ראשית בכורים קכג

דבר התשובה הזאת לדפוס בין פסח ראשון לשני ע"כ הובא כאן בשלהי הקונטרס הלז מ"ש לבאר בעז"ה סוגיא אחת במס' חגיגה (דף ט') השייך לדין תשלומין בפסח שני ויבואר עוד בקונט' אחרון בזה בעז"ה)

בעז"ה במשנה דשלהי פ"ה דאבות יהי רצון מלפניך כו' נראה לענ"ד לפרש קצת ע"פ הגהת רבינו הגר"א ז"ל דמשנה זו מקומה בסוף הפרק וע' במדר"ש שכ"כ ולפ"ז היה נ"ל דלמאי דנקטינן בסדר המשנה הוריות בתר אבות והדר תנינן קדשים וטהרות בתר נזיקין וכמ"ש הר"מ במז"ל בהקדמתו לפי' המשנה וע"פ הש"ס דשבת ל"א הנודע ונודע ג"כ מאמרם ז"ל בזבחים מ"ה כל שחיטת קדשים לא ליתני הילכתא למשיחא הוא אלא דרוש וקבל שכר כו' וידוע ג"כ דעיקר מעלת הלימוד הוא רק מפני שמביא לידי מעשה וכמאמרם ז"ל בסוף פ"ק דקידושין רק דמ"מ אמרו דגם העוסקין בעבודת קדשים הו"ל דרוש וקבל שכר והוא ע"פ מאמרם ז"ל בשלהי מנחות אקרא "דלעולם זאת ע"י" אלו ת"ח העוסקין בה' עבודה מעלה עליו הכתוב כאלו נבנה מקדש בימיהם וכל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב כו' וכדכתיב ונשלמה פרים כו' וכנודע והרמ"א ז"ל בהגה"ה באו"ח סי' קכ"ג כתב דלכן תיקנו לומר יה"ר מלפניך כו' אחר ש"ע משום דהתפלה היא במקום עבודה ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש עכ"ל וע' בד"מ שם. ועפ"ז אפשר דהתנא הקדים ג"כ לבקש רחמים על המקדש לפני סדר קדשים דהלימוד הוא ג"כ במקום עבודה כמ"ש ומבקש מקודם על המקדש שנזכה שם לעבודה ממש. ואז יהיה הלימוד גם בסדרים הללו ע"מ לעשות ממש. וזהו ות"ח בתורתך והקדים תפלה זו גם למס' הוריות דגם הלימוד במס' זו בזמה"ז אינו אלא דרוש וקבל שכר [דיסודה על דיני הקרבנות שמביאין ב"ד וציבור ויחיד נשיא וכהן משוח ועל איזה שגגת מצוה מביאין קרבן וע"כ י"ל דמה"ט סמכוה לסדר קדשים ג"כ] ומצינו שתיקנו לומר יה"ר זה בכ"מ שעסוקין בעבודה ובקרבן כגון אחר פ' איזהו מקומן וברייתא דר"י דעיקרא שייכא לתו"כ ומפני שתיקנו לומר זה בכ"י שיהיה נחשב במקום לימוד הורה בכ"י ובמקום עבודה ג"כ, וכמ"ש התוס' (בקידושין ל) והטור בסי' נ' הדבר פשוט דלכן תיקנו לומר אח"כ היה"ר. דאז נזכה לעבודה ממש וגם הלימוד בזה יהיה ג"כ לימוד שמביא לידי מעשה וכמ"ש וכן אחר ספירת העומר וכמ"ש התוס' במגיל' כ' משום דס"ל כמ"ד במנחות ס"ו דהשתא דליכא עומר עיקר הספירה רק דרבנן משום זכר למקדש וע"כ יש לבקש אז שנזכה להקריב העומר בזמנו ויהיה גם הספירה מה"ת (ודברי התוס' שם צ"ע לכאורה שכתבו לחלק בין ספירה לשופר ולולב שאין אומרים אח"כ היה"ר כו' משום דספירה אינו אלא הזכרה בלבד לבנין בהמ"ק משא"כ שופר ולולב יש עשיה עכ"ל

