ראשית בכורים קכט

מתיר הא בזמן שיש עומר עומר מתיר דוקא ופריך דאכתי מן חצות יום ט"ז לישתרי בחדש דתמיד היו מביאין העומר קודם חצות ומשני דילמא יבנה המקדש לשנה הבאה בליל ששה עשר סמוך לבוקר או בחמשה עשר סמוך לערב ולא יהיה אז שעות כל כך לייבש העומר ולטוחנו ולהניפו בי"ג נפה הכל בלילה רק הקצירה לבד יהיה בלילה וכל אלו המלאכות יהיו מוכרחים לעשותן ביום ובין כך וכך ישהו בזמן הקרבת העומר ביום ששה עשר עד סמוך לערב ומשו"ה גזרו שלא לאכול חדש ביום ט"ז לעולם כל היום: והקשו שם ברש"י ותוס' דלמה חששו לשמא יבנה בהמ"ק בלילה או ביו"ט והא אמרי' בפ"ב דשבועות דף ט"ו דאין בנין בהמ"ק ביו"ט או בלילה כלל דכתיב וביום הקים את המשכן ותירצו דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל בנין דלעתיד כולו עשוי ומשוכלל ויתגלה מן השמים דכתי' מקדש ה' כוננו ידיך ע"ש והקשה הגאון בעל מעיין החכמה ז"ל (בפ' תרומה במצות בנין בית הבחירה. ומש"ל בפ' אמור ט"ס הוא) דא"כ דבנין דלעתיד שפיר יכול להבנות ביום טוב או בלילה א"כ תקשה לפי"ז דלמה נחוש לשמא יבנה בהמ"ק בששה עשר בניסן כלל והלא לפ"ז אי אפשר לבית המקדש דלעתיד להבנות רק ביו"ט של חג השבועות בלבד ולא ביום אחר כלל שהרי בפ"ב דשבועות (דף ט"ו) אמר רמי ב"ח דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ויליף לה מירושלים מה ירושלים אינה מתקדשת אלא בשתי החלות של לחמי תודה (כדכתיב בנחמי' י"ב) שהיו חמץ והם מדבר שנאכל בה ויוצא ממנה נפסל אף בעזרה בעינן שירי מנחה דוקא שהוא דבר שנאכל בה ונפסל כשיוצא ממנה ופריך אי מה ירושלים בחמץ דוקא אף כאן בעזרה נאמר שיהי' השירי מנחה מן חמץ דוקא ומשני כיון דליכא מנחת חמץ רק בשתי הלחם בעצרת. א"כ לא אפשר משום דבעינן הקידוש בשעת הבנין ואין בנין בהמ"ק ביו"ט ולא בלילה וכמ"ש והשתא כיון דע"כ בבנין דלעתיד שיתגלה מהשמים אפשר שיגלהו ה' גם ביו"ט או בלילה כמש"ל א"כ שוב אי אפשר לבהמ"ק דלעתיד שיתגלה ב"ב רק ביו"ט של עצרת בלבד כדי שיוכלו לקדשו אז בשתי הלחם שיביאו אז בעצרת שהרי באמת לעולם בעינן מנחת חמץ דוקא כירושלים רק משום דלא אפשר משום דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט משא"כ בנין דלעתיד שאפשר להבנות ביו"ט. א"כ שוב אי אפשר שיבנה רק ביו"ט של עצרת בלבד כדי שיוכל לההקדש בשתי הלחם שהוא חמץ וא"כ למה חשש ריב"ז שיבנה המקדש דלעתיד בט"ז בניסן כמ"ש וע"ש במעה"ח בזה

