ראשית בכורים כא

וא"כ הרי י"ל דלא התיר הרמ"א שם רק בכל ימות הפסח דלאחר אפיה אין איסור למשוח המצות במי פירות דאין חימוץ לאחר אפיה אבל בלילה ראשונה ודאי אפשר דגם לאחר אפיה יש בה משום מצה עשירה על ידי המי פירות שמשח בהם את המצה: ואין ראיה כלל משם דאחר אפיה לא שייך מצה עשירה גם במשקין כד' הגר"א ז"ל ואולי טס"ה שם בהגר"א וצ"ל כמ"ש בס' תע"א ס"ק ב' דשם כ' הרמ"א ז"ל במצה שנאפה כתיקונה ונתפררה ונילושה בשמן דאינה נקראת מצה עשירה כו' ע"ש אך י"ל דרק להחמיר חשש שם הרמ"א ז"ל לד' הסובר כן והוא הרב המגיד ז"ל בפ"ו ה"ה הנ"ל דמוק"ל להראב"ד ז"ל ביין ושמן ואפ"ה קאמר דלאחר אפיה אין בו משום מצה עשירה וכמש"ל וא"כ אף דלענין לצאת בו י"ח מצה ודאי דלא קיי"ל כד' ה"ה אליבא דהראב"ד הנ"ל בזה (וע' בשער המלך הנ"ל מ"ש בזה בשם שיטה כ"י לפסחים לר' יונה ז"ל דמוכח מדבריו שם להדיא דגם לאחר אפיה איכא משום מצה עשירה בשמן ע"ש וקצת היה י"ל דר' יונה ס"ל שלא כד' הרמב"ם בפי"ג מה' מעה"ק הנז' אלא דגם קודם אפיה היה מתן שמן ברקיקין וע"ש בד' המשנה למלך שהובא בשעה"מ שם אלא דעכ"פ לא א"ש מ"ש הר' יונה דהיה נותן בה שמן הרבה כיון דעיקר השמן עכ"פ אחר אפיה היה ע"ש ואכמ"ל) מ"מ חייש הרמ"א ז"ל לחומרא לעניין שלא לאכול מצה כזו בערב הפסח דאולי יוצאין בה ידי חובתה בלילה וא"כ עכ"פ אסור לאוכלה בע"פ וזה שלא כתב הרמ"א ז"ל דין זה רק גבי איסור אכילת מצה בע"פ דחשש בזה להחמיר בלבד וכמ"ש וע' במהרי"ל ה' שה"ג ובעט"ז ס' הנ"ה ובח"י ס' תס"ב ס"ק ח'

אך בעיקר ד' הגר"א ז"ל הנז' מ"ש בשם הראב"ד ז"ל בפ"ו מהחו"מ הנ"ל דבתבלין קודם אפיה אסור משום מצה עשירה וכמש"ל צ"ע לכאורה דהרי לפי' ה"ה ז"ל בד' הראב"ד הנ"ל נראה דמפרש ליה לד' הראב"ד דבמתובל ע"י יין ושמן איירי או ע"י שאר משקין עכ"פ וכמש"ל דמשו"ה הוצרך המ"מ לאוקמי התוספתא כמ"ד דלא בעי לחם עני כלל (ובאמת צ"ע דאיך אפשר דהך תנא דהתוספתא ס"ל דלא דרשינן עני וא"כ ע"כ צ"ל דדריש עוני כריה"ג וכ"כ ה"ה שם בהדיא דהך תוספתא ס"ל באמת דיוצאין בנילושה ביין ושמן ועוני דריש למעט מעשר שני כריה"ג בפסחים ל"ו והרי באמת שם בתוספתא פ"ב הל' י' גרסי' יוצאין במעשר שני בירושלים כו' ע"ש והיינו כר"ע שם וכדמוק"ל התם נמי בסוגיא דד' ל"ו הנז' כר"ע ע"ש וא"כ ע"כ דדריש עני למעט מצה עשירה וע"כ דגם סיפא דתוספתא דיוצאין במצה מתובלת כו' בהי"ג שם נמי כר"ע אתיא וכהראב"ד ז"ל ולא כהמ"מ בזה ומשו"ה שפיר הוצרך הראב"ד ז"ל לאוקמי בתיבלה משנאפת דוקא וצ"ע על ה"ה ז"ל בזה) וא"כ משמע באמת דלהראב"ד לפירושו של המ"מ הנ"ל ע"כ דמוק"ל להתוספת' בשתבלה במשקין וכדס"ד דהירושלמי הנ"ל ומנ"ל להגר"א ז"ל דלהראב"ד בפ"ו מהחו"מ הנ"ל ס"ל דגם בתבלין מותר לתבל העיסה ואין בה רק משום מצה עשירה בלבד דלפ"ז יסתרו באמת ד' הראב"ד ז"ל אהדדי ממ"ש בה' מעה"ק הנ"ל כמו שיתבאר אי"ה והלא בפשוטו י"ל דאדרבה להראב"ד עצמו הי' הכרח לאוקמא התוספתא במשקין דוקא דבתבלין יש בו משום חימוץ ג"כ וכמ"ש ומשו"ה שפיר הקשה הראב"ד בפשיטות מהך תוספתא על הרמב"ם שכ' דאין יוצאין בנילוש ביין ושמן משום לחם עוני וכמ"ש (אלא דקשה באמת על המ"מ בזה דאכתי הו"ל לאוקמי בשאר משקין וכמש"ל)

