ראשית בכורים יב

בהמתו וכדלקמן קנ"ג דכל שבחבירו פטור כו' ולדבריו שם לק"מ באמת קושית התוס' לר' יוסף מטעינת קורה הנז' [וא"ש בזה גם דברי הרע"ב ז"ל במ"ט הנז'

) וכן נראה באמת גם מדברי הר"ן ז"ל דבמשנה דושוין אלו ואלו כו' כ' וז"ל אפי' ב"ש דאית להו שבית' כלים מודו בהא מילתא משום דאי נמי עביד לה בשבת ליכ' חיוב חטאת כו' משום הכי שרו ב"ש דהא ליכא בה מלאכה גמורה דתיתסר משום שביתת כלים עכ"ל ובגמ' שם כ' עוד וז"ל ומשו"ה קתני מהני' דאפי' לב"ש טוענין בקורות בה"ב ועה"ג דליכ' משום שביתת כלי' דהא אפי' עביד בידים לא מחייב חטאת עכ"ל הר"ן ז"ל ונראה לכאור' שהר"ן ז"ל מפרש הסוגי' אליבא דר' יוסף דס"ל דטעמ' דב"ש משום שביתת כלים ושלא כד' התוס' והרא"ש ז"ל אבל מ"מ פשטא דסוגי' דקאמ' דאי עביד להו בשבת לא מחייב לא גזרו ב"ש ע"ש עם חשיכה משמע דאתי' כרבה דטעמ' דב"ש משום גזירה וכמש"כ התוס' והרא"ש ז"ל ומ"ש הר"ן אולי הוא ז"ל כתב כן מדנפשי' לפרש טעמ' גם אליב' דר"י אמאי מודו ב"ש בקורות בית הבד ולא שמפרש כן בדברי הש"ס בזה [וברי"ף שם נדפס בצידו שהד"ה מוחק מהרי"ף כולא הך סוגי' דמאי שנא כו' דאי עביד להו בשבת כו' ומלבד דטעמו פשוט דאין להרי"ף להביא סוגיא כזו דלא בא אלא לפרש טעמא דב"ש (אף דמהא נפק"ל דמילי דאתי ממילא ש"ד כדמסיק) אולם י"ל עוד לפי שמד' הרי"ף ז"ל לעיל דפסק דשרי לתת חיטין לרחיי' של מים ולא חיישי' ג"כ למשמיע קול אלמ' דפסק כר' יוסף (ומשום דר"א קאי כותי') דלא ס"ל טעמא דהשמעת קול ומוקי טעמ' דבריית' דאסר משום שביתת כלים וכב"ש וע"כ דל"ל טעמא דגזירה דאל"כ מוגמר מ"ט שרי ב"ש] ומלישנא דקאמ' הכא גזרו בהו ב"ש ע"ש עם חשיכה משמע דאתי' כרבה וכמ"ש ולפיכך מחקו כ"ז מד' הרי"ף ז"ל ואף שהרי"ף ז"ל כ"ש דאיכ' מאן דאס' ברחיי' משום משמיע קול והו' דעת ר"ח ז"ל שפ' כרבה ומשום הך טעמ' גופא דהסוגי' דבדף י"ט דקאמ' כל מילת' כו' לא גזרו כו' לא מתוקמ' אלא כרב' וכמש"ל כבר כ' הב"י בס' רנ"ב דמד' הרי"ף ז"ל יש להכריע דס"ל כר"י מדכ' להיתר ברישא ואידך סבר' כתב בלשון איכ' מ"ד ע"כ ועוד שהר"ן ז"ל כתב דבמקצת נוסחי ההלכות כתוב ויש אומרים [ז"ל אוסרים] מפני שמשמעת קול ע"כ נראה שלא הי' כן ברוב הנוסחאות ברי"ף (אע"פ שהרז"ה והרמב"ן ז"ל פלפלו בזה) ועכ"פ נראה שהרי"ף פסק כר"י ושפי' מחקו ברי"ף כל לשון הסוגי' דאזלא כרבה ולכן כ' ג"כ הר"ן ז"ל לפרש טעמ' דמתני' אליב' דרב יוסף] ועכ"פ אף שאפשר ליישב בפשיטות ד' הרמב"ם ז"ל דס"ל ג"כ כד' הר"ן ז"ל בזה דמודו ב"ש דליכ' שביתת כלים היכא דלא עביד בי' מלאכה דאורייתא