ראשית בכורים קמה

כתבו התוס' אלא ביה"כ דשפיר עבדינן תוכיח לר"ח משו' דיה"כ לא אתי מר"ח אבל גבי רגלים דאינהו נמי מר"ח קאתי ליכא למימר בהו שיהיו ליוכיח אפרכת ר"ח כיון דאינהו גופייהו מר"ח קא אתו ע"כ ע"ש. וה"נ לית לן למימר פ"ש יוכיח אפירכת תמיד כיון דפ"ש גופא מתמיד קא אתי וכמש"ל וא"ש)

ולמ"ד התם דדהל"מ בג"ש א"ח ומלמד בהיקש א"כ פ"ש גופא לא ידעינן דדחי שבת אליב' דרי"ש כמש"ש התוס' ביומא דאע"ג דהוה הימנו וד"א כיון דבהיקשא ילפינן דברי' הכתובים בפ"ר גופא ושפיר גמרינן מהיקשא נמי אף דבר הלמד בג"ש מ"מ הא תינח למ"ד (בזבחים נ"ז) הימנו וד"א לא הוי היקש אבל לר' ישמעאל גופא דאיהו ס"ל ההם הימנו וד"א הוה היקש וודאי שאין ללמוד בהיקשא דפ"ש דוחה שבת וא"ש דלר"י לשיטתו איצטריך בחו"ק דליכ' למילף מפ"ש דד"ש דלדידי' פ"ש גופא לא ידעינן דחי שבת כמ"ש אלא שהתוס' שם כתבו כן לדוחק לומר דלר' ישמעאל פ"ש לא ד"ש (ומ"ש שם דל"ל דר"י ס"ל דדבר הלמד בג"ש חו"מ בהיקש דא"כ מ"ט פליגי בה אמוראי כו' ע"ש. ואני אומ' דבלא"ה מוכח להדיא בסוגי' דתמור' כ"א דלא ניחא לי' להש"ס לאוקמא לדרי"ש כר"פ דס"ל דחו"מ בהיקש והוא משום דס"ל בתר למד אזלינן כדאמר ר"פ בזבחים שם שהרי בהמורה שם (וכן בזבחים ס' ומכות י"ט) פריך הגמ' לר' ישמעאל דיליף התם בשר הבכור מדמו ומעשר מבשרו בהיקשא: ומי ילפינן קודש מהדדי כו' הניחא למ"ד בתר למד אזלינן אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן מא"ל והיינו הפלוגתא דר"פ ומ"ז בזבחים נ' הנ"ל (ה) וא"א מאי פריך והלא בלא"ה ע"כ מוכח דרי"ש כר"פ ס"ל דאל"כ מנלן דפ"ש דו"ש וכמש"ל (ואפי' תימא דהא דס"ל לר"י דג"ש חו"מ בהיקש לאו מהא דתודה באה מן המעשר יליף לה כדר"פ אלא מסברא הוא דאית לי' הכי לר"י וא"כ שפיר מצי סבר בתר מלמד אזלינן מ"מ מאי דוחקא דהש"ס לאוקמא לר"י בהכי דהרי מסתבר לומר טפי דס"ל בתר למד אזלינן ונפק"ל דג"ש חו"מ בהיקש מהיכא דנפק"ל לר"פ) אלא ע"כ דס"ל להש"ס דר"י מצי סבר דאין ג"ש מלמד בהיקש ולא נפק"ל מתודה משום דס"ל בתר מלמד אזלינן והיינו דקאמ' התם הניחא כו' והדק"ל דאיך אפשר לומר דס"ל לר"י דהלמד בג"ש אינו מלמד בהיקש דא"כ מנ"ל דפסח שני דחי שבת. והא ודאי דגם רי"ש ס"ל דפ"ש דו"ש דאל"כ ג' מחלוקת בדבר כמ"ש התוס': ול"ל דלר"י לא נפק"ל דפ"ר דח"ש מג"ש דתמיד אלא דבפ"ר גופא מוכח מקרא בהדיא דד"ש דכתי' לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה כולה ילין וע"כ בי"ד שחל בשבת עסקינן כדמוקי לה בפסחים (נט): שהרי לרי"ש עצמו דאמר בשבת (קי"ד) דחלבי חול קריבין ביו"ט שפיר מיתוקמא הך קרא בי"ד שחל בחול וע"ש בפסחים בתו' ד"ה בי"ד בסוה"ד ואין לומר נמי דנפק"ל לרי"ש דפסח דו"ש מפסח מדבר דע"כ בשבת הי' כדאמר בשבת (פ"ז) ויהי בחודש הראשון בשנה השנית אותו יום כו' ראשון למע"ב שהרי לרי"ש דאמר בקידושין (ל"ז) דכ"מ שנאמר ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיבה א"כ בפסח דכתי' בי' ביאה ג"כ לא נתחייבו בפסח עד לאחר שנתחלקה א"י וע"כ דאותו פסח שהקריבו במדבר עפ"י הדיבור הי' לר"י וכ"כ התוס' להדיא בקדושין שם ד"ה הואיל וא"כ ליכא למילף מיני' לדורות ג"כ דפסח דו"ש דשאני התם דעפ"י הדיבור הי' אז כל עיקר עשיית הפסח דמן הדין לא הי' להם לעשות פסח כלל במדבר אף אם הי' חל בחול וה"נ אפשר דמן הדין אין פסח דו"ש אלא דבציווי המקום עשו אותה שנה בשבת ולא ילפינן מיני' [ובשני הלימודים דים הנ"ל כבר דברו בזה בס' דורש לציון ובאו"ח לפסחים ע"ש] (ו): ומה"ט __________________ בג"ש דמעיני מעיני ולא הי' לו להמהרש"א ז"ל לומר דשוב לא ילפינן מציבור בשאר מצות ליחיד ונשיא בג"ש דמצות ע"ש דמשמ' טעמא משום דה"ל למד שלישי שהרי אף למד שני אין אתה יכול ללמדו בג"ש מלמד ראשון כיון דנלמד מהיקש וכמ"ש. ובאמת שזה לכאורה צ"ע על הסוגיא גופא (דיבמות שם) דיליף ציבור בשא"מ בג"ש מציבו' בעבודת כוכבים וציבור בע"כ מהיקש דואם ע"ש וכן לפי הסוגיא (דהוריות ח) דגרס שם רק ציבור מנ"ל יליף עליון מתחתון ומשמע דאף ציבור בשאר מצות ילפינן מהיקש דיחיד וכפירש"י שם ויחיד גופא בשאר מצות ילפינן מהיקש' דתורה אחת והשתא לפי הסוגיא דיבמות הו"ל ציבור בשא"מ דבר הל' מהיקש דאינו חו"מ בג"ש ולפי הסוגיא דהוריות הו"ל דה"ל בהיקש ואינו חו"מ בהיקש וכדיליף שם בזבחי' ע"ש וגם לפי מה שחידש לנו בעל המהרש"א ז"ל דבג' מלמדין לכ"ע לא ילפינן א"כ לכאורה תקשה לרבי דיליף התם ציבור בשאר מצות מג"ש דעליה וציבור בעבודת כוכבים מג"ש דמעיני ושוב יליף יחיד נו"מ בעבודת כוכבים מהיקשא דואם נ"א. והכא תקשה שפיר דאף למ"ד דבה"ל בג"ש חו"מ בהיקש. וכן חו"מ בג"ש לכ"ע בזבחים שם מ"מ היכי מצי למילף יחיד בעבודת כוכבים מהיקשא דציבור כיון דציבור בעבודת כוכבים גופא לא ילפינן אלא מג"ש דציבור בשאר מצות. וציבור בשא"מ ילפינן מאחות אשה בג"ש דעליה א"כ הו"ל ג' מלמדין דלכ"ע אין מלמדין כמ"ש המהרש"א ומיהו בזה י"ל דס"ל לר' בתר מלמד אזלינן ואחות אשה חולין היא וע' בהוריות ח' תוד"ה ילמד ובזבחי' מ"ח תוד"ה מה להלן ובמק"א יבואר אי"ה: _______________ הגה"ה (ה)ובדרך אגב אני תמה על הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל בספרו דורש לציון דרוש י"א שפילפל שם בסוגיא דזבחי' (נ') ע"ש. ובסו"ד כתב וז"ל העולה מזה ששני דברי' אלו הכרחים הם דמאן דס"ל בתר למד אזלינן ודאי דס"ל מופנה מצד אחד משיבין ומאן דס"ל בתר מלמד אזלינן ודאי דס"ל למדין ואין משיבין וכ"א בשיטתו מוכרח כאשר הארכתי עכ"ל והנה מה שיש לדקדק בדבריו ז"ל אין כאן מקומו להאריך בזה רק ראיתי להזכיר אשר במחכ"ה נעלם ממנו סוגיא ערוכה דנדה (כ"ב) דלתרווייהו לישנא דהתם ס"ל לר' ישמעאל דמופנה מצד אחד למדין ואין משיבין ע"ש וא"כ לפ"ז ע"כ צ"ל דס"ל לר"י בתר מלמד אזלינן והרי בג' מקומות הנ"ל קאמר הש"ס בהדיא אליבא דר' ישמעאל הנ"ל הניחא למ"ד בתר למד אזלינן כו' ומזה סתירה לרוב פלפולו ע"ש אלא שראיתי לההו' בנזיר (מ"ח) שכ"ש בד"ה האי מבע"ל וז"ל תימא כיון דאמו דכה"ג מופנה ל"ל תו הפנאה דנזיר וי"ל דאליבא דר' ישמעאל קיימא דאית לי' בפ' המפלת מופנה מצד א' למדין ומשיבין והכא יש להשיב כו' ע"ש וכ"כ עוד שם בד"ה ולאחותו דלר' ישמעאל צריך להפנותו משני צדדין. דאיהו לטעמי' דס"ל למדין ומשיבין ע"כ ע"ש והשתא לד' הנוב"י ז"ל הי' י"ל בפשיטות קושי' התו' ביומא הנ"ל דר' ישמעאל לשיטתו דס"ל מופ' מצד א' משיבין כמ"ש התו' בנזיר הנ"ל וא"כ ע"כ ס"ל דבתר למד אזלינן וע"כ דס"ל כר"פ דג"ש מלמדת בהיקשא ושפיר יליף דפ"ש דו"ש מהיקשא דפ"ר כמ"ש אבל מה נעשה וד' ההוס' דנזיר הנ"ל סותרין לסוגיא ערוכה דנדה הנ"ל מהיפך להיפך דבהדיא אמרי' שם לרי"ש דס"ל במופנה מצד אחד דלמדין ואין משיבין וכמ"ש. אם לא שנאמר דגירסא אחרת הי' להם בסוגיא דנדה הנ"ל. (ומצאתי בע"ה להגאון בעל מנחת אהרן ז"ל בסנהדרין (ל"ה) שהמה עליהם ז"ל והניח בצע"ג ליישבו ע"ש). ומ"מ אף לגירסת התוס' תקשה איפכא מהא דקאמ' בתמורה שם (ושם) אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן מא"ל והלא בלא"ה ע"כ מוכח דס"ל לרי"ש כמ"ד בתר למד אזלינן וכמ"ש ולכן ד' הגאון בעל דל"צ הנ"ל נפלאים בעיני למאוד מסוגיות הנ"ל וכמ"ש בעזה"ש

ומה"ט נמי אין לומר דנפק"ל לר"י דפסח דו"ש מפסח גלגל דבשבת הי' כדתני' בסדר עולם (פי"א והביאו הרא"ש בע"פ סי' י"ג וע' בתוס' מנחות ל' ד"ה מכאן) ויהי ביום השביעי ותפול החומה ר' יוסי אמר שבת הי' וכ"ח בניסן הי' ונמצא ר"ח ניסן בא' בשבת _____________ הגה"ה (ו) ומש"ש בספר אור חדש בפסחים ס"ו) על קושיות התוס' שם ד"ה אלא א' ר"ל שהקשו לר"ש פסח דדחי טומאה מנ"ל וכ' לתרץ די"ל דר"ש נפק"ל דפסח ד"ש מפסח מדבר ואייתר במועדו אטומאה ע"ש