ולכאורה תמוה דשופר ולולב הם מצות שאינם תלוים במקדש ואין שייך כלל היה"ר אחריהם ונראה דשופר ר"ל בר"ה שחל בשבת דהתקין ריב"ז אחר החורבן לתקוע בכ"מ שיש ב"ד וס"ל להתוס' כהרי"ף ז"ל דגם עתה תוקעין בב"ד בשבת ע"ש בר"ן ז"ל פ"ד דר"ה וס"ל ג"כ דהוא משום זכר למקדש דבמקדש תוקעין בשבת דאין שם שבות ולולב ר"ל בחוה"מ דהוא רק משו' זכר למקדש ע' ר"ה כ"ט ל' וכן בהקפת הס"ת*) כמ"ש בילקוט (תהלים כ"ו) אקרא דואסובבה את מזבחך ה' בזה"ז כו' ע"ש) ומ"ש אז ות"ח בתורתך (ובקצת נוסחאות א"א אז ות"ח בתורתך) אולי הוא כמ"ש המפרשים ז"ל דמטעמי המצוה הוא ג"כ שהוא כמו הכנה ליום מתן הורה וכנודע ואחר התפלה כ"כ בד"מ שם שהוא מפני שאמר בתפלה נתת לנו תורת חיים ע"ש ולי היה נראה ע"פ מ"ש הטור (סי' קנ"ה) דאחר התפלה ילך לבהמ"ד ויקבע עת ללמוד כו' ולכן אפשר דתיקנו אז לבקש רחמים על חלק התורה כעין תפלת ר' נחוניא בן הקנה בפ"ד דברכות שהיה מתפלל בכניסתו לבהמ"ד שלא יכשל בהלכה כו' ואפשר דמהאי טעמא קבעו אנשי כנה"ג בברכה אמצעית דשבת וי"ט ג"כ תפלה זו דות"ח בתורתך דאולי הוא ע"פ מ"ש בירושלמי פט"ו דשבת לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בד"ת כו' ה"ח לת"ת כו' וכן בחוה"מ כדאית' בירושלמי פ"ב דמו"ק הל' ג' כדי שיהיו יגעין בתורה ע"ש ואכמ"ל) וכן שפיר שייך להקדים תפלה זו גם לסדר טהרות דגם הלימוד בסדר הזה בזה"ז אינו אלא דרוש וקבל שכר דכולנו ט"מ אנן שאין לנו אפר פרה (וע' ברא"ש הל' חלה סי' י"ד מ"ש אהא דחבריא מדכו בגלילא שהיה להם אז אפר פרה ובק"ן סוף ר"ה מ"ש בשם האר"י ז"ל ע"ש ומ"מ נראה שלא נתגלה לכולם כ"א לקצת מגדולי הדורות אז ואכמ"ל ואע"ג דהרבה מדיני טומאה וטהרה נוהגים באמת גם בזמה"ז דמלבד מס' נדה ומקואות מצינו עוד הרבה הלכות שם (כמו כל דבר המקבל טומאה דנ"מ לענין דבר המקבל כתמים כנודע וכל דיני כלי עץ דנ"מ לענין סוכה ג"כ וכן לדין הוי' ע"י טומאה דנ"מ לענין מקוה וכל מס' אהלות דנ"מ לטומאת כהן בזמה"ב ומס' ידים. וכל דיני טומאה היוצאה מגופו דנ"מ לחלת חו"ל וכיוצא בו)