והנה עפ"ד הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל היה יש לדקדק לכאורה קצה גם במשנה דשלהי תענית (דף כ"ו) דתנן התם לא היו יו"ט כו' וכיום הכיפורים כו' וכה"א צאינה וראינה כו' ביום חתונתו וביום שמחת לבו ומפרש שם ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש כו' ומוק"ל התם איוה"כ ונראה משו' דשני דברים הללו דהיינו יום חתונתו ושמחת לבו ע"כ לא משכח"ל כהדדי רק ביוה"כ לבד שהיו בו ב' דברי' הללו מתן תורה דהיינו נתינת הלוחות האחרונו' שהי' ביוה"כ כמ"ש ש"י שם וכן בנין בהמ"ק דהיינו חינוך הבית דשלמה שהי' ג"כ ביוה"כ כדא' במו"ק ט' (וכדפירש"י שברי"ף בזה וכן פי' הרע"ב ז"ל שם במשנ') (ומ"ש על זה המהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שם דלא ידע חינוכו ביוה"כ ומשו"ה מפרש לה התם על ט"ו באב ע"ש. הוא תמוה ובמחכ"ת נעלם ממנו בזה הסוגיא דמו"ק ט' הנ"ל וגם מ"ש לפרש לה אט"ו באב תמוה ג"כ שאין ספק דכל עיקר ההכרח לפרש הקרא דביום חתונתו דקאי על מתן הור' דרק על הלוחות האחרונו' קאמר קרא דהיינו ביוה"כ ולא מוקמינן להך קרא דביום חתונתו פשוטו דקאי על מתן תורה שהיה בחג השבועות משום דבאמת ס"ל להך תנא דרק על יום אחד לבד מרמז הך קרא דביום חתונתו וביום שמחת לבו ולא משכח"ל לתרווייהו דהיינו מתן תורה ובנין בהמ"ק בחד יומא רק ביוה"כ לבד שניתנו בו לוחות האחרונות ונתחנך בו הבית של שלמה ג"כ וכמ"ש וא"ש וע"כ דלא ס"ל להך תנא לפרש הך קרא על שני ימים נפרדים כלל רק דס"ל דתרווייהו רק אחד יומא הוא דקאי ומשו"ה לא משכח"ל רק ביוה"כ לבד וכמ"ש ולמ"ש המהרש"א ז"ל דביום שמחת לבו קאי על ט"ו באב א"כ מנ"ל לתנא דביום חתונתו קאי על יוה"כ ודלמא על חג השבועות קאי כפשוטו ובלא"ה אין מקום לדבריו בזה ואכמ"ל). ומה שהקש' שם התוי"ט דמנ"ל דקאי על יוה"כ לבד והלא כל שבעת הימים שקודם החג היה החינוך כדאמר במו"ק שם וע"ש בתוי"ט. ונ"ל דבאמת עיקר ההכרח לאוקמי הך קרא על יוה"כ לבד הוא כמ"ש דס"ל לתנא דביום חתונתו וביום שמחת לבו באמת רק על חד יומא לבד הוא דקאי תרווייהו וא"כ הרי לא משכח"ל באמת רק ביוה"כ לבד וכמ"ש ומזה הכריח ג"כ דביום שמחת לבו קאי על יוה"כ של החינוך דאל"כ איך קרי קרא ליוה"כ יום שמחה לב והלא אין שמחה בלא אכילה ושתיה כדאמר במו"ק שם. וע"כ דאיוה"כ דחינוך הבית קאי דבאמת אכלו ושתו אז ביוה"כ מה"ט גופא דאין שמחה בלא אכילה כו' כדאמר התם והיינו דקאמר ביום חתונתו זה יוה"כ וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק דאז ודאי היה גם ביוה"כ יום שמחה לב וכמ"ש)

