ראשית בכורים קכה

י"ל קצת בפי' היהי רצון כו' דבאמת לפ"ד של הכף נחת אנחית לן שפיר לכאורה מאי דסידרו מס' אבות והוריות לבסוף דאבות ודאי שייך שפיר למיתני אחר סיומא דכל הש"ס משנה לסדר הקבלה מתורה שבע"פ כולה האמור בכל הש"ס משנה שנאמרה על פה בסיני ונמסרה מדור לדור עד סוף התנאים ואח"כ שייך שפיר מס' הוריות לבאר כל דיני השוגג בהוראה באחת ממצות ה' הנאמרה בתורה שבעל פה המבואר במשנה כולה דאלו הטועה בדבר המפורש בתורה שבכתב פטור מקרבן דאין דין שגגת הוראה רק בהעלם דבר מפי התורה שבע"פ בלבד כמבואר בהוריות ד' בכל הסוגיא וברמב"ם ז"ל פי"ד משגגות ה"ב ולכן סידרו אחר תורה שבע"פ כולה (דליכא מידי דלא רמיזי במתני' כנודע) כל דין שגגת הוראה בתורה שבע"פ וכמ"ש וע"כ הקדימו למס' הוריות תפלה זו דות"ח בתורתך שלא נטעה בהוראה ח"ו ובסיומא דהש"ס שייך שפיר גם משנה הסמוכה דבן ב"ב אומר הפוך בה כו' ומינה לא תזוע כו' כלומר שיהגה בה תמיד למען לא ישגה בהוראה חלילה וגם משנה הקודמת בן עשר שנים למשנה שייך ג"כ בסיומא דהש"ס משנה וע"ז סיים בתפלה זו שלא נכשל בהלכה ויתן ה' חלקנו בתורתו וכעין תפלת רנב"ה בכניסתו לבית המדרש התפלל כאן בסיומו דהש"ס משנה ועל כי מציון תצא תורה ודבר ה' כו' הקדים להתפלל כאן גם על המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן כן נ"ל ע"פ דרכו של הכף נחת ז"ל ג"כ בזה בעז"ה יתברך עד כאן נדפס בשמי בס' נת"ע הנז' ואיידי דאיירינן בדיני קדשים וקרבנות וגם כי הובא דבר הקונטרס הלז שנית בדפוס בין פסח ראשון לשני וסמוך לחג השבועות ע"כ ראיתי לבאר כאן ג"כ סוגיא אחת במס' חגיגה ט' דאיירי בדיני תשלומי קרבנות החג וכמו שאבאר בעז"ה): סימן ג

חגיגה ט ע"א ומי אר"י הכי והאמר חזקי' נטמא ביום מביא כו' ומצויין שם בכריתות ט' וכ"פ ברש"י ובתוס' דקאי אהא דנזיר מביא קרבן ח' על טומאות הרבה ע"ש וכל הסוגיא תמוה מאוד לפירושם ז"ל דמאי ענין תשלומין בנזיר שנטמא שני פעמים לחיוב ראיה בעזרה ביו"ט כלל ועוד דהרי הדחיה בנזיר הוא משום לילה דלא חזי לקרבן וא"כ לא דמי לדחיית חיגר ביו"ט א' דגברא לא חזי וכמ"ש התוס' בכ"מ לחלק בין יומא לא חזי לגברא ל"ח והגאון בעל טו"א ז"ל האריך בזה בכ"מ ג"כ יעו"ש ועוד דבמאי דמשני שאני טומאה דיש לו תשלומין בפסח שני קשה טובא ג"כ דקרבן ראשין לאו משום טומאה לא הוי חזי רק משום לילה (וזה יל"ק) אולם בלא"ה הקשה כאן הטו"א ז"ל טובא על שיטת רש"י והתוס' בזה ולא העלה דבר ברור כלל ע"ש והיותר תימא לענ"ד דבכריתות ט' במקומו דהתם תנן הך דנזיר שנטמא טומאות הרבה ושם פליגי רבי ור"י בר"י אי חיילי עלי' נזירות בז' או בח' ע"ש והנה לא הובא שם כלל בכל הסוגיא הך דנטמא ביום כו' דפליגי הכא חזקיה ור"י ובאמת טס"ה מה שנרשם בכריתו' ט' וצ"ל ח' אבל שם ג"כ לא קאי אנזיר כלל רק רש"י ז"ל פי' גם התם כן ע"ש ובאמת למאי דקי"ל בנזיר י"ח כחכמים דעיקר תליא רק בחטאת וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' נזיר הלי"ב ט"ו דקרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו ע"ש א"כ לא משכח"ל ש להך פלוגתא דחזקיה ור"י בנטמא בלילה גבי נזיר כלל

