יאיר ז"ל וכמ"ש) ולפ"ז הי' אפשר לומר ג"כ בהיפך גבי תרומ"ט דילפי' בפשי' דמצותו מה"ת בשריפה דוקא דמדשרי רחמנא להנות ממנו בשעת ביעורו כדילפינן ג"כ בשבת כ"ה שם מקרא דלא ביערתי ממנו בטמא ממנו כו' אבל אתה מבעיר בשמן תרומה טמאה כו' וה"נ נפק"ל מלך שלך יהא להסיקה כו' א"כ ממילא ש"מ דמציתו בשריפה דוקא ולהכי שריא רחמנא באמת להנות ממנו בשעת ביעורו וא"ש: ובזה היה אפשר ליישב קצת ד' רש"י והרע"ב ז"ל בתמורה הנ"ל בלא הגה"ה די"ל לכאורה לפ"ז דמהך קרא הנ"ל דנפק"ל דתרומ"ט מותר בהנאת הסקה נפק"ל נמי ממילא מזה דמצותו בשריפה דוקא וכמ"ש (ובזה הי' אפשר ליישב לכאורה גם ד' התו' דפסחים פ"ב ד"ה אבל שהקשו שם דל"ל קרא דקדשי' שנטמאו בשריפה דניליף ק"ו מתרומה דבעי שריפה כו' ע"ש והוא תמוה באמת מאוד דהרי תרומה טמאה גופא דבשריפה מקודש הוא דיליף בזה וכמ"ש התוס' בשבת כ"ה הנ"ל ומדאיקרי קודש וכמש"ל וכ"ש למ"ש התוס' הנ"ל בתחילה דמדרבנן בעלמ' הוא בתרומ' וכמש"ל וכבר המה בזה הגאון בעל שער המלך ז"ל בפי"ט מה' פסוהמו"ק ה"א ע"ש (וכן תמה בזה הגאון רע"א ז"ל בס' דרו"ח ע"ש וכבר קידמו השעה"מ הנ"ל וגם מה שתמה בנימוקי הגרי"ב ז"ל בפ"ח דשביעית מ"ב על המהרש"א ז"ל שם שכת' דאיכא למליף ממע"ש כו' שהוא תמוה ג"כ באמת כבר קידמו ג"כ השעה"מ ז"ל ע"ש) אולם למש"ל י"ל דהתו' בפסחים הנ"ל ס"ל דבאמת בתרו"ט גופא ודאי איכ' ילפותא שהוא בשריפה מדשרי רחמנא הנאת ביעורו וכמ"ש ועכ"פ הא ודאי דאיכא למליף קדשים טמאין בק"ו מתרומה דלא תסגי לי' בקבורה כדהוי בעי למימר התם דמשרי רחמנא תרומ"ט בהנאת ביעורו א"כ ודאי שאינו בקבורה עכ"פ דאי בקבור' הרי פשוט דלא משכח"ל הנאת ביעורו כלל וא"ש (ויל"ד וצ"ע) אך נראה דד' רש"י ז"ל עצמו בתמורה הנ"ל אין ליישב ג"כ בזה שהרי רש"י ז"ל עצמו נראה דס"ל באמת בשבת כ"ה הנ"ל דשריפת תרומה טמאה הוא רק מדרבנן לבד וכמש"ל וע"כ נ"ל דצריך להגיה בזה בדבריו ז"ל בתמורה שם וכמש"ל בעז"ה

ואולם בעיקר הדבר הי' נ"ל לחדש בעז"ה דודאי י"ל דשריפה הרומה טמאה וערלה מן התורה הוא ולאו משום דתרומה דמיא לקודש וכמש"ל ובערלה משום דאיתקש לכלאי הכרם וכמ"ש התוס' בתמורה הנ"ל (שכבר המהו בזה עליהם באמת דלא נמצא כלל הך היקשא דערלה לכלאי הכרם בשום מקום אינם סמוכין בהורה כלל (דבפרשה קדושים מפסיק בפ' שפחה חרופה בין קרא דשדך לא תזרע כלאים לפ' ערלה שם וגם הקרא דשדך כו' הנ"ל לא מיירי בכלאי הכרם כלל ע"ש) אבל לענ"ד נראה לחדש בזה דבאמת הא דתרומה טמאה בשריפה בנ"ש גמורה הוא דיליף לה מכלאי הכרם בזה וה"ה לבכורים שנטמאו (אע"ג דאסור להנות מהן באמת כששורפן