ראשית בכורים קלז

כתיקונה בנתינה לכהן ג"כ לפי שאז קודם הפסח התחילו ישראל לקיים מצוה זו מיד בכניסתם לארץ אז שהיה בעשור לחודש הראשון כדכתיב ביהושע ד' והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש כו' ומצות חלה הי' משונה מכל מצות התלויות בארץ שמיד שנכנסו לה נתחייבו וע' רש"י קידושין מ' גבי גדול לימוד שקדם לחלה מ' שנה כו' ופירש"י משום דבחלה כתי' בבואכם ואי' בספרי משונה ביאה זו כו' ללמדך שנתחייבו אז מיד בכניסתם משא"כ בתרומות ומעשרות כו' וע"ש ובכתובות כ"ה וברש"י שם ובתוספתא פ"ו דמנחות גרסי' אמר ר' שמעון הלכה כד' ב"נ אבל אין הטעם כדבריו נמצא א"א כיון שעברו ישראל הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש כו' (ונ"ל דחסרון הניכר יש בתוספתא זו ובין תיבת כדבריו ובין תיבת נמצא צ"ל שכל האמור כו' וכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר משבאו לארץ כו' וכמו שהוא במשנה דמנחות מ"ה בד' ר"ש בזה (אך גם במשנה שם יש חסרון הניכר בזה ואחר תיבות קרבו אלו ואלו צ"ל שנא' כי תבואו והבאתם וכמו שהיא בתורת כהנים בפ' אמור בד' ר"ש עצמו בזה ומש"ש בתוד"ה קרבו ובפי' המשנה להרמב"ם בד' ר"ש בזה צע"ג) וע"ז אמר נמצא כו' הגיע ט"ז בניסן נתחייבו בעומר כו' וכלומר דבמדבר לא נתחייבו עדיין וע"ש במפרש בזה) והא דא"ר שמעון הכא דאחר שעברו הירדן נתחייבו אז בערלה ובחדש צ"ע לכאורה מהא דס"ל לר' שמעון עצמו בקידושין ל"ח דחדש וערלה נוהגין מן התורה גם בחוץ לארץ ע"ש אבל באמת הרי להדיא קאמר ר"ש גם בקידושין שם דבמצות אלו נצטוו רק בכניסתן לארץ אע"פ שנוהגין באמת גם בחו"ל לדידי' והיינו משום דבמדבר לא זרעו ולא קצרו כמש"ש רש"י וע"כ לא היו נוהגין במדבר עדיין (ומד' ר"ש הללו ראיה דחדש אינו נוהג רק בשל ישראל וע' משכנ"י ס' ס"ד)

ונ"ל דמה"ט א' בירו' דתענית פ"ד ה"ה דכשחזרו המרגלים אתון ואשכחינון לישראל דהוו עסיקין בהל' חלה כו' א"ל לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקים בהלכות חלה כו' והק"ע ז"ל כ' שם דגמר' גמור דהוו עסקי אז בהלכות הללו ע"ש ולי נראה בזה דמסמוכין קדריש מדסמיך פרשת חלה לפרשת מרגלים בפ' שלח והיינו משום שהיו סבורים אז ליכנס מיד לארץ (וכמ"ש רש"י בפ' בהעלותך בפסוק דרך שלשת ימים מהספרי שהיה הקב"ה חפץ אז להכניסם לארץ מיד לולא שקלקלו במתאוננים ובמרגלים) ולכן היו עסוקין אז בפרשת חלה שהיא מצוה הראשונה ההלויה בביאתם מיד לארץ כמ"ש ואף לאחר שקלקלו במרגלים רצה הקב"ה להבטיחם ולבשרם שיכנסו בניהם לארץ ולכן צוה להם אז