ואפ"ה פריך גיגית מ"ט שרו ב"ש אלמא דמלאכה דאוריית' הוא ואמנם מ"ש כבוד גאונו נ"י עוד שם דלכן פסק הרמב"ם כר' יוסף במו"ק ב' דהמשקה מים לזרעים חייב משום זורע ודלא כרבה שם משום דסתמא דגמ' דפריך הכא מגיגית כו' משמע דס"ל דמשום זורע הוא עכ"ד צ"ע לענ"ד דאולי רק לר' יוסף לשיטתו הוא דפריך הכא הכי דלרבה בלא"ה ל"ל שב"כ לב"ש היכא דלא עביד מעשה כדמוכח בסוגיא. וא"כ אין ראיה מסוגיא זו להלכה כלל וצ"ע) וכמש"כ כת"ר נ"י אולם מ"ש כה"ר נ"י כמבואר בגמ' כל מילת' כו' ליתא לענ"ד דהך סוגי' ודאי אתי' כרבה וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ואין מזה ראי' כלל לסברתו דמר נ"י אבל היה לו לגאון תורתו נ"י להביא מדברי הר"ן ז"ל בזה וכן לעיל סי' צ"ד היה לו להזכיר את דברי הר"ן ז"ל הנז' לראיה לדבריו בזה וכמ"ש בעז"ה [ומה שיש לי להביא ראיה לכאורה לדברי הר"ן ז"ל הנז' מהא דא"ר יוסף לעיל בנתינת מים לדיו דרבי היא דאי לר"י בר"י אפי' נשרה שיעור שרייתו אין בו חיוב חטא' עד שיגבל (וע' בחי' המאירי ז"ל בזה) ומוכח לכאורה דלר' יוסף אין איסור שב"כ רק היכא דאיכא מלאכה דאורייתא ושלא כד' התוס' הנז' וכן מה שיש לומר לכאורה ע"ד הרמב"ם בפ"ח מהל' שבת הנ"ל בשורה חיטין כו' דלשיטתו אזיל דפי' בכרשינן דמתני' דהוא כוסמת ששורין לבהמה והוא מין חיטין כמ"ש בירושלמי ריש חלה אקרא דכוסמת גבולתו (וכמו שהשיג בתוס"ח שם על התוי"ט בזה מהירוש' הנז') וכן מה שיש לכאורה נ"מ לדינא מזה לדברי המג"א בס' רנ"ב ס"ק כ' בדין רחיים ומה שיש לדחות בזה באמת (וע' ברא"ש סי' ל"ו בשם י"מ ודו"ק) הנה לא רציתי להאריך כעת לפני כת"ר נ"י בכל זה כי מי אנכי הצעיר לימים כו']: [א"ה הן ד' התשובה הזאת כתבתי בעז"ה להגאון בעל משכנות יעקב זצ"ל בימי ילדותי [בהיותי אז כבר תמני סרי שני כמ"ש] זה כמו ששה ועשרי' שנה ואח"ז יצא לאור ס' דרוש וחידוש להגאון רע"א זצ"ל ומצאתי שהביא ג"כ ד' הר"ן ז"ל הנ"ז בקצרה וגם זכר הך סברא שכ' הגאון בעל משכנות יעקב ז"ל דשב"כ לב"ש דמיא לשביתת בהמתו רק שקיצר בזה שם וגם בהך דר' יוסף דנתינת מים לדיו נשאר שם בקושיא דר"י אדר"י בזה ע"ש ולמש"ל א"ש רק שהי' לו להביא ראי' מזה לד' הר"ן הנ"ל וכמ"ש וע' בגליון המשניות שלו מ"ש ג"כ ע"ד התו' והר"ן הנז' וע' בס' קהלת יעקב מ"ש ג"כ בזה ואין רצוני להאריך כעת מה שי"ל לדקדק שם גם ע"ד ז"ל בזה] וכעת יצא לאור ס' משרת משה להגאב"ד דמעזיריטש נ"י וראיתי שהרגיש ג"כ ע"ד המשכנות יעקב בקצת דברים אמנם לא כדרכיו דרכי בזה וגם לא הביא כלל מד' הר"ן ז"ל הנז' וע"כ משנה לא זזה

כו'