וכן יש לתמוה על המג"א בס' תנ"ה ס"ק י"ח שם שהביא מד' ה"ה פ"ו הנז' דס"ל ג"כ דבתבלין יש בו משום מצה עשירה ומשו"ה הוכרח לאוקמי הך תוספתא כריה"ג ומוכח דלר"ע גם בתבלין אינו יוצא משום מצה עשירה (וכמ"ש הגאון בעל מחצית השקל ז"ל ג"כ לפרש ד' המג"א שם בזה ע"ש) והלא באמת מפשטות ד' המגיד משנה הנ"ל נראה דמוק"ל להתוספתא בתבלה במשקין והיינו ביין ושמן וכמ"ש ולהכי דוקא הוצרך לאוקמא כריה"ג וכמש"ל ומנ"ל להמג"א דגם בתבלין יש בו משום מצה עשירה להמ"מ הנז' (ואולי י"ל דהוכיח המג"א מד' ה"ה הנ"ל דע"כ ס"ל דאין חילוק בדין זה בין יין ושמן לתבלין דאל"כ באמת הו"ל לאוקמי להתוספתא בתבלין וכמ"ש אלא ע"כ דגם בתבלין ס"ל באמת דיש בו משום מצה עשירה וכמ"ש המג"א אלא דא"כ אכתי הו"ל לאוקמי בשאר משקין להרמב"ם וכמ"ש וצ"ע)

ולולי דמסתפינא היה נ"ל לומר דטס"ה באמת בביאורי הגר"א ז"ל הנ"ל וצ"ל בסוס"ק הנ"ל מותר במקו' אסור וכצ"ל דלאח' אפיה לא שייך משום מצה עשירה וכמ"ש בס' תע"א ס"ק ב' (וכמש"ל להגיה כן בזה) וכ"כ הראב"ד בפ"ו מהחו"מ דמשום מצה עשירה מותר כצ"ל שם ור"ל דלאחר אפיה מוכח מד' הרמ"א הנ"ל דאין בו משום מצה עשירה וגם הראב"ד הנ"ל כתב כן דלאחר שנאפית אין בו משום מצה עשירה (ולא קאי כלל על תבלין רק על יין ושמן באמת לד' ה"ה הנ"ל דמוק"ל להך תוספתא לאחר שנאפית וכמ"ש וא"כ ע"כ צ"ל דההיא דירושלמי דלא בעי לאוקמי במשקין דקודם שנאפית איירי ואפ"ה שפיר מוק"ל בתבלין אלמא דאף קודם שנאפית אין בתבלין משום חימוץ ודלא כמ"ש הראב"ד בפי"ב מהל' מעה"ק הנ"ל וא"ש ד' הגר"א ז"ל בזה (רק דמ"ש דמשום מצה עשירה כו' לא משמע הכי וצ"ע)

אך כל זה אינו אלא לפי' ה"ה ז"ל בד' הראב"ד הנז' אולם למ"ש בעז"ה להגיה בד' הראב"ד ז"ל בהשגה זו דאין מקומה באמת בפ"ו שם רק בפ"ה ה"ך הנ"ל וכמש"ל הוה א"ש בפשיטות ד' הגר"א ז"ל בלא הגה"ה בזה דבאמת עיקר ד' הראב"ד ז"ל על תבלין לחוד קאי להדיא בפ"ה ה"ך הנ"ל וש"מ דלא אסר לי' רק משום מצה עשירה ולא משום חימוץ כלל וא"ש בפשיטות ד' הגר"א ז"ל הנ"ל בזה

