ראשית בכורים קמז

אמנם בעיקר הדבר שכתבנו למעלה דרי"ש ע"כ ס"ל דמגדף לאו היינו מברך את ה' (וכדמוכח להדיא מההיא דסנהדרין ס"ד שכ' לעיל) הנה מצינו סתירה מפורשת לזה בסוגיא דכריתות ג' דמוקי ר"י שם למתניתין דכריתות כרי"ש דא' הבא עה"ז והביא ז"ע ח"ש ופריך והא קתני מגדף בסיפא כו'. ומסיק אלא רישא רי"ש ובמגדף ס"ל כר"ע כלומ' דמגדף (דהיינו מברך את ה') מביא קרבן ואע"ג דלית בי' מעשה וע"כ היינו טעמא הואיל ונאמר כרת דידי' במקום קרבן (בפ' שלח) כדא' ר"ע שם בגמ' (ד' ז') אלמא דס"ל לרי"ש בהדיא דמגדף דכתי' בתורה היינו מברך את ה' כדר"ע והשתא לפי סוגיא זו דכריתות ע"כ מוכח דס"ל לרי"ש כרבי דמועדו אשני קאי. דאל"כ האי ונשא חטאו וחטאו ישא מאי עביד לי' אלא לאגמורי כרת לפ"ש וכרבי (ז) ולפ"ז ע"כ א"א לומר דרי"ש נפק"ל דפסח דו"ש ממשמעותא דמועדו וכמש"ל בחד תירוצא. דא"כ תקשה בפשיטו' נילף עומר מתו"מ ופ"ש דכתיב בהו בהדיא דד"ש. וא"א לנו ליישב כ"א ע"פ תירוץ הראשון שכתבתי לעיל דרי"ש דריש ג"ש דמועדו וה"ל פ"ש דה"ל מג"ש ואינו חו"מ בב"א וא"ש. (אלא דהשתא הדק"ל דתפשוט מיני' דד' הלמד בג"ש אינו חו"מ בב"א ולכן נראה כמ"ש התוס' ביומא נ"א דכי קרבן ה' לא הקריב במועדו לא מסתבר כלל לדרוש אותו לג"ש אליבא דשום תנא דלא דמי לאינך שנכתבו בל' ציווי תשמרו להקריב לי במועדו כו' ע"ש והשתא אע"ג דרי"ש ס"ל דבמועדו אשני קאי. מ"מ לא יליף מיני' דפ"ש דו"ש. אלא מהקישא דפ"ר ופ"ר נפק"ל בג"ש וה"ל ג' מלמדין וכמש"ל וא"ש אבל לפירש"י בפסחים (צ"ה) הנ"ל וכ"כ התוס' ביומא שם בשם הספרי דשפי' ילפינן מבמועדו דשני א"כ ע"כ צ"ל השתא דבאמת תפשוט מיני' דד' הלמד בגז"ש אינו חו"מ בב"א וכמ"ש)

(אמנם להלן בסוף דברינו יתבא' אי"ה דבלא"ה איכא פירכא דל"ל עומר מפ"ש. וא"ש דקאי' התם באיבעיא זו בתיקו בזבחי' שם) והנה לפמ"ש דס"ל השתא דד' הלמד בג"ש אינו מלמד בב"א ולהכי לא ילפינן עומר מפ"ש. וא"כ מה"ט נמי א"א למילף עומר אף מפסח א' ולפ"ז בלאו הך פירכא דפריך התם ביבמות מה לכולהו שכן ישנן לפה"ד בלא"ה ל"ל עומר מבנייהו דפסח ואינך משו' דהוה למד מן הלמד וכמ"ש : וכ"ת א"כ היכי הוה בעי למילף התם יבום מפסח ואינך ומה צריכין לפירכא דלפה"ד י"ל דסוגיא דהתם אזלי למ"ד בתר למד אזלינן וכיון דהלמד חולין הוא שפיר הוה ילפינן אי לאו פירכא דלפה"ד. משא"כ בעומ' דגם הלמד קודש הוא בלא"ה ליכא למילף מבינייהו וכמ"ש

