ראשית בכורים כה

דאל"ה יש בהם משום חימוץ ג"כ וכמ"ש משא"כ להרמב"ם ז"ל ודאי דלמאי דמוק"ל התם בתבלין דמיירי נמי קודם אפיה דלדידי' אין לחוש בתבלין משום חימוץ כלל וכמ"ש] ובד' משקין הנז' לכו"ע יש בהם משום מצה עשירה גם אחר האפיה וכמש"ל

ובדין תבלין מה שהי' נראה לחלק לכאורה בד' הראב"ד ז"ל הנז' דאולי לא חשש משום חימוץ רק בתבלין חריפין וחדים כמו פלפלין וכמו שנראה לכאורה ממ"ש הכל בו בס' מ"ח הנ"ל בשמו (והובא בב"י ס' תנ"ה ע"ש) דמיירי בתבלין חריפין דומיא דמלח ע"ש (ובזה הי' י"ל בפשיטות קושית הלח"מ בפי"ב מה' מעה"ק הנז' דדוקא התם דאי' בברייתא דמנחות הנז' וברמב"ם שם תיבלה כו' ובכל מיני תבלין כו' ומשמע דאיירי נמי בתבלין חריפין ומשו"ה שפיר השיג הראב"ד שם בזה דקודם אפיה אסור משום חימוץ משא"כ כאן בה' חו"מ דלא קתני כל מין תבלין וי"ל דרק בתבלין מתוקים לבד מיירי דומיא דשומשמין ומשו"ה לא השיג הראב"ד בזה שם באמת ובזה הי' נסתר כל משכ"ל להגי' בד' הראב"ד שם הנ"ל וגם מ"ש להכריח מהירושלמי הנ"ל דמיירי לאחר שנאפה דלמאי דמוק"ל ההם כשתיבלה בשומשמין ובאגוזים י"ל לכאורה דבהם ודאי ליכא משום חימוץ דמתוקין הם רק דמשום מצה עשירה לבד ודאי דאין לחלק בין מתוקין לחדים): (וכל זה יבואר במק"א אי"ה)

וגם מה שיש לבאר בד' רש"י ז"ל (הובא בתוס' שם קט"ו ד"ה אתי) דאסר ג"כ מצה מתובלת משום דמחמעי לה וכ"נ ד' הר"י בריו"ט ז"ל שהובא ברא"ש פ"ב ס"ט שכ' ג"כ דכח התבלין גורם לעסה להחמיץ והביא מהך דחרוסת ע"ש (ובתפארת שמואל שם אות ד' הקשה עליו מהך דמצה מתובלת ע"ש ובמחכ"ת נעלם ממנו שכבר עמד הראב"ד ז"ל בזה ומוק"ל לאחר אפיה דוקא וכמ"ש) (וגם מה שיש לדון בעיקר ד' התוספתא במצה מתובלת הנ"ל דקתני בין שתיבלה בקדירה כו' דמשמע לכאורה דאיירי בשבישלו עם התבלין בקדירה לאחר אפיה ולפ"ז לכאור' ע"כ לא אתיא רק כר"מ הנ"ל דיוצאין במבושל וא"כ לפי' התוס' הנ"ל דטעמי' דר' יוסי במבושל דאסר דמשום מצה עשירה הוא א"כ ע"כ צ"ל דהך תוספתא לא אסר מצה עשירה כלל וכד' מ"מ הנ"ל וצ"ע בזה לכאורה (אך מאי דקתני נמי שתיבלה באלפס פשוט דמיירי כשאפאו באילפס וע' בסוגיא דד' ל"ז יוצאין במצה העשוי באלפס ובפלוגתא דר"י ורש"ל התם) ומה שי"ל דמ"ש בקדירה היינו כשחלטו מתחלה בקדירה ואח"כ אפאו (וע' יבמות מ' אע"ג דחלטי' מעיקרא כיון דהדר אפיי' לחם עוני קרינן בי' כו' וע"ש בתוד"ה כיון ובפסחים ל"ו תוד"ה פרט דמוק"ל בבלילתו רכה וע' בבעה"מ ובמלחמות סופ"ב דפסחים ובר"ן ז"ל וברא"ש ס' י"ג שם וצ"ע (ובתוס' יבמות בסוה"ד הנ"ל מ"ש דבבלילתו עבה מיפסיל לעשות עשירות נ"ל דטס"ה וצ"ל לל"ע והוא ר"ת ללחם עוני וכמ"ש אח"כ משום דחשיב לחם קודם האפי' ג"כ ומשו"ה לא הוי לח"ע וע"ש) ומאי דאכתי י"ל בזה על הראב"ד הנז' דמוק"ל בשתבלה משנאפית דלמ"ש הרי לא משכח"ל בקדירה רק קודם אפיה יבואר ג"כ במק"א אי"ה וגם מה שיש לדקדק לכאורה בד' הרמב"ם ז"ל ממש"ש בפ"ו ה"י דאף זקן שאין יכול לאכול שורין לו רקיק במים דוקא ומשמע לכאורה דבשאר משקין חוץ ממים אף בשעת הדחק לא יצא (וע' מג"א ס' תס"א ס"ק ז') ונראה דללוש אף אחר האפיה גרע לכאורה משריה וצ"ע ג"כ לכאורה ממש"ש בפ"ח ה"ח דמטבל המצה בחרוסת (ובמהרי"ל ז"ל ה' שה"ג הביא ראי' דלאחר אפיה לא חשיב מצה עשירה ממ"ד דכריכה צריך להטביל בחרוסת ע"ש וצ"ע דלפ"ד הי' לו להביא יותר מד' הרמב"ם הנ"ל דגם כזית מצה צ"ל בחרוסת וע"כ דלא דמי לישה לטיבול בזה) וע"ש קט"ו כל שטיבולו במשקה כו' ושם קט"ז תוד"ה צריך דמקלשין אותו ביין וצ"ע וכ"ז יבואר במק"א אי"ה