וכמש"א אי"ה) ומשום דאיקרי תרומה וכדלהלן בזה וערלה י"ל דיליף נמי בנ"ש מבכור ם או מכלאי הכרם עצמן וכמו שאבאר אי"ה דהנה בירושל' רפ"ב דערלה הנ"ל אהא דתנן התם הערלה וכה"כ עולין במאתי' גרסי' עלה מנין שהן עולין כתיב מלאה מלאה מה מלאה שנא' להלן עולה אף כאן כו' ופי' הר"ש ז"ל ברפ"ב שם דיליף נ"ש כלאי הכרם מבכורים דכתיב בבכורים מלאתך כו' (בפ' משפטים) (ואמ' בתמורה ד' מלאתך אלו הבכורים ע"ש) וכתיב בכה"כ פן הקדש המלאה (בפ' תצא) דמה מלאה שנא' להלן עולה כו' (דבכורים יליף מתרומה בזה ותרומה גופא ילפינן בירושלמי שם מקרא דאת מקדשו ממנו דבר שאתה מרים ממנו כשנפל לתוכו מקדשו (והאי קרא בתרומת מעשר כתיב בפ' קרח שהוא א' ממאה) והכי נמי בבכורים דאיקרי תרומה כדכתי' ותרומת ידך אלו בכורים וכדא' ביבמות ע"ג ע"ש בר"ש בזה ולי הי' נראה דאין צורך ללמוד באמת כה"כ מבכורים בג"ש הנ"ל ובכורים מדאיקרי תרומה וכמ"ש הר"ש ז"ל רק י"ל בפשיטות דיליף כה"כ מתרומה גופא בג"ש זו ג"כ דבאמת הכי בתרומה עצמה כתיב נמי מלאה כדכתי' בפ' קרח ונחשב לכם תרומתכם כו' וכמלאה מן היקב וקאי אתרומה גדולה ואתרומת מעשר (וע"ש בפירש"י ז"ל ולהלן מ"ו וצ"ע) וכן נראה מהספרי סו"פ קרח דאהך קרא דאת מקדשי כו' דיליף מיני' שם לתרומה שעולה בק"א וכמש"ל קאמר התם איל אלא תרומה כה"כ מנין נאמר כאן מלאה ונאמר להלן כו' ע"ש ומשמע דאקרא דכמלאה מן היקב הנ"ל דכתיב בתרומה בההיא פרש' קאי התם בזה ולא אקרא דמלאתך דכתי' בפ' משפטים הנז' ע"ש) ולפי י"ל ג"כ דהא דבכורים עולין בק"א יליף נמי בנ"ש זו דמלאה מלאה הנ"ל מתרומה דהיינו מלאתך מן וכמלאה וכמ"ש אלא דבאמת א"צ לזה דהרי בלא"ה איתקש בכורים לתרומה בהך קרא דמלאתך ודמעך דא' בתמורה ד' הנז' דזו תרומה ע"ש או כמ"ש הר"ש הנ"ל מקרא דתרומה ידך וכמ"ש) ותו גרסי' בירושלמי שם ע"כ כה"כ ערלה מנין ר"י בשם רי"ש ק"ו מתרומה שהוא איסור עולם כו' ערלה שאינו איסור עולם כו' (כצ"ל וכמ"ש בפי' הגר"א ז"ל במשנה דערלה הנ"ל ע"ש (ומש"ש בירושלמי לפנינו דערלה מותר לזרים טס"ה ודלא כהמפרש שם בזה) והא דקא' בערלה שאינו איסור עולם ע"כ צ"ל דאף שהפירות עצמן שגדלו בשני ערלה ודאי אסורין לעולם (וכדנפק"ל בתו"כ שם מיהיו והובא בפרש"י ז"ל בחומש ע"ש) מ"מ כיון דאיסורו אינו נוהג רק ג' שנה והפירות שגדלו אח"כ מותרין קרי לי' ספיר אין איסורן איסור עולם (והיינו כשיטת רש"י ז"ל בקידושין ל"ח ד"ה וה"ה ע"ש בזה ודלא כהתוס' כם שהקשו ע"ד רש"י הנ"ל ע"ש דלגי' הגר"א ז"ל הנ"ל הרי הירושלמי הנ"ל מסייע באמת לפירש"י ז"ל הנ"ל וכמ"ש) מה לתרומה שמותר בהנאה כו' ר"ח אמר פרי