ראשית בכורים קכח

נחתי לחדש דין כזה ומילתא חדתא רק לענין תפלת ערבית וקידוש דיו"ט דקיי"ל דהוא רק מדרבנן לכו"ע ביו"ט וכמ"ש המג"א בם רע"א ס"ק א' בשם המ"מ פ' כ"ט מהל' שבת והלא דבר גדול דברו הפוסקים ז"ל בזה דנ"מ בדבריהם לענין תוספת יום טוב באיסור עשיית מלאכה ג"כ לכאורה באמת שהרי דעת הרבה מהראשונים ז"ל לפסוק בפשיטות כהך סוגיא דר"ה ט' ויומא פ"א דתוספת יו"ט ג"כ הוא מן התורה כמו ביוה"כ, כדנפק"ל התם מערב עד ערב ואמר התם ימים טובים מניין ת"ל שבתוכם וכמ"ש המג"א בסי' רס"א ס"ק ח' שמן התורה הוא מצות עשה להוסיף מחול על הקודש דתשבתו שבתכם עשה הוה וכ"כ הפמ"ג שם דמשמע דה"ה יו"ט הוה התוספת מן התורה עש וע' בט"ז ס' תר"ח בשם הלבוש דלמאן דיליף תוספת מבחריש ובקציר תשבות ג"כ יש ללמוד משם לכל שבת ויו"ט מן התורה וכדקיי"ל הכי בכל דוכתי בפשיטות והשתא קשיא לן טובא דוודאי בפשוטו נראה דתוספת ליו"ט של חג השבועות ג"כ דאורייתא הוא להך פוסקים ז"ל דכולהו נפק"ל מיתורא דתשבתו שבתכם וגם עצרת בכלל כל יו"ט הוא ולכאורה נראה דמשבתות תמימות תהיינה דכתי' בימי העומר לא שייך למיסר מלאכה בתוספת של חג השבועות כלל שהרי אינו מצווה לעשות מלאכה בימי העומר כלל דניליף היתרא דמלאכה משבע שבתות תמימות תהיינה ועי' בשו"ע ס"ס תצ"ג וא"כ כיון דוודאי נפק"ל מקרא דשבתכם לאיסור מלאכה בתוספת של שבועות כבכל יו"ט א"כ ממילא שוב נסתר ד' הפוסקים ז"ל שלא לקדש ולהתפלל של יו"ט בתוספת של שבועות דכבר כתבנו דבאמת עיקר הקידוש וזכרון קדושת היום בתפלה של יו"ט אינו אלא מדרבנן ע' פמ"ג בפתי' להל' יו"ט פ"א סעיף ג' ולא שייך למעוטי מתמימות כלל דלא קאי קרא למעוטי מצוה דרבנן לבד וכיון דבאמת מדאורייתא נפק"ל תוספת ליו"ט ושבועות ג"כ בכלל שוב אין לנו למנוע מלקדש באותו הזמן שקיבל עליו תוספת יו"ט דהוא מ"ע דאורייתא להוסיף מחול עה"ק כמ"ש וכמדומה שהגאון מוהר"י יעב"ץ ז"ל בס' מ"ע דחה באמת לד' הנך פוסקים הנ"ל בדין קידוש בתוספת שבועות