מ"מ נראה לי דבלאו פירכא דלפה"ד איכא למילף עומר ממילה ותמיד לחודייהו דכי פרכת דמה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות ישנן כרת תמיד יוכיח מה לתמיד שכן תדיר מילה יוכיח דאע"ג דהיא נמי הדירה מ"מ אינה אלא תדיר המצוי ובזבחים (צ"א) א"ר התם דתדיר המצוי לאו תדיר הוא ושפיר י"ל דעומר דהוי בכל שנה חשוב תדיר כמו המילה דזמנין דלא משכחת לה כלל ומשו"ה לגבי יבום נמי קאמר התם. ממילה ותמיד שכן ישנן לפה"ד, ומאי קאמר ממילה ותמיד שהרי כבר פריך לה מתמיד שכן תדיר וש"מ דיש סברא לומר דמילה תוכיח על פרכת תדיר ואע"ג דמילה לגבי יבום ודאי מצוי' היא הרבה יותר מן היבום וע"ש בתוס' ד"ה ומכולהו וה"נ לגבי עומר שפיר יש לומר לכאורה דתדיר דמילה לא חשיב פירכא כל כך נגד עומר והא דתני שם בזבחי' אוציא את הפסח כו' ולא אוציא את המילה שהיא תדירה הא משני רבא התם שהיא תדירה במצות (פרש"י שנכרתו עלי' י"ג בריתות) וע"ז איכא למימר תמיד יוכיח וכמ"ש ומיהו לאידך לישנא דהתם דקאמר ואב"א מילה לגבי פסח כתדיר דמיא א"כ ה"נ הי' י"ל הך פירכא לגבי עומר ועכ"פ נראה דתליא בתרווייהו לישני דהתם (ולהלן אי"ה אבאר עוד. אם י"ל ג"כ דתליא בפלוגתא דר"י ור' שמעון במנחות (ס' ע"ב) ע"ש) אלא דכ"ז אינו אלא אי נימא דהלמד בג"ש אינו מלמד בב"א אבל אם תאמר שמלמד בב"א. וכן אם נאמר דממשמעותא דמועדו ילפינן דד"ש א"כ לכאו' שפיר נוכל לומר פסח יוכיח אפירכת תדיר (וכן לסברת המהריב"ל הנ"ל שפיר איכא למימר דפסח יוכיח אף אם נאמר דפסח גופא בג"ש דמועדו ילפינן דר"ש אי לאו פרכא דלפני הדיבור וכמש"ל)

והנה עד כה כתבנו ליישב בעזה"ש מה דאיכא לכאורה למידק אכל חד לחודא מהני תלתא דפריך עלייהו ביבמות מה לכולהו שכן ישנן לפה"ד דליכא למילף גם קצירת העומר לר' ישמעאל דדחי שבת מבינייהו משום הך פירכא וכמ"ש. דבתמיד א"ש לפי המסקנא בחגיגה ו' דרי"ש ס"ל נמי עולת תמיד הואי ובמיל' נמי ניחא משו' דליכא למילף מפריע' שאין דנין מהלכה ומפ"ש נמי ליכא למילף שאין למדין למד מן הלמד וכמ"ש: ותשלומי הדברים בזה מבואר למעלה מדף מ"ז ולהלן בעז"ה]: _________________ הגה"ה (ז) ומיהו כ"ז הוא לפי שיטת רש"י ז"ל בפסחים ובכריתות שם אבל מתוך הגירסא שלפנינו בכריתות שם בגמ' לא משמע הכי וע"ש סוף עמוד א' ברש"י ד"ה אתי לרבנן כו' ובתוס' שם (ח') (ושייך לד' ז') ד"ה אתאן לרבנן כתבו וז"ל כלומ' השיב ר"ע לרבנן כדמפרש ואזיל דלכרת גרידא לא איצטריך דבג"ש אתיא מפסח ע"כ ונראה דזה היפך מפרש"י ז"ל דלדבריהם ז"ל ע"כ א"א לומר דר"ע כרבי ס"ל דמוקי ג"ש דחטאו לאגמורי כרת לפ"ש. דא"כ מנ"ל כרת יתירא במגדף לחייב עלי' קרבן וע"כ דאו דס"ל לר"ע כר' נתן דבמועדו וחטאו ישא אראשון. ואיכא למילף כרת במגדף מפ"ר ואייתר כרת דכתי' במגדף גופא לקרבן. אי נמי דס"ל כרחב"ע דבמועדו אשני קאי אלא דהאי ונכרתה אתרווייהו קאי דאינו חייב עד שיזיד בשניהם ושפיר יליף כרת למגדף מפ"ר ופ"ש. והשתא לפי' התו' הנ"ל שפיר י"ל דגם רי"ש בכריתות הנ"ל כר"נ ס"ל וכמ"ש

