ראשית בכורים קטז

והדבר פשוט לפענ"ד דאם היה הרמב"ם ז"ל מפרש שם להאי אין מפסיקין דר"ל מימי התענית שהתענו כבר קודם חנוכה (כפי' כל המפרשים ז"ל שם וכפי הגהות הריטב"א הנ"ל בזה) דא"כ וודאי דלא הול"ל בהאי לישנא כלל דאין מפסיקין התעני' אלא שמשלימין כו' רק הול"ל שם בזה דאין מפסיקין ימי תעניתם (ומתענין אז גם בימים אלו) ומשלימין ג"כ התענית בימים אלו ועכ"פ נ"ל דקשה להגיה באמת בד' הרמב"ם ז"ל בזה וכמ"ש ואולם אם לא נגיה בזה בדבריו ז"ל הנ"ל ודאי דמלבד קושית הריטב"א ז"ל הנ"ל עליו בזה (וגם מדקדוק לשון המשנה הנ"ל דלא קתני ואם גזרו והתחילו כו' ע"ש בריטב"א ז"ל בזה) הנה עוד תקשי לן טובא באמת מהך סוגיא דר"ה הנ"ל דמוכח להדיא דגם לאחר שכבר התחילו להתענות ג"כ אז בחנוכה בתחילת היום אפ"ה ירדו ר"א ור"י כו' וא"ל צאו כו' וכמש"ל

והי' אפשר לומר דכיון דבאמת מוכח מהא דאמ' ר' מאיר ד אף על פי שאמר רבן גמליאל שאין מפסיקין מודה היה שאין משלימין דמדקאמר מודה היה כו' נראה להדיא דאיכא באמת רבנן דפליגי עלי' דר"ג בעיקר הך דינא ומקילים טפי מדר"ג בהא וס"ל בזה דצריכין להפסיק ג"כ התענית אף שכבר התחילו להתענות אז וע"ז קאמר ר"מ דאף דר"ג פליג עלייהו וס"ל דאין מפסיקין באמת אפ"ה מודה הוא להם בזה דעכ"פ אין משלימין את התענית לגמרי וכ"כ התוס' בעירובין מ"א להדיא דרבנן דר"ג פליגי עליה וסברי דאפילו מפסיקין והיינו דקאמר מודה לרבנן דפליגי עלי' וס"ל דמפסיקין ג"כ (והא דא' התם ובסופ"ב דתענית הנ"ל דלרבנן הוא להיפך דאפי' משלימין היינו רבנן דר"מ אליבא דר"ג גופי' דאליבא דר"ג ס"ל דאפי' משלימין וע"ש בתוס' רזה) וא"כ הרי שפיר י"ל דבאמת הך דר"א ור"י בר"ה י"ח הנ"ל דא"ל צאו כו' ובטלו אז את הציבור שלא יתענו עוד כלל ומשמע להדיא דס"ל לר"א ור"י דאף אם התחילו להתענות אז צריכין הם להפסיק ג"כ וכמש"ל דאפשר דאה"נ דאינהו ס"ל כרבנן דפליגי עלי' דר"ג בזה וס"ל דצריכין להפסיק ג"כ באמת וכמ"ש

ובאמת הי' אפשר לפרש בזה הך ברייתא דתני עלה בעירובין שם (והוא בתוספתא דתענית פ"ב ה"ו ע"ש) דלאחר פטירתו של ר"ג נכנס ר' יהושע להפר ולבטל את ד"ר גמליאל בזה ע"ש וי"ל לכאורה בפשיטות לפי מש"ל דר' יהושע לטעמי' בזה דר' יהושע ס"ל באמת דאף אם התחילו מפסיקין ג"כ וכדא' בבריית' דר"ה הנ"ל ולכן נכנס להפר את דברי ר"ג בזה ולומר דמפסיקין ג"כ ולא כר"ג דא' דאין מפסיקין דר' יהושע ור"א היינו רבנן דפליגי עליה דר"ג בהא וכמ"ש והכי משמע פשטא דהך ברייתא בתוספתא דתענית הנ"ל דברישא גרסי' התם הך מעשה דגזרו תענית בחנוכה כו' וא"ל ר' יהושע צאו והתענו כו' ומוכח מזה דס"ל לר' יהושע בודאי דאף אם התחילו להתענות באותו היום מפסיקין וכמ"ש והדר גרסי' עלה התם הך עובדא דלאחר מיתתו של ר"ג בקש ר' יהושע לבטל את דבריו כו' ומשמע לכאורה דארישא קאי דא"ר יהושע דאף אם התחילו מפסיקין כמ"ש ולכן לאחר שמת ר"ג בקש לבטל את דבריו בזה ולומר דאף מפסיקין וכשיטתו באמת וכמ"ש והיינו דקסמיך לה התם כהדדי הך עובדא דחנוכה בלוד והך דבקש ר' יהושע לבטל ד' ר"ג הנ"ל בזה וא"ש

