ראשית בכורים קכב

הפרוזבול בכת"י וימסור להב"ד יותר מכפי מה שנהגו לשלוח הדברי' הללו בלבד ע"י שליח המלוה או שליח הב"ד ואין המלוה בא בעצמו לפני הב"ד (כי באמת קשה הדבר שכל מלוה יצטרך לבוא בעצמו לב"ד וכ"ש למ"ש להלן אשר הדבר כמעט חובה הוא על כל אדם באמת שיכתוב פרוזבול כי אין לך אדם בעולם ממש שאין לו שום חוב אצל שום אדם בשטר או בע"פ ואינו מוסר דבר ביד השליח כלל רק מילי בעלמא ואיכא לכאורה בהא עיקולי ופשורי אליבא דהילכתא (בדין מילי אי מימסרן כו' כדרבא בגיטין כ"ט ע"ש ואכמ"ל בזה) ועכ"פ בכה"ג ודאי דלא מצו למיכתב בפרוזבול ואתא פלוני לקדמנא ואמר לנו כו' כפי הנהוג לכתוב וכ"ש דלא מהני מידי כשהב"ד ישלחו כל לשון הפרוזבול כתוב וחתום להמלוה והמלוה לא ידע מזה כלל בעת שכתבו שמו בהפרוזבול ולא הודיע להב"ד כלל מקודם שישלחו לו פרוזבול חתום כזה (ואיכא נמי בהא משום מיחזי כשיקרא וע' בחו"מ סי' מ"ו ס"ק כ"ד דבחתימה לכ"ע אסור וע"ש בש"ך ובנ"ד נראה דגרע טפי ואכמ"ל) ועכ"פ כשאין המלוה עצמו בא לפני הב"ד ודאי הדרך המובחר יותר שישלח להם הפרוזבול בחתימת ידו ממש דזה ודאי מהני לכ"ע כמ"ש וגם מ"ש בהנוסח את כל החובות ודאי דלא גרע עכ"פ מנוסח הנודע שכל חוב וכן מ"ש לגבותם יש לפרש ג"כ שהוא יגבם בעצמו כמו שאגבנו וכמ"ש אח"כ שהב"ד או הוא בעצמו יגבה ג"כ ופשוט דלא גרע מידי בקצת שינוי לשון הזה כלל

והשתא דאתינן להכי ראינו לבאר ג"כ בקצרה כי מלבד שהנוסחא שכתבנו הוא ג"כ מהספרי פ' ראה שכ"ש כל חוב ולא ש כ ל וכ"ה בתוס' גיטין ל"ג ד"ה ל"ש ובר"ש פאה פ"ג מ"ו ובעיטור אות פ' ובטור חו"מ סי' ס"ז ובסמ"ג ל"ת רע"א ובסמ"ק סי' רנ"ח ובראב"ן מס' גיטין גרס את כל חוב כמ"ש וכ"ה בר"ן ז"ל בגיטין פ"ד ועוד בראשונים ז"ל וגם מ"ש לגבותו כ"ה ברש"י גיטין ל"ז ד"ה מסרי מילייהו ובר"ן ז"ל שם ועוד בחי' הראשונים ז"ל ולשון זה מתוקן יותר בלא ספק אבל גם מ"ש שהמלוה יכתוב בעצמו כל לשון הפרוזבול וימסור לב"ד מלבד מה שנראה כן בחידושי הרמב"ן ז"ל בגיטין שם שכ' וז"ל דפרוזבול אין המלוה מוסר ממש שטרותיו לב"ד אלא שכותב מוסרני לכם כלומר בכ"מ שהם יהיו כמסורות לידכם ע"ש וכן משמע מלשון בעל התרומות ז"ל שער מ"ה סי' י"ז שהובא בשו"ע שם ס"ק כ"א חזו דאנא מסרנא פרוזבול קיימי דייני כו' וכיון שמסרתי לכם פרוזבול זה כו' ע"ש וכן משמע בהרא"ש ז"ל פ"ד סי' י"ג דאהא דאר"נ שם ל"ו אימא מילתא אע"ג דלא כתב ככתוב דמי כ' וז"ל אע"פ שלא כתב פרוזבול אלא לשון הכתוב בפרוזבול אמרו בעל פה לפני הדיינין מועיל ואהא סמכו רבנן דמסרי מילייהו כו' ע"ש וא"כ נראה פשוט דמעיקר דין המשנה