ראשית בכורים יט

בסוכה כאן פ"ג ה"ה ר' יעקב כו' מתני' דלא כב"ש דתנינן ושל דמאי ב"ש פוסלין כו' ושל מעשר שני בירושלים כו' [וכן בירושלמי דעירובין הנ"ל מסיים עלה הא דשל מע"ש כו']

והנה אף דדברי הירושלמי דעירובין הנ"ל לכאורה מתפרש כפשוטו דקשיא ליה לר' יעקב דלמה לא הני תנא פלוגתא דב"ש בדמאי גם במתני' דעירובין שם ולמה נטר התנא עד מהני' דסוכה בזה וכמש"ל (אלא דגם במתני' דברכות ושבת ופסחים הנ"ל לכאורה הו"ל למידק נמי הכי וכמש"ל ובפני משה הנדפס כעת כ' בסוכה כאן לפרש ד"ר יעקב הנז' דבלשון איבעי' ממש הוא דבעי ר"י אי נימא דמתני' דעירובין דלא כב"ש דס"ל לב"ש מידי דחזי ליה השתא בעינן וא"כ ה"ה דאין מערבין בו או דלמא בעירוב דמדרבנן הוא אף ב"ש מודו דמערבין בדמאי עכ"ל וכן כ' בעירו' ע"ש והנה מ"ש לפרש טעמ' דב"ש בדמאי דס"ל מידי דחזי לי' בעינן אף דבאמ' ס"ל לב"ש הכי גבי עירוב גופי' מדס"ל דאין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכמש"ל אמנם מלבד דאין זה שייך כלל להך דאתרוג של דמאי לב"ש דבאמת הרי לב"ה ס"ל דגם לדידי' חזי ליה דאי בעי מפקר כו' ולב"ש לשיטתו דס"ל דאין מאכילין עניים דמאי גם לאחריני לא חזי כלל וא"כ בדמאי לב"ש לא שייך לומר כלל דטעמי' משום דס"ל דמידי דחזי ליה השתא בעינן. דהרי לב"ש לא חזיא לכו"ע לעולם עד שיפריש וכמו טבל אלא דבאמת בהך טעמא דמידי דחזי ליה בעינן אין צורך להביא מדב"ש כלל דהרי תנא דמתני' עצמו בעירובין שם פ"כ ס"ל נמי דמידי דחזי ליה בעינן מדתנן והכהנים בחלה וכמש"ל (אם לא שנדחוק בזה כד' הרא"ש ז"ל הנ"ל) וגם אין כאן ספק אם ב"ש מודו בזה גבי עירוב דמדרבנן הוא והיינו ע"פ דרכו של הגאון בעל משכנות יעקב הנ"ל בזה) דהרי בעירוב גופי' ס"ל לב"ש הכי דמידי דחזי ליה בעינן וכמ"ש אם לא שנאמר דטס"ה באמת בפני משה שם וצ"ל דס"ל לב"ש דדמאי לא חזי לשום אדם וא"כ ה"ה דאין מערבין בו כו' אולם גם בהגה"ה זו אין דבריו נכונים כ"כ בזה דבאמה אין זה ספק כלל עכ"פ כיון דס"ל לב"ש דגם עני לא אכיל דמאי א"כ גם בדרבנן ודאי דלא מהני כלל ולא עדיפי מטבל בעציץ שאינו נקוב דלא מהני בעירוב לכו"ע כדא' שם ל"א וה"נ בדמאי לב"ש אלא דאם נתפוס כד' המשכנות יעקב בזה דמ"ד מידי דחזי ליה בעינן ע"כ ס"ל דתחומין דאורייתא וכמש"ל א"כ ע"כ צ"ל דלב"ש תחומין דאורייתא באמת מדס"ל דמידי דחזי ליה אלא וא"כ ודאי דלב"ש הו"ל עירוב של דמאי כמו אהרוג של דמאי ובלא"ה אין כאן ספק כלל אם פליגי ב"ש גם עלה דמערבין בדמאי וע"כ נ"ל לפרש באמת דבלשון קושיא הוא דקשיא ליה לר' יעקב דמ"ט לא פליגי ב"ש גם בעירוב באמת ולמה לא הקדים התנא הך פלוגתא דב"ש וב"ה בדמאי גם במתניתין דעירובין שם וכמ"ש ודלא כהפ"מ הנז' בזה]