] (ב) שאלה קי"ג מ"ש שם כת"ר נ"י ליישב הסוגי' דעירובין מ"ג דבעי ר"ה למפש' דיש תחומין למעלה מעשרה מהא דהפליג' ספינתם כו' דלא זז ר"ע מד' אמות כו' ומשני כדא"ר במהלכת ברקק ה"נ כו' וכ' כת"ר נ"י דמש"ה לא שני רבא עצמו הכי ארישא דהפליגה ספינתם כו' כדמשני הש"ס באמ' וכ' וז"ל דבריש' ר"ע הוא דלא זז מד"א כו' דהוא ס"ל בסוטה כ"ז דתחומין דאורייתא וא"כ אף דמספק"ל אי יש תחומין למעל' מי' כדמסיק לקמן דתנא ספוקי מספקא לי' כו' מיבעי ליה לאחמורי בספק דאורייתא עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו הרחבה דהרי בימים ובנהרות לכו"ע תחומין דרבנן וכמ"ש ה"ה ז"ל בפ' כ"ז מהל' שבה ה"ג בשם תשובת הרמב"ם ז"ל ובכ"מ שם כתב טעמו לפי שהם ככרמלית ולא יתכן שיהיה המעביר ע"פ המים אסור מדרבנן והמהלך לוקה מן התורה עכ"ל וכ"כ בשו"ע סי' ת"ד וצ"ע [ואולי שדעתו הגדולה דמר נ"י נוטה בזה לד' חכמי בבל ז"ל שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובה [הביאו הכ"מ ז"ל בפ' ל' מהל' שבת הל' י"ג] דבספיקא דתחומין למעלה מי' החמירו שם אף בנהרות בתחום די"ב מיל ומשמע דס"ל דתחומין דאורייתא אף בימים ובנהרות ע"ש]

(ג) שם בתשובה מ"ש כת"ר נ"י עוד שם לחדש בזה דלרבא בגיטין ז' דאמר אהא דפליגי ר"י ורבנן בפ"ב דחלה מ"ב בעפר חו"ל הבא בספינה לארץ דרבנן מחייבי במעשר ואר"י שם אימתי בזמן שהספינה גוששת כו' ואר"ז התם דעציץ נקוב כו' באנו למחלוקת כו' וא' רבא התם דלמא כו' עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמיא כארעא סמיכתא דמיא כו' וכ' כת"ר נ"י דנראה דה"ה לעניין תחומין למעלה מעשרה בספינה דתליא ג"כ בהך פלוגתא אי מיא כארעא סמיכתא דמי אי לא דלר"י דפטר ממעשר באין הספינה גוששת ה"ה בתחומין למעלה מעשרה בספינה אבל לרבנן דס"ל התם דמיא כארעא סמיכתא דמיא ה"ה הכא בתחומין [דהמהלך בספינה אף שהוא למעלה מעשרה מקרקע הים אפ"ה כל גובה המים חשוב הכל כארעא סמיכתא ואין מודדין אלא משפת המים ולמעלה] ולהכי לא משני רבא ארישא כו' די"ל דר"ע כרבנן ס"ל דכארעא סמיכתא דמי משא"כ בסיפא כו' וסיים כבוד גאונו נ"י להלכה בזה וז"ל ולפ"ז נראה ג"כ להחמיר להפליג בספינה למעלה מעשרה אף אם נימא אין תחומין הא לרבא לא תלי' בהך עכ"ל ולענ"ד דברי קדשו תמוהים מאוד בזה שהרי באמת קיי"ל בהך דינא כר' יהודא דפטר באינה גוששת וס"ל דמיא לאו כארעא סמיכתא דמיא וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תרומות הכ"ג והיינו טעמא כמ"ש הכ"מ ז"ל שם משום דבכל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים ואע"ג דבפ"ק דגיטין משמע דר"י לחלוק אתא כבר תירצו שם התוס' ע"כ ושם בגיטין ז' בתו' ד"ה אר"י כ' דהסוגי' אתי כרמי ב"ח דס"ל בפ' ז"ב דאפי' אימתי לחלוק וא"כ ודאי דקיי"ל כר' יהודה בהא שהרי בכל דוכתא קי"ל כר' יוחנן וכריב"ל בסנהדרין כ"ה דאימתי לפרש והכ"מ ז"ל בפ"ד מהלכו' ברכות הל"ד כתב דקיי"ל כריב"ל דאפי' במה דברים אמורים לפרש (וד' הכ"מ ז"ל שם צע"ק מש"ש וז"ל אלא דשני רנב"י דאפשר לרב חסדא למימר דס"ל דבמה דברים אמורי'