ראשית בכורים קל

ופי' ר"ח ז"ל שם דירושה שניה היינו ירושת יהושע ע"ש בתוד"ה ירושה ובזבחים ס"א ד"ה מאי ולאידך פירושי וגי' דהתם צ"ע בזה ואכמ"ל) ולמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' בית הבחירה הל' ט"ז דאף דקדושת המקדש קדשה לע"ל אפ"ה קדושת הארץ לענין מעשרות לא קדשה לע"ל ע"ש וכ"כ הר"י ז"ל בתוס' דיבמות פ"ב הנ"ל דאף למ"ד דלמעשר לא קדשה לע"ל אפ"ה לקדושת המקדש ס"ל שפיר דקידשה לע"ל ע"ש וא"כ לרשב"ג דס"ל ע"כ דגם לענין מעשרות קדושה ראשונה קדשה לע"ל וכמ"ש ע"כ דס"ל ודאי דכ"ש לגבי קדושת המקדש דקידשה לע"ל לפ"ד הרמב"ם והתוס' הנ"ל

והשתא א"ש בפשיטות דמשו"ה לרשב"ג לשיטתו לא מצינו לפרש לקרא דביום שמחת לבו על בנין דלעתיד שיהיה ביום חג השבועות דוקא כדי שיוכלו לקדשו אז ע"י שתי הלחם כמ"ש שהרי כיון דס"ל לרשב"ג דקדושה ראשונה קידשה לע"ל א"כ לדידיה אין צורך לקדש עוד את הבית דלעתיד כלל כדאמ' בשבועו' ט"ז דלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לע"ל לא היה צריך עזרא ג"כ לקדש את הבית השני כלל רק דלזכר בעלמא הוא דעביד לפי שכבר נתקדש בימי שלמה ע"ש וא"כ אין הכרח לפ"ז לבית דלעתיד שיהיה ביום חג השבועות דוקא כדי לקדשו בשתי הלחם שהרי אין צריך לקדשו עוד לעולם כלל למ"ד דקידשה לע"ל ומשו"ה שפיר מוק"ל רשב"ג לשיטתו לקרא דביום שמחת לבו על יוה"כ לבד ואחינוך דשלמה קאי וכמ"ש וא"ש

אלא דהשתא דאתינן להכי נראה דאין מקום כלל לעיקר קושית הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל בזה באמת שהרי בסוגיא דשבועות ט"ז הנ"ל מפורש דלמ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל והיו צריכין לקדש הבית שנית בימי עזרא ע"כ צ"ל דהא דתנן במשנה שם י"ד שאין העזרה מתקדשת אלא באורים ותומים ובסנהדרין ובשתי תודות כו' דלאו בכל אלו תנן אלא דבאחת מכל אלו תנן כלומר דאו באורים ותומים או ע"י סנהדרין או בשתי תודות (וכמ"ש רש"י שם ט"ו ד"ה אפי' למ"ד ע"ש) דע"כ דאף ע"י אחת מכולם קאמר דיכולים לקדש העזרה בהם משום דלמ"ד לא קידשה לע"ל א"כ היו צריכין לקדש ודאי את הבית השני בימי עזרא והרי אז לא הי' אורים ותומים כלל כדאמר ביומא כ"א ואיך קידש עזרא אז את הבית וע"כ דהך מ"ד ס"ל דבאמת סגי באחת מכל אלו ועזרא שפיר קידש אז ע"י שתי התודות לבד אף בלא אורים ותומים ולמ"ד התם דבכל אלו דוקא תנן מוכרח לומר דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לע"ל ג"כ ועזרא באמת לא היה צריך לקדש עוד שנית כלל רק לזכר בעלמא הוא דעבד לה ע"ש בסוגיא והשהא לפ"ז אין מקום כלל לקושי' המעה"ח הנ"ל בזה שהרי לכו"ע אין הכרח כלל להבית דלעתיד שיבנה בחג השבועות דוקא דלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לע"ל הרי אין צורך לקדש עוד את הבית דלעתיד כלל שגם בימי עזרא לא היה צריך לקדש עוד רק דלזכר בעלמא הוא דעבד וכמ"ש. ולמ"ד דקדושה ראשונה וגם קדושת עזרא לא קידשה לע"ל דלדידיה ודאי יהיו צריכין לקדש גם את הבית דלעתיד כמו בימי עזרא. אבל לדידי' תקשה דאיך קדיש עזרא בלא אורים ותומים וע"כ צ"ל דס"ל באמת דבאחת מכל אלו תנן והוה סגי בימי עזרא בשתי תודות לבד וא"כ ה"נ דבבית לעתיד שיהיה אז רוח הקודש ואורים ותומים והרי יוכל להתקדם אז כפיר גם בלא שתי הלחם כלל רק ע"י אורים ותומים וע"י סנהדרין לבד

ובאמת יש לתמוה בזה על הגאון בעל מעין החכמה ז"ל שכ' שם בעצמו דלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא דלק"מ מעיקרא בזה (דלדידי' אין צריך לקדש עוד לעתיד לבוא רק לזכר בעלמא כמו בימי עזרא יעו"ש שקיצר קצת בזה] רק דלמ"ד לא קידשה לע"ל דלדידי' ודאי צריך עוד קידוש מעליא דחק שם טובא בזה ע"ש, ובמחכ"ה לא זכר כלל הסוגיא דד' ט"ז הנ"ל שכתבנו דלמ"ד לא קידשה לע"ל ע"כ צ"ל דס"ל דבאחת מכל אלו סגי וכמ"ש וא"כ הרי לעתיד יהיו יכולין לקדש שפיר ע"י אורים ותומים לבד ובלא שתי הלחם כלל וכמ"ש ושוב אין הכרח לדידי' גם לעתיד לקדשו בחג השבועות כלל וכמ"ש (ורמי ב"ח דאמר דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה כו' ומשמע דס"ל דבכל אלו תנן צ"ל דמיירי דוקא כשצריכין להוסיף על העזרות וע' ברמב"ם פ"ו מהל בית הבחירה הי"ג וי"ד בזה) וא"ש