רק אזכיר עוד דבר תמוה מ"ש בפמ"ג בא"א ס' תע"א ס"ק ה' במי שאין לו כי אם מצה עשירה אף בנילוש בלי מים דאפשר דמחויב לאכול מ"מ די"ל דנהי דלא מקיים לחם עוני מ"מ מקיים מ"ע דאכילת מצה עכ"ל וצ"ע לכאורה מההיא דפריך ברקיקי נזיר הנז' דל"ל קרא דז' ימים וגו' דבעי מצה הראוי' לז' ותיפו"ל דהו"ל מצה עשירה כו' ודלמא אצטריך קרא דז' ימים להיכא שאין לו כ"א מצה זו דאי לאו מיעוטא דז' ימים ה"א דמחויב לאכול משום מצות עשה דמצה עכ"פ אף שאינה לחם עוני וצ"ע: ואם נאמר דבאמת כשאין לו מצה אחרת מחויב לאכול אף מצה שאינה ראוי' לז' ג"כ דגם בדרשא זו נאמר כן דמ"מ מ"ע דמצה מיהת מקיים אף שלא קיים מצות מצה הראוי' לז' א"כ הי' מיושב בפשי' בזה קושית כל האחרונים ז"ל על הירושלמי שהביאו התוס' בקידושין ל"ח ד"ה אקרוב שהקשה דלמה לא אכלו מצה מחדש כו' והקשו ע"ז דהרי למחר אינה ראוי' עוד מצה זו וע' בטעם המלך פ"ו מה' חו"מ ה"א ובפ"ג מה' נדרים ה"ו ועוד בד' אחרונים בזה) ולמ"ש לק"מ דכיון שלא הי' להם מצה מישן ודאי היו מחוייבין לאכול מחדש (לקושית הירושלמי הנז') אף שאינה ראוי' לשבע' וצ"ע (ועכ"פ לספיקו של הפמ"ג הנז' אכתי תקשי דמאי פריך ותיפו"ל דהו"ל מצה עשירה והלא אצטריך קרא כשאין לו רק מצה עשירה דחולין וזו של חלות תודה דאי משום לחם עני כיון שאין לו מצה עניה מחוייב עכ"פ לקיים מ"ע דמצה גם ע"י מצה עשירה אלא דמשום הנך קראי דממעט חלות תודה מהם ודאי דאינו יוצא עכ"פ בחלות תודה כשיש לו מצה עשירה דחולין וכן תקשי לדידי' לכאורה בכל אינך ותיפו"ל דפריך התם בכה"ג וצ"ע)