אלא דהשתא דאתינן להכי דעיקר ד' הראב"ד בהשגה זו מקומה באמת למעלה בפ"ה ה"ך הנ"ל ודלא כה"ה ז"ל הנה גם בעיקר כוונת הראב"ד ז"ל בהשגה זו נ"ל לפרש באמת דלא כה"ה והב"י ז"ל בס' תנ"ה בזה דמשום מצה עשירה הוא דמוכרח הראב"ד ז"ל לאוקמי להתוספתא דמיירי לאחר אפיה דוקא וכמ"ש הב"י שם ע"ד הראב"ד הנז' שכ' דכשתבלה משנאפית מיירי כלומר דאל"כ הו"ל מצה עשירה ואין יוצאין בה י"ח מצה עכ"ל (ומ"ש הב"י להוכיח מד' ה"ה ז"ל דמוק"ל להך תוספתא כריה"ג וכמש"ל דמ"מ ילפינן מיני' דתבלין אינם מחמיצין עכ"ל צ"ע לכאורה דלה"ה הנז' נראה דמוק"ל להך תוספתא כשתבלה ביין ושמן וכמ"ש רק דמהך בריית' דמנחות כ"ג הנז' דמייתי הטור ז"ל בס"ס תנ"ה שם דתני התם בהדיא תיבלה בקצח כו' מצה היא כו' ודאי יש להוכיח דאין בתבלין משום חימוץ כלל אלא דהתם ודאי י"ל דלאחר אפיה מיירי וכמ"ש הראב"ד ויבואר אי"ה) והשתא לפירושם ז"ל קשיא באמת ד' הראב"ד ז"ל אהדדי דבפי"ב מה' מעה"ק הי"ז על מש"ש הרמב"ם ז"ל בתיבל השירים בקצח כו' או בכל מיני תבלין כשרה מצה היא כו' ע"ש והוא מהך ברייתא דמנחות הנ"ל דמוק"ל הרמב"ם במנחה דבאה ג"כ מצה וכתב הראב"ד ז"ל שם וז"ל א"א נ"ל דבמצה האפויה נשנית כו' אבל ללוש בתבלין אסור משום חימוץ עכ"ל והנה לפירושם הנ"ל בפ"ו מה' חו"מ הנ"ל דרק משום מצה עשירה קא אסר לה הראב"ד ז"ל שם א"כ ד' הראב"ד ז"ל סתרי אהדדי בזה מהיפך להיפך באמת דשם בה' מעה"ק דאיירי בכהנים דזריזין הן לא התיר ללוש בתבלין משום דמחמיץ וכאן בה' חו"מ לא קאסר תבלין רק בליל א' דפסח משום מצה עשירה לבד ומשמע דמשום חימוץ לא חיישינן כלל אף במצה המסורה לכל אדם

וכבר הקשה הלח"מ ז"ל שם על מה שלא השיג הראב"ד כאן בפ"ה מהל' חו"מ ה"ך רק על מש"ש הרמב"ם דמותר ללוש העיסה בשמן ודבש וחלב (ומש"ש ברמב"ם דמותר ללוש במים טס"ה וצ"ל ביין וכמש"ש ל"ו וכ"ה במ"מ שם או דצ"ל במים ויין (ביחד) דבאמת גם במים ויין יחד מותר ללוש להרמב"ם שאין ממהרין להחמיץ יותר מהמים לבדן כמ"ש המ"מ שם והשיג עליו הראב"ד שם דמה שסמך הרמב"ם בזה ע"ד ר"ע שאמר שאלתי לר"א ור"י (צ"ל לשתי לר"א כו') עיסה ביין כו' לא נאמר אלא בזריזין כו' אבל כל אדם לא כו' ע"ש (וע' בירושלמי פ"ב ה"ז דגבי פושרין אף כהן אסור ללוש משום שלא לחלוק בין מצה למצה לפי שכל המצות מסור לנשים ע"ש וצ"ע דא"כ גבי יין ושמן במצה להראב"ד ג"כ נימא הכי ואולי דביין ושמן דקיל טפי לא גזרינן