ראשית בכורים קמג

פליגי בפלוגתא דירושלמי וש"ס דילן במ"ק הנ"ל דלגי' שלנו דמוקי סתמא דהש"ס לכ"ע דלא כר"א אר"א וע"כ מוכח דלא ס"ל כר"א מדלא מוקי הש"ס לכ"ע כר"א וכמ"ש התוס' דהוה מצי לאוקמי בהכי אלא ע"כ ש"מ דלא ס"ל כר"א וכיון דלא ס"ל כר"א אר"א א"כ נילף לחילוק מלאכות מבחו"ק אלא דע"כ ש"מ דס"ל לשמואל דב"כ הכ"א א"מ ומש"ה לא פריך הש"ס בסנהדרין הניחא למ"ד כו' וא"ש

אבל הסוגיא דשבועות אפשר דס"ל כהירושלמי דגרס דכ"ע א"ל דר"א אר"א וא"כ שפיר מצינן למימר דב' כתובי' הבכ"א מלמדין ואפ"ה לא נפקא לן מבחו"ק מידי משום דהוה כלל בל"ת ופרט בעשה וא"ד אותו בכו"פ וכדר"א וכמ"ש רש"י בל"ק בשבת שם ומשה"ק הש"ס בשבועות גם לשמואל הניחא למ"ד כו' דשמואל ג"כ מ"ס כמ"ד ב"כ מלמדין וכמ"ש והסוגיא דקידושין ל"ז דדחיק התם לומר לתנאי דבר"י דתרווייהו ס"ל ב"כ א"מ. ע"כ אזיל בשיטת הש"ס דידן במ"ק דלא ס"ל דר"א וכמ"ש ודו"ק

ומתוך מ"ש נ"ל ליישב דברי המג"א בה' פסח סי' תמ"ב שכ' לד' הטור דס"ל דחמץ נוקשה וע"י תערובות מותר להשהותו עד אה"פ ובריש פסחי' הביאו התו' מהא דתנן התם ד' מ"ח שיאור ישרף והאוכלו פטור דנוקשה הוא ואפ"ה ישרף אלמא דאסור להשהותו וכ' המג"א דלד' הטור צ"ל דמתני' מיירי ביו"ט דלאפותה אי אפשר כיון דאסור באכילה מדרבנן והטלה לצונן נמי לא מהני כיון שהתחיל להחמיץ והלכך ישרף עכ"ד

והנה כבר תמהו עליו הרבה מן הגאונים ז"ל (עיי' בספר שער המלך ובס' או"ח ובס' מחצית השקל) דא"כ דמתניתין איירי ביו"ט ולכן א"א לאפותה הרי גם לשורפה א"א ביו"ט ומה לי אפי' ומ"ל שריפה תרווייהו א"מ נינהו ומה שתרצו הגאוני' ז"ל ה"ה בספריהם ע"ש ומתוך מש"ל נ"ל ליישב דבריו ז"ל. דהנה כ"כ בשם הריב"א בריש פסחי' דלמ"ד הבערה ללאו יצאת. אין איסור הבערה נוהג ביו"ט וז"ל הירושלמי שהביאו התוס' בביצה כ"ג מהו לאדלוקי נר של בטילה ביו"ט כו' מאן דשרי סבר הבערה ללאו יצאת והבערה שלא לצורך מותר לעשותה ביו"ט ע"כ ומכדי מאן שמעת לי' דא' שיאור ישרף ר"י הוא בס"פ א"ע ור"י הוא דס"ל בסנהדרין ס"ו ב' כתובי' הבכ"א מלמדין וא"כ לדידי' נפק"ל לחלק מבחו"ק וכמש"ל וע"כ הבערה לל"י אליבא דר"י (ג) וא"ש דברי המג"א דמתני' דשיאור ישרף מיירי ביו"ט דלאפותה א"א דאפי' א"מ היא לכ"ע ואסור ביו"ט שלא לצורך משא"כ שריפה דהיינו הבערה דא"ש מלאכה עלה אליבא דר"י ומותר להבעיר אף שלא לצורך למ"ד לל"י וכמש"ל מד' הירושלמי וא"ש

