ראשית בכורים כ

ז"ל שברפ"ה ובפ"ו ה"ה הנ"ל נדפסו שלא במקומם שם דהשגת הראב"ד ז"ל הנדפס ברפ"ה על מש"ש הרמב"ם דבמיני קטניות אין בהם משום חמץ וכ"ש הראב"ד דמ"מ נוקשה מיהת הוי כו' ע"ש אין שם מקומו רק על ה"ב בדין מי פירות שכ' שם הרמב"ם ז"ל דמותר באכילה כו' וע"ז כ' הראב"ד ז"ל דאין הכל מודים כו' דנוקשה מיהת הוי כו' (וכ"ה במ"מ שם) ונתכוון בזה לד' רש"י ז"ל דבד' ל"ו שם ד"ה אין לשין (והובא בהגהות מיי' שם אות א') שכ' דמ"מ נוקשה מיהת הוי ועובר בלאו ע"ש ודלא כהחק יעקב בסי' תנ"ג ס"ק ד' בזה ע"ש (דבאמת במיני קטניות ליכא למ"ד בשום מקום בד' הראשונים ז"ל שיהי' בהם איסור משום חמץ נוקשה כלל) (אלא דזהו רק לנוסחא שלנו בהרמב"ם שם הנז' אבל להנוסחא שבדפוס וויניצייא והובא גם בכל בו די"ג שם בהרמב"ם דאין חייבין עליו כרת ע"ש לא היה מקום להשגת הראב"ד בזה כלל דהרי לגי' זו לא העתיק הרמב"ם רק ד' הש"ס דד' ל"ה דאין חייבין על חימוצו כרת ויש לפרש ג"כ דס"ל כרש"י הנז' (וע"ש ל"ה תוד"ה ומי פירות) ולמה כ' הראב"ד עליו בזה דאין הכל מודים לו כו' וע' בשלטי הגבורים בסוגיא זו אות ג' שם שכ' דגירסא זו דאח"ע כרת הוא טעות הדפוס ברמב"ם וכ"נ מד' הראב"ד ע"ש ונתכוון למ"ש (ויש ט"ס שם בש"ג שכ' דהמיימוני כ' דמי פירות מחמיצין וצ"ל דמי פירות עם מים מחמיצין ע"ש)

ועוד נראה לי דבמש"ש בפ"ו ה"ה בהשגו' הראב"ד ז"ל דאע"ג דתני' בתוספתא (דפסחים פ"ב הי"ב) דיוצאין במצה מתובלת בין כו' ההיא שתבלה משנאפת עכ"ל וכ' ה"ה ז"ל שם ליישב התוס' בפשיטות דאולי ס"ל באמת דיוצאין במצה שנילושה ביין ושמן ג"כ ודלא כר"ע ע"ש ונראה דה"ה ז"נ מפרש דהראב"ד אסיפא דיין ושמן קאי שכ' הרמב"ם דאין יוצאין בהם וכר"ע וע"ז הקשה הראב"ד מהתוספתא דיוצאין במצה מתובלת כו' ותירץ בעצמו דלאחר שנאפה קאמר התם וצ"ע דהלא בפשיטות הו"ל להראב"ד לומר דהתוספתא מיירי כשתבלה בשאר משקין כגון מי רמונים חוץ מהנך דקחשיב הרמב"ם שם יין ושמן וכו' ובלא"ה כבר נודע דאין דרך הראב"ד ליישב ד' הרמב"ם רק להשיג בכל מקום ולכן נ"ל פשוט דהראב"ד ארישא דד' הרמב"ם ז"ל שם קאי שכ' דבשאר מי פירות יוצא י"ח וע"ז השיג דאין לחלק כלל בזה בין יין ושמן לשאר מי פירות דודאי בכולהו הו"ל מצה עשירה (ואפי' עם מים וכמ"ש) דמנ"ל להרמב"ם לחלק כלל בהכי והא דתניא בתוספתא יוצאין במצה מתובלת כו' וע"כ דמיירי עכ"פ בשאר משקין ומוכרח לחלק לכאורה בין יין ושמן לשאר משקין כגון מי רמונים וכמ"ש על זה כתב הראב"ד דבאמת אין ראיה מהתוספתא כלל דמיירי כשתבלה לאחר אפיה דוקא דבכה"ג ס"ל דלא שייך כלל מצה עשירה (דכן צריך לומר ג"כ לד' ה"ה הנ"ל דלאחר אפיה ליכא משום מצה עשירה גם ביין ושמן להראב"ד ז"ל וע' בפרי חדש ס' הנ"ה ס"ק ו') אבל קודם אפיה אף בשאר משקין אפשר דהו"ל מצה עשירה ג"כ ודלא כהרמב"ם ז"ל

