ראשית בכורים קכד

התוי"ט שם נ"ל פשוט דחסר שם עוד החילה, הדיבור וצ"ל שכל הקדשים נמכרין באיטלז וע"ז פי' רש"י לאחר שנפל בהם מום ונפדו וא"ש אך ברש"י דמכות י"ט ד"ה ולהלן יש ט"ס בזה שכ' ג"כ גבי בכור בע"מ שנפדה ע ש וכן בהגהות מרדכי דיבמות סוף פ' האשה כ' גבי בכור בע"מ טרם יפדה ע"ש. ובאמת עיקר קרא דלא תפדה איירי בבכור בע"מ עיין תמורה ח' ובביאור (פ' ראה פ' ט"ו פ' כ"ב) כ' דבכור בע"מ נאכל לזר ע"י פדיון ושגג בזה גם כן) וכיון דאין פדיון לתמורת הבכור פשוט דדינו כבכור דאסור להכניסו לכיפה משום הפסד קדשים וכמ"ש

ונלע"ד דהיינו נמי טעמי' דהרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ו מה' בכורות ה"ב דאם עבר ועישר מעשר בהמה בזה"ז דיאכל במומו וע"ש בכ"מ ובלח"מ שהביא מהא דאין מקדישין בזה"ז וצ"ע דהרי התם באמת קיי"ל דבהמה תיעקר ועוד יש לתמוה לכאו' טוב' דבאמת בסוף בכורות מוק"ל הש"ס להדיא להך ברייתא דתני ימותו במעשר בזה"ז ומשום תקלה ע"ש אלמא דאם עבר ועישר בזה"ז ימות משום תקלה ואיך כ' הרמב"ם דיאכל במומו וכבר תמה ע"ז הגאון בעל נו"ב ז"ל במה"ת חי"ד סי' קפ"ט וכתב שהיא קושיא חמורה ותמה על נו"כ הרמב"ם שלא הרגישו בזה ע"ש והוקשה לו עוד שם בסוגיא עצמה דמוק"ל לאידך ברייתא דירעו כרבנן דר"ש ע"ש וקשה טובא דאחרי דמוכח באידך ברייתא דכל היכא דיש למיחש לתקלה ס"ל דימותו א"כ לרבנן כיון דגם בזמה"ב אינן קרבין הו"ל כמו בזה"ז וג"כ הול"ל ימותו משום תקלה ע"ש שדחק טובא וכל דבריו תמוהים מאוד ע"ש וגם בשו"ה תועפות ראם להגאון מיאס ז"ל חיו"ד סי' מ"ו ובס' עמ"א להגאון מוהר"י העליר נ"י ס"ע כ' ליישב ד' הרמב"ם בזה ע"ש וכ"ד תמוהין וא"צ להארי' בהן ובמחכ"ת העלימו עין שד' הרמב"ם מבוארין להדיא בתוספתא דשלהי בכורות שם דתניא התם בהמה שנתערב בה מעשר בזה"ז ירעו אחד עשר כולן ימותו ע"ש והחילוק בין מעשר לאחד עשר נראה פשוט משום דמעשר כיון דג"כ דינו כבכור דאין לו פדיון כלל כדתנן בתמורה כ"א הנ"ל א"כ יש בו משום הפסד קדשים אם יכניסו לכיפה וכמ"ש התוס' הנ"ל והרא"ש ה' פ"ב ס' ב' גבי בכור משא"כ בספק אחד עשר דהוא קרב שלמים כדתנן בבכורות ס' שם דצריך פדיון כמו שלמים ואין בו משום הפסד קדשים כלל דסוף ילך דמיו לאיבוד ודינו ככל הקדשים בזה"ז דבהמה תיעקר דהיינו מכניסו לכיפה משום תקלה וכמ"ש התוס' הנ"ל והשתא הא דמוק"ל בש"ס דילן להך דתני ימותו במעשר בזה"ז הוא נמי משום דקאי התם על יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי דעשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה ומש"ה בזמן הבית ירעו לרבנן דבזמן הבית ודאי איכא משום הפסד קדשים בכל הקרבנות שהרי לאחר שירעה ויסתאב יפדה ויביא בדמיו קרבן וכדין שלמים שנתערב במעשר דיביא בדמי היפה שבהן שלמים כו' וכמ"ש רש"י בזבחים ע"א במשנה ע"ש (וע' פסחים צ"ח ורבנן היכי עבדי בפסח שנתערב בבכור א"ר כו' כל היכא דאיתי' כו' ע"ש וע' ברמב"ם פ"ו מה' פה"מ ה' י"ד וצ"ע וע"ש בל"מ ה' י"ג) ולכן ודאי אסור להכניסו לכיפה בזמן הבית משום הפסד קדשים כמ"ש משא"כ בזה"ז שדמי השלמים שיפדה ילכו לאיבוד ומאחר דבין כך וכך צריך להפסיד או הדמים או הבהמה עצמה אסור להשהות הבהמה בזה"ז עד שיומם משום תקלה דגיזה ועבודה כיון דגם אחר שיומם אין לו תקנה רק לאבד הדמים בזה"ז כמ"ש ומשו"ה ימות בזה"ז וא"ש ולק"מ קושית הנ"ב ז"ל בהסוגיא עצמה הנז' וגם א"ש בפשי' ד' הרמב"ם ז"ל בעז"ה דמעשר עצמו ודאי יאכל במומו כדקתני בהדיא בתוספתא הנזכר וס"ל דגם לאחר שביטלו מלעשר בזה"ז נוהג דין התוספתא הנ"ל דאם עבר ועישר ירעו כיון דיש לו תקנה לאחר שיומם לא גזרו לאסור להשהותו משום תקלה משא"כ בסוגיא דבכורות ס"א דאיירי באחד עשר בזה"ז כיון דגם לאחר שיומם אין לו הקנה בזה"ז כלל רק שילכו עכ"פ הדמים לאיבוד ומשו"ה מעיקרא אסור להשהותו כלל משום תקנה בזה"ז כמ"ש

ויצא לנו מזה דין חדש דמ"ש התוספות בבכורות נ"ג הנ"ל לחלק בין בכור לקדשים בזה"ז כמ"ש נ"ל דאם עבר והקדיש בהמה בזה"ז ואח"כ נתערב בבכור דמכניס שניהם כאחד לכיפה דמשום בהמת קדשים דגזרו להשהות בזה"ז משום תקלה כמ"ש אסור להשהות גם הבכור שנתערב בו משום ספק בהמת קדשים כמ"ש ולמדנו זה מן הסוגיא שם דפריך אפילו חד נמי ר"ל אחד עשר עצמו בזה"ז ומשני דקמ"ל אפילו תרי דאיכא פסידא ר"ל משום אידך דמעשר דיש בו הפסד קדשים כיון דא"צ פדיון אח"כ כמ"ש ואפ"ה שניהם ימותו משום חד דשלמים דמעורב בו דאסור להשהותו וכדקתני בתוספתא נתערב באחד עשר כולם ימותו ור"ל אפי' המעשר ג"כ וכ"ה שם ריש ה"ז להדיא עשירי וי"א כולם ימותו ע"ש וא"ש גם פשטי' דהסוגיא הנז' וגם מש"כ בשו"ת תו"ר שם ע"ד התוס' הנ"ל דה"ט דבכור אסור להמיתו משום דאין לו פדיון כמ"ש. דא"כ למה אמרו שם ס"א הנ"ל במעשר דימות דהרי מעשר ג"כ אין לו פדיון ודחק טובא בזה ע"ש ולק"מ דהתם משום אחד עשר הוא דצריך פדיון באמת כמש"ל וא"ש

והגאון ר' שמואל אביגדור נ"י בפי' לתוספתא שם במחכ"ת לא עמד על כל זה וכ"ש וז"ל ובגמרא מוקמינן דאפילו מעשר כדינו נמי ימות עכ"ל ובמחכ"ת הוא נגד דברי הרמב"ם הנ"ל ודברי התוס' והגמרא עולים כאחד באמת וגם לאחר שבטלו מלעשר בזה"ז עסקינן וכמ"ש וכ"ד בפירושו שם בזה אינם מדוקדקין לענ"ד יעו"ש והגאון ר' משה סופר ז"ל בספרו חי"ד ס' ש"ו ואו"ח סי' קל"ט הקשה דהיה לחכמים לתקן שיטילו מום במעשר בהמה בזה"ז ויפדה וישדי ד' זוזי בנהרא עכ"ל ובמח"כ נעלם אז ממנו שאין פדיון למעשר בהמה ואולי טס"ה שם ומש"ש עוד דלמאי דקיי"ל מקריבין אע"פ שאין בית היה אפשר להקריב במקום המזבח ק"פ דדוחה טומאה והאריך עוד בזה בסי' רל"ו שם בשם חותנו הגאון רע"א ז"ל ובשם הגאון יעב"ץ ז"ל דבכל קרבנות ציבור י"ל משום דבאין משקלי ציבור ואין השקלים נוהגין אלא בפני הבית כדתנן בסוף שקלים (וכן בכורים כדתנא התם. וי"ל דלכן סדרו מס' זו בסוף הסדר אע"ג דמוקדם בתורה בפ' משפטים (ומ"ש הרמב"ם ז"ל בזה צ"ע) משום דכל ס' זרעים נוהג בארץ ישראל גם בזה"ז (ע' ס' פאת השולחן) משא"כ בכורים וכן י"ל במס' חגיגה וק"ל) אך קרבן פסח היה אפשר להקריב דאף דאין לנו אבני חושן הלא אין כה"ג מעכב ויוכל כהן הדיוט להקריב ע"ש וכ"כ בס' דרכי הוראה להגאון מוהרר צבי הירש חיות ז"ל ס"ו ע"ש ובמחכ"ת אולי שכחו כולם כי גם מימות הגאונים ז"ל אין לנו תכלת שהוא דם חלזון וכמ"ש ברי"ף ז"ל הלכות ציצית סי' רע"ג ובתוספתא דמנחות פ"ו תניא תכלת וא' ותולעת ש' ושש מעכבין זא"ז ד' בגדי כה"ד מעכבין זא"ז ושם בפ"ט הניא תכלת שלא מן החלזון פסולה תולעת ש' שלא מן התולע שבהרים פסולה וקחשיב שם מנורה וכ"ש ע"ש ומשמע דרק בתכלת דבגדי כהונה קעסיק התם דומיא דתולעת שני ואינך וא"כ גם בבגדי כהונה בעי חלזון דוקא (וכ"כ המש"ל בפ"ח מהל' כל"המק ה' י"ג ע"ש ודלא כהגאון בעל תפארת ישראל נ"י בס' מועד כללי בגדי קודש צד 107 שהשיג על המש"ל בזה דמשמע ליה מד' הרמב"ם ז"ל דלבגדי כהונה א"צ חלזון ועפ"ז העלה דגם לציצית א"צ חלזון כדמוכח במנחות מ"ב דגמרינן להו מהדדי לענין טעימה מכליל תכלת ע"ש ובמחכ"ת נעלם ממנו התוספתא הנ"ל דבהדיא אמר דתכלת שלא מן החלזון פסולה והמש"ל שם לא זכר לד' התוספתא בזה שכתבנו וצ"ע) וקיי"ל כרבי דגם אבנטו של כה"ד הוא מכלאים ומתכלת דוקא וע"ש פ"ח במש"ל ה' א' ב' וא"כ א"א להקריב כלל בזה"ז בלא חלזון כמ"ש] ועכ"פ עיקרי כל ההלכות מסדר קדשים אינן נוהגין כלל בזה"ז ושייך שפיר לבקש על המקדש בתחילה כמ"ש בעז"ה וע"פ מ"ש התוי"ט בהקדמתו בשם בעל כף נחת ז"ל דסדר נזיקין הוא בסוף הסדרים ע"ש (ויש לעשות לו קצת סמוכין ממ"ש במדרש תהלים י"ט אקרא דמשפט ה' אמת זה סדר נזיקין וקחשיב ליה קרא לבסוף וע"ש עוד מ"ש אקרא דתורת ה' תמימה די"ל קצת ואכמ"ל)