והשתא לפ"ד הגאון בעל מעה"ח ז"ל הנ"ל דהבית דלעתיד בהכרח יהיה חינוכו ביו"ט של חג השבועות דוקא כדי שיוכלו לקדשו אז בשתי הלחם וכמש"ל א"כ מנ"ל להך תנא לפרש הך קרא דביום חתונתו דזו מהן תורה דקאי רק על יום שניתנו בו לוחות האחרונות לבד דהיינו ביוה"כ משום דביום אחר לא משכח"ל לתרווייהו ביחד דהיינו מתן תורה ובנין בהמ"ק וכמ"ש והרי ודאי דשפיר אפשר לפרש הך רישא דקרא דביום חתונתו דזו מתן תורה דעל יום חג השבועות קאמר שנתנה בו תורה לישראל וכן לסיפא דקרא דביום שמחת לבו דקאי על שמחת חינוך בהמ"ק מצ"ל דג"כ על חג השבועות קאי נמי הך סיפא דקרא שפיר רק דקאי על הבית דלעתיד שיבנה ג"כ ביום חג השבועות בלבד וכמ"ש ואם כן אי מפרשינן ליה נמי להך קרא כפשוטו דעל יום מתן תורה שהיה ביום חג השבועות קאמר הרי שפיר מצינו לפרש דתרווייהו דהיינו מהן תורה וחינוך הבית על חד יומא הוא דקאי תרווייהו רק דאבית דלעתיד קאי שיהיה בחג השבועות וכמ"ש ודוחק לומר דבאמת בעיקר הדבר שהיו יוצאות וחולות כו' הי' קבלה בידם בזה שהיה ביוה"כ רק דהתנא מסמיך ליה הכא אהך קרא דצאינה וראינה כו'. ומשו"ה מוק"ל לקרא נמי איוה"כ לבד ולא על חג השבועות אע"ג דפשטיה דיום מתן תורה שייך טפי על חג השבועות מעל יוה"כ וכמ"ש דהא ודאי דכל כמה דמצינן למימר שהיה להתנא איזה הכרח ג"כ בקרא גופא דקאי רק על יוה"כ ולא על חג השבועות כלל. והיינו מהך סיפא דקרא דיום שמחת לבו דקאי על בנין בהמ"ק וכדמפרש כם דלא משכח"ל רק ביוה"כ וכמ"ש דודאי דטפי ניחא לפרש כן באמת מלפרש דסמך על הקבלה לבד בזה ולמ"ש המעה"ח הנ"ל הרי אין שום הכרח דקרא זה קאי על יוה"כ כלל וכמ"ש וצ"ע)

ואולי י"ל קצת בזה דלמ"ש התוי"ט בתענית שם דהך סיומא דוכן ה"א צאינה וראינה כו' הכל הוא מד' רשב"ג דבריש' דמתני' דתענית הנ"ל א"כ י"ל בפשיטות דרשב"ג באמת לטעמי' בזה דבתוספתא דדמאי פ"ג הי"ז ארשב"ג מעשה ששלח לי ר' יוסי אתרוג כו' וח"ל זה בא מקסרין ולמדתי ממנו כו' שה שהוא ודאי כו' ופריך עלה בירושלמי פ"ג דדמאי שם ה"ג ולא מפירות שהם מותרין בקסרין הוא ומשני דרבי הוא דהתיר קסרין ורשב"ג קודם רבי הוה ע"ש ופי' הר"ש ז"ל בדמאי פ"א מ"ג דהא דאמרי' שם בירושל' דדמאי פ"ב ה"א דרבי התיר בית שאן והתיר קסרין וב"ג כו'. דבחולין ז' מפרש דבית שאן היה ממקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ומשו"ה התיר רבי את בית שאן שאין צריכין להפריש שם תרומה ומעשר משום דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קדשה לע"ל ע"ש וכתב הר"ש שם דה"נ צ"ל דקסרין ואינך היו ג"כ כמו בית שאן שכבשום עולי מצרים לבד ולא עולי בבל ומשו"ה התיר רבי גם המקומות האלו ע"ש (רק דלא בכל הפירות כי אם באתרוג וכה"ג שיש היכר בהם דאינן מן הגדלים בארץ ע"ש בר"ש ובתוס' חולין ו' ד"ה והתיר ובפ' ר"י דף נ"ט ד"ה בצר שהאריכו בדברי הירושלמי הנ"ל) וא"כ מוכח דרשב"ג ור' יוסי דס"ל דקסרין חייב במעשר ע"כ משום דאינהו ס"ל באמת דקדושה ראשונה קדשה לע"ל ג"כ ודלא כרבי (וא"ש דר' יוסי לשיטתו בזה ביבמות פ"ב דאמר ר' יוסי התם דמירושה שניה ואילך קדשה לעולם