ולכן נ"ל לפרש בעז"ה דהך דנטמ' ביום כו' באמת ביו"ט עצמו קאי ולא אנזיר כלל וה"פ נטמא ביום כלומר ביו"ט ראשון לאחר שהאיר המזרח נטמא בשרץ וטיהר למחר מביא כלומר לכו"ע חייב להביא קרבן עולת ראיה למחר שכבר נתחייב בתחלת יום ראשון בבוקר בקרבן אבל נטמא בלילה אינו מביא עוד לחזקיה שכשהאיר המזרח ביו"ט א' כבר היה טמא ואף שטיהר עצמו בשני משום דשני תשלומין דראשון הוא וכ"ה בירושל' להדיא דגרסי' התם אף בטמא כן נטהר בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור וע"ש בק"ע ובש"ק ולפמ"ש הירושלמי והבבלי עולים כאחד ור"י פליג דאף שנטמא בליל יו"ט א' נמי מביא למחר ביו"ט ב' כשיטהר וס"ד דמקשי משום דס"ל לר"י דתשלומין זה לזה ורצה לדחות דלא דמי חיגר לטומאה משום דטומאה יש לה תשלומין בפ"ש וה"נ יש תשלומין לטמא ביו"ט ראשון אף לר"י דס"ל תשלומין דראשון גבי חיגר ודחי דבפ"ש גופיה לאו תשלומין דראשון הוא ומשו"ה מסיק דהתם טעמא דר"י משום דלילה אינו מחוסר זמן והוה ליה כנתחייב כבר בראשון בתחילת ליל ראשון משא"כ בחיגר מעיו"ט וכל יו"ט א' דלא הוי חזי בלילה כלל וא"ש כל הסוגיא בפשיטות ובכריתות ח' לא מייתינן התם רק להמסקנא דהכא דכיון דס"ל לר"י תשלומין לראשון וע"כ ה"ט דאמר אם נטמא בלילה מביא משום דס"ל לילה אינו מחוסר זמן ולאו מנזיר פריך נמי התם דאיו"ט קאי וכמ"ש ונלע"ד ברור דהרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' חגיגה נראה שהוא ז"ל מפרש סוגיא זו כמ"ש בעז"ה שכתב בה"ה שם וז"ל אם נטמא בליל יו"ט א' אע"פ שטיהר למחר (ר"ל ביום שני לאחר הערב שמש) פטור אבל אם נטמא ביום ראשון ה"ז חייב להביא כו' כשיטהר עכ"ל והרב בעל כ"מ ז"ל הביא ע"ז פירש"י ז"ל הנ"ל דגבי נזיר מהנייא פלוגתא דחזקי' ור"י ומכאן נלמוד ג"כ לראיה ע"ש בכ"מ וכ"ד תמוהין שכבר נודע דרך רבינו ז"ל שכל דין שאינו מפורש בש"ס רק שצריך ללמוד דבר מדבר אין דרכו להביא רק בלשון יראה לי וכה"ג אמנם לענ"ד האמת יורה דרכו דהרמב"ם ז"ל ודאי שהי' מפרש באמת לפלוגתייהו דחזקי' ור"י ביו"ט עצמו ולא בנזיר כלל וכמ"ש בעז"ה וא"ש שכל דבריו ז"ל מפורש בש"ס ממש רק דפסק כחזקי' דלילה מחו"ז משום דרבי' דר"י הוה וכדקיי"ל בכ"ד [ובהכי א"ש בפשיטות מה שתמה הכ"מ בפ"ו מה' בכורות הי"ד על שהשמיט רבינו ז"ל הא דארי"ש בזבחים י"ב ליל ח' נכנס לדיר להתעשר ע"ש ולק"מ דכיון דהך דרי"ש אינו אלא למ"ד לילה אינו מחו"ז כדאר"פ בזבחים שם. והרי רבינו פסק כחזקי' דלילה מחו"ז וכ"כ בפ"ג מה' מחו"כ ה"ד בהדיא דהלילה מחו"ז הוא לכל כו' וע"ש בכ"מ ומשו"ה השמיט הך דרי"ש וא"ש מיהו למ"ש הגאון בעל טורי אבן ז"ל כאן ד"ה לדברי האומר כו' דלא דמי הך דלילה אינו מחו"ז לגבי הקדש בלילה להך דהכא ע"ש נדחה מ"ש]

