ראשית בכורים קמד

ובזהבב"א משום דהו"ל ג' מלמדין ע"ש (ד) (ואע"ג דהכא שפיר מצינן למילף עומר ממילה ותמיד וכ"ת מה להנך שכן ישנן לפה"ד הרי ע"ז שפיר איכא למימר פ"ש יוכיח כדמוכח מתוך ד' התוס' דשבועות שם ד"ה שכן מר"כ דאפי' יוה"כ דהוה ד' הלמד בהיקש חיצון מפנימי אפ"ה מצי יליף לרגלים בב"א ליוכיח דרגלים ילפינן מר"ח ואי פרכת מה לר"ח שכן תדיר י"ל יוה"כ יוכיח אע"ג דהוה דבר הלמד וכמ"ש ואע"ג דהיכ' דאיכא כרת ל"ל יוכיח וכמ"ש שם הרי הכא קיימינן למ"ד מועדו בראשון ואינו חייב כרת על השני ועיקר הפירכא מפסח הוה דמה לפסח שכן כרת שם ביבמות וא"כ א א"א פ"ש יוכיחהו ליכא פירכא ועוד דמוכח שם בתוס' דהיכא דא"ל במה הצד שפיר ילפינן אע"ג דחד מינייהו הוה דה"ל ע"ש בתוס' מ"מ נ"ל דזה תליא בפלוגתא שבין המהרש"א ומהריב"ל ז"ל שם בתוס' דלמ"ש המהרש"א שם לתרץ קושיות המהריב"ל שלא כתבו הי' נ"ל ליישב ג"כ דברי הבעל המאור בפ"ק ובפ"ג דפסחי' שכ' שם וז"ל ובין לר"מ ובין לר"י א"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה כדתנן שורפין בתחילת שש וכן כ' שם בסו' פ"ג אמתניתין די"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל לפני השבת דברי ר"מ וז"ל פי' ר"מ לטעמי' דאמ' ושורפין בתחילת שש משום דס"ל כר"י דאין ב"ח אלא שריפה וכיון דמיקלע י"ד בשבת דלאו בר שריפה הוא דאין ש"ח דוחה שבת ע"כ ולכאורה קשה טובא ע"ד ז"ל שהרי ר' גמליאל דאמר נמי התם בהאי לישנא תשרף מיד וכן שם י"ב אר"ג נמי שורפין בתחילת שש. וש"מ דס"ל נמי דאין ב"ח אלא שריפה ושם בפסחי' מ"ט תניא פ"א חל י"ד להיות בשבת ובא זונין ממונה של ר"ג ואמר הגיע עת לבער החמץ כו' ומסתמא על פיו של ר"ג נעשה הדבר והאיך שרפו החמץ בשבת אבל לפמש"ל ניחא דכיון דלר"ג אין איסור הבערה בשבת אלא בלאו בעלמא ובכל דוכתי קיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת וה"נ אתי עשה דתשביתו ודחי ל"ת דלא תבערו כן הי' נ"ל ליישב לכאו' ד' הבעה"מ ז"ל

אלא דבאמת ליתא שהרי אמר התם נמי ר' אליעזר בר"צ פ"א שבת אבא ביבנה כו' והלכתי א"א ובערנו את החמץ ומשמע התם שביערו את החמץ כמו שא"ל הממונה של ר"ג ואיך עשה כן גם ר"א בר"צ והרי (בכריתות כ') מוכח התם בהדיא לכולי לישנא דהתם דע"כ ס"ל לר"א בר"צ הבערה לחלק יצאת ואיך שרף את החמץ בשבת ודוחק לומר דהממונה של ר"ג אמר להם לשרוף כד' ר"ג והם לא עשו כן אלא כחכמים דר"י דס"ל דהשבתתו בכל דבר ודוחק לומר ג"כ דתרי רבי אלעזר בר"צ הוה דמהתוס' עירובין מ"א לא משמע הכי ע"ש) ועוד שהרי בשבת עשה נמי איכא דכתיב ביום השביעי תשבות ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה ואע"ג דביבמות פ"ק (ד"ו) בעי למילף התם דאין עשה דוחה ל"ת מעשה דכיבוד אב דלא דחי לאו דמחמר וכן עשה דשריפ' בת כהן דלא דחי לאו דהבערה ולא אמרי' שאני לאוי דשבת דעשה ול"ת הוא וכמ"ש הרי כבר תירצו שם התו' בד"ה נגמר מהכ' ובתו' ד"ה לא ר"י כו' ע"ש

ובדרך אגב נ"ל ליישב קו' המהרש"א ז"ל בקדושין דכ"ד ע"ב ברש"י ד"ה שהתורה זכתה לו דכתיב בהדי' וכ' המהרש"א ז"ל וז"ל ולפי"ז לא הוה אצטריך לי' להך צריכו' דעביד לעיל בשן ועין אלא דאיצט' למכתב בהדי' לאשמוע' דל"צ גט שחרור ע"כ. ולכאורה מאי קא ק"ל ז"ל שהרי בפשיטו' י"ל דאיצטריך הש"ס להך צריכו' דלעיל למ"ד הכא דבכולן צריך ג"ש או בכולן א"צ וע"כ נ"ל דהכי קא קשי' לי' שהרי הך פירכא דליהוו שו"ע כו' אינו אלא למ"ד ב"כ א"מ וכדא' בהדיא וא"כ ל"ה אצטריך להך צריכותא אלא דבפשיטות הוה לי' לשנויי דמ"ד ב"כ א"מ ס"ל דשן ועין א"צ ובשאר אברים צריך כנ"ל לפרש דבריו ז"ל ולפ"ז א"א דלדידי לא ק"מ וי"ל דקושיית הש"ס הוא לר"מ דס"ל הכא בהדיא דבכולן א"צ גט שיחרור ולקמן (ל"ה) מסיק הש"ס לר"מ דס"ל ב"כ הכ"א א"מ ע"ש. וכן ר"ע ס"ל הכא דבכולן צריך גט שחרור ובפסחי' מסיק בגמ' אליבא דר"ע דסבירא לי' שני כתובים הבכ"א א"מ וא"ש: (ע"כ הגה"ה א') [------] במועדו בשני ע"כ והנה שם צ"ג פליגי בזה ר' ור"נ ור' חב"ע דר' ור"ח ב"ע סברי דהאי במועדו אשני קאי ור"נ סבר במועדו בראשון והתו' (ביומא נ"א) כת' וז"ל מיהו לר"נ דא' במועדו אפסח ראשון קאי צ"ל דפסח שני דדחי שבת נפ"ל מככל חקת הפס' יעשו אותו כר"י דשמעתת' דנפק"ל מהתם נמי ע"כ וע"ש שהאריכו בזה הרבה ובתחלה נחפשה ונחקורה ד' ר' ישמעאל אי ס"ל כר' או כר"נ ומזה יהי' לנו נפ"מ רבה בנידון דידן אליבא דר' ישמעאל לשיטתו וכמו שאבאר בעז"ה

והנה לפי המבואר בסוגיא (דפסחים צ"ג) דפלוג' זו דר' ור"נ תליא בפלוגתא אחריתי דר"ע ורבנן (בכריתות ז') דר' סבר דהאי במועדו אשני קאי וחטאו ישא יליף כרת לפ"ש מג"ש דכתי' במקלל ונשא חטאו מה להלן כרת דכתי' את ה' הוא מגדף ונכרתה וקסבר דמגדף היינו מברך את השם כר"ע דס"ל הכי (בכריתו' שם) ור"נ סבר דהאי במועדו אראשון קאי והאי חטאו ישא מאי עביד לי' (דאלו בפסח ראשון כתיב בי' כרת בהדיא שם) קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם (וא"כ לא הוה ידעינן כרת במברך את השם אי לאו ג"ש דחטאו) וגמר האי חטאו דהתם (דכתיב במקלל) מהאי חטאו דהכא מה הכא כרת (דבפסח ראשון קאי דכתי' בי' כרת בהדיא) אף התם כרת ובסנהדרין דס"ד הניא הכרת תכרת הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב דברי ר' עקיבא אמר לי' ר' ישמעאל והלא כבר נאמר ונכרתה וכי ג' עולמים יש. אלא ונכרתה בעוה"ז הכרת בעוה"ב הכרת תכרת ד"ת כלב"א (פי' דהכרת הכרת ס"ל דבעו"כ כתי' דכתי' ברישי' דקרא כי דבר ה' בזה ותניא בחלק (דצ"ט) ר"י אומר זה העובד עבודת כוכבי' דתנא דבר"י דבר ה' זה המבזה דיבור אנכי ה' וכדתנא דבר"י בהוריות (ח') אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענום וקרא קמא דאת ה' הוא מגדף ונכרתה נמי ס"ל לר"י דבעו"כ כתי' והיינו דקא"ל ר"י לר"ע והלא כ"כ בע"כ ונכרתה ולאו לר"ע פריך הכי דר"ע מוקי לכרת דמגדף במברך את ה' ושפיר איצטריך לדידי' ונכרתה והכרת הכרת אלא ר"י טעמי' דנפשי' קאמר והלא כ"כ ונכרתה ואנא ס"ל דבע"כ כתי' והיינו דקאמר שם ולמ"ד מגדף עו"כ הוא כרת במגדף ל"ל לכדר"י א' לעוה"ז וא' לעוה"ב כ"ז מפרש"י ז"ל ע"ש)

היוצא לנו מזה דר"י ע"כ ס"ל דמגדף לאו היינו מברך את ה' והשתא י"ל דר"י כר"נ ס"ל דבמועדו אראשון קאי וחטאו ישא מבע"ל לאגמורי כרה למקלל דל"כ בי' כרת בהדיא לר"י וכמ"ש וכ"כ בשם התוס' דלמ"ד מועדו בראשון ע"כ לא נ"ל דפ"ש ד"ש אלא מהיקשא דפ"ר ופ"ר גופא דדח"ש ילפינן בג"ש (בפסחים ס"ו) מועדו מועדו מתמיד (דבתמיד כתי' בהדיא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד) וא"כ אפי' לר"פ דאמר ובזבחים ג') דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ושפיר ילפינן דפ"ש דו"ש מהיקש דפ"ר אע"ג דפ"ר גופא בג"ש יליף. וכן א"ת דדבר הלמד בהיקש חו"מ בבנין אב מ"מ ל"מ למילף עומר מב"א דמילה ותמיד ופ"ש וכמ"ש כיון דהשתא הו"ל ג' מלמדין ג"ש והיקש וב"א אע"ג דכל הרי מינייהו היינו למדין חד מאידך מכ"מ בהצטרף כולהו תלתא בהדדי לכ"ע אין מלמדין וכ"כ המהרש"א ז"ל (בתוס' כבועות ט' ד"ה כדא' ר"ח לתרץ קושיות המהריב"ל ז"ל שם) בהדיא דאף למ"ד דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש אפ"ה ל"מ למילף תו בב"א משום דהו"ל ג' מלמדין ע"ש (ד) (ואע"ג דהכא שפיר מצינן למילף עומר ממילה ותמיד וכ"ת מה להנך שכן ישנן לפה"ד הרי ע"ז שפיר איכא למימר פ"ש יוכיח כדמוכח מתוך ד' התוס' דשבועות שם ד"ה שכן מר"כ דאפי' יוה"כ דהוה ד' הלמד בהיקש חיצון מפנימי אפ"ה מצי יליף לרגלים בב"א ליוכיח דרגלים ילפינן מר"ח ואי פרכת מה לר"ח שכן תדיר י"ל יוה"כ יוכיח אע"ג דהוה דבר הלמד וכמ"ש ואע"ג דהיכ' דאיכא כרת ל"ל יוכיח וכמ"ש שם הרי הכא קיימינן למ"ד מועדו בראשון ואינו חייב כרת על השני ועיקר הפירכא מפסח הוה דמה לפסח שכן כרת שם ביבמות וא"כ א א"א פ"ש יוכיחהו ליכא פירכא ועוד דמוכח שם בתוס' דהיכא דא"ל במה הצד שפיר ילפינן אע"ג דחד מינייהו הוה דה"ל ע"ש בתוס' מ"מ נ"ל דזה תליא בפלוגתא שבין המהרש"א ומהריב"ל ז"ל שם בתוס' דלמ"ש המהרש"א שם לתרץ קושיות המהריב"ל שלא כתבו __________________ הגה"ה (ד) וע"ע במהרש"א יבמו' ט' בגמ' שנראה שכוון ג"כ שם לסברא זו שכ"ש דאע"ג דאיכא בפ' א"מ ד' הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש מ"מ ד' הלמד בהיקש מהחילה וחוזר. ומלמד בג"ש שוב א"מ בג"ש ע"ש היטב ונראה כוונתו ז"ל משו' דה"ל ג"מ ולשיטתו בשבועות (ט) וכמ"ש אלא דבאמת דבריו תמוהי' שם מאוד שהרי דבר הלמד בהיקש א"מ אף בג"ש אחת וכדאסי' ר"י להדיא בזבחי' (מט) ול"מ שם שום חולק בזה ועי' רש"י בשבועות (ט) ד"ה שעיר ושעיר שכת' דכל המלמד בכה"מ חוזר ומלמד חוץ מהלמד בהיקש שאינו חו"מ בהיקש עכ"ל ואין למדין מן הכללות אפי' במקו' כו' שהרי אף בג"ש מסקינן להדיא שאין נלמד מן ההיקש וכמ"ש וע"ש ע"א תוס' ד"ה הואיל) וכיון דציבור בעבודת כוכבים הוה דהל"מ בהיקש וכמ"ש המהרש"א א"כ אף צבור בשאר מצות לל"מ בג"ש