ראשית בכורים קמו

שבת וע"פ בשבת וע"ש ברא"ש (ולימוד זה עדנה ל"מ בספרים) שהרי לרי"ש ע"כ אף פסח גלגל הי' עפ"י הדיבור דלדידי' לא נתחייבו בפסח עד לאח' שנתחלקה הארץ וכמש"ש התוס' להדי' בקידו' ע"ש

ולכן צ"ל למ"ד דבה"ל בג"ש אינו חו"מ בהיקש דע"כ נפ"ל לר"י דפ"ש ד"ם בא' משלש אלה או שנאמ' דס"ל לרי"ש כרחב"ע בפסחי' שם דסבירא לי' דבמועדו אשני קאי ואפ"ה יליף כרת למברך בג"ש דחטאו. דלרחב"ע ונכרתה דכתי' בפסח אתרווייהו קאי וכרת דפ"ר תלה בפ"ש דדווקא אם הזיד בשניהם חייב וכדא' שם בגמ' לרחב"ע) והשתא יליף פ"ש גופא דד"ש מג"ש דתמיד. א"נ י"ל דרי"ש לא יליף בג"ש מבמועדו אלא נפק"ל ממשמעות' דבמועדו אפי' בשבת וכמ"ש התיס' בפסחי' (ס"ו)ד"ה מה מועדו דתנאי היא איכא דיליף מג"ש דמועדו ואיכא דיליף ממשמעותא ע"ש: וא"כ י"ל דרי"ש ס"ל כר"נ דבמועדו אראשון קאי ופ"ש דדחי שבת נפק"ל בהיקשא כמ"ש ועוד י"ל כתירוץ התוס' ביומא שם דכיון דכתי' ככל חקת הפסח יעשו אותו צריכים אנו ללמוד כמו כן ממנו אף דבר שלמדנו בו בגזירה שוה. שאל"כ אינך מקיים ככל חקת הפסח ע"ש בתוס'. ועכ"פ לכולהו הנך תירוצי צ"ל דלא ילפינן עומר מפ"ש משום דהוה למד מן הלמד וכמ"ש

(אלא דאכתי איכא למידק דלתירוץ קמא שכתבתי שכ' דרי"ש ס"ל דבמועדו אשני קאי ויליף בג"ש מתמיד א"כ תק' דהפשוט מיני' דדבר הלמד בג"ש אינו מלמ' בב"א ולתירוץ ב' דבמועדו אראשון קאי ודריש ממשמעותא ופ"ש נ"ל מהיקשא א"כ תיפשוט מיניה דד' הלמד בהיקש אינו מלמד בב"א ואין לומר דבאמת חד מהנך איבעיות נפשט מינה. ואפ"ה קמבע"ל הת' בתרווייהו משום דאין הכרע אי ס"ל לרי"ש כר"נ אי כרחב"ע וזיל הכא קמדחי ליה משום דס"ל כר"נ והיקש אינו מלמד בב"א וזיל הכא קמדחי ליה דס"ל כרחב"ע וג"ש אינו מלמד בב"א שהרי עכ"פ נפשט מינה בודאי דהיקש א"מ בב"א. שאם תאמר דגזירה שוה אינו מלמד בב"א א"כ ק"ו להיקש דאינו מלמד בב"א דמה ג"ש המלמדת בג"ש חברתה מדרב"ח בזבחים שם (נ') אינו מלמד בב"א היקש שאינו מלמד בג"ש אינו דין שאינו מלמד בב"א: אך לתירוץ הג' שכ' בשם התוס' א"ש דהא ודאי דאע"ג דהיקישא דפ"ש עדיפא מהיקש דעלמ' וכמ"ש התו' דאף למ"ד דבכ"מ אין למדין מג"ש הכא למדין מ"מ בהצטר' נמי ב"א להאי ג"ש והיקש' ודאי דעכ"פ גריעי מג"ש או מהיקשא לחודא כיון דעכ"פ הו"ל ג' מלמדין ולא תפשוט מיני' דהיק' או ג"ש לחודא אינו מלמד בב"א דשפיר י"ל דמלמדין והכא אינו מלמד כיון דמ"מ הו"ל ג' מלמדין אע"ג דהאי היקשא עדיפא משאר היקשא וכמ"ש): אמנם ________________ ע"ש ושוב כתב דמ"מ הקשו התוס' שפיר לשיטתם במנחות (מה) ד"ה קרבן