אמנם מאחר דעיקר סדר טהרות אין רובו עכ"פ נוהג כלל בזמה"ז שייך שפיר לבקש בתחילה על בנין המקדש כמש"ל וכן גם בסדר קדשים דמלבד חולין ובכורות מצינו ג"כ עוד הרבה הלכות שנוהגין גם בזמה"ז [כמו כל דיני תמורת הבכור בזמה"ז דהדבר פשוט לענ"ד שאם עבר והמיר בהמת חולין בבכור שדינו גם בזמה"ז כבכור להיות רועה ונאכל במומו לכהן וע' סוגיא דתמורה ז' ח' וברמב"ם פ"א מה' תמורה הלכה ע' ובפ"ג שם הל' א' ב' ולפי"ז ודאי נוהגין הרבה דינים ממס' תמורה גם בזה"ז כגון שהבעלים ממירין כר"ע שם ושממיר ממין על שאינו מינו והרבה באחד ותמים בבע"מ והרבה כי"ב המבואר במס' תמורה עד שיש לענ"ד לתמוה בזה על הטוש"ע בי"ד ה' בכור שהשמיטו בחיבורם כל הלכות תמורת בכור בזמה"ז ג"כ שיש בו הלכות רבות וקבועות באמת ואי משום דלא הוי אלא בדאי עבר הרי הו"ל דאי לאיסורא כמו כל מס' תמורה שאינו אלא כשעבר והמיר בקדשים מה דינו. ונ"ל פשוט דאין דין תמורת הבכור בזה"ז כדין המקדיש בהמה בזה"ז דקיי"ל דנועל דלת בפני' כו' כמ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' ערכין ה"ח אלא דינו ממש כבכור להיות מטפל בו עד שיומם ולהיות נאכל במומו שהרי הדבר פשוט בתוס' בכורות נ"ג ד"ה ואיזהו דכל דבר שאין לו דין פדיון אסור להכניסו לכיפה בזה"ז משום הפסד קדשים רק דבר שצריך פדיון דלעולם יהיה צריך להשליך דמיו לאיבוד ואין הפסד אם מכניסו בעצמו לכיפה משא"כ בכור וכמ"ש התוס' שם ולפ"ז פשוט דה"ה לתמורת בכור דאסור להכניסו לכיפה בזה"ז שהרי גם תמורת בכור קיי"ל דאין לו פדיון וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ת ה"ב שם (והכ"מ שם ציין ממשנה דתמורה כ"א ע"ש וצ"ע שהרי ע"כ צ"ל דאין ראיה משם כמ"ש התוס' בזבחים ע"ה ד"ה בכור ע"ש. רק הסוגיא דזבחים עצמו שם ע"ה היה לו להביא דבאמת מיבע"ל לרב"ח התם בתמורה בכור אם נפדה ופשיט ליה רבא מברייתא דתמורתן כיוצא בהן ע"ש ומ"ש שם התוס' דלא בעי מיתבא לכהן כו' דבריהם צ"ע שם לענ"ד וברמב"ם פ"ג הלכ' ב' כתב להדיא דהתמורה ג"כ לכהן ופשוט דנפקא ליה הא מהא דתמורתן כיוצא בהן וכמ"ש)

ואני תמה בזה על הגאון בעל בית אפרים ז"ל בחי"ד סי' ע"ה שנסתפק בדין הבכור בעל מום אם עושה המורה. דלא דמי לכל הקדשים כיון שאין לו פדיון ע"ש והדר פשיט ליה רק מסברא והאריך בזה ע"ש ובמחכ"ת העלים עיניו שם מברייתא ערוכה דזבחים הנ"ל דבהדיא תניא התם בכור משהומם ופי' רש"י אף משהומם) עושה המורה ותמורתן כי"ב ונפשט גם הספק השני שלו שנסתפק גם להיפך שם דאולי תמורת בכור בע"מ קרב ע"ש והעין משפט שם לא ציין במשפט ג"כ ואכמ"ל ומש"כ הרמב"ם בסוף פ"ג שם ויפדה ויאכל כבכור פשוט דהתם משום דהו"ל ספק תמורת שלמים ג"כ. ודלא כהל"מ שכ' דטס"ה ע"ש ובלשון רש"י דתמורה כ"א שתמה ____________________ *)וזהו מקור ד' הרמב"ם פ"ז מה' לולב הכ"ג ונו"כ שם לא כ' מקומו ובד' אגרת ס' ה' לא ידע כי כל מנהגי ישראל יש להם בית אב והתורה ארוכה כו' וא"א יודע עד מה בעו"ה וה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה.