ראשית בכורים כו

אלא דבאמת ודאי דליתא כלל לפירושו של הק"ע בזה דמלבד דהא גופא תקשי באמת לכאורה דמנ"ל לר' יעקב לחדש בטעמא דב"ש בזה באתרוג של דמאי טעמא רחיקא כהאי דמשום חששא דהכשר הוא דפסיל לי' לגמרי לב"ש ואף בדיעבד וכמ"ש וכי כעורה זו ששנה רבי ברפ"ג דדמאי גבי גבאי צדקה דתנן דב"ש אומרים נותנין את המעושר דוקא לשאינו מעשר ע"ש וע"כ הוא משום דס"ל לב"ש באמת דאין מאכילין את העניים דמאי כלל וכדס"ל בברייתא הנ"ל ובכ"מ ג"כ להדיא (וע"ש בר"ש ובפי' הגר"א ז"ל מש"ש בזה) וא"כ הרי טעמו דב"ש לכאורה פשוט הוא באמת כדמפרש בש"ס דילן דמשו"ה ודאי דאין יוצא לב"ש באתרוג של דמאי משום דלא חזי כלל גם לעניים לב"ש והא ודאי דעכ"פ שמיע לי' לר' יעקב הך מתניתין דפ"ג דדמאי הנ"ל דבהדיא הרי ס"ל לב"ש התם הכי וכמ"ש ומאי דוחקי' לפרש מילתי' דב"ש כאן בטעמא חדתא כהאי עד דקשיא לר' יעקב דמ"ט לא פליגי ב"ש לטעמי' דידי' גם במעשר שני נמי וכמ"ש הק"ע ז"ל בזה ועכ"פ בכל המקומות הנ"ל ודאי דהדק"ל דלמה לא מהניא בהו פלוגתא דב"ש בדמאי כיון דע"כ ס"ל לב"ש להדיא דאין מאכילין את העניים דמאי וכמ"ש

ואמנם במתניתין דסוכה הנז' הי' אפשר לומר באמת דלר' יעקב מתני' קשיתי' לי' דלמה לא תני התם במתני' דסוכה ג"כ דין אתרוג של טבל בהדיא כדתנן בכל המקומות בש"ס בזה ומדוע השמיט התנא כאן דין הטבל לגמרי ולא הזכירו כאן כלל וכבר הוקשה להראשונים ז"ל כן באמת וכמו שהובא בר"ן ובריטב"א ז"ל בחי' כאן בשם הרמב"ן ז"ל ג"כ דק"ל דלמה לא תני פסולא בשל טבל כדתני לי' לענין מצה (ובכ"ד הנ"ל) ע"ש בדבריהם ז"ל בזה והרמב"ן ז"ל חידש באמת מתוך קושיא זו דאין ה"נ דס"ל לתנא דמתני' דיוצאין באתרוג של טבל גם ביום ראשון משום דכיון דיכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפריש ע"ז ממק"א שפיר קרינן בי' לכם והו"ל כההיא דב"ב קל"ז הנז' באחין שקנו אתרוג כו' דאם יכול ליטול אתרוג זה לעצמו כגון שיש אתרוג לכל חד יוצא בו גם קודם שחלקו וה"נ דכוותי' ע"ש בר"ן ובריטב"א ל (ודלא כמש"ש ל"ה בתוד"ה אתיא ע"ש) וא"כ י"ל בפשיטות דה"נ ס"ל לר' יעקב בירושלמי הנז' ומשו"ה הוכרח לחדש טעמא דהכשר בד' ב"ש גבי דמאי דאל"ה ודאי תקשי טובא דמ"ט דב"ש בהא בדמאי דכיון דאפילו ודאי טבל ס"ל דיוצא בו י"ח משום שיכול להפריש עליו ממק"א וכמ"ש כ"ש בדמאי אף דלב"ש לא חזי השתא גם לעניים מ"מ הרי אכתי לא גרע מטבל בזה וכמו שהקש' הרמב"ן ז"ל ג"כ בזה באמת לדעתו ז"ל הנז' דס"ל דיוצאין בטבל וכמ"ש בר"ן ובריטב"א ז"ל הנז' והוצרך לאוקמי בדוחק דמיירי בתרומת מעשר של דמאי טמא וכמו שאבאר להלן