ראשית בכורים קלא

הלחם ביום החמשים ויקראו בו ביום מקרא קדש אבל כשלא קרבו ולא הביאו העומר כלל אין חיוב לספירה ג"כ מן התורה כלל וכדס"ל לאמימר במנחות ד' ס"ו דספירה בזמן הזה רק זכר למקדש הוא ומדרבנן לבד וכדא' ההם דמה"ט מנח רק יומי ולא שבועי א' זכר למקדש הוא (ופירש"י שם דהשתא לאו חובה הוא דהא ליכא עומר אלא זכר למקדש בעלמא הוא כו') וע"ש בתוד"ה זכר ובר"ן ז"ל סוף פסחים ובבעל המאור ובמלחמו' ז"ל שם שכתבו דאע"ג דאנן מנינן יומי ושבועי אינו משום דס"ל באמת דספירה בזה"ז דאורייתא (וכד' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' תו"מ הל' כ"ד אך לדברי ר' ירוחם ז"ל בס' אדם נ"ד ח"ד גם לאמימר ספירת הימים גם בזמה"ז הוא מה"ת רק בספירת השבועות ס"ל לאמימר דמדרבנן הוא בזה"ז ע"ש ובאמת נראה דקראי דייקי הכי דבפ' אמור כתיב תספרו חמשים יום וגו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש וגו' חקת עולם וגו' ובפ' ראה כתיב שבעה שבועות תספר לך וגו' ועשית חג שבועות לה' אלהיך וגו' והיינו רק לתשלומי הקרבנות שהיה כל ז' במקדש לבד וכדנפק"ל מהך קרא בחגיגה י"ז לתשלומין של עצרת דחג שבועות כתי' וע"ש בתוד"ה מצוה למימני יומי ושבועי שכ' דתרווייהו איתנהו יומי לקדש עצרת (יום א') ושבועי לתשלומין עכ"ל וא"כ י"ל דמשום הכי המנין דיומי נוהג גם בזמה"ז לקדש יום אחד אח"כ והמנין דשבועי שהוא רק לקדש אח"כ כל שבעה לתשלומין לבד דאינו שייך אלא בזמן הבית ולכן גם המנין דשבועות אינו מה"ת בזמה"ז כלל ובמקו"א יבואר עוד אי"ה) דודאי קיי"ל בארת דספירת העומר בזמה"ז דליכא הבאה ולא קרבן דאינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש כדאמר אמימר. רק דאנן ס"ל דגם משום זכר למקדש לבד צריכינן לממני גם שבועי לעשות בכ"ד זכר למקדש ומה"ט י"ל דגם לרבנן דבר"א שם דמנו יומי ושבועי ס"ל נמי דספירה בזה"ז דרבנן רק דס"ל דעבדינן זכר למקדש בתרווייהו וע' בב"י או"ח סי' תפ"ט ובמג"א שם ס"ק ד' שכ' דרוב הפוסקים ס"ל ________________ עם הגהות הגר"א ז"ל ומצאתי שהגיה בתוספתא זו רק תיבה אחת לבד דצ"ל וכן כשניתן להם כו' והגאון ר' שמואל אביגדור במנחת ביכורים שם הגיה ג"כ דצ"ל ולחוג בו ג' פעמים והוא מד' הקרבן עדה הנ"ל ובעיטור ביכורים שם הביא הגהת הגר"א ז"ל הנ"ל דגרסי' וכן כשניתן כו' וכתב דלפ"ז משמע דאדלעיל קאי לענין פלוגתא דר"נ ורבי וכ' שלא הבין בזה לפרש דבריו הקדושי ומה ענין זה לזה ורצה לדחוק שם קצת בזה והניח בצ"ע

אולם לפענ"ד פשוט דודאי צ"ל בתוספתא כמו שהגיה רבינו הגר"א ז"ל. וכן כשניתן לישראל לבנות בית הבחירה כו' והפי' פשוט בזה דקאי אהא דלעיל דקטן שנתגדל בין שני פסחים דאר"נ דא"ל לעשות פסח שני וקאמר עלה דוכן כשניתן כו' ור"ל דכן הוא אם יבנה בית הבחירה ג"כ בין שני פסחים דאע"ג דלכאורה הי' נראה דבכה"ג לכו"ע חייבין לעשות פסח שני שהרי עיקר חיוב דפ"ש הוא לטמא ושהיה בד"ר (וגם קיי"ל באמת דמקריבין אע"פ שאין בית וא"כ כל ישראל היו מחוייבין לעשות הפסח הראשון באמת רק שלא הי' רשות להקריב) ואעפ"כ אם יבנה בית הבחירה בין פ"ר לשני לכו"ע אין חייבין לעשות פסח שני באמת משום דאין הציבור עושין פסח שני כדמסיק בתוספתא שם וא"ש ד' התוס' הנ"ל בפשיטות וכצ"ל בירושלמי הנזכר ג"כ

