ראשית בכורים קלו

חוצצין כו' ומשמע דאף נגד הנקבים ג"כ טהור ברישא אע"ג דבסיפ' כשהסריגין הללו נתונין באויר מטמאינן להנוגע נגד הנקבי' עכ"פ משו"ה קאמר מפני שהטומאה יורדה כו' כלומר דברישא דאיירי שיש אוהל למעלה נגד הנקבים אז הטומאה חוזרת ויורדת לבית באיזו דרך שנכנסה ור"ל דאף דהטומאה עולה למעלה אף דרך נקב פחות מטפח כשהטומאה נגד הנקב כדתני סיפא מ"מ כשיש אוהל כנגד הנקבים הטומאה חוזרת ויורדת למטה בדרך שנכנסה למעלה דרך נקבים אלו לפי שהאוהל שלמעלה מהם כאלו הוא דוחק את הטומאה לחזור למטה בדרך הנקבים שנכנסה שם בתחילה למעלה וכאלו סותם את כל הנקבים הללו בפני הטומאה וכמש"ל והוא כד' המהר"ם ז"ל הנז' (ומש"ש הר"ש על גי' התוס' שם חוצצין הבית והעליה עד שתעבור הטומאה כו' וכ' דיש ליישבו לפי גי' דידן ע"ש אולי ר"ל דהאי עד שתעבור כו' הוא כמו בעד (וכמו ובעד כוכבים יחתום באיוב ט') ור"ל שחוצצין בעד הטומאה שעוברת לצד שני שלא תעבור וא"ש)

ועכ"פ ע"ד הרא"ש ז"ל תקשי טובא לכאורה מהך סוגיא דחולין הנ"ל דכיון דקתני להדיא דהסריגין חוצצין שלא תעבור הטומאה לעליה אף דרך הנקבים ומטעמא דמפרש בתו' דהקורות שלמעלה כאלו יורדות וסותמות את הנקבים שבסריגין וכמ"ש ומשו"ה ודאי דמטהרינן אף בשהטומאה נגד הנקבים ודומיא דסיפא וכמש"ל ואיך כתב הרא"ש ז"ל בפשיטות דהטומאה עולה לעליה דרך נקב שאין בו פ"ט כשהטומאה נגד הנקב וכמש"ל ואף דנראה לכאורה דהרא"ש ז"ל בעצמו הרגיש באמת בזה וכ' ליישב בפירושו בפ"ח מ"ד הנז' דהך רישא איירי כשאין הטומאה נגד הנקב ע"ש אבל באמת ודאי דאין מקום כלל לפרש כן דמלבד שנראה באמת דזהו עיקר חידושא דאשמועינן ר"י הכא דיש חילוק בזה בין כשפרסן באויר ובין כשפרסן בין בית לעליה וכולהו ודאי דבחד גוונא איירי ע"כ כשהטומאה נגד הנקבים וכמש"ל עוד מהך טעמא דהתו' הנז' דמפרש מפני שהטומאה יורדה כו' ומטעמא דרואין את הקורות כאלו יורדות כו' דנראה להדיא מכ"ז כשיטת המהר"ם ז"ל הנז' בפשיטות וכמ"ש בעז"ה (ונראה דלכן נטה הר"ש ז"ל מפירושי הנ"ל בהתו' דקתני שהטומאה יורדה כו' וכמש"ל משום דהר"ש ז"ל ג"כ בשיטת הרא"ש ז"ל הוא עומד בזה וכמש"ל וע"כ הוכרח לנטות מפירושי הנ"ל אבל באמת דבריו ז"ל תמוהין בזה וכמש"ל)

והא ודאי דאין מקום לחלק כלל לד' הרא"ש ז"ל בין היכא שהטומאה מונח רק תחת הנקב להיכא שמונח גם תחת הסתום כגוונא דהך ברייתא דמיירי ע"כ כשמונח גם נגד הסתום שבהסריגין דומיא דסיפא הנ"ל דלעולם ודאי דהעליה עכ"פ טמאה לד' הרא"ש ז"ל בזה (והא דמטהר ר' יהודא בפ"י מ"ג שם כנגד הטומאה כשמקצת הטומאה נגד הארובה ומקצתה בבית ואף שיש בטומאה שיעור ליחלק מדפליג עם ר"י בהא ע"ש ואפ"ה בשהטומאה מונח נגד ארובה לבד ודאי דמודה ר' יהודה דאם הטומאה קדמה דהנוגע נגד הטומאה עכ"פ טמא כדתנן במ"ב התם לכו"ע התם ה"ט משום דבחצי זית לבד איירי ר' יהודא במאי דמטהר כנגד הטומאה ורק שבבית מונח זית ומחצה ובהא דוקא הוא דפליג על ר"י כמש"ש הרא"ש ז"ל ע"ש) וכן ודאי דאין חילוק בזה להרא"ש בין אם היה ארובה גם בעלי' רק שסתמה בדבר שאינו מק"ט ובגוונא דהך משנה הנ"ל ובין אם לא היה ארובה בעליה כלל שהרי באמת הביא הרא"ש ז"ל בה' טומאה הנ"ל דין זה לענין אוהל תקרת העליה שכנגד הארובה שבבית (וכ"ה בטושו"ע הנז') והיינו משום דבאמת אין חילוק בדין זה בין להרא"ש ובין למהר"ם ז"ל בין סתם את הארובה שבעליה בדבר שאינו מק"ט ובין היכא שאין ארובה כלל בעליה וכמש"ל דלהמהר"ם בתרווייהו העליה טהורה ולהרא"ש בתרווייהו הבית טהור וכמ"ש ורק בדבר המק"ט נראה דמודה הרא"ש ז"ל דגם הבית טמא וכ"כ גאון תורתו נ"י בפשיטות ואכמ"ל)

