ראשית בכורים יא

ראשית ביכורים שאלות ותשובות סימן א בעז"ה יום א' ב' דר"ח תמוז תר"א לפ"ק ווילנא

יהא שלמא רבא מן שמיא לכבוד ידיד ה' כו' הרב המאוה"ג המפורסם כו' שכ"ת מו"ה זאב וואלף הלוי נ"י אב"ד דק"ק זיטל יצ"ו בעהמ"ח ס' שו"ת עמק הלכה אשר עודנו בכתובים ת"י [ה' יזכהו נא להוציאו לאורה במהרה]: ע"ד אשר נתכבדתי מאת כת"ר נ"י לשלוח אלי ספרו הנחמד בכ"י הטהו' לשום עיני עליו ולדקדק אחריו ולהגיה אותו באיזו מקומות הצריך עדנה הגה"ה ותיקון לפ"ד הן אמנם כי דבר גדול שאל כת"ר נ"י בזה ממני כעת כו' וקשה עלי הדבר כו' אך לעשות רצון צדיק שכירב"י חפצתי בזה כו' והנני להעיר לפני כת"ר נ"י כהיום בקצת מהדברים אשר עמדתי כעת בעז"ה בעברי ע"ד ספרו הטהור באיזו מקומות כו' ועוד חזון למועד אי"ה כו' והנה אשר כתב כת"ר נ"י בספרו ס"א ליישב ד' הטור או"ח ז"ל ס"א במ"ש דאחר פ' אשם יאמר יהי רצון כאלו הקרבתי אשם ואחר פ' חטאת לא יאמר לפי שאינה באה נדבה ע"כ והקשו עליו ז"ל דהרי אשם נמי אינו בא בנדבה וכמ"ש שם הב"י ז"ל ובמ"א ס"ק י"א וכבר האריכו כל האחרונים ז"ל בזה וכת"ר נ"י כתב ליישב ד' הטור בזה עפ"ד רש"י ז"ל בנדה ע' דאשם יכול להביא על תנאי שלמים משא"כ חטאת בהמה שאי אפשר להביא בתנאי דאין מתן דמם שוין ע"ש וכ' כת"ר נ"י דאף דסוגיא דהתם כר"ש היא מ"מ סתם מהניתין בנזיר [סו"פ] שני נזירים כר"ש ואפי' רבנן מודו היכא דלית ליה תקנתא ברעי' כדא' בזבחים ע"ו וכן פסק הרמב"ם ז"ל וזה כוונת הטור דאחר פ' אשם יאמר על תנאי אבל אחר פ' חטאת לא יאמר כן לפי שאינו בא נדבה ר"ל שאינה באה על ספק נדבה שיאמר ואם לאו יהא נדבה דהא אין מתנותי' שוין כו' עכ"ל [והנה בהכתב יד של הרב הנ"ל היה כתוב כאן דאין יכול להתנות על החטאת בתנאי עולה דאין מתנות החטאת שוין לעולה והשגתי עליו אז בזה דבעולה בלא"ה אי אפשר להתנות על החטאת בהמה דעולה זכר וחטאת יחיד נקבה וע"כ הגהתי אז בספרו הנ"ל דצ"ל גבי חטאת דאף בתנאי שלמים אינו יכול להתנות דעכ"פ אינן שוין במתנותיהן וכמש"ש באמת ברש"י נדה הנ"ל וכן נדפס אח"ז ע"פ הגהתי הנ"ל בעז"ה בס' עמק הלכה הנ"ל שם דאין מתנותיה שוין עם שלמים וכלשון רש"י הנז' (אך בחטאת העוף דבתנאי שלמים בלא"ה א"א להתנות דאין שלמים מעוף ורק בתנאי עולה צ"ל כן דאף דאין זכרות בעופות מ"מ א"א להתנות דחטאת העוף דמה למטה ועולת העוף למעלה כדתנן בריש קינין) ואמנם אחרי שבלא"ה ק לדבריו של הרב הנ"ל שחר בזה דמדמי אמירה על תנאי להבאה על תנאי וע"כ אין מהצורך להאריך בזה אך ראיתי להזכיר בדרך אגב מה שתמהתי מכבר ע"ד רש"י ז"ל בזבחים ע"א ד"ה מין בשאינו מינו פי' עולה בשלמים שאין מתן דמם ואימוריהן שוין עכ"ל והוא פלא דמתן דם עולה ושלמים שוין הם באמת וגם באימוריהם לא שייך כלל לומר שאינן שוין רק דהול"ל שזה נאכל וזה כליל וצריך להגיה דברי רש"י ז"ל בזה וצ"ע [ואין ספק כי כבר הרגישו בזה איזה מהמפרשים ז"ל וכעת נעלם ממני אם הרגישו בזה] והגאון בעל משנה למלך ז"ל בפ"ו מ"ה נזירות הי"א כ' ע"ד מהרי"א ומהר"י בן ח' ז"ל שכתבו דאשם נזיר מקרי בא בנדבה וכ' המש"ל דדבריהם תמוהין דאי בנזיר טמא הא איכא נמי חטאת וא"כ אחר פ' חטאת ג"כ יאמר היה"ר עכ"ל ואין זה דקדוק באמת ע"ד ז"ל בזה דאין הנזיר טמא מביא רק חטאת העוף וא"כ אף דאחר חטאת העוף יכול לומר היה"ר לדבריהם ז"ל בזה הרי עכ"פ אחר חטאה בהמה אי אפשר לומר כן וא"ש [ומה ששייך עוד לד' הרב בעל עמק הלכה הנ"ל בזה ולהטור ז"ל והשו"ע ס' א' הנ"ל יבוא אי"ה לקמן בס' ד]: סימן ב בעז"ה שלהי אלול תקצ"ח לפ"ק ווילנא ביום ההוא יתקע בשופר גדול לפ"ג