אך נראה לכאורה לענ"ד להכריח קצת כפי' רש"י ותוס' ז"ל בסוגיא זו הנ"ל מתוך הסוגיא דשבת קל"ב דאר"י התם דמביום נפק"ל דמילה דחיא שבת ואותיב ליה רש"ל מביום דכתי' במחו"כ ומשני ר"י דהתם אצטריך לביום ולא בלילה ואע"ג דנפק"ל מביום צוותו דחיק התם טובא משום דסד"א הואיל וחס רחמנא כו' בלילה נמי כו' ע"ש והקשה בזה הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בס' נ"ג דלמ"ש התוס' בזבחים י"ב שם דלהכי כתיב ומיום הח' ירצה למעוטי ליל ח' להרצאה ולא נפק"ל מביום צוותו משום דביום צוותו ה"א אם שחט בלילה לא תרד קמ"ל דהכא בליל ח' הו"ל מחו"ז ואפי' אם עלה תרד ע"ש והשהא ל"ל לר"י לדחוקי כולי האי גבי ביום הח' דכתי' במחוסרי כפרה לישני נמי הכי דאי מביום צוותו ה"א אם שחט בליל ח' אם עלה לא ירד ככל שחיטה לילה קמ"ל ביום הח' למימרא דליל ח' הו"ל מחו"ז בבעלים עד יום ח' ואפי' אם עלה. ירד עכ"ד ומה שרצה ליישב שם די"ל דר' יוחנן ס"ל בעלמא נמי כר' יהודא דכל שחיטת לילה תרד ע"ש צ"ע לכאורה למ"ש התוס' בזבחים ק"ח ד"ה לשחיטת דלר' יהודא ודאי דאם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור כדא' שם קי"א משום דאין ראוי להתקבל בפנים לר"י רק דאליבא דר"ש פליגי התם משום דהקודש מקבלו רק שלא היה לו שעת הכושר ע"ש וא"כ ר' יוחנן דא' בזבחים פ"ד דהשוחט בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב לכאורה ע"כ דכר"ש ס"ל דאם עלה לא ירד ונסתר תירוץ הגאון בעל שאג"א ז"ל אולם לשיטת רש"י ותוס' ז"ל שם פ"ה ד"ה לא תהא דר' יוחנן אפי' לר"י מחייב התם ע"ש א"ש ואדרבה ר' יוחנן לשיטתו בזה מדהוצרך שם לטעמא דלא תהא פחותה משוחט בחוץ כו' ואלו לר"ש בלא"ה חייב משום דראוי להתקבל בפנים וע"כ דר' יוחנן כר' יהודא ס"ל (וע"ש בתוס' ובצ"ק דאין הכרח כ"כ די"ל דגם לר"ש אצטריך משום שלא הי"ל שעה"כ וצ"ע ואכ"מ) וא"ש דר"י לשיטתו וכמ"ש

אך בלא"ה צ"ע טובא דל"ל לר"י לדחוקי התם כ"כ ולמה לא משני בפשיטות דאי מביום צוותו ה"א דלילה אינו מחוסר זמן קמ"ל וביום השמיני דכתי' במחו"כ דליל ח' דמחו"כ הו"ל כמחו"ז בבעלים ונ"מ לחזר ונטמא בליל ח' דאין חייב שתים וכגון הא דראה