מיד על מצות חלה שהיא מצוה הראשונה שיתחייבו מיד בכניסתם וכמ"ש (וכמש"ש רש"י אקרא דכי תבואו דכתיב בפ' נסכים ע"ש ובהגהות מיי' סוף הל' חלה ע"ש) ומה שהפסיק ביניהם בפ' נסכים אפשר שהוא משום דבפ' נסכים כם כתיב בקרא כי תבואו ובחלה דסמיך ליה שינה הכתוב שם וכתיב בבואכם ומזה הוא עיקר הלימוד לחלה באמת דמדשני רחמנא גבי חלה בהך לישנא ממאי דכתיב למעלה בפ' נסכים לאשמועינן בזה באמת דבחלה יתחייבו מיד בבואם לארץ וכמ"ש משא"כ בנסכים למ"ד לא קרבו נסכים במדבר שלא בא הכתוב לדידי' אלא לחייבם בנסכים לאחר כיבוש וחילוק וכדא' בזבחים קי"א לר' ישמעאל ע"ש ור' ישמעאל לטעמי' דאיהו גופי' הוא דאמר בספרי שם גבי חלה דמשונה ביאה זו כו' ע"ש והיינו דסמיך ג"כ פ' נסכי' לפ' מרגלים משום דנסכים בקרבן יחיד ג"כ לא נתחייבו במדבר בזה בישרם שיכנסו לא"י וע"ש בפסיקתא דר' טובי' בזה ולמ"ד דקרבו נסכים במדבר דלדידי' הקרא דכי תבואו לארץ מושבותיכם דפ' נסכים לא אתי אלא להטעינן נסכי' בבמה קטנ' הנוהג בכל מושבות כדא' ר"ע בזבחי' ור"ש בספרי שם והיינו בי"ד שנה שכיבשו וחילקו דאז הותרו הבמות כשבאו לגלגל כדא' בזבחים קי"ב י"ל לפ"ז דאתי ללמד על פ' חלה דסמיך ליה דקאי ג"כ על הזמן ההוא שכיבשו וחילקו דהיינו מיד בכניסתן לארץ וכמ"ש (דלר"ע הנז' ע"כ ליכא למילף מדשני קרא בזה רק די"ל דמסמוכים קדריש בחלה הכי וא"ש וע' בקידושין נ"ז) ונ"ל דבזה א"ש ג"כ מ"ש בשבת נ"ב אקרא דוהפקדתי כו' בהלה א"ת בהלה אלא בחלה דלפי שהיא פקודה הראשונה דבקראי דהתוכחה שם דריש שבתחלה הפקיד עליהם עון ועונש חלה לפי שהיא מצוה הראשונה שנצטוו עליה מיד בכניסתם לארץ ובסוף כל התוכחות חזר והזכיר עון שמיטין ויובלות כדכתי' התם אז תרצה הארץ את שבתותי' כו' אשר לא שבתה כו' והוא שבא הכתוב לעונשם שם על עון בטול כל המצות התלויות בארץ והיינו מביטול מצוה הראשונה שנתחייבו עליה מיד בכניסתם לארץ והיא מצות חלה כמ"ש עד מצוה האחרונה שהיא מצות שמיטין ויובלות כדא' בקידושין מ' דלאחר כ"א וס"ד שנים שנכנסו לארץ נתחייבו בשמיטה וביובל ע"ש וי"ל דלכן תיקנו רבנן מצות חלה בכ"ז ובכ"מ בחו"ל וכן שמיטת כספים בשביעית בזה"ז לעשות זכר עכ"פ למצוה הראשונה שתלויה בארץ כמ"ש ולהאחרונה התלויה בזמן שכל יושביה עלי' כמ"ש הרמב"ם פ"י מה' שמיט' הל' ח"ט (וחלה נמי דמי קצת לחובת הגוף וע' קידושין ל"ו תוד"ה כל) ועכ"פ י"ל דלכן נהגו גם לדורות קודם הפסח לקיים אז מצות חלה כתיקונה בנתינה לכהן ג"כ באותו הפרק ממש שהתחילו לנהג אז מצוה זו עצמה וכמ"ש: וכעין זה אית' בירושלמי ריש