ראשית בכורים טז

הרי ר"ח בר אבין לא בעי דין ממון כלל וכדמסיק הש"ס ורק רב אסי הוא דבעי דין ממון התם ולדידי' שפיר כ' רש"י ז"ל דיש לו טוה"נ כנ"ל די"ל דס"ל דטוה"נ ממון וכמ"ש

אך מ"מ צ"ע דלכאורה נ"ל דהא דמסיק דמ"ד דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון דהיינו דוקא כשיש לו היתר אכילה בעצמו כמו מעשר שני בירושלים שיכול לאוכלו בעצמו אף שאין לו בו דין ממון לר"מ שם אבל אם הוא אסור לאוכלו כגון אם הוא טמא דאסור במע"ש כדנפק"ל מקרא ביבמות ע"ג ע"ש) או שמתו אחיו מחמת מילה דאסור ג"כ במע"ש (כדנפ"ל שם ע"ד מג"ש ע"ש) דבעצמו אין לו בו היתר אכילה ורק משום דחזי לאחריני לד' רש"י והתוס' הנ"ל וגם אין בו דין ממון לר"מ וכן בתרומה ביד ישראל שהפריש בעצמו מפירותיו דאין לו בו בעצמו היתר אכילה וגם אין לו דין ממון למ"ד טוה"נ אינו ממון א"כ לא קרינן ביה לכם כלל דכל בכה"ג שבעצמו אין לו בו היתר אכילה אפשר דמודה ר"ח בר אבין דבעי עכ"פ דין ממון דאל"כ במאי הוי לכם וא"כ אכתי תקשה דר"ח בר אבין דהכא מדר"ח בר אבין דקידושין הנ"ל וכמ"ש ואולי י"ל דרש"י ז"ל גרס הכא כגי' הכ"מ בפ"ו מ"ה ביכורים ה"ד דגרס ר' חייא סתמא ולא ר"ח בר אבין (וע' בהגהות מהרי"ב ז"ל) וא"ש: (ואך משכ"ל דלטמא דאסור במעשר שני הו"ל כאין לו בו היתר אכילה נראה לכאורה דאינו כן דגם לד' הר"ן ז"ל דוקא בתרומה לישראל שאין היתר לאיסורו עוד לעולם (דבשאלה נמי אי אפשר לאחר שבא ליד כהן כדא' בנדרים נ"ט וע' תוס' עירובין ל' ד"ה תרומה וצ"ע) אבל אם יש היתר לאיסורו כגון כהן טמא בתרומה אפשר דגם להר"ן ז"ל נפיק ביה (ולהלן יתבאר אי"ה)

ואמנם לפ"ד הגהתי הנ"ל שכ' דגם בתרומה שהפריש מפירותיו הו"ל בו דין ממון להישראל לד' רש"י הנ"ל. צ"ל דמ"ש התוס' (והרמב"ם ז"ל בפ"ח ה"ב שם) דאין יוצא בטבל משום שמעורב בו תרומה שהוא חלק הכהן דאו משום דס"ל באמת. דטוה"נ אינו ממון וא"כ באמת בתרומה שהפריש משלו אין בו דין ממון להישראל למ"ד דטוה"נ אינו ממון ומ"ש התוס' דנפיק ביה הישראל בתרומה אפשר דרק בשקנה מכהן קאמרי (וע' ברמב"ם בפ"ז מהל' נדרים הל' י"א ובכ"מ שם) או משום דס"ל דטבל דלא חזיא השתא לשום אדם רק משום שאפשר לתקנו ודאי גרע טפי מתרומה דחזי השתא לכהן וכמ"ש התוס' בעירובין ל' ד"ה ולפרוש ע"ש ועוד יתבאר אי"ה בזה: (ומ"ש הרמב"ם ז"ל בפירושו הנז' שאם רצה להקדיש נכסיו כו' ושינה מלשון הש"ס בזה דקאמר דאי בעי מפקיר לנכסי' כו' (וכן הוא בכל המקומות הנ"ל וכ"כ ג"כ בחיבורו כנ"ל) צ"ע לכאורה (ולא ראיתי עדנה אם הרגישו המפרשים ז"ל בזה) ובאמת גם על הש"ס בכל המקומות הנ"ל יש לתמוה לכאורה לאידך גיסא דלמה לא נקט הש"ס באמת האי טעמא דאי בעי מקדיש לנכסיו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ומהך סוגיא דסוכה הנז' (וכן משבת ומערובין ומפסחים הנ"ל) היה יש להביא ראיה לכאורה מזה לד' הסוברין דמותר להפקיר בשבת ויו"ט (וע' בשער המלך כאן בפ"ח מהלכו' לולב ה"ב שהביא דעות הראשונים והאחרונים ז"ל בזה וע' במ"א ס"ס י"ג וע' עירובין ע"א אסתלוקי רשותא בשבת שפיר דמי וצ"ע) ולמ"ש לכאורה מוכרח ביותר מדלא נקט הש"ס טעמא דאי בעי מקדיש כו' וע"כ משום דביו"ט ראשון קאי ואין מקדישין ביו"ט (כדתנן בביצה ל"ו) ומוכרח דהפקר ביו"ט עכ"פ קילי מהקדש (ובברכות מ"ז אגב אחריני הנ"ל נקט לה נמי התם הכי)