והשתא למ"ש הנה עיקר ספיקו דהגאון בעל יוסף אומץ הנ"ל מפורש באמה בתוספתא הנז' בהדיא דבכה"ג לא יהיו צריכין לעשות פסח שני משום דאין הציבור מביאין פסח שני וכמ"ש וכבר אמרתי דבר זה בעז"ה מאז כשיצא לאור ההוס' הנדפס עם הגהות הגר"א ז"ל בפה בשנת תר"א. ואח"ז כמו ששה כנים יצא לאור ס' קהלה יעקב להגאון בעל משכנות יעקב ז"ל וראיתי בחידושיו בפסחים צ"ג שם שכ' ג"כ להשיג בזה על ד' הקרבן עדה הנ"ל ומפרש ג"כ דברי הירושלמי הנז' וד' התוספתא הנ"ל דר"ל כשיבנה בית הבחירה בין פסח ראשון לשני וכמ"ש בעז"ה רק שלא הזכיר שם להגהת הגר"א ז"ל הנ"ל בזה (דבלא הגהת הגר"א הנ"ל דצ"ל וכן כשניתן כו' וכמ"ש הלשון דחוק מאוד באמת בתוספתא הנ"ל לפרש כן שם מעצמנו רק ע"פ הגהות הגר"א ז"ל הנז' א"ש בפשיטות בזה באמת וכמ"ש). וגם לא ירד לפרש כם דהך סיפ' אתיא בין לרבי ובין לר"נ באמת וכמ"ש (ולא הזכיר ג"כ לדברי הספק של הס' יוסף אומץ הנ"ל בזה וכמ"ש) וכעת יצא לאור פי' הפני משה על הירושלמי וראיתי שנטה בד' הירושלמי הנזכ' גם כן מדרך האמת. ובמחכ"ת הלך שם בדרך עקלתון מאוד בזה וכל דבריו שם אין להם שחר כלל במחכ"ת והאמת ברור בזה כמ"ש בעז"ה: ע"כ הגה"ה). ________________ ס"ל דספירה בזמה"ז דרבנן (וד' הגר"א ז"ל שם בביאוריו צ"ע בזה ויבואר במק"א אי"ה)

וא"כ נראה פשוט לכאורה דכמו דס"ל להלכה דעיקר מצות ספיר' תלי רחמנא בהקרבת העומר דוקא דבזמן דליכא עומר ליכא ספירה ג"כ וכמ"ש א"כ פשוט דה"נ לאינך מצות דתלי רחמנא בספירה כגון הקרבת שתי הלחם ביום החמשי' לספירה כדכתי' תספרו חמשים יום והקרבתם וגו' וכן כל עיקר קדושת חג העצרת דתלי רחמנא ג"כ רק ביום החמשים לספירה כדכתי' תספרו וגו' וקראתם בעצם היום וגו' דלכאורה ה"נ דלא נהגי כלל רק בזמן שיש עומר וכשהקריבו העומר וספרו מ"ט יום אז נתקדש רק ע"י ספירת הימים והשבועות מהקרבת העומר יום החמשים לספירה ולהביא ביום ההוא שתי הלחם וכל הקרבנות שבגלל הלחם כדכתיב שם בפ' אמור אבל כל שלא קרבו העומר אף בזמן הבית ונתבטל אז כל עיקר מצות ספירת הימים והשבועות ג"כ עי"ז וכמ"ש הרי הדבר פשוט לכאורה דשוב אין לנו עוד שום מציאות אז גם לעיקר חיובא דהבאת שתי הלחם כלל שקרעה להם התורה זמן רק ביום החמשים לספירה לבד ואחר דספירה אין כאן בלא הקרבת העומר וכמ"ש הבאת שתי הלחם ביום החמשים ליום הספירה מאין לנו והרי לא ספרו אז כלל ואיך נוכל לקרות את היום ההוא יום החמשים לספירת העומר ולאיזה מנין נוכל לייחסו אז בשם יום החמשים כלל אחר שהוא נמנה רק להקרבת העומר לבד למאי דקיי"ל דספירה בזה"ז דרבנן וכמ"ש ולא עוד אלא דלכאורה דאין לנו שום חיוב אז מן התורה גם לכל עיקר קדושת היום ההוא לקרוא בו מקרא קודש ג"כ שהרי חג העצרת לא תלי רחמנא בימי החודש כלל בשום מקום*) רק ביום החמשים לספירת העומר בלבד וכשאין עומר אין ספירה כללואין אנו יודעים איזה יום לקדש כלל ואיך נחוג אז ביום החמשים לספירת העומר והרי לא ספרו אז כלל ולא מיבעיא לרבנן דר"י בתו"כ הנ"ל דאמרי דאין יובל אלא א"כ נהג מצות שביעית והיינו מדכתיב וספרת לך שבע שבתות כנים וגו' ואז וקדשתם את שנת החמשים וגו' וא"כ ה"נ דכתיב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש וגו' ואז ועשית חג שבועות וגו' אלא אף לר"י שם הנ"ל דאמר יובל אף ע"פ שאין שביעית מלבד דרק התם משום דרבי קרא דוהיו לך גו' תשע וארבעים שנה הוא דס"ל הכי וכמש"ל אלא דאפשר לומר עוד דגם ר"י לא קאמר אלא דגם בלא שביעית דוקא יש חיוב על יובל ג"כ והיינו דתשע וארבעים שנה דקרא משמע שעשאן כולם שנים פשוטות ולא קידש בהם שנת השביעית כלל ואפ"ה צריך לקדש שנת החמשים וכמ"ש אבל כשלא ספר את המ"ט כנה כלל אפשר דמעכב גם לר"י במצות היובל דקרא הכי משמע דכשיהיו לך תשע וארבעים שנה דהיינו כשתספור אותם אז וקדשתם אבל אם אין ספירת השנים כלל אין קידוש ליובל כלל גם לר"י או אפשר _________________________________ הגה"ה *) (ועי' בהשגת הראב"ד פ"ו מה' י"ט הל' י"ד שכ"ש וז"ל שהרי אדר ואייר ואלול חסרים כו' עכ"ל וצ"ע דמה ענין אייר לכאן שהרי עצרת אינו תלוי בימי החדש כלל ועי' תוס' ר"ה י"ח ד"ה על ניסן וברמב"ם פ"ג מהל' קה"ח הל' י"ב ונ"ל דתיבת ואייר ט"ס הוא בראב"ד ז"ל שם: (וע' בירושלמי פ"א דר"ה הל' ומש"ש בפני משה עלה דאמר התם אשכחת א' כו' דברי שגגה הם במחכ"ת ע"ש):