ראשית בכורים קכז

כל שבעה כד' הח"י הנ"ל א"כ אין שום חילוק כלל גבי זמן בין פסח לעצרת דאידי ואידי עיקר חיובם לברך ביומא קמא ואי לא מברך בראשון מברך כל שבעה ולמה חלקינהו בהך קרא דבפסח נפק"ל מת"ח לשבעה אבל בעצרת משום דחד יומא הוא ולא נלמוד מת"ח לשבעה להכי אצטריך לרבויי לעצרת מוגם כמו בר"ה ויו"כ שם והרי כיון דזמן דעצרת יש לו ג"כ תשלומין כל שבעה א"כ גם זמן דעצרת הוי מצי למילף מקרא דת"ח לשבעה ולמה נפק"ל בפסח מהך קרא דכתיב בהדיא שבעה ובעצרת לא נפק"ל רק מריבויא דוגם וכמ"ש וע"כ מוכח דזמן דפסח ועצרת לא דמי אהדדי כלל רק דמי לר"ה ויו"כ בהך דינא דתשלומין ודלא כהח"י הנז' עכ"ד בעל אלי' רבא ז"ל (והפמ"ג בס' תע"ג כתב דיש ליישב קושיית הא"ר הנ"ל וע"כ העלה הפמ"ג ז"ל בסי' תע"ג ובסי' תצ"ד דהוי ספיקא דדינא בתשלומי זמן דעצרת ע"ש)

והנה קודם שנבוא לייש' בעז"ה קו' בעל אלי' רבא ז"ל הנ"ל ראיתי להקדי"מה שיש מקו' להסתפק לענ"ד גם בתשלומי זמן דפסח ודסוכות אם כל שבעה תשלומי יו"ט א' הם או כולם תשלומין זה לזה וכעין מחלוקת דר"י ור"א בחגיגה ט' דפליגי נמי בזה לענין תשלומי ראי' וחגיגה אם תשלומי ראשון הם או כולם תשלומין זה לזה וכל יום ויום מימי החג חובה באפי' נפשיה הוא ואף דלענין זמן ודאי דאין נ"מ כלל לענין חיגר דנקט ר' זירא ההם אבל מ"מ הרי נ"מ ודאי להא דקאמר בירושלמי התם פ"א ה"א בגר שנתגייר (במקום שיש רשות להתגייר ע"פ הממשלה) בשאר הימים נפק מן ביניהון כו' ע"ש וה"נ לענין זמן י"ל ג"כ דתליא בהך ספיקא דאם נאמר כולם תשלומין לראשון א"כ פטור לכאורה מלברך זמן שהרי בראשון היה פטור ואם נאמר דכל שבעת הימים כל יום חובה לעצמו הוא ודאי חייב לברך אם נתגייר באחד מימי החג וכן לענין קטן שנתגדל בשאר ימי החג (וכמו שאמרו בסוכה ד' כ"ז דהאזרח אתי לר"א לגר שנתגייר וקטן שנתגדל בינתים ע"ש) ואף דעכ"פ מדרבנן משום מצות חינוך הי' חייב גם בראשון בראי' ובחגיגה (וכן בזמן) וכדא' בחגיגה ד' כל זכורך לרבות רק הקטנים והיינו מדרבנן ומשום חינוך כדמסיק אביי התם אסמכתא מ"מ ודאי הדבר ברור דכשנתגדל בתוך ז' ימי החג דצריך להביא קרבן אחר מן התורה לראייתו ולחגיגתו ולא נפטר במה שהביא בקטנותו בימים הראשונים דלא נתחייב אז רק מדרבנן ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא כדא' בברכות ך' ובכ"ד ולמ"ד כל שבעה תשלומין זה לזה הרי נתחייב עתה כשהגדיל מן התורה

(ואע"ג דבפ"ה מה' ק"פ ה"ז כ' הרמב"ם ז"ל דקטן שהגדיל בין שני פסחים דחייב לעשות פסח שני ופסק כרבי דא' בפסחים צ"ג דשני רגל בפ"ע הוא ואפ"ה כ' שם דאם שחטו על הקטן בפסח הא' קודם שנתגדל פטור מלעשות פסח שני כשנתגדל הרי באמת כבר תמה על זה הגאון בעל טורי אבן ז"ל באבני מלואים בר"ה ד' כ"ח דאמאי פטור כיון דבראשון לאו בר חיובא היה בעודנו קטן עכ"ל ונעלם ממנו שכבר קדמוהו מהר"י קורקוס ז"ל בקושיא זו והובא בכ"מ שם ותירץ משום דשאני פסח דרחמנא רביי' לקטן שישחטו עליו וממנין אותו [וכמ"ש הכ"מ שם בפ"ב ה"ד דמלפי אכלו נפק"ל ע"ש או ממכסת נפשות כדנפק"ל בפסחים צ"א וע' במש"ל שם הי"ג ואכמ"ל] נפטר הוא בכך מן השני עכ"ל וא"כ בעולת ראי' דלא כתיבי קראי לרבויי קטן מה"ת ודאי דלא נפטר כלל למ"ד תשלומין זל"ז בקרבן שהקריב בקטנותו וחייב להביא עתה מן התורה וכמ"ש

ואמנם בזמן דכל מצותו אינו אלא דרבנן שפיר י"ל דאתי דרבנן מה שכבר בירך ביום הא' בקטנותו ומפיק דרבנן (רק יש להסתפק למ"ש התוס' במגיל' י"ט דלרבנן דר' יהודא לא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן א"כ כשבירך זמן ביו"ט א' הו"ל תרי דרבנן בקטנותו ולא מפיק חיובא דהשתא דהו"ל רק חד דרבנן) אבל בקרבן ודאי דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא וכמ"ש וכ"ש למ"ש התוס' בכם רש"י ז"ל בריש חגיגה ד"ה איזהו קטן דקטן לא מחויב אף מדרבנן רק בראיית פנים בעזרה ולא בקרבן כלל [וע' מ"ש ברמב"ם ז"נ בפ"ב מה' חגיגה ה"ג ובמ"ש הכ"מ שם ועוד דגם לד' התוס' שם הקרבן צריך להביא בנדבה בחוה"מ ואינו סומך עליו כלל וא"כ ודאי דכשנתגדל צריך להביא קרבן חובה וסומך עליו למ"ד תשלומין זה לזה וכמ"ש

ומיהו בהא דנקט בירו' הנ"ל דנפק מן ביניהון בגר שנתגיי' בשאר הימי' ולא נקט קטן ג"כ כדרך הש"ס בכל דוכתי דנקטינהו כהדדי כמו בפסחים צ"ג גבי פסח שני דנקט גר שנתגייר בינתי' וקטן שנתגדל בינתים (ובסוכה כ"ז הנ"ל גבי סוכה אליבא דר"א וכמש"ל) יש לומר דהירושלמי לטעמי' דס"ל בריש חגיגה שם דבראית פנים בעזרה גם הטף שלא הגיעו לחינוך חייבין דנפק"ל ראי' ראי' מהקהל והובא בתוס' הנ"ל וכן בקטן שהגיע לחינוך משמע התם בירושלמי דמן התורה חייב גם בקרבן דקא"ר ירמיה התם גזירת הכתוב הוא כל זכורך לרבות הקטן וע"ש בקרבן עדה (וקושייתו שם בשירי קרבן דל"ל קרא תיפו"ל מהקהל ע"ש י"ל דצריכי תרווייהו לחייבו גם לראיות פנים בקרבן וצ"ע). וכן כתב הגאון בעל טו"א ז"ל בחגיגה ו' דמהירושלמי נראה דקטן שהגיע לחינוך חייב מן התורה ע"ש (והא ודאי דלא תקשי דהו"ל למינקט עכ"פ כשהגיע לחינוך בשאר ימי החג כיון דתו לא הוי כגדלות הקטן שבכל מקומות הש"ס דתליא רק בשתי שערות אחר י"ג שנה ויום א' בכ"מ משו"ה לא נחית שם הירושלמי למינקט רק גר בלבד) ואמנם עכ"פ לגבי זמן ודאי דאית לן להסתפק גם בקטן שנתגדל בשאר ימות החג אי צריך תו לחזור ונברך זמן וכמ"ש

