ראשית בכורים קלג

סימן ה

הן ראיתי לבאר בעז"ה ע"ד אשר העלה הרא"ש ז"ל בה' טומאה ס"ט דין חדש בה' אוהל דמשכח"ל לפעמים דמחית טומאה בביתא ושרי לי' לכהנא למיעל לביתא ואסור למיעל לעליתא ומשכח"ל בכזית מהמת הנתון תחת הארובה שאין בה פותח טפח דטומאה בוקעת ועולה כיון שהוא מונח תחת הארובה ואע"פ שאין בה פותח טפח אבל אינו חוזר ויורד לבית כיון שאין בארובה פותח טפח ודין זה מפורש בפ"י דאהלות מ"ה עכ"ל הרא"ש ז"ל שם והובא להלכה בטושו"ע יו"ד ס' שע"א ע"ש ולפי שלענ"ד יש לדון טובא בד' הרא"ש ז"ל הללו (אף שהובא בשו"ע שם בלי חולק) ע"כ ראיתי לבאר דין זה להלכה וכמו שיבואר לפנינו בתשובתי בזה אי"ה (וכבר נדפס תשובה זו משמי בס' העמק שאלה (דף פ"ח) בשנת תרכ"ד) והועתק כעת כאן בלי שינוי ובקונ' א' יבואר עוד באורך בזה בסייעתא דשמיא: בעז"ה יום ו' עש"ק והטו"ב לחודש חשון ת"ר טו"ב לפ"ק

גרסינן בחולין ד' קכ"ה (ובתוספתא דאהלות פ"ט ומהרי"ב ז"ל לא ציין שם) (והובא בר"ש ז"ל אהלות פ"ח מ"ד ע"ש) תניא ר' יוסי אומר חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעליה שלא להכניס טומאה לצד שני היו פרוסין על פני המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא כו' (ובתוספתא הגי' המאהיל כנגד הנקב כו' וע"כ דטס"ה דעיקר הוכחת רבא התם דר"י קרי למאהיל שלא בהמשכה נגיעה (הוא) מדקתני הנוגע ע"ש) ומסיים עלה בתוספתא שם מפני שהטומאה יורדה בדרך שנכנסה וגרסי' נמי בסיפא בתו' שם היו נתונין בתוך הבית הרי אלו חוצצין שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות עכ"ל התוס' שם והנה בתחילה צריך לבאר דהא דקתני בסיפא הנז' דאם היו פרוסין על פני המת באויר דהנוגע כנגד הנקב טמא דע"כ ודאי מיירי דהמת נתון גם תחת הנקבים שבסריגין. דאם לא היה מונח רק תחת הסתום שבסריגין לבד ודאי דלא היה לנו לטמא את הנוגע כנגד הנקב כלל וכדתנן ברפ"י דאהלות דכשהטומאה בבית בין שיש בארובה פותח טפח בין שאין בארובה פו"ט הנוגע כנגד הארובה טהור וכשאין בארובה פו"ט והטומאה בבית אף אם נתן את רגלו על הארובה טהור לכו"ע כדתנן במ"ב התם. דבכל מקום אין הטומאה יוצא כלל דרך נקב פחות מטפח כל שאין הטומאה נגד הנקב. וע"כ דמיירי הכא דכשהטומאה מונח גם נגד הנקב בודאי והיינו דקתני פרסן על פני המת כו' דמשמע דבמת שלם דוקא קאמר ר' יוסי הכי ולא קתני פרסן על הטומאה סתם משום דהוה משמע דגם בכזית מהמת קאמר הכי דהנוגע נגד הנקב טמא ובאמת נראה דר' יוסי לטעמיה בזה דס"ל במ"ג שם דכשאין בארובה פותח טפח ומקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה דאם אין בטומאה שיעור ליחלק ולטמא את הבית ולטמא גם כנגד הארובה כגון בכזית מהמת לבד אז הבית לבד טמא והמאהיל כנגד הארובה טהור ודלא כר"מ התם ורק אם יש בטומאה כדי שתחלוק ותטמא את הבית וגם כנגד הארובה אז לר' יוסי גם הנוגע כנגד הארובה טמא והיינו כנגד הטומאה דוקא (וע' ברמב"ם רפ"ט מה' טו"מ ובהשגות ובכ"מ שם ומש"ה נקט ר' יוסי הכא מת שלם דר"ל שהמת הוא תחת כל הנקבים ג"כ דאז ודאי הנוגע והמאהיל כנגד כל הנקבים טמא (אבל אם לא היה שם רק שני זיתים ולא היה מונח תחת הנקב רק כזית לבד אז לא היה טמא רק נגד הזית בלבד) והיינו דקרי ליה ר' יוסי הנוגע דכיון שהמת נגד הנקבים ג"כ א"כ נטמא המאהיל נגד הנקבים ע"י שמאהיל על המת עצמו וכשהוא בעצמו מאהיל על הטומאה אהל נגיעה קרי ליה כדאמר רבא התם (ובגוונא דלא היה המת מונח תחת הנקבים רק תחת הסתום לבד ורק שהיה בנקבים פו"ט והיה נותן רגלו על הנקב למעלה דקיי"ל דנטמא ע"י שעירב את הטומאה כדתנן התם ברפ"י ודאי דבכה"ג לא הוה שייך למיתני הנוגע רק המאהיל לבד דלא הו"ל רק אוהל המשכה כיון שאין הטומאה רק נגד הסתום אלא שממשיך הטומאה עד הנקבים ע"י שנתן רגלו שם ומדקרי ליה נוגע ש"מ דבמאהיל על הטומאה עצמו איירי ולכן טמא אף דמיירי שאין בנקבים פו"ט וע' שבת מ"ד תוד"ה ואין)