ומיהו לד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל צ"ל דאף דאין מקדישין ביו"ט. מ"מ לא קפדינן אלא שיהא ראוי לאכילה באיזה זמן אע"ג דהשתא לא חזי ליה הדמאי לאכילה משום דאסור להקדיש נכסיו היום מ"מ כיון דבחול חזי ליה ע"י הקדש מקרי שפיר חזי ליה דקרא לא כתיב שיהיה ראוי לכם ביו"ט עצמו (וכמ"ש הגאון בעל שעה"מ ז"ל שם דע"כ צ"ל סברא זו לד' הריטב"א ז"ל בשיטה כ"י בשבת ק"כ ע"ש): [ונ"מ לדינא בזה דלד' הר"ן ז"ל הנז' דסבירא ליה דבאתרוג דוקא דחזי לי' בעינן ולא אמרינן בי' מיגו דחזי להאי כו' וכמ"ש וא"כ הי' נראה לכאורה דלד' הר"ן ז"ל הנז' דגם הכהן אינו יוצא באתרוג של הרומה טהורה רק אם הוא טהור אבל אם היה טמא והתרומה טהורה (כגון שלא הוכשר ולא נגע האתרוג בלולב כשהיה לח ממים) אפשר דלא יצא בו י"ח כיון דלא חזי לי' דכהן טמא בתרומה טהורה במביד"ש ומשום דחזי לטהור הרי לא ס"ל להר"ן ז"ל וכמש"ל אך למ"ש השעה"מ הנ"ל דהקרא לא הקפיד שיהי' ראוי לכם ביו"ט עצמו דוקא וכמ"ש וע' בשו"ת שיבת ציון סי' ט"ז שנסתפק שם בדין זה באתרוג שאסור משום מוקצה ביו"ט ע"ש ולא זכר שם לדברי השעה"מ הנ"ל בזה אך בסי' י"ז שם באתרוג של טבל כ' שהוא נשען בזה על השעה"מ ע"ש וכל דבריו שם צ"ע ואכמ"ל) א"כ י"ל דגם כהן טמא יוצא בו י"ח גם להר"ן ז"ל משום שעכ"פ יש זמן שגם להכהן זה עצמו יהי' האתרוג מותר באכיל' כשיטבול ויהי' לו הערב שמש אחר זמן [ומיהו בזמן הזה שאין לנו אפר פרה והכהן נטמא בטומאת מת. צ"ע אם יצא בו י"ח להר"ן ז"ל כיון דלדידי' לא יהי' היתר לאוכלו כ"ז שאין לנו אפר פרה בעו"ה] (אך בלא"ה בזה"ז ודאי דגם לד' התוס' הנ"ל גם הכהנים אין יוצאין כלל באתרוג של תרומה טהורה דגם כל הכהנים כולם טמאי מתים הם וכמ"ש המ"א סי' שפ"ו ס"ק ט' דעכשיו אין תרומה טהורה ראויה לשום אדם ע"ש)