ובהכי נ"ל ג"כ מה שהקש' הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בתשובה ס' ד' אהא דתנן בריש ברכות מעשה ובאו בניו של ר"ג מבית המשתה כו' אמרו להם כו' הקטר חו"א מצותן עד שיעלה עה"ש כו' וא"כ ל"א חכמים עד חצות כו' וכ' רש"י דהקטר חלבים דתנן הכא ל"א בו חכמי' עד חצות כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה וכדתנן (במגילה ך') כל הלילה כשר לקה"ע ולה"ח ואברים ע"כ

(והנה בס' ט"א למגילה כ' דלהכי הקדים התנא שם קה"ע להקטר חו"א אע"ג דהקטר חלבים תדיר בכל לילות _________________ הגה"ה (ג) ובהכי נ"ל הא דא' בשבת מ"ט דל"ט מלאכות הם כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה שהן ארבעים וחד לאו ממנינא כדא' התם וא"כ לר"י דמוסיף את השובט ומדקדק בשב' צ"ז והשתא לדידי' הוה אבות מלאכות ארבעים ואחת וכנגד מי הם אבל לפמ"ש דר"י ס"ל הבערה לל"י ול"ה א"מ כלל וא"כ י"ל דס"ל לר"י דלעשו' מלאכתו והמלאכה היתה דים תרווייהו ממנינא הוה וא"כ הוה א"מ לר"י ארבעים כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה וא"ש אלא דק"ל קצת דהיכי אמרינן ר"י מוסיף אף השובט כו' ומשמע דקאי על ל"ט אבות כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה שהן ארבעים וחד לאו ממנינא כדא' התם וא"כ לר"י דמוסיף את השובט ומדקדק בשב' צ"ז והשתא לדידי' הוה אבות מלאכות ארבעים ואחת וכנגד מי הם אבל לפמ"ש דר"י ס"ל הבערה לל"י ול"ה א"מ כלל וא"כ י"ל דס"ל לר"י דלעשו' מלאכתו והמלאכה היתה דים תרווייהו ממנינא הוה וא"כ הוה א"מ לר"י ארבעים כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה וא"ש אלא דק"ל קצת דהיכי אמרינן ר"י מוסיף אף השובט כו' ומשמע דקאי על ל"ט אבות דמתני' והרי במתני' חשיב נמי להבערה בכלל הל"ט ובחגיגה ד' כתבו התוס' בשם הירושלמי וז"ל דלית ב"נ דא' אף אלא דהוה מודה על קדמייתא ע"כ והכא גרסי' ר"י מוסיף אף השובט כו' ומשמע דמודה בקדמייתא וצע"ק וע' (בשבת ד' ע"ה) דהתם ל"ג אף השובט אלא את השובט גרס וצ"ע: ___________________ השנה וקה"ע אינו נוהג אלא פ"א בשנה ואיפכא מבעי' לי' למתני אלא משום דהקטר חלבים לכתחיל' אינו אלא ע"ח וקה"ע אפי' לכתחילה כשר כל הלילה וכיון דיש מעלה לקצירה על הקטרה בהא מלתא דזה אפי' לכתחיל' וזה אינו אלא בדיעבד מש"ה אקדמי' עכ"ד

והנה מדבריו הוה סייעתא לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מעה"ק ה' ב' דס"ל דגם בה"ח עשו סייג ותיובתא כלפי רש"י ז"ל ונ"ל דלק"מ ואין צורך לדברי הט"א ז"ל דבמנחות ע"ב מדייק מהכא דנקצר ביום פסול דתנא לילה דומי' דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא והא דקצה"ע פסול ביום ע"כ בין ביום שלאחריו ובין ביום שלפניו וכמ"ש התוס' שם דלענין קה"ע לא שייך לחלק בין יום שלפניו ליום שלאחריו אבל הקטר חו"א אינו פסול אלא ביום שלאחריו אבל ביום שלפניו אדרבה עיקר מצותן להקטירן ביום שחיטתן והנה הא דתנא כל הלילה כשר לקה"ע מלתא אגב אורחא קמ"ל דתנא דומיא דדבר שנוהג ביום שפסול בלילה וה"נ פסול ביום ולהכי הקדים קה"ע שעיקר מצותו בלילה ופסול בין ביום שלפניו ובין ביום שלאחריו משא"כ הקטר חו"א דאדרבה עיקר מצותן ביום שחיטתן אלא דבהא מילתא מיהת דמי לקה"ע שפסול ביום שלאחריו וכשר כל הלילה ומש"ה הקדים התנא קה"ע להקטר חו"א וא"ש)