אמנם ד' הירושלמי דסוכה הנז' לכאורה תמוה טובא דהרי פלוגתא דב"ש בדמאי מתניא במתניתין דסוכה שם בהדיא ומאי קאמר עלה מתני' דלא כב"ש וכבר כתב בזה שם הקרבן עדה (והפני משה) ז"ל דאין מקום באמת לד' ר' יעקב בסוכה שם כלל רק אגב שיטפא דסוגיא דעירובין הנ"ל הובא ד"ר יעקב הללו גם בסוגיא דסוכה הנ"ל ומיותר הוא בסוגיא דסוכה שם באמת ע"ש ואולם קשה מאוד לשבש ד' הירושלמי בסוכה בזה דלפ"ד הוא כט"ס באמת בסוכה שם ואף שכן נמצא באמת בכמה מקומות בירושלמי בכה"ג דלא מתניא בחד דוכתא רק אגב שיטפא דאידך וכנודע מ"מ היכא דאית לן לשנויי משנינן בעז"ה ולית לן לאוקמא בטעותא כהאי וכמו שנבאר אי"ה

והנה יש לדקדק עוד בד' הירושלמי בשני המקומות הנ"ל דלאיזה ענין הוצרך לסיים שם בדברי ר' יעקב בזה גם לסיפא דמהני' הנ"ל דשל מעשר שני לא יטול כו' דלכאורה אין זה שייך כלל להך פלוגתא דב"ש בדמאי הנז' ואין לו שחר לכאורה כלל אך בתחלה ראיתי לדחות ד' הקרבן עדה ז"ל בסוכה שם שכתב לפרש עוד דיש להעמיד ד' ר' יעקב הנ"ל דשייך גם בסוכה שם במקומו ולדבריו באמת ודאי דשפיר הוצרך ר' יעקב לסיים בדבריו גם להך סיפא דמעשר שני דעיקר מילתי' קאי על סיפא דמע"ש בזה. אמנם כל דבריו תמוהין בזה מאוד וכמו שאבאר אי"ה

וז"ל הקרבן עדה ז"ל שם לישנא אחרינא דסובר דטעמא דב"ש דפוסל בדמאי מפני שמכשיר את האתרוג בנגיעת הלולב שהוא לח ממים (וכמ"ש רש"י ז"ל שם ל"ה ד"ה שמכשירה ע"ש) ואסור לגרום טומאה לתרומת מעשר ומע"ש שבדמאי ופריך לפ"ז אף במעשר שני פוסל ב"ש אפילו דיעבד ולמה לא פליגי בתרווייהו עכ"ל והנה אף דלדבריו ז"ל ודאי דא"ש בפשיטות הא דסיים ר' יעקב בדבריו בזה להך סיפא דמע"ש בירושלים כו' וכמ"ש דעיקר קושיא דידי' עלה קאי דלמה לא אשמועינן תנא פלוגתא דב"ש גם במע"ש דלדידי' אפילו בדיעבד לא יצא מפני שמכשירה וכמ"ש (אלא דאיכא למידק על זה דעדיפא הו"ל לר' יעקב לאקשויי דלמה לא פליגי ב"ש ארישא דתרומה טהורה דג"כ לפ"ז לב"ש אפי' בדיעבד לפסול מפני שמכשירה ולמה איחר קושייתו בזה על סיפא דמע"ש לבד ולא העמיד הקושיא במוקדם ארישא דתרומה כיון דלדידי' עיקר טעמא דפסיל ב"ש בדמאי אינו אלא משום דפתיכא ביה תרומה (ומע"ש) דאסור להכשירן וכמ"ש והרי עיקר איסור זה בתרומה הוא דכתיב דנפק"ל ממשמרת תרומותי (וכמ"ש רש"י בד"ה שמכשירה הנזכ') וא"כ ודאי דהו"ל לאקדומי טפי קושיא זו ארישא דתרומ' דלב"ש ליפסול אפי' בדיעבד ואף לכהן מפני שמכשירה ע"י נטילתו דמה"ט אפי' בדיעבד פוסל ב"ש לפי' הק"ע הנ"ל וכמ"ש ועוד דאכתי הא דמסיים ר' יעקב בקושיא זו להך סיפא דמעשר שני באתרוג הנ"ל גם בפ"ג דעירובין הנז' וכמ"ש ודאי דגם לפי' הק"ע הנ"ל לא א"ש כלל ובלא"ה לפי' הק"ע בסוכה הנז' דעיקר הקושיא הוא דליפלוג ב"ש גם אמעשר שני אפי' בדיעבד ומשום הכשר וכמ"ש א"כ ודאי דלא שייך כלל עיקר קושיא זו בעירובין שם אפי' בדמאי דהתם ודאי לא שייך טעמא דהכשר כלל ולהלן יתבאר בזה עוד אי"ה)