אי"ה בזה אבל לר' יעקב בירושלמי הנ"ל י"ל דמשו"ה הוצרך לחדש באמת בטעמא דב"ש בדמאי דמטעמא אחריני הוא ומשום איסורא דהכשר הוא וכמ"ש ואע"ג דגם משום טעם זה יש לפסול לב"ש גם בטבל ודאי כיון דפתיכא בי' תרומ' וכמו בדמאי וכמ"ש י"ל בפשי' לפ"ז דהתנא לא הוצרך למתני טבל כלל דכיון דקמ"ל תנא דלב"ה גם בתרומ' מכשיר בדיעבד ולא חש לטעמא דהכשר כ"כ לפסול משום זה אף בדיעבד ולב"ש קמ"ל דאף בדמאי פסלי מטעם זה גם בדיעבד א"כ ממילא נשמע דין הטבל בין לב"ש ובין לב"ה בזה משא"כ אם נפרש טעמא דב"ש בדמאי משום דס"ל דלא חזי כלל ולא ס"ל ג"כ הך סברא דמצי להפריש ממק"א א"כ אכתי לא ידעי' איך ס"ל לב"ה בטבל עכ"פ וא"ש דמתוך קושיא הנז' הכריח ר' יעקב בטעמא דב"ש באתרוג של דמאי דמשום הכשר הוא וכמ"ש (שאם יוכשר ויטמא אח"כ שוב לא יהיה אפשר להפריש עליו גם ממק"א רק מן הטמא וע' רפ"ב דתרומות רא"א כו' וצ"ע ובש"ס דפוס ווילנא שנת תרי"ט כ"ש ר"א אומר אין תורמין מהטהור כו' וטס"ה וצ"ל ר"א אומר תורמין כו' וע"ש בר"ש ובסופ"ב דחלה ואכמ"ל)

ואם נפרש כן בד' ר' יעקב בירושלמי הנז' הי' אפשר להביא ראי' לכאורה מזה גם לד' הבעל המאור והראב"ד ז"ל שהובא בד' הריטב"א ז"ל בחידושיו שם שכתבו בפשיטות דפסול ערלה ותרומה טמאה דקתני במתני' אינו רק ביום טוב ראשון לבד דכיון דמפרשינן טעמא בגמ' ד' ל"ה בפסולי דידהו דהוא משום דבעינן היתר אכילה או דין ממון א"כ לא פסילי ודאי רק ביו"ט ראשון לבד דבעינן לכם אבל בי"ט שני וכל ז' דלא בעינן לכם כלל מה לנו אם אין בהם דין ממון או היתר אכילה כלל ע"ש וכ"כ בשה"ג אות ד' שם דשל ערלה כשר בשאר הימים ע"ש ולפ"ז פשוט שאין מקום עוד למה שדחה הר"ן ז"ל והריטב"א שם לד' הרמב"ן ז"ל הנ"ל דמשו"ה לא תני טבל במתני' משום דלא תני הכא רק הפסולין דפסילי כל שבעה לב"ה משא"כ טבל אע"ג דודאי פסול גם לב"ה משום דלא הוי לכם ע"י חלק הכהן שיש לו בו במה שיפריש מהטבל מ"מ ודאי דאין טבל פסול מה"ט רק ביו"ט ראשון לבד דבעינן לכם שיהא כולו שלו משא"כ בכל שאר הימים אבל כל פסולי דמתני' כמו ערלה ותרומה טמאה פסולין כל ז' באמת ולאו משום דבעינן היתר אכילה או דין ממון דמשום הך טעמא ודאי דאין לפסול כ"א ביו"ט א' לבד אלא עיקר פסולי דידהו משום דכיון דערלה ותרומה טמאה תרוייהו בשריפה נינהו כדתנן בתמורה ל"ג א"כ ודאי דפסילי מטעמא אחריני כלל וכמו באתרוג של עיר הנדחת דמפרשינן טעמא שם בגמ' ד' ל"א משום דכיון לשריפה קאי כתותי מכתת שעורייהו וכבר הקשו התוס' שם ל"ה ד"ה לפי על הש"ס באמת בזה דל"ל בזה טעמא בערלה ותרומה טמאה משום דבעינן דין ממון או היתר אכילה ותיפו"ל באמת מה"ט דמפרש גבי עיר הנדחת משום דכתותי מכתת שעורי' ודחקו בזה דבאמת בערלה ותרו"ט לא אצטריך כלל לטעמא דדין ממון והיתר אכילה אלא דנחלקו בזה לעניין ערלה משום דנפק"מ לענין מעשר שני כו' ע"ש (ויבואר להלן אי"ה) ועכ"פ לד' התוס' והר"ן ז"ל הנ"ל שפיר י"ל דס"ל לתנא דמהני' דאין יוצאין בטבל ביו"ט ראשון משום דבעינן לכם וכמש"ל והא דלא הני טבל בהדי' משום דלא הני במתני' רק הנהו דפסילי כל ז' לב"ה כמו אתרוג של עיר הנדחת ואינך דפסולי דידהו משום דלשריפה קאי וכתותי מכתת כו' משא"כ טבל דודאי אין פסולו רק ביו"ט א' וכמ"ש (וד' הרמב"ם ז"ל בזה יבואר להלן אי"ה). אך לד' הבעה"מ והראב"ד ז"ל הנ"ל דס"ל גם בערלה ותרו"ט דעיקר פסולן אינו אלא מטעמ' דמפרש הש"ס באמת משום דאין בהם היתר אכילה או די"מ וא"כ ודאי דמה"ט אין פסולין ג"כ רק ביו"ט ראשון דבעינן לכם וכמש"ש ותקשי ודאי לפ"ז דמ"ט לא תני טבל ג"כ במתני' לפוסלו ביו"ט א' עכ"פ כיון דגם הנך פסולי דקתני במתני' נמי לא פסילי בשאר הימים וכמ"ש וע"כ צ"ל דלדידהו אה"נ דס"ל דטבל כשר לתנא דמתני' באמת גם ביו"ט א' וכד' הרמב"ן ז"ל הנ"ל וכמ"ש והשתא מתוך ד' הירושלמי הנז' לכאו' יש הכרח לדעתם ז"ל בזה דלמ"ש דעיקר טעמו של ר' יעקב שהוצרך לחדש בד' ב"ש בדמאי טעמא דהכשר אינו אלא משום דהי' ק"ל דמ"ט לא הני טבל במתני' לפסול ומשו"ה הכריח דבאמת ס"ל דטבל כשר לב"ה וכמש"ל וע"כ צ"ל דס"ל לר' יעקב דערלה ותרו"ט לא פסילי נמי רק ביו"ט ראשון לבד וכד' הבעה"מ והראב"ד ז"ל הנז' דאל"ה אין ראי' כלל לטבל דכשר גם ביום א' לתנא דמתני' דדלמא לא קחשיב רק הנהו דפסילי כל ז' וכמ"ש הר"ן ז"ל הנז' וא"כ מוכרח לכאור' לפ"ז דר' יעקב בירושלמי הנז' כד' הבעה"מ והראב"ד ז"ל הנז' ס"ל דערל' ותרומה טמא' לא פסילי רק ביו"ט ראשון לבד וכמ"ש

והא דמכשרי הבעה"מ והראב"ד ז"ל באמה בערל' ותרומה טמא' בשאר הימים ולא חשו לטעמא שכ' התוס' הנז' דגם בדידהו שייך לומר דכתותי מכתת שעורייהו ומהאי טעמא פסולין כל שבע' באמת וכמש"ל אולי אפשר לומר דס"ל כד' השאלתו' ז"ל שכ' בפ' מצורע ס' פ"ח דמנגעים ילפינן לכל התורה כולה דאף היכי דצריך שריפה לא אמרינן בהו דכתותי כו' כלל מדגלי רחמנא בנגעים מקרא דושרף את הבגד דילפינן מינה דאפי' בשעה שריפה קרי בגד וכדאמרינן ביבמות ק"ג ורק בעיר הנדחת ותקרובת עבודת כוכבים לא ילפינן להו מנגעים דחמיר טפי ע"ש בדברי השאלתות ז"ל וא"ש באמת לפ"ד הבעה"מ והראב"ד ז"ל כל הסוגיו' בפשיטות דשפיר הוצרכו בערלה ותרומ' טמאה לטעמא דהיתר אכיל' ודין ממון משום דכתותי כו' לא אמרי' באמת רק בעיר