ראשית בכורים קלה

ולעיקר שיטת מהר"מ ז"ל הנ"ל גם מן הגמרא והתוספתא להדיא הנ"ל בעז"ה) ואחר שטעם זה מפורש באמת בתוספתא הנ"ל וכמ"ש א"כ צריך לדחוק ולכוון ולהעמיד טעם הזה גם בפירש"י ז"ל דחולין הנ"ל דמ"ש בלשונו ז"ל שם דכל שפרוסין בין בית לעליה נעשו כתקרה כו' דר"ל דע"י התקרה שלמעלה מהם בעליה נעשו אף הן כתקרה ממש וכאלו אין בהם נקבים כלל משום דרואין את התקרה שלמעלה מהן כאלו יורד וסותם וכמש"ל וע"כ צריך לדחוק ולפרש בד' רש"י ז"ל כן שלא יסתור טעם התוס' הנ"ל לד' רש"י ז"ל בזה וכמ"ש (אך מ"ש רש"י ובטלו צע"ק

ועכ"פ קושית הגאון בעל ח"ס ז"ל הנ"ל מיושב בפשיטות בד' התוס' הנ"ל וכמ"ש וגם נפשטו כל הנך ספיקי הנ"ל דע"כ דלא שנא בין נתן למעלה דבר שאינו מק"ט או שלא היה שם ארובה כלל למעלה רק שהיה תקרת העליה סתומה לגמרי דעכ"פ כל אוהל הרי הוא חוצץ בפני הטומאה שלא תעלה עד לרקיע ושוב אין הטומאה רצוצה למעלה ואינה עולה עוד דרך חור הפחות מטפח ומשא"כ בנתן בארובה שבעליה דבר המק"ט דאין חוצץ בפני הטומאה והו"ל כמו אויר וכאלו הטומאה רצוצה ומאהיל ג"כ ומשו"ה גם כל העליה טמאה וכמש"ל) וכן בכה"ג כל שאין הטומאה יכולה לעלות למעלה דרך חור הפחות מטפח (כשיש אוהל כנגדו או דבר שאינו מק"ט וכמ"ש) לא שנא למעלה שלא כנגד הנקב ולא שנא כנגד הנקב לעולם אין הטומאה עולה למעלה בכה"ג ואף כנגד הנקב טהור וכמ"ש וכן דל"ש בזה בין אם היה הטומאה נגד הנקב לבד או שהיה הטומאה גם תחת הסתום שבסריגין או נגד הארובה ובבית ג"כ דבין כך וכך טהור למעלה כשיש אוהל או דבר שאינו מק"ט נגד הנקב וכמ"ש בטעמא דברייתא דחולין הנ"ל וכמ"ש בעז"ה