אולם למ"ש בעז"ה הנה יש לתמוה טובא לפ"ז בסוגיא דעירובין מ"א הנ"ל דפריך התם עלה דא' עולא דהלכה כר' יוסי בת"ב שח"ל בע"ש דמתענה ומשלים ע"ש מהא דתני עלה דהך דר' יהושע הנ"ל (שנכנס להפר דבריו של ר"ג דאמר דאין מפסיקין ואין משלימין וכמש"ל) דא"ל ריב"נ לר' יהושע בזה שאין שומעין לו שכבר נקבעה הלכה כר"ג ע"ש (ופירש"י דהלכה כר"ג שאין משלימין ולא כר' יהושע שרצה לבטל דר"ג בזה ולומר דמשלימין וע"ש ברש"י) ומשמע מפשטא דסוגיא דהתם דלר' יהושע ודאי דמשלימין ג"כ רק דריב"נ לא הניח לו לבטל ד' ר"ג בזה וקבע הלכה דאין משלימין והיינו דקפריך מהא עלה דא' עולא דהלכה כר"י התם וכמ"ש. ולמ"ש לפרש בד"ר יהושע הנ"ל להיפך באמת שנכנס לבטל דבריו רק במה שאר"ג שאין מפסיקין ור' יהושע ס"ל דאף אם התחילו מפסיקין וכמש"ל א"כ אין מקום לקושית הש"ס הנ"ל לכאורה כלל בזה שהרי בפשוטו יש לפרש דלא קבע ריב"נ דהלכה כר"ג בזה רק במה שרצה ר' יהושע לבטל ד' ר"ג דס"ל שאין מפסיקין ור' יהושע ר"ל דמפסיקין ג"כ ובזה קבע ריב"נ דהלכה כר"ג דאין מפסיקין באמת ודלא כר' יהושע בזה אבל מ"מ אפשר ג"כ דהלכה כר' יוסי לגמרי בזה דאפילו משלימין ג"כ ולא פסק ריב"נ כר"ג רק בהא דאין מפסיקין לבד אבל לא במאי דס"ל דאין משלימין ג"כ אלא דבזה אפשר דס"ל גם לריב"נ כר' יוסי באמת דמשלימין וכדפס' עולא שם ואין מקום לקושית הש"ס התם כלל בזה וצ"ע