יהא שלמא רבא מן שמיא, לכבוד הרב הגאון הגדול, רבן שכבה"ג נ"י עה"י פ"ה כקש"ת מהו' יעקב נ"י בעל, המחבר ספר הנחמד שו"ת משכנות יעקב אב"ד דק"ק קארלין יצ"ו מני צעיר לימים, באין תבונה, זוחל ארץ ונמלה קטנה, אפרוחא דלא אתפתחא עינא, בגין דמן עשרין, בצרי לי תרי שנה ולא הגעתי לחצי ימי בינה אמנם יתברך הבורא, וישתבח הממציא יש מאין, ומחלק בינות לכל יצור, ולי חלק מתורתו הק' בים התלמוד לתנויי תני, ובפוסקים ראשונים והאחרונים למיזל ולעיוני, וספרו דמר ניהו רבא באורייתא נ"י, היה לי למנה, כי מצאתי בו, מרגוע לנפשי העיפה, מגפנו אשר על מים רבים שתולה, ומנחלו הנובע, מקור החכמה ומקום בינה, בעיר הצדק קריה נאמנה, למשכן עם בני יעקב סלה, וכו' אולם באיזו מקומות, מספרו הקדוש, אשר לא זכיתי בעניי לעמוד על דעתו הגדולה דגאון תורתו נ"י, כו'

והוא

(א) מ"ש הדרת גאונו נ"י בחבורו היקר חא"ח שאלה ק"ו ליישב קושית המג"א סי' של"ו ס"ק ב' על הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' שבת הל' ב' מסוגי' דפ"ק דשבת דף י"ח דפריך לר' יוסף אליבא דב"ש דאית ליה שביתת כלים אע"ג דלא קעביד מעשה כמו באונין גיגית מ"ט שרי וכתב כ' גאונו נ"י וז"ל משמע להדי' דאם עשה כן בשבת חייב חטאת דאל"ה לא הוי גזרו ב"ש כמבואר בגמ' כל מילתא דאי עביד ליה בשבתא לא מחייב לא גזרו ב"ש ע"ש עם חשיכה עכ"ל ולא זכיתי להבין דברי קדשו דלכאורה נראה כוונתו למאי דאמרי' שם י"ט בסוגי' דקורות בית הבד דלא גזרו ב"ש וצ"ע דלכאורה אין לסוגי' זו ענין כלל לאיסור שביתת כלים וכמש"ש להדי' בתו' ד"ה ולימא דהך סוגי' אינו אלא לרבה דס"ל טעמא דב"ש דגזרינן דלמא אתי למיעבד בשבת אבל משום שביתת כלים ס"ל לרב' דלא אסרו ב"ש היכא דלא קעביד מעשה ובאמת הקשו שם לר' יוסף אמאי לא אסרו ב"ש טעינת קורה אלמ' דפשיטא להו דאיסור שביתת כלים איתא נמי במילתא דלית ביה חיוב חטאת וכ"כ הרא"ש ז"ל שם סי' ל"ג דהך סוגי' ס"ל דטעמא דב"ש משום גזירה ועכ"פ נראה פשוט דסוגי' דלקמן לא מיירי כלל באיסור שביתת כלים [וכן יש לתמוה בזה לכאורה על הרע"ב ז"ל דבמשנה ה' פי' טעמא דב"ש משום שביתת כלים כר' יוסף ובמ"ט גבי ושוין כו' כתב דמודו ב"ש בהא משום דאי נמי עביד כו' ליכא חיוב כו' דהיינו לכאורה כרבה דלרב יוסף הול"ל משום דאתי ממילא טפי כו' וכמ"ש התוס' הנ"ל וצ"ע] ואולי דברי הדרת גאונו נ"י נכונים בזה עפ"י דברי עצמו שכתב לעיל בתשובה צ"ד דמדמי שביתת כלים לשביתת