ואמנם כ"ז ניחא בפשיטות לשיטת מהר"ם ז"ל הנ"ל אך לשיטת הרא"ש ז"ל בזה ודעמי' (כי לענ"ד גם מד' ר' שמשון ז"ל נראה דס"ל בפשיטות כד' הרא"ש ז"ל בזה והוא ממ"ש בפי' למ"ה הנ"ל ליישב ג"כ דמשו"ה לא קתני התם ממנו ולמטה טמא כדתנן במ"ד הנ"ל משום דבסיפא דמ"ה קתני בין מלמעלה כו' וכבר כ' במ"ד שם דפי' בין מלמעלה כו' ר"ל שנתן בשניהם למעלה ולמטה וא"כ הוי משמע הכא שממנו ולמטה טמא מן הסתימה שבהארובה העליונה עד למטה וגם העליה טמאה ובאמת אינו כן דכיון שנתן למטה (בארובה שבבית גם כן הדבר שאינו מקבל טומאה) אם כן עליה טהורה עכ"ל הר"ש ז"ל שם וכיון דמדייק הר"ש ז"ל בלשונו בזה וכתב דכיון שנתן למטה אז עליה טהורה משום דהדבר שאינו מקבל טומאה שנתן למטה חוצץ בפני הטומאה משמע דאם לא היה נותן למטה רק למעלה לבד היה הטומאה עולה גם למעלה בעליה על ידי הסתימה שנתן בארובה העליונה ודלא כמהר"ם ז"ל ואין העליונה טהורה להר"ש ז"ל רק כשנתן גם למטה דאז חוצץ כמ"ש וגם מדיוקא דמתניתין הכי משמע לפי' הר"ש ז"ל הנ"ל דמפרש להאי בין מלמעלה ובין מלמטה דר"ל ע"כ שנתן בשניהם גם למעלה וגם למטה וכפי' הרא"ש ז"ל הנ"ל וכמ"ש ומשמע להדיא דדוקא כשנתן גם למטה אז אין טמא אלא תחתון אבל אם לא נתן למטה ג"כ רק למעלה לבד אז היה העליון טמא וכד' הרא"ש הנ"ל בעליונה עכ"פ (ומבואר להדיא בד' הרא"ש ומהר"מ ז"ל הנ"ל דעיקר מחלקותם בדין זה תליא רק בפי' המשנה דבין בין דקתני ואין קיום לד' מהר"ם ז"ל רק אם נפרש להא בין בין דסיפא דמ"ה הנ"ל דאו או קאמר וכמש"ל) ומזה יש להכריח לכאורה דלשיטת הרמב"ם והרע"ב ז"ל בפי' המשנה שם מ"ד ומ"ה דמש"ש בדבר שמק"ט בין מלמעלה בין מלמטה הכל טמא דר"ל דאו או קאמר דאף שנתן למטה לבד נטמא העליה ג"כ וכפי' הראשון דהר"ש הנ"ל ע"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו פט"ז ה"ג שכ' גבי נתן דבר המק"ט כשיש בארובה פ"ט בין למעלה על הבית ובין למעלה על העליה הכל טמא ובדבר שאינו מק"ט כשנתן על הבית העליה טהורה וכשנתן על העליה הבית והעליה טמאים ע"ש ומשמע דברישא בדבר המק"ט גם כשנתן על הבית לבד אפ"ה גם העליה טמאה ומשום דעירב את הטומאה גם למעלה וכמ"ש הרע"ב ז"ל וכמש"ש הרמב"ם ז"ל הך טעמא דעירב כו' גם בארובה שאין בה פ"ט ע"ש. וא"כ מוכח דמפרש למתניתין ג"כ דאו או קאמר ולטעמי' בזה בפי' המשנה הנז' והיינו כשיטת המהר"מ ז"ל ומוכרח דגם בסיפא דמ"ה הנ"ל דמפרשי לה נמי כפי' מהר"מ ז"ל דאף שנתן למעלה לבד אפ"ה אין טמא אלא התחתון דאו או קאמר וכמ"ש ודלא כמ"ש הגאב"ד הנ"ל נ"י דאין הכרע בזה מד' רבותינו הראשונים הרמב"ם כו' רק מדלא אשתמיטו ללמדנו הך חידושא דהרא"ש הנ"ל כו' אך לענ"ד א"צ לזה דמאחר דמוכרח עכ"פ בד' הרמב"ם ז"ל דמפרש למתני' דאו או קאמר וכמ"ש א"כ הרי מוכרח ג"כ לאידך גיסא בזה באמת דודאי לא מצי סבר כהרא"ש כלל רק כמהר"ם ז"ל וכמ"ש ואכמ"ל (ובהכי א"ש בפשיטות מ"ש הרמב"ם ז"ל ג"כ ברפי"ד מה' טו"מ בחלון שאין בו פ"ט שבין בית לעליה דאין הטומאה יוצאה ממנו ולא נכנסת לאוהל השני ע"ש דמסתימת לשונו ז"ל משמע שם דאף בשהטומאה נגד החלון קאמר הכי דאין הטומאה יוצאה כו' ומשום דמיירי שאין שם חלון למעלה בעליה כלל והוא כד' המהר"ם ז"ל בפשיטות וצ"ע ואכמ"ל

