ראשית בכורים כד

דמוק"ל ר"כ שם לרבנן דרבי דנפק"ל שאר משקין מק"ו ומוק"ל לקרא דבשל מבושל לצלאו ואח"כ בישלו דכר' יוסי ס"ל דאין יוצאין במצה מבושלת ג"כ (וע"ש בתוד"ה אר"כ) וא"כ מוכרח דרבי דמפיק ליה התם לקרא דבשל מבושל לשאר משקין ולצ"ק ולבישלו מבע"י ע"ש דע"כ לא ס"ל כלל כר' יוסי בהך דמצה מבושלת דלית ליה קרא להכי כלל דהבישול מבטל האפיה והצליה ע"ש ועכ"פ ודאי דא"א לגרוס בהך פלוגתא דמצה מבושלת רבי כלל דאיך שייך לאוקמי רבנן דרבי כרבי אלא טס"ה בלא ספק בהתוספתא הנ"ל וצ"ל ג"כ ר' יוסי כבש"ס דילן ורק בהמכילתא צ"ל ריה"ג וכמ"ש בעז"ה

ובדין שאר משקין חוץ מיו"ש ודבש וחלב שכ' הרמב"ם ז"ל דאין בהם משום מצה עשירה כלל וכבר תמה בזה הפרי חדש ז"ל בס' תס"ב הנ"ל מד' הירושלמי הנ"ל דהוצרך לאוקמי להך ברייתא דיוצאין במצה מתובלת במתובל באגוזים דוקא ולא אוקמא בפשיטות כשתיבלה בשאר משקין חוץ מד' משקין הנ"ל והא דריב"ל דאין יוצאין בכזית שיש בו משקין ע"כ דרק בד' משקין הנ"ל מיירי לד' הרמב"ם הנ"ל ומתוך קושיא זו דחה שם לד' הרמב"ם ז"ל בזה ע"ש ולולי דמסתפינא הייתי אומר דמאחר שיש עוד סתירה באמת בד' הרמב"ם ז"ל עצמו בדין זה וכמ"ש הכ"מ ברפ"ה שם בזה דממ"ש הרמב"ם בה"ך הנ"ל דביום ראשון אסור ללוש אלא במים בלבד משום לחם עוני כו' משמע דבכל מי פירות חוץ ממים מקרי לדידיה מצה עשירה ואף חוץ מד' משקין הנ"ל ודחק ליישב דבפ"ה רק לכתחלה קאמר ובפ"ו מיירי בדיעבד ע"ש (וגם בכ"מ שם העתיק ד' הרמב"ם הנז' במים ושמן וטס"ה וצ"ל ביין ושמן או דצ"ל במים ויין ושמן וכמש"ל)

(ויש לעשות קצת סמוכין בזה לד' הכ"מ הנ"ל במ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנז' דבאמת בירושלמי אהא דריב"ל הנ"ל דכזית שיוצא בו י"ח צריך שלא יהא בו משקין גרסי' רי"א למצוה איתאמרת (ומאי דגרסי' נמי התם רבי א' למצו' כו' נ"ל דטס"ה דאמוראי איירי התם ועוד דלגי' התוספתא הנ"ל ולפי' התוס' הנ"ל גבי מבושל תקשי דרבי אדרבי בזה ואולי צ"ל רב א' וצ"ע) ריב"פ א' לעיכוב ע"ש וא"כ אולי י"ל דהרמב"ם הכריע בזה בד' משקין הנ"ל כמ"ד לעיכוב ג"כ ובשאר מי פירות כמ"ד למצוה לבד וצ"ע והי' י"ל בזה קושית הפר"ח מהירושלמי הנ"ל די"ל דודאי מ"ד התם לעיכוב איתאמרת ס"ל דבכל מי פירות ג"כ הוא לעיכוב ומשו"ה לא מצינן לאוקמי לדידי' להא דתני יוצאי' במצה מתובלת רק בתבלין לבד רק דהרמב"ם ז"ל הכריע בשאר כל המשקין כמ"ד התם למצוה לבד וא"ש)

