ראשית בכורים יז

לעני וכמו בתרומה לישראל וכמש"ל ולא נקט בש"ס שם הך טעמא רק איידי דבפסחים ל"ה ובברכות מ"ז דהוצרך שם להך טעמא דאי בעי מפקיר כו' משו"ה נקט להך טעמא גם בשאר דוכתא אע"ג דלא אצטריך וכמ"ש התוס' בעירובין ל"א הנז' (אך בתוס' שבת קכ"ז כ' דכיון דמשכח טעמא דאפי' לדידי' מצי חזי אמר עכ"ל וה"ט היה י"ל שפיר גם באתרוג של דמאי דאע"ג דודאי אמרינן בי' דמידי דחזי להאי כו' מכל מקום כיון דמשכח טעמא בדמאי דאפי' לדידי' מצי חזי אמר ובהכי היה י"ל בפשיטות גם ד' הרמב"ם באתרוג של דמאי הנ"ל אולם באמת אין נראה כן מד' הרמב"ם ז"ל שהרי בשבת שם שינה ג"כ הרמב"ם ז"ל באמת מלשון הש"ס שם וכ' בפ' כ"ה מה' שבת הי"ט דהדמאי מותר לטלטל מפני שראוי לעניים עכ"ל וכמ"ש בה' עירובין הנ"ל (ומיהו בשבת שם י"ל דאולי היה לי כן הגירס' בש"ס וכמ"ש בחי' הרשב"א ז"ל שם באמת די"ג התם בגמ' בהדי' משום דחזי לעני ע"ש) וא"כ ודאי דתקשה טובא עכ"פ דלמה בה' לולב הנ"ל כ' שפיר טעמא דהפקר הנ"ל אע"ג דלכאורה לא אצטריכינן נמי התם להך טעמא כלל וכמ"ש התוס' הנ"ל]

ומדשינה הרמב"ם טעמו בה' לולב הנ"ל ממ"ש בעצמו בשני המקומות בה' שבת ובה' עירובין הנ"ל וכמ"ש נראה פשוט לכאורה דבאמת ד' הרמב"ם ז"ל כד' הר"ן ז"ל בזה דבאתרוג ס"ל ודאי דמידי דחזי ליה בעינן ומשו"ה שפיר הוצרך הרמב"ם ז"ל לפרש הטעם בדמאי שם שאפשר שיפקיר נכסיו וחזי ליה בעצמו וכמ"ש ושלא כד' התוס' הנ"ל (וממאי דסתם דבריו גבי תרומה טהורה אין הכרע כ"כ דהעתיק רק לשון המשנה ומאי דנפרש במשנה נפרש ג"כ בדבריו ז"ל בזה וכן להא דכייל לתרומה טהורה ומע"ש כהדדי שם ג"כ אין ראי' כ"כ שהרי גם במע"ש משכח"ל שלא יהי' ראוי לאוכלו וכמש"ל וע"כ דאי ס"ל כהר"ן בזה צריכין אנו לפרש דלגברי דחזי לי' קאמ' במע"ש וכן י"ל בתרומה דבכל חד לגברי דחזי ליה קאמר וא"כ גם מזה אין ראי')

ואמנם בתחילה נראה לבאר עיקר טעמא דהר"ן ז"ל בזה דלמה לא אמרינן באמת גבי אתרוג נמי הך טעמא דמיגו דחזי להאי כו' כמו בעירוב דקיי"ל כרבנן דסומכוס הנ"ל וכמ"ש (ומשום דין ממון הרי כבר כ' דמשכח"ל עכ"פ בשנפלו לו מבית אבי אמו כהן או אם נתן לו הכהן התרומה במתנה שהתרומה של ישראל וכמ"ש רש"י ז"ל וכ"ש למ"ד דטובת הנאה ממון דאף בתרומה שהפריש מפירותיו לעולם הו"ל דין ממון להישראל וכמש"ל להגיה בד' רש"י הנ"ל)