שוב ראיתי שכבר הרגיש באמת בזה המהרש"א ז"ל שם ע"ד התוס' ד"ה מודה הנ"ל שכ"ש וז"ל ק"ק לפ"ז מאי מייתי מהא דר' יהושע שנכנס להפר דבריו דנקבע הלכה כר"ג דאין משלימין דאימא דר' יהושע נכנס להפר דבריו ולומר דמפסיקין ובהא נקבע הלכה כר"ג דאין מפסיקין אבל בהא דסבר ר"ג דאין משלימין לא נקבע הלכה כמותו אלא דאף משלימין עכ"ל והנה להמהרש"א ז"ל לא הוה קשיא ליה בזה רק דמנ"ל להש"ס לפרש בד' ר' יהושע כן שבא לחלוק אדר"ג בזה במאי דאר"ג שאין משלימין דר' יהושע בא לומר באמת דמשלימין ג"כ דאימא דר' יהושע לא בא לאפלוגי בזה רק לאידך גיסא במאי דאר"ג שאין מפסיקין עכ"פ ור' יהושע אפשר דס"ל דמפסיקין ג"כ וכמ"ש המהרש"א ז"ל בזה ואולם למ"ש הנה באמת הרי יש לנו הכרח ג"כ לזה דעיקר פלוגתא דר' יהושע אדר"ג בזה ע"כ לא היה רק במאי דס"ל דאין מפסיקין (אף כשלא התחילו להתענות אז מקודם רק באותו היום עצמו לבד וכפי' הרמב"ם ז"ל במשנה דתענית הנ"ל בזה וכמש"ל) ור' יהושע ע"כ דס"ל דמפסיקין ג"כ בזה (וכדמוכח לפי' זה הנ"ל מהך עובדא דגזרו תענית בחנוכה בלוד דא"ל ר' יהושע צאו כו' וכמש"ל) ועכ"פ למ"ש הנה ודאי דקושית המהרש"א ז"ל בהך סוגיא הנ"ל תתחזק ביותר בזה דכיון דר' יהושע ע"כ דלא בא לחלוק אדר"ג התם רק בהך דינא דאין מפסיקין לבד דלר"י מפסיקין ג"כ וכמ"ש א"כ ודאי שיש לפרש בפשיטות בהך דקבע ריב"נ אז הלכת' כר"ג בזה שלא הי' ג"כ רק במאי דאר"ג דאין מפסיקין לבד ודלא כר' יהושע בזה אבל לאידך גיסא במאי דאר"ג דאין משלימין ג"כ אפשר שבזה לא בא ריב"נ אז כלל לקבוע הלכה כר"ג ג"כ בהא ואפשר ודאי דבזה הלכה כר' יוסי באמת דמשלים ג"כ וכקושית מהרש"א כ ז"ל הנ"ל בזה וצ"ע

ואולם לעיקר קושית המהרש"א ז"ל הנ"ל אולי אפשר לומר בפשיטות שם בזה דודאי דבהך דר' יהושע שבא לבטל ד' ר"ג אז שפיר י"ל דהוה ס"ל גם להש"ס התם דלא בא רק לאידך גיסא בזה ולומר דמפסיקין ג"כ וכמ"ש (ודלא כפירש"י ז"ל שם דאנן קיימינן רק לפי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל בזה דע"כ לפ"ז נראה שאין באמת מקום לפרש בד' ר' יהושע התם רק כמ"ש בעז"ה) אבל בהך דריב"נ י"ל בפשיטות שם דהוה ס"ל להש"ס בזה דודאי דבדורו של ר"ג לא הי' אז עדיין שלש מחלוקות בדבר זה כלל לומר דלר' יהושע מפסיקין ג"כ ולר"ג אין מפסיקין ואין משלימין ולר' יוחנן בן נורי משלימין ג"כ דבאמת ר' יוסי דא' משלימין בזה לא הי' בדורו של ר"ג וריב"נ כלל (וכדמסיק התם באמת בדורו של ר"ג כו' ובדורו של ר' יוסי כו' ולהכי משמע ודאי דריב"נ שבא לקבוע אז הל' כר"ג דודאי דבכולי' מילתי' בא לפסוק כמותו בזה וכיון דבד' ר"ג לא נזכר רק דאין מפסיקין לבד אבל בהא דמשלימין הרי מפרש ר"מ התם למילתי' בהדיא דמודה לדר' יהושע בזה דאין משלימין עכ"פ א"כ ודאי דגם ריב"נ לא קבע אז הלכה כר"ג רק בכולי' מילתי' דר"ג בזה דאין מפסיקין ואין משלימין בודאי וכדר"מ הנ"ל (ובאמת נראה דגם הא דא"ר התם דזו דברי ר"מ שאמר משום ר"ג אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים דחכמים דהתם היינו חכמים דר"מ לבד וכמו ר' יוסי הנ"ל בזה והנך חכמים לא היו בדורו של ר"נ כלל עדיין (וע"ש בתוד"ה מודה הנ"ל שכ' להדיא דהנהו חכמים דפליגי אדר"מ כו') או דאף אם נאמר דהנך חכמים היו גם בדורו של ר"ג באמת וא"כ היה אפשר לומר דגם ריב"נ ס"ל כהנך חכמים בזה מ"מ י"ל בפשיטות דהתם בהך סוגיא דפריך מהך דריב"נ הנ"ל אכתי לא הוה שמיע לי' באמת מהך דרב הנ"ל בזה כלל וכדמשני התם גם אדר' יהודה שם שהי' מקמי