ושוב הביא הכ"מ שם נוסחא ישנה בהרמב"ם דלא מחלק כלל באמת בין ד' משקין הנ"ל לשאר כל המשקין אלא דבכולהי הו"ל מצה עשירה ג"כ ע"ש: ובב"י ס' תס"ב כ' ג"כ ליישב ד' הרמב"ם בזה בדוחק (ומש"ש הב"י בשם ה"ה הנז' שראה מ"ש שאינו יוצא בנילוש בשמן ויין לבד אלא עם מים כו' טס"ה וצ"ל שאינו יוצא בנילוש במי פירות לבד אלא כו' וכמ"ש בד' ה"ה הנ"ל ודלא כהד"מ אות א' שם שדחק בזה וע' בפר"ח שם ס"ק א' ובס' קהלת יעקב כאן ד' ל"ו כ' דמ"ש ה"ה דמיירי במי פירות עם מים דחוק הוא לפרש כן בד' הרמב"ם שאין דרכו לסתום בדבר כזה ע"ש) ומתוך דוחק כל הקושיות הנ"ל ומסתירת דברי עצמו בזה וכמ"ש וגם מתוך קושית הגאון בעל קהלת יעקב שם בזה דלד' הרמב"ם ז"ל (בפ"ו מה' בכורים הי"ב) דנראה דפסק שם דאין חייבין בחלה רק כשנילושה במים או יין ושמן ודבש ולא במי פירות כלל ע"ש א"כ נראה דה"ה דאין יוצאין במי פירות י"ח מצה ג"כ כדקיי"ל במנחות ע' ובכ"ד דילפינן חלה ממצה וה"ה דילפינן מצה מחלה בג"ש דלחם לחם ע"ש (ובקה"י שם לא הביא הג"ש רק מהירו' דחלה ע"ש)

ובאמת למ"ש הטור ז"ל ביו"ד ס' שכ"ט בשם הרמב"ם ז"ל להדיא דאף בנילוש במי ביצים חייב בחלה ודלא כגי' שלפנינו בהרמב"ם הנ"ל (וע"ש בב"י שכ' דבנוסחת הרמב"ם שהיה להטור היה כתוב גם מי ביצים להדיא וכ"ד הב"י והכ"מ שם התמוהין בזה יבואר באורך בה' חלה אי"ה) וכ' בס' קהלת יעקב הנ"ל דלפ"ז הוה א"ש דהרמב"ם לטעמי' באמת דמחייב בחלה במי פירות וה"נ ס"ל דיוצא בהן י"ח מצה ג"כ ע"ש הנה בזה הי' נ"ל ליישב בפשיטות גם קושית הפר"ח על הרמב"ם מהירושלמי הנ"ל די"ל דהירושלמי דאזיל התם אליבא דריב"ל דאיהו דא' התם דכזית שאדם יוצא י"ח צריך שלא יהא בו משקין ועליה פריך מהא דתניא דיוצאין במצה מתובלת כו' ולדידי' ליכא לאוקמי כלל בשאר משקין כמו במי בצים הנ"ל דהרי ריב"ל עצמו הוא דס"ל בירושלמי דחלה פ"ב ה"א כר"ע דאין מי פירות מחברין לחלה אלא שבע' משקין לבד ע"ש וא"כ ה"ה דאינו יוצא בהם י"ח מצה מג"ש דלחם לחם הנ"ל אבל הרמב"ם ז"ל לטעמיה לגי' הטור הנ"ל דפסק כסתם מתני' דפ"ב דחלה הנ"ל דעיסה שנילושה במ"פ חייב בחלה ע"ש ולהכי שפיר כ' דיוצא בהם י"ח בפסח ג"כ. וא"ש בזה גם הנוסחא הישנה שהביא הכ"מ בהרמב"ם הנ"ל דס"ל דכולהו מ"פ דמיין לד' משקין הנ"ל דאינו יוצא בהם י"ח מצה די"ל דגי' זו וגי' שלפנינו תליא נמי בחילופי גירסאות שברמב"ם ה' בכורים הנ"ל דלגי' הטור בהרמב"ם הנ"ל דמי ביצים חייבין בחלה ה"נ דיוצא בהם י"ח מצה לד' הרמב"ם ז"ל וכגי' שלפנינו הנ"ל ולגי' דידן בה' בכורים הנ"ל דרק ז' משקין חייבין בחלה ע"כ דגרסי בהרמב"ם בפ"ו מהל' חו"מ כגי' הישנה שהביא הכ"מ ברפ"ה שם הנ"ל וא"ש (אך בד' משקין הנ"ל נפק"ל לחיוב בחלה מג"ש דחלת לחם שמן ע"ש בירושלמי ודו"ק)

אך לענ"ד הי' אפשר לומר מתוך דוחק כל הקושיות הנ"ל דלמש"ל דלהרמב"ם ע"כ ס"ל דתבלין גם קודם אפיה לית בהו משום מצה עשירה כלל ומ"ש בפ"ה ה"כ דביום ראשון אסור ללוש אלא במים כו' לא קאי רק על משקין לבד ולא אתבלין וכ"כ בכל בו סי' מ"ח בשם הרמב"ם ז"ל להדיא ע"ש וא"כ יש לי לומר דיש בזה שלשה חלוקי דינים להרמב"ם ז"ל דביין ושמן ודבש וחלב ס"ל דגם לאחר אפיה יש בהן משום מצה עשירה וכדמוכח לד' הרמב"ם ז"ל עצמו מהא דפריך ברקיקין ותיפו"ל דהו"ל מצה עשירה כו' אע"ג דס"ל דנתינת השמן שבהן הי' רק לאחר אפיה וכמש"ל: ובהכי א"ש דלא תקשי מ"ש הרמב"ן ומ"מ הנ"ל דתיפו"ל דאינו בא לידי חימוץ או שא"צ שימור דנ"מ דמשום מצה עשירה גם לאחר אפיה אסור וכמ"ש ובשאר כל המשקין ס"ל להרמב"ם דקודם אפיה יש גם בהם משום מצה עשיר' רק לאחר אפיה הוא דאין בהם משו' מצה עשירה וכמו שאבאר אי"ה ובתבלין גם קודם אפיה לית בהם משום מצה עשירה כלל ובהכי א"ש כל הקושיות וכל הסתירות שבד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהרמב"ם ודאי מוק"ל להברייתא דיוצאין במצה מתובלת הנז' כשתיבלה קודם אפיה ומשו"ה שפיר הוצרך לאוקמי בירושלמי הנז' כשתיבלה בתבלין דוקא דאלו בשאר משקין כיון דקודם אפיה מיירי הרי גם בכל המשקין יש בהם משום מצה עשיר' בודאי גם לד' הרמב"ם בזה וכמ"ש (ואף בשאר משקין עם מים כאחד וכמ"ש הרמב"ן ובמ"מ הנז') וזה שכ' הרמב"ם בפ"ה ה"ך הנז' דמותר ללוש העסה כו' וביום הראשון אסור ללוש אלא במים לבד כו' דודאי קא אתי למעט התם גם שאר כל המשקין שאין ללוש העסה בהם ביום א' משום לחם עוני וכמ"ש ומ"ש בפ"ו ה"ה הנ"ל דיוצא י"ח במי פירות נראה שדקדק הרמב"ם ז"ל בלשונו שם בזה דהתחיל שם העושה עסה כו' ושם עסת כו' ואח"ז כתב מצה שלשה במי פירות כו' ולא כ' ג"כ עיסה שלשה במ"פ יוצא בה י"ח וכמ"ש ג"כ בפ"ה ה"ך הנז' העושה עיסה כו' וע"כ נ"ל לפרש כאן מתוך דוחק כל הקושיות והסתירות ושנוי לשונו בזה מעיסה למצה הנז' דמ"ש הרמב"ם ז"ל מצה שלשה במ"פ ר"ל מצה אפויה (שנתפר' וחזר) ולשה במי פירות (וכעין מ"ש ברמ"א ס' תע"א ס"ק ב' הנז') ובזה דוקא הוא דמחלק הרמב"ם ז"ל ק מ"פ לד' משקין הנ"ל דבמי פירות כיון דלאחר אפיה הוא שוב אין בהם משום מצה עשירה כלל אבל בד' משקין הנ"ל דנפיש טעמייהו אף אם לא נתן אותם אלא לאחר אפיה יש בהם משום מצה עשירה ג"כ וכמ"ש וזה שכ' הרמב"ם כאן אבל אין לשין אותה (ר"ל אף המצה האפויה כבר לאחר שנתפררה) ביין וכו' ואם לש ואכל (ר"ל שלש ביין לאחר האפיה ואכל מיד אף קודם שחזר ואפאן שנית וע' מג"א ס"ס תע"א הנז') לא יצא י"ח וא"ש בזה כ"ד הרמב"ם ז"ל בעז"ה

ולפ"ז גם בשאר כל המשקין הנ"ל יש בהם משום מצה עשירה גם להרמב"ם ז"ל קודם אפיה עכ"פ רק לאחר אפיה להרמב"ם לית בהו משום מצה עשירה וכמ"ש ולהראב"ד ז"ל גם לאחר אפיה ע"כ יש בהם משום מצה עשירה וכמש"ל מדלא מוק"ל בירושלמי הנז' בשאר משקין עכ"פ כיון דגם דלמאי דמוק"ל בתבלין ע"כ דלא מיירי נמי להראב"ד רק לאחר אפיה