ואמנם אף דאין הכרע מד' הר"ש הנ"ל לכאורה רק דבעליונה ודאי כהרא"ש ז"ל ס"ל וכמ"ש ואין הכרע עדיין איך ס"ל להר"ש בהתחתונה אם נתן דבר שאינו מק"ט רק בעליונה אם שניהם טמאים או דהעליונה לבד טמא מ"מ נראה דכיון דמוכרח עכ"פ מדשנה התנא במ"ה הנ"ל ולא תנא כמו בסיפא דמ"ד ודבר שאינו מק"ט ממנו ולמטה טמא וע"כ צ"ל משום דכשאין בארובה פ"ט ונתן דבר שאינו מקבל טומאה בעליונה לעולם אין שניהם טמאים רק העליונה לבד טמאה והתחתונה טהורה כהרא"ש או דהעליונה טהורה והתחתונה לבד טמאה כמהר"ם וכיון דכ"כ דבעליונה ס"ל להר"ש כהרא"ש א"כ ע"כ צ"ל דגם בהתחתונה ס"ל כהרא"ש דטהורה וכמש"ל ולכן אני תמה על כבוד הגאב"ד הנ"ל נ"י בזה דכייל ליה גם להר"ש ז"ל דמדלא כ' חידושא דהרא"ש בזה משמע דס"ל כהמהר"ם בזה דכשנתן בעליון לבד אין טמא רק התחתון ע"ש ולמ"ש בעז"ה הרי מוכרח בד' הר"ש ז"ל דע"כ כהרא"ש ז"ל ס"ל באמת בעיקר דין זה וגם בפי' המשנה דבין בין דדוקא בשניהם קאמר ודלא כמהר"ם ז"ל וכמ"ש וכ"כ הר' ירוחם ז"ל בסוף חלק חוה כד' הרא"ש בזה ע"ש (וכן נ"ל קצת מפירוש הגר"א ז"ל דבין בין פי' התם שנתן בשניהם ובמ"ש אין טמא אלא תחתון כ' משום דחוצץ ע"ש ומשמע דאם לא נתן בהתחתונה עכ"פ כנגד הטומאה טמא בעליה אף שנתן בעליה וצ"ע) ועל הטור ושו"ע ג"כ שהביאו ד' הרא"ש ז"ל להלכה יש לתמוה לכאורה מכל הך סוגיא דחולין הנ"ל והתו' דאהלות הנ"ל דיש להכריח משם באמת דכל שיש אוהל למעלה נגד הארובה אין הטומאה עולה דרך הארובה שאין בו פ"ט וכד' המהר"ם ז"ל וכמ"ש בעז"ה

ונ"ל דהא דמסיים בתו' הנז' מפני שהטומאה יורדה באיזו דרך שנכנסה וכמש"ל ופי' הר"ש ז"ל בפ"ח דאהלות מ"ד הנ"ל דאסיפא קאי דשלא כנגד הנקב טהור לפי שיש לטומאה מקום לצאת עכ"ל והוא תמוה מאוד לענ"ד דמלבד שנראה שלא פירש כן רק לפי גירסתו שם בתוספתא שהטומאה יוצאה בדרך כו' אך לגירסתנו שהטומאה יורדה כו' נראה דודאי אין מקום לפירושו בזה ועוד דאף לגירסתו אכתי מאי דמסיים בזה בדרך שנכנסה אין לו מובן כלל ועוד דבאמת הרי מאי דמטהרינן שלא כנגד הנקב ודאי דטעמו פשוט בזה לפי שהסריגין במקום שהם סתומין ודאי דחוצצין בפני הטומאה ולא מפני שיש לטומאה מקום לצאת כלל וע"כ נ"ל לפרש בעז"ה דהך טעמא באמת ארישא קאי דלהכי כשיש אוהל למעלה נגד הנקבים מטהרינן גם את הנוגע נגד הנקבים למעלה כדתני ברישא הרי אלו