ונראה לי להביא סייעתא מד' הר"ן ז"ל הנז' לד' הגאון בעל משכנות יעקב נ"י בתשובה ס' קט"ו שהעלה שם ליישב ד' רש"י ז"ל בפסחים כ"ג [שכ' אהא דמייתי התם ממתניתין דמערבין לישראל בתרומה דתרומה מותר בהנאה להישראל ופי' רס"י ז"ל דמשו"ה מערבין לישראל בתרומה משום דאי בעי מתשיל עלי' כו' והדר מפריש עלי' כו' עכ"ל והוא תמוה לכאורה שהרי הך טעמא דאי בעי מתשיל כו' לא נצרך באמת רק לסומכוס כדא' בעירובין ל' אבל מתני' דמערבין כו' דרבנן קאמרי לה התם טעמייהו באמת משום הואיל וחזי לכהן כדאי' שם כ"ח וכ"כ התוס' באמת בפסחים שם ע"ש וכ' הגאון הנ"ל ליישב ד' רש"י הנ"ל משום דלכאורה תקשה ההם דאין ראיה דתרומה מותר בהנאה לישראל דדילמא משום דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצוה לאו להנות ניתנו וכן הקשו התוס' שם באמת ולכן כ' רש"י ז"ל ליישב זאת במ"ש לפרש שם טעמא דמערבין בתרומה משום דאי בעי מתשיל כו' וכ' שם הגאון הנ"ל וז"ל דע"כ סבר דמחלוקת רבנן וסומכוס הוא אי תחומין דאורייתא דלמ"ד תחומין דאורייתא בעינן דחזי ליה דוקא וא"כ כיון דע"כ צ"ל מדס"ל לסומכוס דבעינן דחזי ליה דוקא דע"כ סבירא ליה לסומכוס כרבי' ר"מ בהא דתחומין דאורייתא א"כ ע"כ צ"ל דס"ל עיקר עירוב בפת וא"כ ע"כ ס"ל דמערבין אף לדבר הרשות (וכמש"ל בס' ב' משמו בזה) ולמ"ד דמערבין אף לדבר הרשות ודאי דשפיר מייתי מהך דמערבין בתרומה דע"כ מותר בהנא' ואף דסומכוס פליג באמת וס"ל דאין מערבין בתרומה הרי טעמי' דידי' אינו אלא משום דס"ל דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בהשמ"ש וכדא' שם ל' וא"כ טעמי' דרבנן דפליגי עלי' אינו אלא משום דס"ל דלא גזרו כו' וא"כ שפיר כ' רש"י הטעם משום דאי בעי מיתשיל עכ"ד בזה ע"ש

והנה אף כי כל דבריו בזה תמוהין הם לענ"ד וכמו שיתבאר אי"ה מ"מ יש לנו לחזק קצת את דבריו בזה בתחלה מתוך קושית התוס' בעירובין שם ל' ד"ה לא נחשדו אהא דאמר התם אליבא דסומכוס וליפרוש עלי' ממקום אחר ומשני דלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף והקשו שם בתוס' דהרי לדבר מצוה כגון משום כבוד שבת מותר לתרום אף שלא מן המוקף ואין מערבין אלא לדבר מצוה ע"ש ולד' הגאון הנ"ל א"ש בפשיטות דלסומכוס קיימינן התם ולדידי' שפיר משני דלא נחשדו כו' דהרי סומכוס ע"כ ס"ל דמערבין אף לדבר הרשות וכמ"ש וא"ש