ואמנם נ"ל ליישב קצת קושית המעה"ח ז"ל הנ"ל גם ע"ד הפלפול בזה דהרי לכאורה קשה בסוגיא דסוכה מ"א הנ"ל דגם בהבית דלעתיד לא משכח"ל לכאורה שיבנה ויגמר ביו"ט כלל וכגון בפסח דאיירי התם שהרי בסוגיא דמו"ק ט' הנ"ל מפורש דאי אפשר שיהי' כלל חינוך הבית ביו"ט משום דאין מערבין שמחה בשמחה ע"ש וע"כ צ"ל לכאורה דאתיא באמת רק כמ"ד בפסחים ס"ח דכל עיקר שמחת יו"ט אינה אלא רשות ע"ש ונראה לכאורה דלדידי' לא ס"ל כלל להך דינא דאין מערבין שמחה בשמחה גבי יו"ט כלל ולהלן אבאר אי"ה אך כ"ז ביו"ט של פסח לבד אבל בעצרת דא' בפסחי' שם דה"מ בעצרת דבעינן נמי לכם ע"ש וא"כ הרי לכ"ע אי אפשר עכ"פ שיגמור הבנין בחג השבועות כלל מטעמא דאין מערבין שמחה בשמח' וכמ"ש ולהלן אבאר אי"ה

ואולם בעיקר יסוד קושית הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל נראה לחדש לפענ"ד בזה בעז"ה דמלבד דבהקרבת שתי הלחם בעצרת כבר נודע מה שנסתפק בזה בשו"ת קול אליהו סי' כ"ט (והובא בס' עיקרי דינים חא"ח סי' כ"א אות ה') שאם אירע בזמן הבית שלא מנו ספירת העומר בירושלים אם יכולים להקריב כלל (מנחת העומר) [צ"ל שתי הלחם] בעצרת מן החדש והביא ראיה שם משמיטין ויובלות דדוקא משום יתורא דקרא ילפינן דצריך לעשות יובל אף שלא מנו השמיטות וא"כ בספירת העומר דליכא ריבויא יש במשמע דזה תלוי בזה עכ"ל (כמו שהובא שם בס' עיקרי דינים הנ"ל בזה *) והס' קול אליהו עצמו אין נמצא אצלינו

) והנה מ"ש מהך דיובל ושמיטין דדוקא משום יתורא דקרא הוא דמחייבינן לעשות יובל אף שנא עשו שמיטין נראה דנתכוון בזה להא דגרסי בתורת כהנים פ' בהר פ"ב ה"ב ומנין שצריך לעשות יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל והיו לך גו' השע וארבעים שנה דר"י וחכ"א היובל אינו נוהג אא"כ יש עמו שביעית ע"כ ועש ש בק"א וא"כ נראה דאף לר"י שם אינו אלא רק משום דגמרי' מקרא בהדי' דכתי' והיו לך גו' תשע וארבעים שנה וקדשתם שנת החמשי' דאתי לרבויי בהכי דאין מצות היובל תלוי במצות שביעית וכמ"ש בתו"כ הנ"ל. אבל גבי שתי הלחם והעומר דלא מצינו שום ריבוי בקרא לזה בהדיא, שפיר יש לנו לומר דאין מצות שתי הלחם רק כשקרב העומר, וספר לו השע וארבעי' יום ג"כ כדכתי' בקראי דפ' אמור בהדיא וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר וגו' הספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה וגו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש ונו' ומשמע ודאי מפשסי' דהנך קראי דאין עיקר מנות חיוב ספירת העומר רק אחר שהקריבו והביאו העומר ממחרת הפסח ואז לאחר שיספרו לו מ"ט יום יקריבו שתי ________________ הגה"ה *)וע' עוד בס' עיקרי דינים שם סי' כ' אות ח' שכ' בשם ס' יוסף אומץ סי' ו' הילכתא למשיחא אם היה נבנה בהמ"ק בין פסח ראשין לשני אם יעשו אז פסח שני ע"ש והנה אי ספר הנ"ל לפנינו אבל לענ"ד דבר זה הוא תוספתא ערוכה בפסחים פ"ח ה"ב וז"ל גר כו' וכן קטן שהגדיל (כן הגיה הגר"ח ז"ל כם ע"פ גי' הש"ס שם דפסחים צ"ג ע"ש). בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני דברי רבי ר"נ אומ' א"צ לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושין פסח שני ע"כ. והובא ד' התוספתא הנ"ל בירו' רפ"ט דפסחים והק"ע שם לא ידע פירושו דהך ברייתא דניתן להם לבנות בית הבחירה ולכן כתב שם דלא גרסי' ליה כלל ובשירי קרבן שם כתב דאף דבק"ע מחקו מ"מ אחר דגם בתוספתא איתא לכן הגיה דצ"ל ניתן לבנות בית הבחירה ולחוג בו שלשה פעמים בשנה. ור"ל דמזה דייק דאין הציבור עושין פסח שני דאל"כ משכח"ל ד' רגלים ע"ש וכל דבריו תמוהים מאוד במחכ"ת ואיך רצה להגי' כ"כ בדברי התוספת' והירושלמי מדעתו בזה ובלי שום טעם וריח כלל ובשנת הר"א נדפ' בפה התוספת' מועד