ויותר היה נ"ל דבאמת אין כאן מקום להשגה זו רק דמקומו הוא על מש"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה ה' ך' דמותר ניתן התבלין כו' לתוך הבצק כו' וס"ל להראב"ד דגם בלילה הראשונה מתיר הרמב"ם ז"ל בתבלין דס"ל דלא מקרי בהכי מצה עשירה כלל וכ"ה בשו"ע ס' תנ"ה ס"ק ו' (ומש"ש הרמב"ם וביום א' אסור ללוש אלא במים כו' לא קאי למעט שם רק בשמן ודבש וחלב דקסליק מינייהו ולא אתבלין כלל וכ"נ מד' הכל בו והפר"ח שם דמפרשי בהרמב"ם שם כן ודלא כהמג"א ס' הנ"ה ס"ק י"ח בזה ע"ש וצ"ע ועל זה צריך להיות השגות הראב"ד הנ"ל דאע"ג דתניא בתוס' דיוצאין במצה מתובלת כו' דהיינו בתבלין [וכדמסי' בירושלמי פ"ב דפסחים ה"ד מי סברת מתובלת במשקין מתובלת באגוזים כו' ע"ש] ההיא כשתבלה משנאפת דוקא אבל קודם אפיה אף בתבלין הו"ל מצה עשירה ודלא כהרמב"ם וא"ש בפשיטות השגות הראב"ד הנ"ל וע"ש בפרי חדש שכ' ואני אומר לא כדברי זה כו' ע"ש ולמ"ש בעז"ה הנה גם ד' הראב"ד ז"ל עצמו הוא באמת כן דהתוספתא הנ"ל בשתבלה במיני תבלין קאמר וכמסקנת הירושלמי הנ"ל (והיינו נמי הך דמנחות כ"ג דתיבלה בקצח כו' וע"ש בתוד"ה תיבלה) רק דמוק"ל כשתיבלה משנאפית דוקא וכמ"ש

ועכ"פ מדמחלק בירושלמי הנז' בין שתיבלה במשקין בין שתיבלה בתבלין וכמ"ש וע"כ דהך דתיבלה בתבלין מיירי דוקא בלאחר אפיה לד' הראב"ד הנז' וא"כ מוכרח לפ"ז מד' הירוש' הנ"ל דבמשקין גם אחר אפיה יש בה משום מצה עשירה דאל"כ אין חילוק להראב"ד בין משקין לתבלין והרי בירושלמי הנז' דחי לה להא דבעי לאוקמא התם להך ברייתא דיוצאין במצה מתובלת דבשתיבלה במשקין איירי ומקשי מינה למ"ד דאינו יוצא י"ח בכזית שיש בו משקין ודחי לה דמתובלת באגוזים מיירי דוקא וכמש"ל וכיון דלהראב"ד ע"כ דגם במתובלת בתבלין לא משכח"ל רק בלאחר אפיה וכמ"ש א"כ ודאי דמוכח מהתם דאלו במשקין גם אחר אפיה נקרא מצה עשיר' דבזה לבד הוא דמחלקינן בין משקין לתבלין וכמ"ש ובזה מיושב שפיר מה שתמ' בשער המלך פ"ו מה' חו"מ ה"ה הנ"ל על ד' הראב"ד ז"ל דלאחר אפיה אין בו משום מצה עשירה א"כ מאי פריך בפסחים ל"ח על רקיקי נזיר דתיפוק ליה דהו"ל מצה עשירה והלא מנחת רקיקין לא הי' נותן בהם שמן רק לאחר אפיה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' מעה"ק ה"ח ע"ש ולמ"ש לק"מ על ד' הראב"ד ז"ל באמת שהרי ע"כ כשתיבלה במשקין מודה הראב"ד ז"ל דגם לאחר אפיה יש בה משום מצה עשירה וכמ"ש ורק בתבלין בלחוד הוא דמחלק בהכי וכמ"ש (אך לד' ה"ה בד' הראב"ד הנז' ודאי דתקשה לדידי' מהש"ס הנ"ל וא"כ גם מזה יש להכריח דמקום השגה זו הוא רק בפ"ה הנז' וכמ"ש)

