ראשית בכורים כב

רק בנשים לבד משא"כ בפושרין דחמיר וע"ש בל"מ מ"ש ג"כ ע"ד הראב"ד בזה ואכמ"ל) ומשמע דלא השיג עליו רק על יין ושמן לבד ולא על תבלין ואף אם נאמר דמ"ש דלהאיר לכל אדם לא קאי גם על תבלין מ"מ הרי התיר שם לזריזין וא"כ עכ"פ היה לו להתיר בתבלין גבי מנחה דכהנים זריזין הן עכ"ד הלח"מ שם (והכ"מ בפי"ב ממעה"ק שם כ' ע"ד הראב"ד הנז' דאע"פ שנילוש בתבלין אפשר לשמרה מחימוץ כמ"ש בפושרין עכ"ד וצ"ע דא"כ עכ"פ הקשה איך התיר הרמב"ם בתבלין גבי מצה דמסור לנשים דמה"ט באמת אסור במצה בפושרין כדא' שם ל"ו ע"ש ועכ"פ על הראב"ד ז"ל ודאי הקשה טובא דהו"ל להשיג ביותר גבי תבלין במצה דמסור לכ"א וכמ"ש הל"מ הנ"ל)

ולכן נ"ל פשוט דלמ"ש בעז"ה דהשגה זו דבפ"ו ה"ה באמת מקומה כאן בפ"ה ה"ך. א"כ י"ל בפשיטות דבאמת עיקר השגת הראב"ד ז"ל בזה לאו משום איסור מצה עשירה כלל וכמ"ש ה"ה והב"י הנ"ל רק דבאמת הראב"ד ז"ל לשיטתו בזה בפי"ב ממעה"ק הנ"ל דס"ל דבתבלין אסור משום חמץ באמת ואף במקום שהותר פושרין משום דכהנים זריזין ואף באיסור לאו גרידא כגון מנחה כל שכן באיסור חמץ בפסח דנאסר ללוש בפושרין משום דמסור לכ"א וגם איסור כרת הוא (ושם בסוגיא דד' ל"ו דפריך אעיסת מצה שאין לשין בפושרין דמ"ש ממנחות כו' לכאורה הי' י"ל דאולי רק לאיסור כרת חששו ולאיסור לאו לא חששו כדאיתא ביבמות קי"ט ובשלמא הא דפריך התם נמי ממנחת העומר דלותתין כו' מלבד דהתם פריך ממנחה אמנחות גופא אבל בלא"ה א"ש התם דבמנחת העומר יש בה ג"כ איסור כרת דבפסח היא באה (והלתיתה היה בעודם שעורין קודם נתינת השמן) אבל במנחות הי' י"ל דלא חששו כ"כ לאיסור לאו גרידא ואולי הסוגיא אזלא אליבא דרבא ביבמות שם דא' כל בדאורייתא ל"ש כו' וע"ש ברש"י ובתוס' מנחות נ"ד ד"ה אין מחמיצין ובשו"ת נוב"י מה"ק חא"ח ס' כ"א ואכמ"ל ולכן השיג הראב"ד ז"ל באמת גם בה' חו"מ הנז' על מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה ה"ך הנז' דמותר ליתן התבלין כו' לתוך הבצק וע"ז כ' הראב"ד הנז' דאע"ג דהניא בתוס' דיוצאין במצה מתובלת כו' והיינו כשתיבלה בתבלין וכדמוק"ל בירושלמי וא"כ עכ"פ מוכח דלית בה משום חימוץ בודאי ההיא שתיבלה משנאפית דוקא אבל קודם אפיה ודאי דגם בכל ימי הפסח אין ליתן בה תבלין משום חמץ וא"ש דבאמת כל עיקרו דד' הראב"ד ז"ל הנז' לא בא להשיג בתבלין רק משום חימוץ וכמ"ש בה' מעה"ק הנ"ל ג"כ ומ"ש בפ"ה מה' חו"מ הנ"ל דבזריזין מיהא שרינן לא קאי רק איין ושמן וכמ"ש אבל בתבלין קאסר הראב"ד לגמרי אף בזריזין ולאו משום מצה עשירה כלל רק משום חימוץ וכמ"ש והשגה זו דבפ"ו צריך להיות שם בפ"ה קודם ההשגה דיין ושמן הנ"ל וכמ"ש וא"ש הכל בפשיטות בזה (וכן נראה מד' הפר"ח בס' תנ"ה ס"ק ו' הנ"ל דמפרש ד' הראב"ד ז"ל משום חימוץ רק שלא כ' שם דצריך להגיה ולהעמיד את ד' הראב"ד שבפ"ו ע"ד הרמב"ם שבפ"ה הנז' דבפ"ו לא מיירי הרמב"ם רק מדין מצה עשירה ואין שם מקום להשגה זו וכמ"ש: וכ"מ בס' חמד משה ס' ת"ס בקצרה דהשגה זו צ"ל בפ"ה הנז')

