ראשית בכורים קמ

מקום. אלא דלדרשת הצדוקים באידך מלתא דהיחיד מתנדב ומביא תמיד וכן לחכמים דפליגי על ריב"ז בדין א' יש ליישב זאת הקושיא אלא דלריב"ז לשיטתו באותו הדין אין מקום להנצל מאותה הקושיא ולכן בא עליהם ריב"ז ממקום אחר אלא דגם אותו הראי' הי' יש לדחות אמנם אם ירצו הצדוקים לדחות אותה הראי' שוב אין מקום לעיקר הקושיא על ראי' הראשונה הנ"ל וממנ"פ אחת מאלו השתי ראיות יש לבטל בה דברי הצדוקים ואין להם מקום להמלט מהם אם לא שיודו לדברינו וזה נכלל בתשובות ריב"ז שאמר להם שוטים מנין לכם: ועתה אבאר בעז"ה

תנן התם (שביעית פ"א מ"ד) בחריש ובקציר תשבות מת"ל כו' ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה. (ופי' התוס' במ"ק ג' דר"י ס"ל דעדיפא לן לאוקמא קרא בשבת גופא דפשטא דקרא מיירי בי') ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דקצירת העומר דוחה את השבת. והנה מתוך דרשה זו יש בה כדאי לדחות שיחה בטלה של הצדוקים שאם א"א דהאי ממחרת השבת שבת ממש קאמר קרא א"כ לעולם לא משכחת לה דקצירת העומר תדחה שבת כלל שהרי לעולם יהי' קה"ע במו"ש אלא ודאי דממחרת השבת ממחרת יו"ט קאמר (וראי' זו הביא ג"כ בעל מעיין החכמה ז"ל) אלא דאיכא למידק עלה אפשר לומר דקרא להכי הוא דאתא דקצירת העומר שבת דל"ל קרא להכי א"א דהאי ממה"ש ממחרת יו"ט הוא. שהרי מצינו לפסח ומילה ותמיד דדחי שבת וניליף קה"ע מבינייהו כדהוה בעי למילף מינייהו (ביבמות ה') דעשה דיבום דוחה ל"ת שיש בה כרת והא דפריך עלה התם מה לכולהו שכן ישנן לפני הדיבור. הרי הך פירכא אינו אלא למ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי כדא' התם ואליבא דמ"ד כו' ואנן לר' ישמעאל קיימינן הכא ור"י עצמו הא ס"ל (בחגיגה ו') עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי וכדא' אביי התם ב"ש ור"א ור"י כולהו ס"ל כו' ואף דבמסקנא דחי לה התם ומסיק סמי מכאן ר"י ע"ש*) ושפיר איכא למימ' גם לר"י הפירכא דשכן ישנן לפה"ד מ"מ נראה דהך פירכא דלפה"ד בלא"ה לאו פירכא היא כלל אליבא דהילכתא וכמו שאבאר בע"ה ובתחילה א"א דהא דכייל לה למילה בהדי אינך שישנן לפני הדיבור איכא למידק עלה מהא דגרסינן להלן בפ' הערל (דף ע"א). אר"י ח"ר לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו שנאמר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע כו' ע"ש ואנן קיי"ל דגם פריעת מילה דו"ש כדתנן בפ' רא"ד עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלי' ופורעי' כו' וא"כ אכתי נילף מפריע' דדחי שבת אע"ג דלא נאמ' לפה"ד כלל אלא שלפי הנרא' מפשטא דהש"ס התם דלא ________________ הגה"ה

ואפשר דמתוך הך קו' גופ' הכריח התם לומר דר"י ס"ל עולת תמיד הואי. ואין צורך למ"ש רש"י שם לאביי פריך מ"ט מוקמת לה לר"י דלא כהלכתא כו' וזה לא קשה כ"כ דמנ"ל דהוה דלא כהלכתא דאף דב"ה לא ס"ל הכי ע"כ היינו ר"ע אליבא דב"ה אבל ר"י אליבא דב"ה באמת ס"ל דלא נחלקו כלל עם ב"ש בדבר זה וכמ"ש התוס' שם ד"ה ור"י (ומה שציינו התוס' שם ור"י ור"א כו' וכתבו וא"ל ושבקי כו' וי"ל דסבירא להו כו' ומשמע דקאי על ר"י ור"א. לכאורה על ר"א לא קשה כלל דע"כ מאי דאיתא בספרים שלפנינו שם ר' אלעזר ודאי דטס"ה וצ"ל אליעזר ביו"ד. שהרי קתני בברייתא שם קודם ר"ע. וע"כ שהוא ר"א בן הורקנוס רבי' דר"ע כדא' בסנהדרין ס"ח ואלו ר' אלעזר בן שמוע דהי' תלמידו דר"ע כדאי' בפ' הבע"י ד' ס"ב לא ה"ל לתנא לאקדומי לר"ע רבו ועכ"פ מוכח דהאי תנא ר"א בן הורקנוס הוא ובשבת ק"ל כתבו רש"י והתוס' בשם הירושלמי אהא דא' התם ר"א שמותי הוא פרש"י מתלמידי ב"ש ע"ש וכ"כ בכ"ד וא"כ לק"מ על ר' אליעזר שעומד תמיד בשיטת ב"ש. וע"כ דעיק' קושיית התוס' הוא לר"י ולפ"ז יש להגיה בתוס' ושבק ב"ה כו' דסבירא לי' כו' (ועי' תוס' יבמות כ"ח ד"ה ר"א ושם במשנה ובעדיות פ"ה מ"ה ושם מ"א וק"ט ובשבת קל"ה ר"א הקפר גרסינן ודו"ק) ולכן נ"ל דעיקר קושיית הש"ס דע"כ מוכח דס"ל לר"י עולת תמיד הואי דאל"כ ל"ל קרא דקציר' העומר דחי שבת תיתי מבינייהו דפסח ומילה ותמיד וכמש"ל וא"ל בפשיטו' דלהכי גופא אתי קרא דממילא שמעינן מהא דממחרת השבת מחרת יו"ט הוא וכמ"ש דהא ודאי שזה דוחק מאוד לומר שהתורה תכתוב באיזה מקום חד דרשה לגופא אלא דלא איצטריך כלל לגופי' רק שמזה יהי' לנו הכרח ע"י איזה קושיא בפירושא דאידך קרא טפי הל"ל שום ריבוייא בההוא קרא גופא דמפשט הכתוב יהי' הוכחה דהאי שבת יו"ט הוא וככל הנהו קראי דמייתי הגמ' שם ולא עוד אלא שבעיקר הדבר אני מסתפק אם שייך לומר כאן שהתורה כתבה קרא יתירה מה דלא איצטריך לגופא כלל אלא להוציא מלב הטועים וכל הנהו קראי דמייתי בגמ' שם י"ל בכל חד דלגופי' נמי אצטריך ע"ש ותדע דאל"כ כל הני קראי דמייתי לסתור סברת הצדוקים למאי איצטריכו כולהו משא"כ הך קרא ד דלא איצטריך לגופא כלל וכמ"ש ועוד דבלא"ה עכ"פ תקשה למאי אתי קרא דבחו"ק דלדידי' נפ"ל לסתור סברת מדרשה אחריתי בגמ' שם אמרה תורה הבא עומר בפסח כו' ע"ש

ובאמת כבר הקשה הגאון בעל מעיין החכמה ז"ל דלמה לא נפקא לן לר"י להך דרשא מבחריש ובקציר וכמ"ש ול"נ דאצטריך הך דרשא דר"י לכדרבא במנחות ס"ו דא' התם לכולהו אית לי' פירכא כו' אי מדר"א ור"י ממאי דביו"ט ראשון קאי דילמא ביו"ט אחרון דר' ישמעאל כו' ל"ל פירכא ע"ש וה"נ אי מהא דקצירת העומר דו"ש אכתי דילמא מיו"ט אחרון מונה ומשכחת לה שחל יו"ט בע"ש אבל מהא דר"י תו ליכא פירכא אלא דאכתי איכא למיד' דלא הו"ל לר"י למימר אלא מה להלן רגל אף כאן כו' ותו לא וי"ל ודו"ק וכיון דע"כ נפ"ל לר"י מדרשא אחריתי א"כ קרא דבחו"ק למאי אתא וכמ"ש ואין לומר נמי דאיצטריך קרא דקה"ע דו"ש דמהא שמעינן דנקצר שלא כמצותו פסול וכדאי' בס"פ ר"י דע"ב ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצרי' מע"ש דהא דחי לה התם משום דחביבה מצוה בשעתה אע"ג דכשר מע"ש דומיא דהקטר חלבים ואברים דכשרי' כל הלילה ודחי שבת (ושם בסוגי' דפריך ור' לאו תלמידו דר"ש הוא פרש"י ואמאי לא שמיע לי' לרבי מר"ש דס"ל כר"ע ע"כ עיי' בשבת ק"ל ארשב"ל משום ר"י הנשיא כו' ע"ש וצע"ג) וא"כ השתא נמי דכ' רחמנא בהדיא דקה"ע דו"ש אין להוכיח מזה דנקצר שלא כמצותו פסול די"ל דטעמא משום דחביבה מב"ש כדמצינו בהקטר חו"א ועיי' ברמב"ם פ"ז מה' תו"מ ה"ז שפסק שם דנקצר ביום כשר ואפ"ה כ"ש בה"ד דקצירת העומר דו"ש וע"כ דה"ט דדחי שבת משום דחביבה מב"ש כדאי' בגמ' ומה"ט אין לומר נמי איפכא דס"ל לר"י כמ"ד נקצר שלא כמצותו כשר ומש"ה איצטריך קרא לקה"ע דדחי שבת דליכא למילף מבינייהו דפסח ומילה ותמיד דשא"ה שזמנם קבוע באותו היום דווקא שהרי אברי התמיד (וחלבי הפסח וכדאי' בפסחים ס"ה ס"ח) יוכיח דג"כ אין להם זמן קבוע שכשרים כל הלילה (ואף חלבי פסח אע"ג דיו"ט הוא לר"ע משום דכעולת שבת הוה. ולר"י אף בע"פ שחל בחול דנו"נ קריבין ביו"ט. עי' שבת קי"ד ופסחי' נ"ט) ואפ"ה דו"ש משום דחביבה מב"ש וה"נ ל"ש (ועיין היטיב בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב ודו"ק) ואף דבגמ' מסיק שאין ללמוד מהקטר חו"א דשא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת ובאמת כבר הקשו על הרמב"ם ז"ל מהך סוגי' שהרי למאי דמסיק א"א למילף מהקטר חו"א כלל (עיי' בלח"מ שם ובש"ך ביו"ד סי' רס"ב) אבל כ"כ בס' מעה"ח ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דלפי מאי דקיי"ל (בשבת קל"ג ובכ"ד) כר"ל דכ"מ שאתה