פרי ג"ש עכ"ל הירושלמי הנ"ל (ופי' הגאון מהרא"פ ז"ל שם דיליף ג"ש מבכורים ור"ל דבערלה כתיב את פריו ובבכורים כתיב מראשית כל פרי כו' ובכורים נפק"ל מדאיקרי תרומה וכמש"ל וכ"כ הגר"א ז"ל שם. ________________________ בד' השאלתות שם ולהגיה בדבריו ז"ל הנ"ל וכמש"ל הוא תמוה טובא באמת ונסתר מכ"מ בש"ס וכמו שאבאר אי"ה וע"כ ראיתי להעתיק כאן לשון הגאון בעל העמק שאלה הנ"ל בזה דעל מ"ש הגאון בעל השאלתות הנ"ל דא"ד מנגעים לא ילפינן דשאני נגעים דאחמר ביה רחמנא וכמש"ל כ"ש הגאון בעל העמ"ש הנ"ל באות י"ז וז"ל א"ד מנגעים לא ילפינן שאני עיר הנדחת דאחמר בי' רחמנא כן צריך להיות וכ"כ רבינו להלן של עה"נ כו' דהא אחמרי בה כו' פירוש דכיון דאיסור הנאה דעבודת כוכבים חמור מנגעים לענין אפרו כדא' בסוף תמורה ולענין תפיסת דמים כדא' בפ' ר' ישמעאל ד' נ"ד א"כ א"א למיליף מנגעים וידוע דעיר הנדחת ועבודת כוכבים שוין כו' והא דנקט רבינו עיר הנדחת משום שהיא בשריפה ולמדנו משיחתו של רבינו דשאר איסורי הנאה באמת ילפינן מנגעים דלא מיכתת שיעורי' והיינו דא' בסוכה ל"ה ושל ערלה פסול מ"ט כו' ונתקשו התום כו' וכן נתקשו בסוטה כ"ה כו' איברא רבינו אנהרינהו לעיינין דבכל איסורי הנאה נפק"ל מנגעים דכתיב במ"ע שישרף ומכל מקום לא מיכתת שיעורי' זולת לעבודת כוכבים ועיר הנדחת דחמיר מנגעים עכ"ל והנה ראיתי לבאר כאן בקוצר מה שיש לנו ________________________ והנה להלן ד' ל"ז ציינתי שם כי בד' הלז מבואר תשלום ד' התשובה מדין מצה בעה"פ אמנם אין כאן מקום בגליון הלז לבאר הכל רק ראיתי לציין כאן מה שנ"ל להגי' בד' הרמב"ן ז"ל במלחמות סופ"ג דפסחים (שהבאתיו להלן ד' ל"ה ע"ש) והוא במש"ש וז"ל אי"ה חזרתי להביא ד' הירושלמי כו' א"ר לוי האוכל מצה כו' ואתה למד מזה שכל היום אסור לאכול מצה כו' ורבינו הגדול ז"ל רמז לנו כן לפיכך כתב הירושל' הזה בכאן לומר שאם בא לבער הכל בלא שיור לאכול הימנו עכ"ל והנה לשון זה אין לו מובן כלל ונראה דחיסרון הניכר יש בדבריו בזה וכנ"ל לפיכך כ' הירושל' לומר (דמשו"ה קיי"ל כראבר"צ שם שאם יבוא לבער הכל [מערב שבת] בלא שיור לא יהי' לו מה לאכול בשבת (דס"ל להרמב"ן בד' הרי"ף בזה דגם בליל י"ד אסור לאכול מצה וכמש"ל ל"ו) ולכן צריך לשייר מזון ב' סעודו' מן החמץ אכול ממנו בשבת כצ"ל והוא כמש"ל ל"ה בד' הרי"ף ז"ל הנ"ל דמשו"ה הביא שם הך דהירו' הנז' שהוא טעם ע"ד ראבר"צ הנ"ל וכמש"ש ויתר הדברים בזה וגם משנ"ל ליישב ד' הרא"ש ז"ל שכ' להלן ל"ד (בדין תענית בכורים בע"פ די"ל דלרבי לטעמי' דס"ל דלא בטלה מג"ת וכמש"ל מ"ו ודו"ק יבואר בקו"א אי"ה