ועתה יש לנו לבאר דכיון דהא ודאי דעיקרא דמילתא דר' יוסי לא קאתי אלא לאשמועינן בהא דיש חילוק בדין בהני סריגי חלונות בין אם היו פרוסין ע"ג המת באויר ובין אם היו פרוסין על גבי המת בין בית לעליה דאז חוצצין לגמרי שלא להכניס הטומאה לעליה שע"ג כל עיקר משמע ודאי בפשיטות דהך רישא נמי דומיא דסיפא איירי ג"כ שהמת מונח גם נגד הנקבים שבהסריגין ובחבילי המטה דאז דוקא אם היו פרוסין באויר קאמר ר"י בסיפא דהמאהיל כנגד הנקבים טמא וכמש"ל ואפ"ה אשמועינן הכא ברישא דגם בכה"ג נמי אם לא היו פרוסין רק בין בית לעליה (או בתוך הבית עצמו באמצע גבהו שיש תקרה על גביהם למעלה כבסיפא דתוספתא הנ"ל) הרי אלו חוצצין לגמרי ומשמע ודאי דאף המאהיל למעלה כנגד הנקבים שבהסריגין טהור ואף שהמת מונח גם כנגד הנקבים שבהסריגין דומיא דסיפא וכמש"ל וכן פירש"י ז"ל להדיא התם ד"ה חוצצין בין בית לעליה אם שטחן בין קורה לחבירו כו' חוצצין כו' שלא תכנס הטומאה לעליה ואע"פ שנקובים הרי אין בנקבים פותח טפח כו' ואף הנוגע כנגד הנקב טהור עכ"ל ופשוט דרש"י ז"ל בא לפרש בזה עיקר מילתיה דר"י דלא בא רק לחלק בין אם פרסן ע"ג המת באויר דאז הנוגע כנגד הנקב עכ"פ טמא ומשום דאיירי ודאי כשהמת מונח גם נגד הנקב וכמ"ש ובין אם פרסן בין בית לעליה דאז גם הנוגע נגד הנקב למעלה טהור ואף שהוא ג"כ נגד הטומאה וכמ"ש והשתא לפי זה ודאי דטעמא בעי באמת דמדוע מטהר ר"י ברישא גם אם האהיל נגד הנקבים ואף שהטומאה מונח נגד הנקבים ג"כ דע"כ ודאי מוכח מד' ר"י דגם בזה מטהר באמת ברישא כשהיו פרוסין בין בית לעליה וכמ"ש

והנה רש"י ז"ל כ"ש הטעם לחלק בזה משום דכששטחן מקורה לקורה נעשו כתקרה ובטלו כו' אבל כשפרסן באויר לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא כו' עכ"ל ומשמע מפירושו ז"ל דהיינו טעמא דאם שטחן בין קורות הבית דאף אם האהיל כנגד הנקבים טהור משום דנעשו כתקרה כו' ונחשב הכל כסתום עי"ז וצע"ג לכאורה בזה דכיון שהוכרחנו דגם ברישא ע"כ איירי שהיה הטומאה גם נגד הנקב וכמש"ל א"כ מאי מהני להו אם נתבטלו ונחשבים כתקרה ממש הרי ודאי גם בתקרה עצמה אם יש בה נקבים אף בפחות מפותח טפח והטומאה נגד הנקבים. עכ"פ הנוגע ומאהיל נגד הנקבים טמא ודאי כדתנן בפ"י מ"ב הנ"ל אין בארובה פו"ט והטומאה כנגד ארובה הבית טהור אבל כנגד ארובה טמא וכדתנן נמי בסיפא שם דכשהטומאה קדמה את רגלו לכו"ע טמא וא"כ מ"ט מטהר ר"י כשפרסן בין הבית לעליה אף אם האהיל כנגד הנקבים והטומאה נגד הנקבים ג"כ וכמ"ש דאף דחשבינן להו כתקרה אכתי מי עדיפי הני נקבי הסריגה מארובה שאין בה פותח טפח וכמ"ש

ובהיותי בזה מצאתי להגאון בעל חתם סופר ז"ל חיו"ד ס"ס ש"מ שעמד בזה בסוגיא זו אבל במחכ"ה כל דבריו ז"ל תמוהים שם בזה מאוד וראיתי להעתיק קצת לשונו ז"ל בזה שהקשה שם אהא דמוק"ל אביי התם כשאין בין המת והסריגין חלל טפח כלל ומש"ה קרי ליה ר"י נוגע ע"ש. דא"כ הרי אין הטומאה מתפשטת אלא כנגדה וע"כ הא דקתני הנוגע כנגד הנקב טמא ודאי מיירי שנגע בנקב נגד הטומאה וא"כ ברישא אמאי טהור כיון שנגע נגד הטומאה מידי דהוי כמו ארובה שאין בה פו"ט וטומאה תחת הארובה דנגד הטומאה טמא אלא ע"כ דרישא ודאי שלא נגד הטומאה מיירי א"כ בסיפא אמאי טמא אי לאו דמיירי בדאיכא חלל גבוה טפח ומוכח כרבא עכ"ל שם ובמחכ"ת כל דבריו אלו הם כשגגה