שקלים תרומת הלשכה כתחלתה ע"ש וע"כ נ"ל לבאר כאן כעת בעז"ה כל דעות הראשונים ז"ל בדין אכילת חלה לכהן בחוץ לארץ בזה"ז דלפי שלענ"ד נראה שיש באמת בזה שלשה שיטות להראשונים ז"ל בפירוש המשנה דחלה פ"ד מ"ח ובישוב הסוגיא דבכורות כ"ז דנראה לכאורה כסותרת להמשנה דחלה הנ"ל (והאחרונים ז"ל לא דקדקו כ"כ בזה וע' יו"ד ר"ס שכ"ב) ע"כ נ"ל לבאר היטיב כל שיטו' הללו בעז"ה

והנה שיטה הא' הוא שיטת הרמב"ם ז"ל דמתניתין דחלה פ"ד הנז' דקתני ואסורה לזבים כו' ור"ל עד שיטבול וכדא' ת"ק וטבול יום אוכלה ורי"א א"צ טבילה ועד כאן ל"פ אלא בטב"י דבעל קרי דת"ק מדמי לי' לטומאה היוצא מגופו דבעי טבילה ור"י מדמי לי' לטומאת מגע כיון דאינו אלא ראשון לטומאה אבל בטומאת מגע דעלמא לכו"ע לא בעי טבילה כדמסקינן בבכורות כ"ז ובטומאת זב ואילך דהו"ל אה"ט ע"י טומאה היוצא מגופו גם ר"י מודה דצריך טבילה וכמפורש שם בירושלמי דחלה חומר הוא כו' והובא בר"ש שם (ומש"ש בר"ש אבל ר"י ורבנן הטמא שרץ כו' טס"ה וצ"ל או דר"י ורבנן בטב"י דטמא שרץ כו' ולפ"ז אתיא סוגיא דבכורות כר"י אבל קשה דא"כ ליתני בסיפא גם בע"ק בהדי זבין כו' כצ"ל בר"ש שם וע' תוס' חולין ק"ד ד"ה חלת ובכורות כ"ז ד"ה וכי ובהגהות הנו"ב ז"ל] ומפרש נה הרמב"ם דאחלת האור קאי הך מתני' דטב"י אוכלה וכמש"ש בפי' המשנה דקאי על אותה שאין לה שיעור ע"ש והיינו טעמא דצריך שתי חלות לפי שחלת האור אסורה למי שטומאה יוצא מגופו וא"כ משכח"ל ב' חלות כשאין שם כהן קטן רק גדול שלא טבל דאז צריך להפריש שתי חלות האחת לאור שהיא אסורה לגדול שלא טבל והשנית לכהן והיא מותרת אף לגדול שלא טבל ולכל מי שטומאה יוצא עליו מגופו ג"כ והיינו הא דאמר רבינא בבכורות שם דאי ליכא קטן דאז לחלה הראשונה דאסורה למי שטומאה יוצא מגופו שקלה לה כו' ושדיא בתנורא והדר מפרשה חנה אחריתי כי היכי דלא תשתכח תורת חלה הנאכלת ואכל לה גדול כלומר דחלה השני' מותרת אף למי שטומאה יוצא מגופו דהיינו גדול שלא טבל וזה שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' ביכורים ה"ח דהחלה השני' מותרת לזבים כו' ואצ"ל לשאר טמאים עכ"ל וע"כ ר"ל אף בלא טבילה כלל מדכללינהו לזבים ושאר טמאים דהיינו טמאי מגע בהדדי דודאי אינהו לא בעי לעולם טבילה כלל אפי' בחלה הראשונה כמש"ש בה' י' וה"נ בחלה השני' עכ"פ דאפי' זבים ג"כ לא בעי טבילה ונפק"ל מהא דרבינא בבכורות כ"ז הנז' ולא קשה כלל לדידי' ממתני' דחלה הנ"ל דקתני ואסורה לזבים דההיא בחלה הראשונה קמיירי והיינו הך שכ' הרמב"ם שם בה' י' וד' הכ"מ ז"ל שם שרוצה ליישב