ואמנם בעיקר הדבר הא דמוק"ל הראב"ד ז"ל להתוספתא בשתיבלה משנאפת דוקא דלכאורה צ"ע למ"ש הפר"ח בס' תס"ב לפרש ד' הירושלמי הנ"ל בהא דפריך מהך ברייתא דיוצאין במתובלת וקס"ד דבמתובלת במשקין קאמר דעיקר הפירכא קאי אהא דממעט לעיל מינה התם מקרא דושמרתם את המצוה דבעינן דוקא מצה שצריכה שימור מחמץ וכשנילושה במשקין בלא שום מים הרי אינה צריכה שימור שאינה באה לידי חימוץ כלל ע"ש בפר"ח והרי טעם זה ודאי דאינו שייך כלל בעיסה שנילושה במים ואח"כ נתן בה מי פירות לאחר אפיה דעכ"פ הרי היתה צריכה שימור קודם אפיה וא"כ למה הוצרך הירושלמי לאוקמי כשתיבלה בתבלין דוקא דע"כ לא איירי נמי רק לאחר אפיה לד' הראב"ד הנ"ל והרי בפשוטו היה לו להירושלמי לאוקמי כדקס"ד כשתיבלה במשקין ורק דכשנתן בה המשקין לאחר אפיה בלבד דהשתא הרי היתה עיסה זו צריכה שימור קודם אפיה עכ"פ וכמ"ש

וע"כ צ"ל דלהראב"ד ז"ל עיקר קושית הירושלמי הוא למאי דס"ד דמיירי כשתיבלה במשקין דרק משום מצה עשירה הוא דהוה קשיא לי'. דאהא דאריב"ל התם דכזית שאדם יוצא בו י"ח צריך שלא יהא בו משקין ומשמע דמשום לחם עוני הוא כדמייתי ליה לדריב"ל גם בש"ס דילן שם ל"ו דיומא קמא כו' בסוגיא דלחם עוני ע"ש ואהא פריך שפיר התם מברייתא דיוצאין במצה מתובלת למאי דקס"ד דמיירי ע"י משקין דאפילו תימא דלאחר אפיה מיירי ע"כ ס"ל להירושלמי דבמשקין גם לאחר אפיה אית ביה משום מצה עשירה וכמש"ל ומשו"ה הוצרך לאוקמי בתבלין דוקא דבתבלין הוא דלאחר אפיה לית בי' משום מצה עשירה כמ"ש

ובעיקר הדין אם נתן עלי' משקין אחר אפיה אם יש בה משום מצה עשירה כבר כתבנו דנראה דיש בזה ספק להלכה דלד' הראב"ד הנ"ל ודאי נראה דדוקא בתבלין אין בו משום מצה עשירה משנאפה אבל במשקין וודאי דגם אחר אפיה יש בה משו' מצה עשירה וכמ"ש להכריח כן מהירושלמי הנז' ומדברי התוס' שם מ"א ד"ה אבל לא במבושל שכ' וז"ל ור"י מפרש כו' ומייתי דכי היכי דסבר ר' יוסי דבישול מפיק ליה מתורת אפיה לשוויה מצה עשירה כאלו לא נאפה כו' עכ"ל אין להביא ראיה לכאורה דשייך מצה עשירה גם לאחר אפיה וכד' הראב"ד הנז' דודאי י"ל דבישול גרע טפי ובבישול ודאי דגם לאחר אפיה שייך דין מצה עשירה משום דהבישול מבטל את האפיה לגמרי וכמו דלד' רש"י ז"ל דממעטינן מבושל משום דלא מקרי לחם אלא האפוי בתנור ע"כ צ"ל דס"ל לר' יוסי דהבישול שלאחר האפיה מבטל את האפיה וכאלו לא נאפה מתחלה כלל ה"נ לד' התוס' דעיקר פסולא דמבושל בבלילתו עבה אינה אלא משום מצה עשירה לבד ואף שבישלו רק במים מ"מ ע"י בישול לבד מקרי מצה עשירה דאין לחם עני אלא האפוי בתנור (דאלו משום לחם לבד ס"ל להתוס' דלא מצינו למעוטי מבושל בבלילתו עבה משום דכיון שרגילין לאפותו בתנור לחם מקרי כמש"ל ל"ז ד"ה לחם ע"ש) וה"נ י"ל דאף שאפאו מתחלה ס"ל לר' יוסי דהבישול מבטל האפיה שלפניו ומקרי מצה עשירה כאלו לא נאפה כלל משא"כ בלא בשלו אחר האפיה רק שנתפרר ונילוש ביין ושמן שפיר י"ל דלאחר שכבר נאפה שוב אין היין ושמן מבטלו מתורת לחם עני כלל