והשתא י"ל קצת קו' האלי' רבא ז"ל הנ"ל דלמ"ש התו' בחגיגה ט' ד"ה תשלומין דבעצרת דקי"ל דיש לו ג"כ תשלומין כל ז' לא מסתב' למימר תשלומין זה לזה כלל כיון דימי התשלומין חול גמור הוא עכ"ל וא"כ יש לומר דשפיר נפק"ל בעירובין שם לזמן דשבעת ימי הפסח דוקא מת"ח ושבעה ולא לזמן דעצרת דלא נפק"ל רק מריבויא דוגם משום דהסוגיא דעירובין הנ"ל י"ל דס"ל דגם לענין תשלומי זמן אמרינן נמי כמו בראי' וחגיגה דכל שבעה תשלומין זה לזה וא"כ הרי באמת כל יום ויום משבעת ימי הפסח הוא חיוב גמור לברך בו זמן כמו ביום הראשון ממש רק דמי שבירך ביום הראשון אין צריך עוד לברך בשאר הימי' כמ"ש רש"י בשבת כ"ג דמשהגיע לתחילת הזמן הגיע ע"ש אבל מי שלא נתחייב כלל ביום הראשון כגון שנתגייר בחוה"מ שפיר מחויב לברך זמן גם על ימי חוה"מ דבכל יום משבעת הימים של חג הפסח שייך בהם מצות חיוב ברכת זמן בכ"י בפני עצמו ואף למי שלא נתחייב בראשון כלל וכמ"ש משא"כ בחג השבועות דודאי דאין חיוב הברכה הזאת רק ביום הראשון לבד ועל כל שאר הימים אין החיוב מוטל עליהם כלל על מי שלא נתחייב בראשון כגון שנתגייר בשאר הימים כיון דחול גמור הם כמ"ש התוס' לענין חגיגה וראי' א"כ שפיר חלקינהו קרא לתרי מילי אע"ג דגם בעצרת ודאי דיכול לברך כל שבעה כגון מי שנתחייב בראשון ולא בירך בראשון וכמ"ש הח"י הנ"ל אפ"ה כיון דאם לא נתחייב בראשון לא חל עליו תו החיוב בשאר הימים כלל דודאי דאין החיוב בעצרת רק ביום הראשון לבד וכמ"ש משו"ה לא נכלל גם החג הזה בקרא דת"ח לשבעה דמשמע דבכל יום ויום מהנך שבעת הימים צריך לתת להם חלק ורמי עלייהו חיובא דברכה זו על כ"י בפ"ע אף למי שלא נתחייב בראשון כלל והיינו בפסח דוקא וכמ"ש משא"כ בעצרת דלא רמי חיוב רק על יו"ט הראשון לבד ומי שלא נתחייב בראשון תו לא רמי' עלי' חיובא דברכה זו בשאר הימים כלל להכי לא אסמיך לזמן דעצרת אקרא דת"ח לשבעה רק אריבויא דוגם בלבד וא"ש

ואמנם קודם שנבאר סוגיא זו דעירובין הנ"ל ראיתי לבאר בתחלה בעז"ה דברי המג"א בס' תצ"ד בשם המ"ב שכתב דבליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב המימות תהיינה וכ"כ הט"ז שם דמאחרינן להתפלל ערבית בליל שבועות כדי שיהיה ימי הספירה תמימות והוא מחידושי דינים שבסוף סי' מ"ב מחודש ד' בשם מהר"ש ז"ל דבליל ראשון של שבועות ממתינן עם הקידוש עד הלילה ממש שאם יקדש קודם הלילה יחסר מעט מיום מ"ט לספירה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה עכ"ל והנה לכאורה יש לתמוה ע"ז דהפוסקים ז"ל לא