ראשית בכורים קכא

חלק שני

א"ה הן יען כי על איזו מהתשו' אשר כבר יצאו מאתי בדפוס בעז"ה (שהובאו באיזו ספרים יקרים ממחברי זמנינו יצ"ו וגם באיזו מקומות מפוזרים) ראיתי כעת להוסיף שנית את ידי עליהם כיד ה' הטובה עלי, ע"כ ראיתי לצרף אותם כאחד שנית, בשלהי ספרי בעז"ה, ועשיתי להם מדור בפ"ע ואשר נ"ל להוסיף עליהם כעת בעז"ה יבוא פה ג"כ בקונטרס בפ"ע אי"ה: סימן א

הן ראיתי להעתיק כאן נוסח הפרוזבול אשר כבר יצא מאתי בדפוס בעזרת ה' בשנת תרכ"א עם התשובה על זה הנדפס אז למטה לבאר דבר נוסח הלז בקצרה בזה ונעתק כעת כאן כלשון הנדפס אז בעז"ה בלי שינוי ובקו"א יבואר עוד באורך קצת בזה בעז"ה: וזהו נוסח הפרוזבול המדוייק יותר בעז"ה

אני הח"מ מוסרני לכם -------------------- הדיינין שבפה ק"ק ------------------ אם את כל החובות שיש לי אצל כל אדם הן בשטר והן בעל פה לגבותם כל זמן שארצה [דכען תהוו לי דייני למיגבי כל חוב ורשו שיש לי אצל כל אדם בשטר ובע"פ עד היום דלמטה ותגבו ותקבלו לי בכ"ז שארצה ואם לא תגבו אתם אחר שמסרתי לכם שטרא דפרוזבולא דין הרי אני גובה ברשותכם כל חוב שיש לי אצל כל אדם כל זמן שארצה. וחתמתי היום על הפרוזבול הלז] יום אלול באחרית שנת השביעית ה' תר" לפ"ג פק"ק נאום במותב תלתא כחדא הוינן כד אתמסר קדמנא שטרא דפרוזבולא הדין מאת ------------- הנ"ל ומסר לנו כל החובות שלו למיגבי ליה (או שיגבה ברשותנו]. בכ"ז שירצה ומדאיתעביד הדין עובדא קדמנא כדתיקון רבנן וכדנהגינן מימי הלל הזקן החזקנו את כוחו בתקנתא דרבנן דלא תשמיט ליה במישלם שתא דשביעתא הדין להדין גברא הנ"ל כל חוב ורשו שיש לו אצל כל אדם בשטר, ובע"פ עד יום אלול הנ"ל והקנינו קרקע כל שהוא לכל אחד ואחד מהלוין שלו לאותן שאין להם קרקע אף בשכירות] ובאופן המועיל שיקנו בזה כתקנתא דרבנן. וחתמנו על הפרוזבול הלז ביום ושנת הנ"ל פק"ק הנ"ל. והכל שריר וקיים נאום ונאום ונאום יען כי לא נעלם מאתנו אשר כל הרואה את דבר סדר ונוסח כתיבת הפרוזבול אשר סדרנו לעיל בעז"ה להמלוה בפ"ע ולהב"ד בפ"ע ויראה לו שהוא קצת נגד הנוסחא המבואר במשנה דשביעית פ"י ובד' הפוסקים ז"ל בזה וגם נגד המבואר ברוב ד' הפוסקים בזה שהמלוה אינו כותב כלל להב"ד רק שאומר לפניהם בעל פה זה הלשון המבואר בפרוזבול והם כותבים שכך אמר להם וכן נהגו עד כה אמנם מוכרחים אנחנו להודיע טעמנו בזה בקוצר (כי לא יכיל הגליון הלז לבאר פה כל מה שהארכנו בזה מכבר בתשובה בעז"ה) ובתחלה נאמר כי אחרי שהדבר ברור (דאף שנראה מפירש"י ז"ל בגיטין ל"ג דגם מעיקר דין המשנה היה התקנה שיאמר המלוה רק על פה לשון הכתוב בפרוזבול לפני הדיינין והדיינין לבד הן שכותבין לשון הפרוזבול מה שאומר להם המלוה על פה והא דרבנן דר"א מסרי מילייהו שם. ל"ז היינו שגם הדיינין לא היו כותבין הפרוזבול כלל כן צריך לפרש לפירש"י ז"ל שם מ"מ נראה ודאי) דלא גרע עכ"פ אם יכתוב המלוה בכ"י להב"ד כלשון המבואר בפרוזבול שבמשנה שמוסר להם כל חובותיו כד"ת משאם היה אומר כן להב"ד על פה דודאי דבכל כה"ג בחיובי ממון מאדם לחבירו כתיבה בשטר עדיפא מאמירה גרידא בעלמא (ודוגמא לדבר הרי מצינו במכירת שטרות בב"ב ע"ז דכשאומר לו על פה קני שטר זה לא מהני מידי דמילי במיני לא מיקנין ובעינן שיכתוב לו דוקא אני מקנה לך שטר זה וכל שעבודיה וע"ש בתוד"ה אותיות לגי' הר"י ז"ל שם לעיל ע"ש וברא"ש ז"ל שם וע' בחו"מ סי' ס"ו ס"ק א' ב' די"א שצריך שתבוא ליד הקונה השטר אותה הכתיבה דקני לך כו' וע"ש בש"ך ונ"מ גם בנ"ד דגם לד' המפרשים כהמרדכי פ"ד דגיטין דמ"ש בירושלמי פ"י דשביעית אפי' נתונין ברומי קאי על הב"ד ולא על השטרות כפי' הר"ן והרמב"ן ז"ל בחידושיו לגיטין וע' בהג"ה סי' ס"ז ס"ק כ' ובאו"ת שם ע"ש (ונ"ל דהרמב"ן ז"ל לטעמיה בזה שכ' אהא דנאמן לומר פרוזבול כו' דאם איתא דבעינן ב"ד רבא מי יימר דאשכחינהו כו' ע"ש בחי' ובר"ן ז"ל וע"כ דס"ל דשלא בפניהם לא מהני כלל ולהכי מפרש דמ"ש בירושלמי אפי' נתונין כו' קאי אשטרות וכמ"ש וראיות האו"ת דלא כהמרדכי בזה מדנסתפקו הפוסקים אי כתבינן בזה"ז ג"כ שאין לנו מומחין וכי אלמן ישראל ח"ו כו' ע"ש אין ראיה כ"כ דמומחין כב"ד של ר"א ור"א בכו"ע ליכא אבל מד' הר"ן הנ"ל מוכח שפיר כמ"ש דמ"מ בעינן מיהת שישלח המלוה הפרוזבול בכתב להב"ד הרחוקים ממנו ויגיע לידם קודם ער"ה וע' כה"ג חו"מ סי' ס"ז כי נראה קצת לענ"ד דכתיבת הפרוזבול הוא במקום הכתיבה דקני לך שטר זה כו' ובבעה"ת שער מ"ה סי' י"ז מדמי ליה להדיא לקניות כל שטרות בכומ"ס ע"ש) רק דשם צריך גם מסירת השטר וכאן הקילו ע"י כתיבת ומסירת הפרוזבול לבד להב"ד בלא מסירת השטרות עצמן להב"ד (ודלא כפירש"י בריש מכות ע"ש אלא דבמסירת השטר עצמו מה"ת נמי מהני כמ"ש כל הראשונים ז"ל) ואפשר דהקילו נמי מה"ט דלא צריך למיכתב בפרוזבול קני כו' וכל שעבודיה כדצריך למכתב בכל קניות שטרות (וע"כ צ"ל דבפרוזבול הקילו יותר שהרי רב אשי הוא דאמר בב"ב ע"ז דמילי במילי לא מיקנין ואלו לרבנן דבי רב אשי א' בגיטין ל"ז דמסרי מילייהו בלבד (אך לא הקילו כן רק לת"ח ע' ברמב"ם פ"ט הל' כ"ז ובש"ע ס"ק כ' ובהג"ה ובגידולי תרומה שער מ"ה סי' י"ז) אך י"ל להיפך דמשו"ה מסרי מילייהו להדדי ולא לרב אשי רבן שהיה ב"ד הגדול בזמנן (כמו שעמדו בזה הרמב"ן והר"ן ז"ל) משום דלרב אשי עצמו ס"ל באמת דלא מהני מיני בלבד גם בפרוזבול ולטעמיה בבבא בתרא דף ע"ז בזה