וכ"כ בפרי חדש סוף ס' תנ"ה הנז' דלאחר שהביא שם ד' הראב"ד הנ"ל דאם תיבלה אחר אפיה כיון דבשעת אפיה היתה עניה אף אם תיבלה אח"כ לחם עוני קרינן ביה (ואינו מחלק בזה בין תבלין למשקין אף דע"כ צ"ל כן באמת לד' הראב"ד הנ"ל דלא כ' לחלק בזה בין קודם אפיה ולאחריו רק בתבלין לבד וכמ"ש להכריח מד' הירושלמי הנ"ל ואף למ"ש דהראב"ד מדין חימוץ קא אתי עלה בתבלין מ"מ ממילא נפק"ל מדבריו ז"ל דלית ביה משום מצה עשירה ג"כ בתבלין אחר אפיה מדקתני בתוס' יוצאין כו' ומינה דבמשקין גם לאחר אפיה ע"כ יש בו משום מצה עשירה וכדמוכח מד' הירושלמי הנ"ל וכמש"ל והפר"ח שם לא ביאר ככל הצורך בזה באמת ולא יצא י"ח בזה במחכ"ת וע"ש) וכ' שם אח"כ דכן מוכח מד' התוס' בסו"פ כל שעה בד"ה אבל לא במבושל הנ"ל וכדלקמן בהג"ה ס' תע"א ס"ק ב' עכ"ל הפר"ח שם והנה גם הוא ז"ל כ' להוכיח מד' התו' הנ"ל להיפך באמת דלאחר אפיה שוב אין בו משו מצה עשירה ואף דבאמת לכאורה מבואר בד' התוס' הנ"ל בפשיטות להיפך דגם לאחר אפיה שייך בבישול דין מצה עשירה וכמש"ל ע"כ צ"ל דמדייק ג"כ מד' התוס' הנ"ל דרק בבישול לבד ס"ל דמבטל האפיה לגמרי דהו"ל כאלו לא נאפה כלל משא"כ ע"י משקין בלא בישול כלל וכמ"ש (ואולי מדייק כן מד' התוס' הנ"ל מדיליף התם מהך דר' יוסי במצה לגבי פסח שבשלו אחר שצלאו דהבישול עקר מיני' שם צלייה וכמש"ש התוס' וע"כ דס"ל דלאחר אפיה באמת אין בו עוד משום מצה עשירה רק דבבישול גרע טפי משום דמבטל האפיה לגמרי ושפיר ילפינן דה"נ בפסח כה"ג דהבישול מבטל הצלי' וכמ"ש וא"ש וא"כ מלבד שאין ראיה מד' התוס' בבישול לנתן בה מי פירות בלא בישול אחר אפיה אלא דאדרבה לכאו' יש ראי' מד' התוס' הנ"ל להיפך דבמ"פ בלא בישול אחר אפיה ע"כ דאין בו משום מצה עשירה רק דבישול גרע דאל"כ אין ראיה לפסח וכמ"ש וי"ל) ובביאורי הנר"א ז"ל בס' הע"א ס"ק י"ד ציין ג"כ ע"ד הרמ"א ז"ל הנ"ל שם