והנה אף כי יש מקום ליישב ד' הרא"ש ז"ל בדוחק ע"ד הגאון בעל ח"ס ז"ל שם שהעלה עפ"ד הריטב"א ז"ל בספ"ק דסוכה שכתב דבפחות משיעור ראש אמרינן לבוד אף באמצע ע"ש ועפ"ז דחק שם בח"ס דה"ט דרישא דברייתא דחולין הנז' משום דמיירי בנקבים פחות משיעור הנ"ל דאמרינן לבוד משא"כ בסיפא משום דאין לבוד בכלים ועוד כ' לחלק בזה משום ביטול ע"ש וכל דבריו תמוהין שם מאוד (ולא הזכיר ג"כ לד' רש"י הנ"ל) ואכמ"ל רק שהיה מקום לחלק בזה באמת עפ"ד הר"ש ז"ל בפ"ח שם מ"ב דבנקבים שיכולין לקבל מעזיבה בינונית כסתום דמי וכחכמים דהתם ע"ש וכן יש לחלק לכאורה גם בסוכה בזה וצ"ע (והרבה יש להאריך בזה ע"פ ד' הר"ש ז"ל בסוף דבריו שם ובדר"י בתוס' הנ"ל דמחלק ג"כ בזה ויש ט"ס שם בד"ר יהודה שם וע"ש בהגר"א ז"ל ואכמ"ל): ואולם לעיקר הדין בזה נראה ודאי דיש להחמיר מספיקא בהך דינא שלא יכנס הכהן לא לעליה ולא לבית כלל דשמא העיקר להלכה כד' המהר"ם ז"ל בזה וכמ"ש בעז"ה

ומה שיש לנו להאריך עוד ע"ד הט"ז ז"ל בזה שם ס' שע"א סק"ד דנראה דהוא ז"ל מפרש להך דינא דהרא"ש כשאין שם אוהל כלל נגד הארובה בעליה למעלה והוא צע"ג באמת (וכבר הרגיש קצת בזה בשו"ת ח"ס שם ובשו"ת ארבעה טורי אבן ס' י"ג ע"ש אבל דבריו ז"ל תמוהין שם ג"כ בזה ואכמ"ל וגם ע"ד הגאון בעל שושנים לדוד ז"ל בפ"ב מ"ב שם (דלמש"ל י"ל בפשיטות דנקב כזה כההיא דהתם ודאי יכול לקבל מעזיבה בינונית ובכה"ג מודה הרא"ש כמ"ש וצ"ע) ועוד במש"ש בפ"ח מ"ד באורך שכל דבריו שם במחכ"ת הם כשגגה כו' בזה (דהדבר פשוט דד' מהר"מ ז"ל הנ"ל הוא דוקא בשיש אוהל כנגדו או דבר שאינו מק"ט וכמש"ל ודלא כהשל"ד שם בזה ע"ש) וכ"ז יבואר במק"א עד כאן נדפס בס' העמק שאלה הנ"ל ומה שהשיב על דברי בזה כבוד הגאון המחבר ספר הנ"ל יצ"ו וגם מה שנ"ל להוסיף עוד על דברי הנ"ל בזה יתבאר הכל בקו"א אי"ה: סימן ו

הן ראוי לברר בעז"ה, בדין חלה בחוץ לארץ הנאכלת לכהן שנטהר מטומאה היוצא עליו מגופו, אם יש לחלק בזה בין חלה הראשונה לשניה במקום שמפרישין שתי חלות לאור ולכהן, ובאיזה מקום צריך להפריש שתי חלות, ולבאר ג"כ כל שיטות הראשונים ז"ל בדינים אלו, ובדרך אגב יתבאר ג"כ לד' האומר, דצריך הערב שמש ג"כ לחלת חו"ל אם מותרת היולדת (אשת כהן) שטבלה בתוך מלאת לאכול חלת חו"ל קודם ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה, וכל זה יתבאר בתשובתי להלן אי"ה (אשר כבר נדפס בשמי בס' מקור ברוך (ד' מ"ג) והועתק כאן בלי שינוי ובקו"א יתבאר עוד אי"ה: בעז"ה יום ה' ר"ח ניסן תורה לפ"ק יראת ה' לפ"ג

הנה יען כי נהגו בפסח ליתן החלה מהמצות לכהן שטבל לטומאה היוצא מגופו (ואחר הערב שמש ג"כ וכמ"ש בהג"ה סי' שכ"ב ס"ק ה' וע"ש בביאורי הגר"א ז"ל ס"ק י' וצ"ע לפ"ז ביולדת אשת כהן שטבלה בתוך מלאת דהו"ל כטבולת יום ארוך לתרומה דנראה דה"ה לחלת חו"ל ואולי לא חמיר מפסח הבא בטומאה וע' כריתות י' וכן בכהן שלא מל וע' חגיגה ד' תוד"ה דמרבה וצ"ע) (וע' במג"א ס' תנ"ז סק"ט מש"ש בשם הש"ך ז"ל ביו"ד ס' שכ"ב שכ' דצריך טעם למה נהגו כן רק בפסח אף שאין נוהגין בכל ימות השנה והמנ"א ז"ל כ' דמפני שבפסח החלות מרובות ואם לא יאכילנו לא יחזיקו אותו לכהן ע"ש ולי הי' נראה דאולי רצו לקיים אז מצוה הזאת