אולם יש להוכיח מרב נחמן דס"ל נמי דבשטרות דעלמא בעינן כתיבה דוקא כמש"ש בתוד"ה אמר ע"ש והכא קאמר ר"נ גופיה דאע"ג דלא כתב כו' וכן במוסר שטרותיו לב"ד לכו"ע לא בעי הכא כתיבה כלל ומיהו לרב מצינו להיפך דבירושלמי שביעית פ"י ה"ג ס"ל דבעינן שיקנה המלוה החוב לב"ד אגב קרקע וע"ז כותב הפרוזבול עי' בב"י סי' ס"ז ובבעה"ת שם (ודלא כהמפרש בירושלמי ששגה בזה) ובמכירת שטרות אמרי' בב"ב ע"ז דבאגב קרקע לא בעינן כתיבה כלל ועי' בח"מ סי' ס"ו ס"ק י' ובהג"ה ע"ש) ומ"מ נראה דבהא לא הקילו נמי שלא יגיע ליד ב"ד כלל דלד' הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ט דשביעית ה"ח דנראה דס"ל כד' הרמב"ן ז"ל בחידושיו דשמיטת כספים בזה"ז מדאורייתא כרבנן דרבי ואפי' בחו"ל. וע' בבעה"ת שער מ"ה ד"ד ובאו"ת ר"ס ס"ז וס"ק כ' שם וע"כ הא דמהני פרוזבול הוא משום דס"ל דקיי"ל כרבא לגבי אביי בגיטין ל"ו משום דהפקר כו' וכפירש"י שם דקאי נמי ארבנן ע"ש והרי מוכח שם מהא דא"ש לא כתבינן כו' אלא בב"ד דר"א ור"א דאלימי לאפקועי כו' דאותם הב"ד הכותבין לפניהם הפרוזבול הם המפקיעין וא"כ כשעושין הפרוזבול שלא בפניהם כלל איך יפקיעו ע"י ב"ד בכה"ג וע"כ נ"ל ודאי דלדעתם עכ"פ צריך שיגיע הפרוזבול בכתב המלוה להב"ד קודם ער"ה כמ"ש בעז"ה ואכמ"ל ועכ"פ ודאי דעדיף טפי מיהת כשיכתוב המלוה