והגר"א ז"ל בביאוריו בס' תנ"ה ס"ק כ"ט הביא ראיה מהירושלמי הנ"ל דמותר ליתן תבלין בעיסה קודם אפיה ואין בזה משום חימוץ עכ"פ מדמוק"ל בירוש' בשתיבלה בתבלין דוקא ולא במשקין דהו"ל מצה עשירה ואי לאחר אפיה לא שייך משום מצה עשירה וכמ"ש בס' תס"ב ס"ק ד' וכ"כ הראב"ד בפ"ו מהל' חו"מ דמשום מצה עשירה אסור עכ"ל ור"ל דלא אסר הראב"ד ליתן תבלין בעיסה קודם אפיה רק משום מצה עשירה וכמ"ש ואין זה רק בלילה ראשונה אבל משום חימוץ מוכרח דלא חיישינן גם להראב"ד ז"ל בתבלין ולפ"ז תקשה לן ד' הראב"ד בזה אהדדי ממ"ש בפי"ב מהל' מעה"ק הי"ז ויבואר להלן אי"ה אמנם לענ"ד לא זכיתי להבין ד"ק בזה דמהירושלמי עצמו ודאי דאין ראיה כלל דאין בתבלין משום חימוץ לד' הראב"ד הנ"ל דגם בתבלין איכא משום מצה עשירה ג"כ קודם אפיה וא"כ ע"כ דהירושלמי דמוק"ל בשתיבלה בתבלין לא משכח"ל בלא"ה רק אחר אפיה באמת וכמ"ש הראב"ד ז"ל הנז' וא"כ עכ"פ י"ל דקודם אפיה איכא גם משום חימוץ בתבלין וכמ"ש הראב"ד בה' מעה"ק הנ"ל: ומ"ש הגר"א ז"ל לדבר ברור דלאחר אפיה גם במשקין אין בהם משום מצה עשירה הנה כבר כתבנו דלד' הראב"ד הנז' מוכרח להיפך באמת מד' הירושלמי עצמו הנז' דבתבלין לא שרי משום מצה עשירה ג"כ אלא אחר אפיה ודומיא דהכי במשקין אף לאחר אפיה איכא משום מצה עשירה וכמ"ש דמוכרח כן באמת גם מתוך קושית הש"ם דד' ל"ח הנז' דאל"כ הו"לל דאצטריך למעט מקרא דשבעת ימים מצות תאכלו רק לרקיקין לבד דלא הי' מושחן בשמן רק אחר אפיה וכמ"ש (ומיהו בירושלמי פ"ב ה"ד הנז' גרסי' והתנינן חלות תודה אית לך למימר חלות תודה שאין בהם משקין ע"ש וא"כ י"ל דממתניתין קא פריך דתנן התם דחלות תודה שעשאן למכור יוצאין בהם והלא חלות תודה היה לותת את הסולת בשמן קודם אפיה וכמ"ש ברמב"ם פ"ט מהל' מעה"ק הכ"א ע"ש ושפיר פריך בפשיטות דהו"ל מצה עשירה וא"כ אין מזה ראיה והשעה"מ ז"ל דחק שם לפרש באמת הסוגיא דד' ל"ח הנ"ל דג"כ עיקר הקושי' מחלות תודה הוא ע"ש ובמחכ"ת העלים עיניו מד' הירושלמי הנ"ל דבהדיא לא פריך התם הכי רק מן חלות תודה לבד וכמ"ש ויש להאריך בזה ואכ"מ)

ומ"ש הגר"א ז"ל מד' הרמ"א ז"ל בס' תס"ב ס"ק ד' צ"ע לענ"ד דהרמ"א ז"ל לא כתב שם רק דבמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות ומשום חשש חימוץ דתערובות מים ומשום דחששו גם לד' הסוברין דמי פירות לבד עכ"פ הו"ל חמץ נוקשה וא"א לשומרו כלל שממהר ביותר להחמיץ כמ"ש רש"י ד' ל"ו הנז' וע' בטור וב"י ס' תס"ב ובהשגות רפ"ה הנז' ובביאו' הגר"א ז"ל שם ס"ק י' ובפמ"ג בא"א שם ס"ק ד' ואכמ"ל) רק לאחר אפייתן בעודן חמין עכ"ל