דר"ש היינו ר"ש בן ננס] כרי"ש ס"ל דביאה לאחר ישיב' ע"ש ורש"א שם דהל' כב"נ ול"ל מפסח מדבר עכת"ד ואני תמה עליו ז"ל שהרי בקידו' (ל"ח) ס"ל לר"ש בהדיא דחדש נוהג בחו"ל ע"ש ומבואר שם (ל"ז) דמ"ד חדש נוהג בח"ל ע"כ לא ס"ל כרי"ש דביאה ומושב לאחר ירוי"ש הוא וכ"כ רש"י ז"ל שם להדיא דקסבר ר"ש מושב כ"מ שאתם יושבים משמע [ואע"ג דאר"ש התם ג' מצות נצטוו בכניסתן לארץ חדש כו' עי' ברש"י שם שפי' שבמדבר לא זרעו כו' והא דאר"ש במנחות הלכה כב"נ הרי קא' ר"ש שם בהדיא שאין הטעם כדבריו אלא מפני שהכבשים מתירין א"ע כו' ומיהו מהא דאר"ש התם שכל האמור בתו"כ לא קרב במדבר (ופי' רש"י כדא' בגמ') ושם בגמ' אמר ר"ט והקרבתם על הלחם מלמד שלא נתחייבו בכבשים קודם שנתחייבו בלחם (ופרש"י כ"ז שהיו במדבר) כו' נמצא מה שאמור בת"כ לא קרב במדבר וא"כ לכאו' נראה דגם טעמא דר"ש במתניתין דא' שלא נתחייבו אף בכבשים במדבר מפני הלחם שלא היו מביאין וע"כ דה"ט משום דביאה לאחר ישיבה משמע וכמ"ש התי' לב"ג ותקשי דר"ש אדר"ש וכמ"ש: ואולי י"ל דהתו' ס"ל בטעמא דר"ש בזה כמש"ש הרמב"ם ז"ל בפי המשניות דר"ש קבלה הי' בידו שלא הקריבו במדבר האמו' בת"כ ע"ש ובאמת קצ"ע דל"ל לפרש דזה קבלה בידו ותיפוק לי' מקרא דמייתי ר"ט בגמ': וכ"ת משום דא"כ תקשה מר"ש אדר"ש וכמ"ש שהרי הרמב"ם ז"ל עצמו מפרש התם טעמא דבן ננס דלא הקריבו לחם במדבר כמ"ש שם התוס' בשם פי' הקונ' לפי שלא הי' להם לחם במדבר זולת המן וא"כ אפשר לומר דטעמא דר"ש נמי משום הכי הוא וצ"ע ועכ"פ פירש"י תמוה שם בזה דבמתני' פי' שלא הקריבו לחם במדבר שאינן באין אלא מן הארץ. והיינו כפי' התוס' בשם ר"ת ואפ"ה פי' דטעמא דר"ש כדא' בגמ' ותקש' דר"ש אדר"ש וכמ"ש ואולם באמת נ"ל דר"ש ס"ל כריבר"י במנחות פ"ד דס"ל ג"כ התם דחדש בח"ל דאורייתא. ומושב כ"מ שאתם יושבים משמע ומה אני מקיים כי תבואו שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ ונראה דמה"ט נמי ס"ל לר"ש שלא נתחייבו בעומר ובשתי הלחם במדבר והיינו דקאמר נמי משבאו לארץ קרבו אל ואלו כלומר מיד כשבאו לארץ אף קודם ירוי"ש כיון דס"ל דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע והא דאר"ש בקדושין שם דבכניסתן לארץ אז נתחייבו בחדש ולא במדבר אצ"ל כמש"ש רש"י שלא זרעו שם רק דמקרא דכי תבואו נפק"ל הכי וכמ"ש. וכ"ה בתו"כ פ' אמור להדי' דר"ש עצמו מסיים בדבריו שכל האמור בת"כ ל"ק במדבר שנא' כי תבואו והבאתם ע"ש (ולעיל (ד' ס"ד) תמהנו מזה ע"ד הרמב"ם הנ"ל) רק דצ"ל דלר"ש בכ"מ דכת ביאה הו"ל כמו חלה דמיד שנכנסו לא"י נתחייבו ולא