ועכ"פ הא דלא מתניא להך פלוגתא דב"ש ובית הלל בדמאי בכל המקומות הנ"ל רק באתרוג לבד ודאי דאתי שפיר בפשיטות לפי' הק"ע הנז' דעיקר טעמא דב"ש דפסלי באתרוג של דמאי אינו אלא מטעם הכשר לבד שאינו שייך כלל בשום מקום רק באתרוג לבד שנוגעו להלולב הלח מהמים וכמש"ל ולא שייך בדוכתי אחריתי כלל אך במתני' דפסחי' דל"ה גבי מצה צע"ק דלכאורה הרי ע"כ צריך ללוש את עיסת התרומה במים דאל"ה הו"ל מצה עשירה וע"ש ל"ה ל"ו וא"כ הרי מכשירה עי"ז וצ"ל דמשכח"ל התם כשכבר הוכשרו החטין קודם מירוח באחד משבעה משקין וע' תוס' סוכה ל"ה ד"ה מפני שמכשירה כו' ובביאורי הגר"א ז"ל ביו"ד סי' של"א ס"ק נ' (ויבואר במק"א אי"ה) או דמשכח"ל כשנילושה פחות פחות מכביצה דאין מקבל הכשר פחות מכביצה לכ"ע כמ"ש התו' בפסחים ל"ג ד"ה לאימת (וע' במהרש"א ז"ל דאפי' מדרבנן כו' ובשער המלך פ"ו מהל' ברכות ה"ה וצ"ע ואכמ"ל)

אבל אין להביא ראיה מזה לד' הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' חו"מ שכ' שם דיוצאין ידי חובתן במצה שנילושה במי פירות והיינו ע"כ במי רמונים ותפוחים וכי"ב דוקא וכמש"ש בפ"ה ה"ב ע"ש דביו"ש ודבש וחלב הו"ל מצה עשירה כמש"ש ומי רמונים אינם מכשירין דלא הו"ל מז' משקין כלל. וא"כ שפיר משכח"ל בפשיטות לפ"ז להך דהכהנים יוצאין י"ח מצה בתרומה כשנילושה במי פירות חוץ מז' משקין וכמ"ש דבאמה ליהא דהרי מ"מ ע"כ צ"ל דגם להרמב"ם ז"ל לא יצא י"ח כלל כשנילוש במי פירות לבד רק במי פירות עם מים דוקא וכמ"ש ה"ה והל"מ ז"ל שם דאל"ה הרי אינם באים לידי חימוץ כלל וגם אינם צריכין שימור לד' הרמב"ם עצמו בפ"ה ה"ב הנז' וע' במלחמות ה' פ"ב שם דמוק"ל ג"כ ע"י מים דוקא ע"ש (ובגליון הירושלמי דפוס זיטאמיר פ"ב דפסחים ה"ד בציון וירושלים שם כ' ע"ד המ"א בס' תע"א ס"ק ה' שלא ראה ד' הלח"מ הנ"ל ע"ש ובמחכ"ה הי' לו להביא בזה מד' הרמב"ן ז"ל הקודמין שכ"כ באורך ע"ש) וא"כ הרי המים שבהן מכשירין עכ"פ וע' ברמב"ם פט"ז מה' טומאת אוכלין ה"ד שכ' נתערבו במים כ"ש הרי הכל משקה ומכשיר (וע"ש בהשגו' הראב"ד ז"ל ואכמ"ל ובמק"א יבואר אי"ה)

ודאתאן עלה בד' הרמב"ם ז"ל בפ"ה ופ"ו מה' חו"מ הנ"ל נ"ל לבאר כאן בדרך אגב דשני השגות הראב"ד