אמנם באמת עיקר יסודו בזה תמוה לענ"ד דהרי מצינו עוד תנאי דס"ל בהא כסומכוס דאין מערבין לישראל בתרומה ואפ"ה ס"ל דתחומין דרבנן דהרי רש"י ז"ל כתב בר"פ בכל מערבין ד' כ"ז אהא דאמר ר' יהודא דמערבין לכהן בבית הקברות מפני שיכול לחוץ כו' אלמא חזי ליה עכ"ל וכ"כ שם בתוד"ה מפני דלר"י משמע דס"ל כסומכוס מדקאמר ולאכול כו' ע"ש וכ"כ רש"י שם ל' ד"ה שמי' אהל דבין לר"י כו' כסומכוס ס"ל כו' וכ"כ שם ל"א אהא דאר"י מערבין לכהן טהור בתרומה כו' דכהן טמא בטהורה נמי לא דלא חזיא ליה ע"ש (ואין מזה סתירה על מ"ש לעיל דגם הר"ן ז"ל מודה בכהן טמא באתרוג משום דגם לדידי' חזי לכשיטהר דאין ראי' כלל מעירוב דבעינן ודאי שיהי' ראוי לו לאוכלו בהשמ"ש של אותו שבת בזמן קניית העירוב משא"כ אתרוג דרק משום לכם הוא ואם ראוי לאוכלו אחר זמן עכ"פ אפשר דלכם קרינן ביה וכד' השעה"מ ז"ל הנ"ל) ואף שהרא"ש ז"ל שם ס' ב' דחה הראי' מדר"י דמהני' דשפיר מצי סבר כרבנן והתם משום דעירובו במק"א ע"ש מ"מ מדר"י דברייתא דמערבין לכהן טהור דוקא כו' אין לדחות ד' רש"י הנ"ל ע"ש והשתא הרי לפ"ד הגאון הנ"ל שם דר' יהודא ע"כ ס"ל תחומין דרבנן מדס"ל דעיקר עירוב ברגל ע"ש (וכמש"ל בס' ב' משמו ושלא כהרא"ש ז"ל בפ"ד ס' ח' שם וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' המשנה על מתני' דנתגלגל שם ל"ה ע"ש וע' בשעה"מ פ"ה מהל' עירוב ה"ז ובכתובות כ"ח דמוק"ל למתני' דהתם כר' יהודא דאמר אין חולקין כו' ומוק"ל נמי למתני' דהתם כמ"ד תחומין דרבנן ע"ש וצ"ע ואכמ"ל] וא"כ נסתר דבריו עכ"פ בזה שהרי ר' יהודא דע"כ ס"ל דתחומין דרבנן לפי דבריו ואפ"ה ס"ל ע"כ דחזי לי' בעינן וכמ"ש וכן תקשי מדר' יוסי דס"ל נמי כסומכוס שם ל"ה כמש"ש רש"י בד"ה נדמעו בלשון ראשון שם דנדמעו חולין בתרומה והאי תנא ס"ל כסומכוס כו' והרי שס מסיק הגמ' קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן ובזה נסתר לכאורה עיקר יסודו שם בזה וצ"ע

אבל מ"מ יש לעשות סמוכין לד' הגאון בעל משכנוה יעקב הנ"ל מד' הר"ן ז"ל הנז' דיש לומר בפשיטות דהיינו טעמא באמת דס"ל גבי אתרוג של תרומה דלא אמרינן ביה הואיל וחזי להאי כו' אע"ג דבעירוב קיי"ל ודאי דאמרינן הואיל וחזי להאי כו' משום דקיי"ל תחומין דרבנן באמת. משא"כ באתרוג דשל תורה הוא ולכו"ע בעינן מידי דחזי ליה דווקא ולהכי ס"ל דדוקא הכהן יוכל לצאת בתרומה ולא הישראל ולהכי לסומכוס דודאי כרבי' ר"מ ס"ל דתחומין דאורייתא ס"ל באמת גם בעירוב דלא אמרינן בי' הואיל וחזי להאי כו' וכד' הגאון בעל משכנ"י הנ"ל והשתא יש סייעתא מד' הר"ן הנ"ל לד' הגאון הנ"ל בזה וכמ"ש

ואמנם לפ"ז תקשי באמת לשיטת רש"י והתוס' ז"ל הנ"ל אם נחזיק בסברת הגאון הנ"ל דבאורייתא לכו"ע בעינן דחזי ליה דוקא ועיקר פלוגתא דרבנן וסומכוס גבי עירוב אי בעינן דחזי ליה או לא תליא רק בפלוגתא דתחומין דאורייתא וכמ"ש וא"כ למה באתרוג של תרומה דשל תורה הוא ואפ"ה ס"ל להתוס' דאמרינן בי' הואיל וחזי להאי כו' ומהתימא על הגאון