ודאי צריך שיכתוב המלו' בעצמו לשון זה של דברי הפרוזבול להדיינין רק ר"נ רצה לחדש זאת דמהני נמי כשאומר בעל פה כן ואהא סמכו רבנן כו' כמ"ש ופשוט דגם לר"נ בעינן עכ"פ שיאמר המלוה בעצמו כן להב"ד ולא על ידי שליח כלל וכמש"ל ועכ"פ מפשטות לשון המשנה דשביעית פ"י מ"ד נראה ודאי דעיקר התקנה היה בכתיבת הפרוזבול שיכתוב המלוה עצמו כלשון המבואר במשנה לפני הב"ד והב"ד רק חותמין עצמן לבד שקבלו מהמלוה הפרוזבול שלו וקבלו ע"ע לדון ולהוציא בדבר החובות שלו שזהו עיקר ההיתר של הפרוזבול (וכמ"ש ג"כ בעז"ה להוסיף ע"ד הפרוזבול המבואר במשנה בלשון המלוה והב"ד גם כן לשופרא דשטרא והוא מלשון הבעה"ת הנ"ל בשם הר"י אברצלוני ז"ל ע"ש ובב"י) ואם נפרש במשנה דלשון מוסרני לכם כו' אומר המלוה בע"פ לבד א"כ עיקר דין זה שהב"ד צריכין לכתוב לשון זה של הפרוזבול (שאמר להם המלוה בע"פ) בכתב ידם דווקא חסר לגמרי במשנה או שחסר עכ"פ עיקר הדין דאמירת המלוה כן לפניהם ואכמ"ל וע' במבי"ט ח"ב סי' פ"א שכ' ג"כ דהמלוה ישלח בכת"י למקום ב"ד (אך מ"ש אח"כ ומשמ' אפי' לא ידעו הב"ד צ"ע) וע"ש סי' רכ"ה וח"א סי' ש"א ובס' שערי צדק סי' כ"א ובכנה"ג ובס' פאת השולחן סי' כ"ט ואכמ"ל ובעיקר חיובא דכתיב' הפרוזבול בזה"ז בחו"ל ג"כ כבר האריך בזה הגאון בעל או"ת ז"ל ר"ס ס"ז בתוכחות מוסר איך יש לנו ליזהר שלא להשים ח"ו אחרי הדלת זכרון מצוה זו החביבה מאוד גם בזה"ז וכמ"ש הנביא (ירמיה לא) הציבה לך ציונים וגו' ולשמור ולעשות זכר למצוה זו במצות שמיטת כספים הנוהגת גם בזה"ז בכ"מ מדברי סופרים עכ"פ זכר לשביעית (וע' בשו"ת פאר הדור להרמב"ם ז"ל סי' קכ"ב קכ"ז) וכאשר הגיענו ה' ברוב רחמיו ב"ה לזמן הזה באחרית שנת השביעית שנת שבתון לה' ואחת היא שעמדה לנו מכל המצות התלויות בארץ להשמיט כספים בכ"מ ובכ"ז ע"פ תקחז"ל ולבל תשתכח זכר מצוה זו מקרב ישראל חובה עלינו לעשות זכר למצוה זו עכ"פ בכתיבת הפרוזבול ע"פ תקנת הלל הזקן להיות לזכרון עולם עדי כי נזכה אי"ה לקיים כל מצות שמיטין ויובלות כימי עולם וכשנים קדמוניות בב"א

ויען כי באמת הדברים האלו היוצאין מפי קדוש הגאון הנ"ל זצ"ל הוא חובה כמעט על כאו"א כי אין לך אדם שאין לו שום חוב בע"פ על איזה אדם בעולם וגם הנשים אף שיש להסתפק קצת בהן אם הן חייבות בעשה דשמוט כשהלוה מחזיר מדעתו אבל מ"מ ודאי דחייבות עכ"פ בל"ת דלא יגוש כשאין הלוה רוצה להחזיר (ואולי דרשינן נמי היקשא דכל שישנו בלא יגוש ישנו בשמוט וע' פסחים מ"ג תוד"ה סד"א דאורחא דקרא כו' ע"ש. (ומיהו לדברי הרא"ש ז"ל בהשולח סי' כ' דהל"ת דלא יגוש עובר מיד גם בתחילת שנת השביעית רק העשה דשמוט הוא בסוף השנה א"כ ע"כ דלא דרשינן היקשא בזה כדדרשינן בחמץ ומצה כה"ג וצ"ע וע' קדושין כ"ט תוד"ה אותו שכ' כיון דמיום הח' כו' ע"ש ואכמ"ל) ולכן ראינו להדפיס את נוסח הפרוזבול היותר נראה לדעתנו כנ"ל למען להיות הנוסח הלז מצוי ביד כל אדם ושיוכל כ"א לעשות זכר לשביעית על ידי זה ולכן יש לכל אחד ליזהר בכתיבת ומסירת הפרוזבול להבית דין כד"ת באחרית השנה הזאת ולהקדים כ"א א"ע מחצי חודש אלול הבעל"ט ואילך ולא ימתינו הכל עד ערב ר"ה כי לא יספיק הזמן לכ"א אמנם אם אחר כתיבת ומסירת הפרוזבול לב"ד ילוה עוד לאיזה אדם קודם ער"ה הבעל"ט יש ליזהר לעשות הפרוזבול עוד הפעם בער"ה עכ"פ כי כל מלוה שלאחר יום כתיבת הפרוזבול משמט ברגע אחרונה של יום כ"ט אלול בסוף שנת השמיטה (ומ"ש בזה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דשביעית פ"י מ"ה להיפך צע"ג ודוחק לומר דמשום דבב"ב קנ"ז מוקי להך משנה דשביעית הנ"ל בשט"ח המאוחר כר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל ע"ש ומשו"ה שפיר מהני להאי תנא בפרוזבול המוקדם להלואה נמי שיכול למסור לב"ד מה שילוה אח"כ דהו"ל כמו שדה זו לכשאקחנה כו' דמהני למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל וע' במרדכי בגיטין פ' האומר סי' תט"ו ובזה הוה א"ש גם מ"ש הרמב"ם ז"ל שם מהתוספתא דשביעית פ"ח הל' י"א רשבג"א מלוה שלאחר פרוזבול אינו משמט ע"ש והכ"מ בפ"ט הכ"ב כ' דטס"ה בתוספתא ע"ש ובמח"כ העלים עיניו מד' הר"ש ז"ל בפ"י מ"ה שטרח לפרש התוספתא כגי' שלפנינו ע"ש אבל דבריו ז"ל דחוקים שם בזה באמת אך למ"ש י"ל דגם רשב"ג כר"מ ס"ל בהא דאדם מקנה דשלב"ל וע' תוס' ב"ב ע"ט ד"ה ור"א וצ"ע ואכמ"ל וע' בעיטור ז"ל בדין פרוזבול ובס' כפתור ופרח שער חמשים באורך ואכ"מ) [ובדין הקנאת הקרקע להלוין כ"כ בכה"ג אות ל"ז דבפרוזבול הקילו להקנות קרקע להלוה אף בלא אחד מדרכי הקנאת קרקע ע"ש ובמבי"ט סי' ש"א הנז' (ונעלם שם ממנו הסוגיא דד' ל"ג ל"ש כתוב בלשון עדים כו' ע"ש) ובשערי צדק הלכות שביעית פכ"א ע"ש ואכמ"ל] וה' יגיענו לשמיטין וליובלות הבאים לקראהנו לשלום שמחים כו' ולקיים בהם כל המצות כולם הנוהגין בארץ לרצון לפני ה' בב"א: (ואין נ"מ כלל בכל דברים הנוגעין לדיני ממונות לבד אצלינו אש יש לנו להתנהג בהם רק ע"פ חוקי הממשלה יר"ה כי העיקר אצלינו דדינא דמלכותא דינא כנודע בזה): סימן ב

והוא נדפס כבר בשנת תרי"ט בס' נתיבות עולם (דף קכ"ד) ושייך לדין מעשר בהמה בזמן הזה ולדין תמור' בכור וכמו שיבואר בפנים וגם בנוסח היה"ר שנהגו לומר אחר התפלה ואחר ספירת העומר (ויען כי הובא