והקשה הגאון בעל ש"א ז"ל דא"כ ה"ל למיתני נמי קצירת העומר דנוהג כל הלילה וכדתנן במגילה דל"ל דס"ל לר"ג כמ"ד במנחות דנקצר ביום כשר ולפ"ז אין קה"ע מדבר הנוהג בלילה דיום ולילה שוין לקצירתו דא"א לומר כן דבריש מ"ק א' דר"ג וב"ד נמנו על שני פרקים של תוס' שביעית וביטלום ומסיק ר' אשי שם משום דס"ל הלכתא לתוספת שביעית ומאן דס"ל הלכתא ע"כ לדידי' איצטריך קרא דבחוב"ק לקה"ע דדוחה שבת וכיון דס"ל דקה"ע דו"ש ע"כ ס"ל נקצר ביום פסול דאל"ה אמאי דו"ש נקצריה מע"ש כדא' במנחות וא"כ אמאי לא חשיב ר"ג במתני' לקה"ע נמי דמצותן עד שיעלה ע"ה אלא ע"כ ע"ח אהקטר חו"א נמי קאי ומה"ט לא נקט לקה"ע משום דבדידי' לא אמרו חכמים ע"ח כלל עכ"ד הגאון בעל ש"א ז"ל

והנה הגאון מהרי"ב ז"ל בעל תוס' ראשון לציון כ' ג"כ דמתוך קושיא זו הוכיח הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ"ד מה' מעה"ק דגם הקטר חו"א לכתחילה מצותן ע"ח מדלא חשיב ג"כ לקה"ע במתניתין אלא ע"כ דלא תני הכא אלא הנך דלכתחילה מצותן ע"ח משא"כ קה"ע ע"כ

ואני אומר דלהרמב"ם לשיטתו אין הוכחה זו כלום דשפיר י"ל בפשיטות דלהכי לא חשיב ר"ג גם לקה"ע במתניתין משום דס"ל נקצר ביום כשר ואע"ג דע"כ ס"ל לר"ג דקה"ע דוחה שבת וכמ"ש הש"א הנ"ל מ"מ שפיר י"ל דס"ל לר"ג דנקצר ביום כשר שהרי הרמב"ם ז"ל עצמו פסק ג"כ בפ"ז מתו"מ ה""ו דקצה"ע דו"ש ואפ"ה כ"ש בה"ז דנקצר ביום כשר וכמ"ש אלמא דס"ל ז"ל דלא תליא זב"ז כלל וכמש"ל. ואמנם בעיקר קו' הש"א י"ל דאה"נ דס"ל לר"ג דנקצר ביום כשר ולהכי לא חשיב לקה"ע וכ"ת א"כ ע"כ ס"ל דקה"ע לא דחי שבת וקרא דבחריש ובקציר מאי עביד לי' לר"ג י"ל דס"ל לר"ג כמ"ד ב' כתובי' הבכ"א מלמדין. ואתא לדידי' בחריש ובקציר לחלק וכמש"ל דע"כ לא דרשינן בחו"ק לדרשא אחריתי אלא למ"ד ב"כ א"מ אבל למ"ד מלמדין שפיר י"ל דאתא לחלק ובזה מיושב נמי הא דגרסי' בפסחי' ל"ו אין לשין עיסה בפסח כו' ואם לש רג"א תשרף מיד וכ' רש"י ובמועד קאמ' ולא ביו"ט דהבער' של"ל היא ע"ש ולפי מ"ש א"צ לזה דשפיר י"ל דר"ג בפסח סתמא קאמ' ובי"ט נמי איירי אלא דר"ג לשיטתו דנפ"ל לחלק מבחו"ק וכמש"ל וע"כ הבער' ללאו יצאת אליבא דר"ג ומש"ה קאמר תשרף מיד דאין איסור הבערה נוהג ביו"ט למ"ד הבערה לל"י וכמש"ל וא"ש: