ראשית בכורים כז

הנדחת ואידך לבד דחמירי אבל ערלה ותרומה טמאה ודאי דילפינן להו מנגעים דלא אמרינן בהו דכתותי מכתת שיעורייהו כלל וכמ"ש וא"ש ואמנם יען שכל זה אינו רק להגהת הגאון בעל העמק שאלה נ"י הנדפס כעת ולפירושו שם בד' השאלתות ז"ל הנ"ל ולמ"ש בעז"ה (*בהגה"ה(ובקו"א באורך בזה)דאין שום מקום באמת לכל עיקר הך חידושא)הנ"ל הנ"ל במ"ש דמנגעים ילפינן לכל התורה דלא אמרי' כתותי מיכתת כו' שהעלה הרב בעהמ"ח העמק שאלה הנ"ל נ"י בזה שם והעיקר באמת כמש"ש בד' הגאון בעל השאלתות ז"ל לפנינו ובלא הגה"ה בדבריו שם בזה וכמש"א בקו"א בעז"ה וא"כ שוב ממילא נסתר ג"כ מ"ש ליישב לעיל בדבר זה ד' הבעה"מ ז"ל והראב"ד ז"ל הנ"ל ולכן נ"ל ליישב באמת ד' הבעה"מ והראב"ד ז"ל הנ"ל בטעמי אחריני בזה דגבי תרומה טמאה ודאי י"ל דס"ל כד' התוס' בסוטה כ"ה ד"ה לאו שכ' שם דהא דאמרינן כתותי מיכתת כו' גבי שופר ולולב דאשרה דמשה משום דאיסור הנאה הוא והו"ל כעפרא כו' ע"ש וא"כ נראה פשוט לפי זה דבתרומה טמאה דשרי לכהן בהנאה בשעת שריפה כדא' בסוכה שם הרי מסיקה כו' דודאי דלא אמרי' בהו דכתותי מיכתת כו' כלל (ולהלן יבואר אי"ה) וגבי ערלה י"ל ג"כ דס"ל בזה כמ"ש התוס' יו"ט ז"ל סוף תמורה דמ"ס רש"י ותוס' ז"ל שם דערלה ילפינן בהיקש מכלאי הכרם שהוא בשריפה ע"ש דבאמת לאו היקש גמור הוא אלא ילפותא בעלמא וכמו דילפי' ערלה מכלה"כ לענין ביטול במאתים בירושלמי דרפ"ב דערלה ע"ש ולפ"ז הא דערלה בשריפה ודאי שאינו רק מדרבנן לבד (ודלא כמ"ש התוס' בסוכה ל"ה הנז' דאפשר דמדאוריי' הוי ערלה בשריפה כו' ע"ש ועי' בשו"ת חות יאיר סי' נ"ד ובשו"ת באר יעקב בא"ח ס' תמ"ב ובשו"ת ח"ס חיו"ד ס' רפ"ו ובבית מאיר סקכ"ד ויבואר להלן אי"ה) וא"כ אולי י"ל דס"ל להבעה"מ והראב"ד ז"ל בפשיטות בזה דלא אמרי' דכתותי מיכתת כו' רק באיסורי הנאה שהם מן התורה בשריפה כמו בעיר הנדחת ואינך אבל בערלה וכי"ב כאין מצות שריפתן רק מדרבנן לבד י"ל דס"ל דבדרבנן לא אמרי' דכתותי מיכתת כו' כלל ובהכי א"ש בפשיטות גם בתרומה טמאה די"ל דס"ל להבעה"מ והראב"ד ז"ל באמת כתירוצא קמא דהתוס' בשבת כ"ה ד"ה כך שכ' דגם תרומה טמאה אינו בשריפה רק מדרבנן לבד ומשום דדמיא לקודש ע"ש (והתוס' בסוכה הנ"ל דס"ל גם בתרומה טמאה דאמרינן כתותי מיכתת כו' י"ל דס"ל כאידך תירוצא שכ' התוס' בשבת הנ"ל די"ל דמן התרה הוא בשריפה מדאקרי קודש ע"ש) ובזה י"ל קצת מ"ש רש"י ז ל בסוכה ל"ד במשנה אהא דערלה ותרו"ט פסול דבגמ' מפרש טעמא ע"ש ועמד ע"ז הגאון בעל כפות המרים ז"ל שם דאיך סמך רש"י ז"ל בזה על הטעם המפורש בהם בגמ' הנ"ל למה שנראה באמת בסוגיא זו שאין זה עיקר טעמן כלל וכמ"ש התוס' הנז' דבערלה ותרו"ט לא אצטריך באמת להנהו טעמי דהיתר אכילה וד"מ דבלא"ה פסולי משום דכתותי מיכתת כו' ורק דנ"מ בטעמי הנ"ל לגבי מעשר שני כו' וכמש"ל וכיון דנ"מ ג"כ בין טעמא דכתותי מיכתת כו' לטעמי הנ"ל ביו"ט שני וכמש"ל א"כ לא הו"ל לרש"י ז"ל לציין בזה מטעמי דמפורש בש"ס בהם כיון דלפי האמת אין זה הטעם וע"ש בכפ"ת בזה ולמש"ל י"ל דרש"י ז"ל לטעמי' בזה דבשבת שם כ' רש"י ז"ל ג"כ דהא דתרומה טמאה בשריפה הוא משום דדמיא לקודש ע"ש ומשמע מלשון זה שהוא מדרבנן לבד וכמש"ש התוס' בטעמא קמא הנ"ל (וכ"ש לאידך טעמא שכ' רש"י שם דמשום תקלה הוא ע"ש דלפ"ז נראה דכל עיקר דין שריפה בתרו"ט דלאו דוקא הוא וכמש"ש בתוס' הנז' וברש"י ז"ל עצמו בשבת שם קכ"ו ובביצה כ"ז וע"ש בתוד"ה ועל) וי"ל דה"נ ס"ל לרש"י ז"ל גבי ערלה דשריפתו רק מדרבנן לבד (ומ"ש רש"י בתמורה שם דערלה מכה"כ גמר י"ל שהוא רק מדרבנן באמת וכמ"ש התוס' יו"ט הנ"ל בזה) ולהכי שפיר ס"ל לרש"י ז"ל דהטעם המפורש בגמ' בערלה ותרו"ט מהיתר אכילה וד"מ שהוא עיקר הטעם באמת דל"ל בהו טעמא דכתותי מיכתת כו' לפי שאין שריפתן רק מדרבנן לבד וכמ"ש וא"ש (ובזה י"ל בפשיטות גם ד' הרע"ב ז"ל בפי' המכנה בסוכה שם פ"ג מ"ה שכ' ג"כ הטעם בערלה ותרו"ט משום לכם ולא משום כתותי מיכתת כו' ומה"ט כ' שם במ"ו דהנהו פסולים אינו רק ביו"ט ראשון ע"ש די"ל דס"ל להרע"ב ז"ל ג"כ כד' רש"י ז"ל הנ"ל וכ"ה ברש"י שברי"ף ז"ל שם בזה וכמ"ש וא"ש) ואולם מ"ש רש"י ז"ל בתמורה ל"ג ד"ה תרו"ט וז"ל תרומ"ט נמי תישרף בבמה מדליקין ד' כ"ד מפרש טעמא דמותרת בהנאה דאמרינן נמי התם בפ' כל שעה ד' כ"ג לך ניתנה להסיקה תחת תבשילך עכ"ל וכ"כ ברע"ב ז"ל שם אהא דתרומ"ט בשריפה דנפק"ל מלך שלך ההא להסיקה כו' ע"ש ומשמע לכאורה דמקרא הנ"ל נפק"ל דתרומה טמאה בשריפה (ושלא כמש"ל לד' רש"י והרע"ב ז"ל הנ"ל בזה) אבל כבר המה שם בתוס' רע"א ז"ל ע"ד הרע"ב ז"ל הנ"ל באמת דאיך נלמוד כלל מקרא הנ"ל שהוא בשריפה דוקא דרק להיתר הנאה בלבד הוא דנפק"ל מהך קרא בשבת שם ע"ש והיה לו לתמוה בזה גם ע"ד רש"י הנ"ל וכמ"ש אלא דלשון רש"י ז"ל הנ"ל בלא"ה מגומגם מאוד שהתחיל בדין שריפה ומסיים בהיתר הנאה בזה וגם מ"ש מפ' כל שעה הנה שם לא נמצא הך דרשא דלך גבי הרומה טמאה כלל רק דשם כ"ג מייתי קרא דתרומתכם להתיר תרומה הורה לזר בהנאה ע"ש ולכן נ"ל דטס"ה ברש"י שם באמת וכצ"ל תרומה טמאה נמי תישרף בבמה מדליקין ד' כ"ה מפרש טעמא (והוא סוף דיבור ור"ל דא' שם