ובדרך אגב ראיתי עוד מילתא דתמוה בפני משה הנדפס כעת דאהא דמשני גם בירושלמי התם רביעית היא ומתחלקת לכמה מינין פירש משום דחצי לוג שמן לתודה והיינו חציו לחמץ וחציו למצה ובמצה כמה חלות ואין רביעית ניכר כו' עכ"ל ובמחכ"ת נעלם ממנו בזה מקרא מלא בתורה בפ' צו דלא כתיב שמן בחלות תודה כי אם במצה לבד ובחמץ לא כתיב שמן כלל והא דקאמר רביעית היא כו' אחלות ורקיקין קאי וכדא' במנחות פ"ט דלעשר של רביכה היה רביעית ונשאר רביעית לבד לחלות ורקיקין ונפק"ל מקרא התם ע"ש וכ"כ רש"י בפסחים ל"ח ובמנחות ע"ה ע"ש (ומש"ש ברש"י וחצי ש"ח הלוג לרקיקין טס"ה וצ"ל לחלות ורקיקין וכמ"ש בפסחים ומפי' רש"י ז"ל נראה קצת שהיה לפניו הגי' בש"ס להדיא במקום לכמה חלות לך' חלות וא"ש טפי ואולי גם בירושלמי שכ' ומתחלקת לכמה מינין צ"ל לב' מינין ור"ל לחלות ורקיקין וכמ"ש) ובגליון הירושלמי להגאון מו"ה מרדכי זאב ז"ל הקשה שם מדנפשי' על הראב"ד הנז' דהו"ל לאוקמי ברקיקין ע"ש אך כבר קדמו השעה"מ ז"ל וכמש"ל

ויען כי היה סידור דבר הקונטרס הלז לדפוס בפרוס הפסח ע"כ הארכנו כאן קצת בעז"ה בדברים אלו דשייכי לה' פסח ואכ"מ להאריך יותר ובמק"א יבואר עוד בזה אי"ה

ונחזור לענייננו דלמ"ש דגם בשאר משקין לא יצא ידי חובת מצה גם להרמב"ם ז"ל רק כשנותן אותם במצה לאחר האפיה דוקא וכמש"ל א"כ ודאי דלא משכח"ל להך דהכהנים בתרומה רק כשכבר הוכשר או כשלש פחות מכביצה וכמש"ל ומשא"כ באתרוג דשיעורו כביצה דוקא (וכר' יהודא בסיפא דמתני' בסוכה ל"ד וי"ל דסתם לן בזה גם ברישא שם כר"י ועוד דלמ"ד שם ל"ה דבעינן דין ממון א"כ ע"כ הא דקתני במעשר שני דאם נטל כשר לא אתי אלא כר' יהודא בקידושין נ"ב דס"ל דממון הדיוט הוא וא"כ י"ל דרישא נמי דלכתחלה לא יטול מפני שמכשירה כדאמרינן התם דנמי ר"י היא דס"ל דאין אתרוג פחות מכביצה וכמ"ש וא"ש) אלא דבעיקר הדין אם יש לאסור ללוש קמח של תרומה במים כשלא הוכשרו החטין מטעמא דמכשירה עכשיו נראה לכאורה דלמ"ש התוס' בזבחים ע"ה ד"ה שביעית דאין איסור להחמיץ תרומה קודם הפסח אע"ג דממעט באכילתה עי"ז משום דהכי עדיפא ליה לאוכלה ושרי משום דכתיב למשחה ע"ש וה"ט נראה די"ל בפשיטות גם בלישה במים או בא' מהמשקין המכשירין דכיון דהכי עדיפי ליה לאוכלה כך לא משגחינן בכה"ג על חשש הפסד תרומה כלל משום דכתיב למשחה וכמ"ש התוס' גבי חמץ כנ"ל וא"ש לכאורה בפשיטות עכ"פ לפי' הקרבן עדה הנ"ל הא דלא מתניא להך פלוגתא דב"ש בדמאי בשום דוכתא רק באתרוג בלבד דלא שייך באמת בשום דוכתא אחריתא כי אם באתרוג לבד ומטעמא דהכשר וכמ"ש :