אך צריך ליישב מאי דלא נקיט הרמב"ם ז"ל טעמא דהפקר דאמרו בש"ס ונקט טעמא דהקדש שלא נזכר בש"ס כלל : ולכאורה י"ל דלמאי דקיי"ל דהפקר בתוך שלשה ימים יכול לחזור בו כדא' בנדרים מ"ג (וע' ברמב"ם פ"ב מהל' נדרים הל' י"ז ובנ"מ שם שהביא ד' הר"ן ז"ל דתוך ג' ימים אף אם זכה בו אחר לא זכה כלום וכ"ש אם חזר וזכה בו הוא דל"ה כזוכה מן ההפקר ודלא כהרא"ש ז"ל ע"ש וע' בחו"מ סי' רע"ג ס"ק ט' ובסמ"ע שם בשם הרא"ש ז"ל דבתוך שלשה ימים אפי' קודם שחזר בו אין שם הפקר עליו וחייב במעשר ע"ש) וא"כ אי משום טעמא דהפקר הרי עדיין היום לא חל ההפקר עד ג' ימים וכמ"ש וא"כ עדיין לא חזי לי' היום דמאי ומשום הכי הוצרך הרמב"ם ז"ל לחדש בזה טעמא דהקדש וכמ"ש (ואמנם כל סוגיות הש"ס הנ"ל דנקיט טעמא דהפקר באמת יש ליישב ג"כ בזה ואכמ"ל אבל באמת כל זה ליתא דאחר דכבר כתבנו דצ"ל דס"ל להרמב"ם כד' השעה"מ הנ"ל דלא בעינן שיהי' ראוי לכם ביו"ט עצמו וכמש"נ וא"כ ה"נ בהפקר כיון דאחר ג' ימים שפיר יהי' חזי לי' לכם קרינן ביה וצ"ע (ובלא"ה אין לדקדק ע"ד הרמב"ם ז"ל מהך דערכין כ"ח דאסור לאדם להקדיש כל נכסיו (וע' ברמב"ם פ"ו מהל' ערכין ה"ב דפסק דבדיעבד חל ההקדש וע"ש בכ"מ ועכ"פ הרי יש בו איסור תורה לכתחלה) די"ל דס"ל דיכול להקדיש ולשייר לו פחות ממאתים זוז דלגבי הקדש אולי הוי שיור ומ"מ הוי עני בזה לענין דמאי וצ"ע ואכמ"ל) ובמק"א יבואר בזה אי"ה

) ויש לדקדק לכאורה בד' הרמב"ם ז"ל הנז' דלמה כתב כאן באתרוג של דמאי הטעם מפני שאם יפקיר כו' ויהי' מותר לו כו' ובפ"א מה' עירובין הט"ו כ' וז"ל אבל מערבין ומשתתפין בדמאי מפני שראוי לעניים עכ"ל והרי באמת בש"ס בכל המקומות הנ"ל אמרו רבנן בטעמא משום דאי בעי מפקר לנכסי' כו' ומ"מ לא העתיק הרמב"ם ז"ל בהל' עירובין הנ"ל לשון הש"ס בזה משום דבאמת כ' התוס' שם דהך טעמא דאי בעי מפקיר לנכסי' כו' שאמרו גבי מערבין בדמאי לא אצטריך אלא לסומכוס דסבירא לי' שם כ"ז דאין מערבין לישראל בתרומה משום דס"ל דמידי דחזי ליה בעינן אבל לרבנן דאמרי דמערבין לישראל בתרומה משום דחזי לכהן לא היה צריך באמת גבי דמאי טעמא דאי בעי מפקיר וחזי ליה כו' דבלא"ה הרי חזי לעניים וכמש"ש התוס' ולהכי שפיר כ' הרמב"ם ז"ל גבי דמאי טעמא דראוי לעניים אף שבש"ס לא אמרו כן משום דהרמב"ם ז"ל פסק שם בהי"ד כרבנן דסומכוס דכל אוכל שמותר באכילה אע"פ שאסור לזה המערב ה"ז מערב בו כו' ולכן כ' בפשיטות בדמאי הטעם שראוי לעניים ושינה מטעם הש"ס בזה וכמ"ש וא"כ הקשה טובא דלמה בהל' לולב הנ"ל העתיק שפיר טעמא דהש"ס בדמאי משום שאפשר שיפקיר נכסיו כו' והרי באמת גם באתרוג כ' התוס' דלא הוה צריך להך טעמא דאי בעי מפקיר כו' אלא משום דחזי