כדרי"ש בספרי פ' שלח (וע' מש"ל מהך דנסכי' לר"ש) וה"ק ר"ש נמי בתוס' דמנחו' פ"ו דכיון שעברו הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש הגיע י"ו בניסן נתחייבו בעומר כו' שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם ובקרב עמהן ע"ש ולעיל דף ס"ד כתבתי דבתוספת א זו יש חסרון הניכר וצ"ל שם כמ"ש במשנה הנ"ל יעוי"ש ולפ"ז כיון דבפסח כתי' ביה נמי ביאה היו פטורין במדבר לר"ש וליכא למילף לדידי' דפסח ד"ש מפסח מדבר דע"כ עפ"י הדיבור היה וכמ"ש

אלא דבאמת לפי"ז אכתי איכא למילף לר"ש דפסח דו"ש מפסח גלגל וכמש"ל בעזה"ש. (ולר"ש יש עוד ראי' דפסח גלגל הי' בשבת לפי מ"ש התוס' במנחות (ל) ד"ה מכאן דלר"ש דלא בעי למימר דהפסוק נאמר על העתיד מדקשי' לי' התם מהא דכתיב לקוח את ספר התורה. ע"כ צ"ל לדידי' דהא דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום דדרשינן יום מלאו ימי ושנותי דבע"ש כתב משה מקרא זה וע"כ צ"ל לדידי' דבע"ש מת משה באותו יום שכ' מקרא זה וכיון דז' באדר הי' בע"ש ריש ירחא דאדר בשבת ור"ח ניסן באחד שבת וע"פ בשבת וע"ש בתוס') ולר"ש ליכא למימר שעפ"י הדיבור היה שהרי בכ"מ דכתי' בי' ביאה ס"ל דמיד שעברו את הירדן נתחייבו וכמ"ש ובהכי א"ש ג"כ הא דא' בזבחים (קי"ח) מ"ט דר"ש דכתי' ויעשו בנ"י הפסח בגלגל פשיטא כו' ופירש"י פשיטא דבעו למיעבד פסח] ולמ"ד דבכ"מ שנאמר בו ביאה לאחר ירושה וישיב הוא מאי קאמר פשיטא שהרי טובא קמ"ל דאע"ג דלא נתחייבו אז עדיין מ"מ עשו פסח עפ"י הדיבור אבל לפמ"ש דס"ל לר"ש דכ"מ דכתי' ביה ביאה הוא מיד אחר שעברו את הירדן שפיר קאמ' התם אליבא דר"ש לשיטתו פשיטא דמה"ד היו צריכים לעשות אז הפסח ומאי קמ"ל קרא אלא לאו לכדר"ש שם ועי' משל"מ פ"א מה' ק"פ ה' ג' אלא דמ"מ י"ל דשפיר הקשו התוס' בפסחי' הנ"ל משום דע"כ מוכח דבמועדו לר"ש דדו"ש הוא דאתא. דאל"כ מנלן לר"ש בזבחים שם דציבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות הק"ל זמן ויליף לה מקרא דפסח גלגל ודילמא אשמועינן קרא שעשו פסח בשבת. אלא ע"כ דפסח דו"ש מבמועדו יליף ונא אשמעינן קרא דיהושע מידי אי לאו לכדר"ש שם וא"ש (וקצת יש לדקדק לפמ"ש דלר"ש היו פטורין במדבר מפסח א"כ אמאי ל"ק נמי בתוספתא דמנחות הנ"ל הגיע ט"ו בניסן נתחייבו בפסח ואולי י"ל דאע"ג דמה"ד לא נתחייבו בפסח במדב' הרי מ"מ עשו פסח במדבר עפ"י הדיבור וכן פסח מצרים ועכ"פ פסח גלגל לא היה הפסח ראשון שהקריבו ישראל משא"כ עומר ושתי הלחם דמעולם לא הקריבו עומר ושה"ל עד שבאו לארץ אליבא דר"ש וכמ"ש. (ע"כ הגה"ה ו'):