אמנם כבוד מר אחי הרב המאור הג' מו"ה שלמה הכהן נ"י אמר מכבר לקיים דברי הגאונים ז"ל הנ"ל דדבר ה' אמת בפיהם ז"ל בזה כהרי מצינו ביומא פ"א א' דדרש לקראי שם דכתיב תלת זימני בעצם היום הזה בפרשה אמור גבי יוה"כ חד בלא תעשה דמלאכה וחד בעונש דמלאכה וחד בעונש דעינוי ודריש להו התם למעוטי תוספת יוה"כ מעונש ואזהרה בין במלאכה ובין בעינוי ע"ש והכי קיי"ל כדא' בסוכה ד' כ"ח דמיעט רחמנא לתוספת יוה"כ מעונש וגם מאזהרה ולא הוה רק עשה בעלמא ע"ש וא"כ יש לדקדק לכאורה מה שלא מצינו בתורה עוד ביו"ט אחר מיעוטא דבעצם היום הזה רק ביו"ט דעצרת דכתיב ג"כ בפ' אמור שם וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש כו' וקשה ג"כ האי בעצם היום דכתיב בשבועות למעוטי מאי דלא מצינו בתורת כהנים שום דרשה בזה ואין ספק דעכ"פ אתי לשום דרשא וע"כ יש לנו לומר באמת דה"נ אתי למעוטי לתוספת חג השבועות גם מעשה גרידא כדממעטינן ביוה"כ מהך מיעוטא דבעצם היום הזה לתוספת מאזהרה ה"נ ממעטינן בחג השבועות גס מעשה לבד דהרי הא דקיי"ל בכל דוכתי דיו"ט עשה ול"ת ובשבת כ"ד כ"ה קאמר ר"א דשבתון עשה הוא ובאמת בעצרת לא כתיב שבתון בשום מקום בתורה כלל וע"כ דנפק"ל העשה בעצרת ממקרא קדש וכמ"ש בס' המצות להרמב"ם ז"ל מצוה קס"ב לכבות ביום החמשים מימי הספירה שנאמר וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש וע' בפמ"ג בפתיח' כוללת לה' יו"ט בפ"א ס"ק ב' וא"כ י"ל בפשיטות דכיון דסמך האי קרא דבעצם היום הזה גבי עצרת אצל מקרא קודש דנפק"ל מיני' לעשה דשביתת יו"ט י"ל דה"נ ממעטינן לתוספ' דעצרת גם מעשה גרידא דדרשינן בעצם ה"ה על עצומו של יום מצווה בעשה לשבות בו ואי אתה מצווה בעשה לשבות בתוספ' של אותו היום כלל כבשאר יו"ט דמצווה עכ"פ בעשה על התוס' כמש"ל ואולי באמת טעמא דקרא הוא כדי שיהי' ימי החול של ספירה תמימות וכמ"ש הפוסקים הנ"ל וא"ש בזה ד' הפוסקים ז"ל דבאמת אין תוספת לשבועות כלל מקרא דבעצם היום הזה וכמ"ש עכ"ד כבוד מר אחי הרב הג' הנ"ל נ"י בזה

אמנם לענ"ד תקשה לכאורה לפי"ז דלמה לן לאטרוחי כולי האי לסתור דרשת הצדוקים בסוגיא דמנחות ס"ה ס"ו דלא נפרש האי ממחרת השבת דכתי' בעומר דשבת בראשית קאמר יעו"ש בכל הסוגיא דתיפוק לי' דבלא"ה אי אפשר לומר לפי"ז דעצרת יהי' לעולם אחר השבת כדעת הצדוקים בזה דא"כ למה לן האי מעוטא דוקראתם בעצם היום בעצרת למעוטי דיכול לעשות מלאכה בתוספת החג הזה עד שתחשך ממש משום תמימות וכמ"ש כבוד אחי נ"י הנ"ל בזה ותיפוק לי' דבלא"ה אסור הוא במלאכה בערב חג הזה דשבת הוא לעולם ול"ל קרא למעוטי תוספת שבועות גם מעשה אלא ע"כ דממחרת השבת יו"ט הוא ודלא כהצדוקים ומדלא נפק"ל שם בהך סוגיא לסתור דרשת הצדוקים מהך קרא דבעצם היום נסתר לכאורה דעת הפוסקים הנ"ל שכתבנו ליישב דבריהם כנ"ל אך י"ל לפענ"ד בזה דאכתי אין הכרח לסתור מזה דעת הצדוקים הנ"ל דיש לומר דשפיר אצטריך מיעוטא דבעצם היום אף לסברת הצדוקים למעט דאין איסור לעשות מלאכה בתוספת חג העצרת לקטן שנעשה בן י"ג שנה ויום א' בכניסת החג וא"כ על שביתת מלאכה בשבת עיו"ט לא היה מצווה עדיין שהרי היה קטן אז ועתה שנעשה גדול בכניסת יום העצרת הוה אמינא שמוזהר גם על התוספת מלעשות בו כל מלאכת עבודה באיסור עשה כבכל יו"ט שיש עשה בתוספת יו"ט עכ"פ קמ"ל קרא דבשבועות אין עשה בתוספת כלל (ואף דבקטן שהגדיל ל"ש טעמא דתמימות כלל) וכמ"ש