ונ"ל דזה ג"כ שיטת הרמב"ם ז"ל בפ' א' מה' שגגות ה"ב דפסק שם דמגדף אינו חייב בקרבן והקשה הל"מ שם דכיון דהוא ז"ל כתב בפ"ב מה' עבוד' כוכבי' ה' ו' דמגדף דקרא היינו מברך את ה'. וא"כ היכי מזכה שטרא לבי תרי וע"ש בלח"מ שדחק הרב' בישוב קושי' זו ול"נ דהרמב"ם ז"ל מפרש כפי' התוס' הנ"ל דליכא לקיומי ד' ר"ע דמגדף חייב קרבן כ"א בשנאמר דמגדף הוא מברך את ה' וגם חטאו ישא דכתי' בפסח לא אתא לגופא דס"ל כר"נ או כרחב"ע וע"כ דלא אתא אלא לאגמורי כרת למגדף וא"כ כרת דכתי' במגדף גופא לקרבן אתא דלכרת גרידא לא איצטריך וכפי' התוס' ובהכי א"ש ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' ק"פ ה"ב כרבי נגד ר' נתן וראב"ע דהשוגג בראשון והזיד בשני חייב כרת וע"ש בהשגות ולמ"ש א"ש דכיון דהוא ז"ל פסק כחכמים דראב"ע בכריתות ז' דמגדף היינו מברך את ה' וכמ"ש הלח"מ שם ופסק נמי כחכמים דר"ע במתניתין דריש כריתות דמגדף פטור מקרבן. א"כ ע"כ צ"ל דונשא חטאו לאגמורי כרת לפ"ש הוא דאתי וכרבי וא"ש אלא שלענ"ד נראה שגם הרב הכ"מ ז"ל שם לזה נתכוון שכתב וז"ל ובפ"ק דכריתות אמרינן דחכמי' ס"ל דמגדף היינו מברך את ה' וכיון דקס' ר' כחכמי' הלכה כוותי' ואע"פ שרש"י שם משבש גירסת הספרי' ומהפך סברת חכמים לר"ע רבינו נקט כגי' הספרים עכ"ל

ונ"ל דמ"ש דחכמי' ס"ל דמגדף היינו מברך לא אתא לומר דר"ע ס"ל בהיפך דמגדף לאו היינו מברך וכן מ"ס דרש"י מהפך סברת חכמים לר"ע לאו אפלוגת' דמגדף היינו מברך קאי דא"כ הוה משמע דלגי' הרמב"ם הוא איפכא דר"ע ס"ל מגדף לאו היינו מברך [ובאמת לפ"ז הי' ניחא שפי' מה שהקשיתי מדרי"ש דסנהדרין אדרי"ש דכריתות דאדרבה לפ"ז היה רי"ש לשיטתו דס"ל בסנהדרין מגדף לאו היינו מברך ושפיר קאמ' ר' יוחנן בכריתות (ג) דבמגד' ס"ל לרי"ש כר"ע כדמוכח מההיא דסנהדרין והוה א"ש נמי דא"צ לדחוק ולפרש דהא דאמר רי"ש לר"ע וכי ג' עולמי' יש דלאו לר"ע פריך כדפירש"י. אלא די"ל לפ"ז דוודאי לר"ע לשיטתו פריך הכי דס"ל נמי דמגדף לאו היינו מברך כמ"ש] דודאי א"א לומ' כן דלר"ע מגדף לאו היינו מברך דא"כ כ"ש דהוה ליה