ככם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף התרומה שנטמאת והיינו משום דתרומה נמי דמיא לקודש וכמש"ש רש"י בשבת הנ"ל בזה) ומן תיבות דמותרת בהנאה שייך להלן שם ברש"י ד"ה ומדליקין בפת ובשמן של תרומה וכצ"ל שם ומדליקין להנות בשמן תרומה דתרומה טמאה מותרת בהנאה כדאמרי' בפ' כל שעה ד' ל"ב (ור"ל דא' התם בהדיא דתרומה טמאה יש לו בה היתר הסקה (וע"ש ברש"י ד"ה היתר) ונפק"ל מדא' נמי בשבת שם לך ניתנה להסיקה כו' כצ"ל (וי"ל ג"כ דסמך שם רש"י ז"ל אדרשא דלו ולא לאורו כו' דמייתי לה נמי בשבת שם ובפ' כל שעה ד' ל"ג וכן ברש"י סוכה ל"ה הנ"ל מייתי נמי מהך קרא דתתן לו להיתר הנאה דתרוט"מ ע"ש (רק דשם נקט רש"י ז"ל הך דרשא דוקא דממילא משמע מינה דהיתר הסקה לא מקרי לו או לכם וע"ש במפרשים ז"ל בזה] וא"ש ד' רש"י דהמורה הנ"ל וכן בד' הרע"ב ז"ל הנ"ל נ"ל להגיה ג"כ דבסוף מ"ה שם אחר מ"ש דהדר תנא ומדליקין להנות כו' של תרומה טמאה צ"ל דכתיב ואני נתתי לך כו' שלך תהא להסיקה כו' כצ"ל וא"ש: אלא דבאמת למ"ש הגאון בעל חות יאיר ז"ל בס' נ"ד הנז' די"ל דהא דערלה בשריפה נפק"ל מדאצטריך קרא בפ"ע לאסור גם הנאת הדלקה בערלה כדא' בפסחים כ"ב אע"ג דנפק"ל ההם כבר מקרא קמא דערלה אסור בהנאה וע"כ צ"ל כמש"ש בתוד"ה מנין דס"ד דהנאת הדלקה שריא כיון דהו"ל דרך ביעורו ע"ש *)(הגה"ה) והנה באמת יש להאריך בעיקר הך חידושא הנ"ל שהעלה הגאון בעל העמק שאלה נ"י בזה בד' השאלתות ז"ל הנ"ל דס"ל דמנגעים ילפינן לכל התורה דלא אמרינן בהו כתותי כו' ורק בעיר הנדחת לבד ואידך דחמירי הוא דאמרי' בהו דכתותי כו' וכמ"ש דבאמת מד' השאלתות ז"ל שלפנינו שם נראה להיפך ממש בכל זה וכמו שנבאר בעז"ה והנה ז"ל השאלתות שם (פ' מצורע ס' פ"ח שאילתא ב') ברם צריך כו' סנדל של עיר הנדחת מהו מי ילפינן ליה מנגעים דאע"ג דלשריפה קאים אמרי' כמאן דאיתי' דמי או דלמא מנגעים לא ילפינן דשאני נגעים דאחמר ביה רחמנא ת"ש דא"ר כו' סנדל המוחלט אם חלצה בו כשר כו' של עיר הנדחת חליצתה פסולה משום דלשריפה קאי כמו דשרוף דמי אלמא מוחלט כיון דלענין טומאתו אמרינן כמאן דאיתיה דמי דגלי רחמנא הבגד כו' של עיר הנדחת אמרינן כמאן דשרוף דמי כיון דלשריפה קאי ולא ילפינן מנגעים דהא אחמר (כצ"ל) ביה רחמנא במילי יתירתא עכ"ל השאלתות שלפנינו שם (וכן ראיתי בהשאלתות כתב יד הנכתב זה כד' מאות שנה אשר הי' ת"י הגאון בעל ס' העמק שאלה נ"י) והנה עיקר הפירוש בזה בד' רבינו הגאון בעל השאלתות ז"ל הנ"ל הנראה לי באמת יבואר בקו"א אי"ה אך בתחילה ראיתי לבאר בזה כי כל דברי הגאון בעה"מ ס' העמק שאלה הנ"ל במש"ש לחדש