[ואין לדחות זה שהרי באמת מה"ת לא מהני כלל י"ג שנה ויום א' בלי הבאת סימנין אז לעשותו גדול ע"י השנים בלבד וע' תוס' קידושין כ"ג ד"ה בני זה בן י"ג שנה ויום א וא"כ לכאו' לא משכח"ל כלל דברגע של תחילת ליל י"ד יהיה נעשה גדול מן התורה דאם הביא שתי שערות מקודם יום זה קיי"ל דשומא נינהו בנדה מ"ו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב הל' י"ח מהל' אישות ובטור אה"ע וש"ע סי' קנ"ה וברגע של כניסת היום אי אפשר לצמצם שיביא אז באותו רגע ממש השתי שערות ונבדק אז שלא היה בו ברגע הקודם לזה אמנם כבר כתב המשנה למלך בפ"ב הלכה י"ח שם ובפ"ד ה"ז בה' אישות שם לפרש הסוגיא דיבמות ל"ד בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאחיובי אינהו דשם קשה נמי כה"ג דהיכי משכח"ל שהכנים לבד יועילו לעשותו גדול דבר תורה כיון דא"א לצמצם כו' וכתב המש"ל שם ליישב בפשיטות דמשכח"ל שהביא שתי שערות ביום האחרון של שנת י"ג לד' ר"ת שהביא בטור אה"ע סי' קנ"ה והובא שם ברמ"א ס"ק י"ד וע"ש בב"ש ס"ק כ' דאז כשאותן השתי שערות הן עודן בו כשנכנס יום א' בשנת י"ד שפיר מהני הסימנין האלו לעשותו גדול כש נכנס בשנת י"ד דשתי שערות דביום אחרון של י"ג שנה לא הוו שומא כלל ור' יהודא בנדה י"ח דאמר תוך הפרק כלאחר הפרק והוי זמן הבאת שני שערות בתחילת יום אחרון של שנת י"ג וקיי"ל כר' יהודא ומיהו אעפ"כ עדיין קטן הוא כל זמן שלא נכנס רגע אחד בתחילת ליל י"ד דאז נעשה גדול מן התורה ע"י הסימנין שהביא ביום שלפניו וע"י הגדלות של יום א' הנכנס בשנת י"ד כמ"ש וע"ש במש"ל וא"ש גם כאן דשפיר משכח"ל דביום השבת א' ערב הרגל לא היה מצווה עדיין על עשיית מלאכה באותו יום אע"ג שהביא אז שתי שערות רק בתחילת הלילה כשנכנס ליל של שנת י"ד אז נעשה גדול מה"ת וקמ"ל קרא דבעצם היום דמ"מ אינו מצווה על התוספת מלאכה באותו יום משו' דאין לעצרת תוספת וכמ"ש וא"ש]

ואולם גם לעיקר יסוד דברינו בזה דאשכח"ל לקרא דבעצם היום הזה בקטן שהגדיל אז ביום העצרת עצמו וכמ"ש ראיתי להקדים עוד לזה מה שנ"ל ליישב בעז"ה בדרך הפלפול קושיות של הגאון בעל מעיין החכמה ז"ל (בפ' אמור) בסוגיא דר"ה וסוכה מ"א דגרסינן התם דר' יוחנן ב"ז התקין שיהא יום הנף כולו אסור לאכול חדש ומסיק דהיינו טעמיה משום דמהרה יבנה בית המקדש ואז שוב לא יותר חדש בהאיר המזרח לבד רק אחר הבאת העומר דוקא ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי דדוקא בזמן שאין עומר האיר המזרח